זמן קריאת קהלת בסוכות בלי שבת חוה"מ

[בברכה המשולשת]

נתבקשתי להכניס (ולפו"ר, לא מצאתי שכבר היה זה על זה אשכול)


הנה נוהגים בד"כ בשבת חוה"מ, וכבר כך במחזור ויטרי ובסידור רש"י.

[ובסדר טרויש במנהיג ובאבודרהם כתוב שתמיד בשמיני עצרת!]

וכשחל יו"ט א בשבת, כתבו במהרא"ק, במהרי"ל, בר"א טירנא, ונפסק ברמ"א, ובלי חולק באחרונים, כולל מ"ב (שלא העיר כלום) וערוה"ש, שקורין בשמיני עצרת. והטעם כנראה, תן חלק לשמונה.

ובא"י בשלב כלשהו (מתי?) התחילו הפרושים בירושלים לנהוג לקרוא ביום א[1], וצ"ב הטעם:

אם תגיד בגלל שבשמחת תורה בא"י יש אריכות בתפילה, הרי אדרבה, גם בשמיני עצרת בחו"ל היתה אריכות בגלל תפילות הגשם[2]! וזאת הערתו של רבינו הפמ"ג גם על מנהג חו"ל, וסיכם ב"מנהג ישראל תורה היא"!

ואם תגיד בגלל שבחו"ל שמיני עצרת חלק מסוכות ובא"י לא (כ"כ בהערה בנטעי גבריאל, וצ"ב מקורו), הרי לא מובן לומר כך, וכי בגלל שנוהגים בגלל ספיקא דיומא לשבת בחו"ל בסוכה (בלי לברך) נחשב כחלק מסוכות? ויותר, שגם בא"י פשוט ששמיני עצרת הוא "יו"ט אחרון של חג", ורק חלוק בפז"ר קש"ב!

וצע"ג עדיין.


ספר אבודרהם תפלות הפסח ד"ה נהגו העולם

וגם בשמיני חג עצרת נהגו לקרות קהלת מפני שכתוב בו (יא, ב) תן חלק לשבעה וגם לשמונה אלו שבעת ימי החג ושמיני חג עצרת (ערובין מ, ב).
ר"ל לפי שהוא חג האסיף להזהיר על תרומות ומעשרות ונדרים שלא לעבור עליהם בבל תאחר בשלש רגלים.
ועוד טעם אחר כי שלמ"ה בחג אמרו בהקהל כמו שכתוב (דב' לא, י) במועד שנת השמיטה בחג הסוכות בבא כל ישראל לראות וגו' הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגו' וכתיב ויקהלו אל המלך שלמה בירח האתנים בחג וגו' ואז אמרו בהקהל להוכיח את ישראל על כן יתכן לאומרו בחג
כל זה כתב אבן הירחי (=המנהיג, סוכות סע' נז.)

סדר טרוייש סימן י ד"ה לפסח: לילה

ואומרים ביום זה (=שביעי של פסח) שיר השירים על שם הפסוק תן חלק לשבעה וגם לשמונה (קהלת י"א) לשבעה שביעי של פסח שיר השירים, לשמיני שמיני עצרת של סוכת קהלת, וכן היו נוהגים בטרוייש מפי ר' אליעזר מפלאגי,
ולא היו אומרים אותם בשבת של ח"ה

[כולל יונגערמאן]

איני יודע איך בדיוק נראה יום שמע"צ / שמח"ת בארץ, אבל זה מאוד מובן שהעולים מחו"ל הרגילים ליום שמחת תורה שלא עולים בו לדוכן במוסף מחמת השכרות, שינסו 'להזיז' האמירה ליום א', אלמלי היה ביכולתם מובטחני שגם את תפילות הגשם היו אומרים ביום ראשון

[הרועה]

ובא"י בשלב כלשהו (מתי?) התחילו הפרושים בירושלים לנהוג לקרוא ביום א[1], וצ"ב הטעם:

זו שאלת טעות. הרי רמ"א כותב זאת בנוגע לפסח וגם לסוכות.

ונוהגין לומר שיר השירים בשבת של חול המועד, ואם שבת ביום טוב האחרון אומרים אותו באותו שבת; וכן הדין בסוכות עם קהלת.

והרי בפסח אין אפשרות בא"י לעשות בשבת השנייה (שמיני ש"פ), ואם כן בלית ברירה הזיזו לשבת הראשונה. וכן הדין בסוכות עם קהלת.

[איש_ספר]

מדברי הס"ק זצ"ל בקונטרס סכותה לראשי שהעליתי כאן

יד. אף דברמ"א ס' תרס"ג סע' ב' וסי' ת"צ סע' ט' מבואר דכשחל סוכות בשבת ואין שבת חוה"מ קוראים קהלת בשמיני עצרת שחל בשבת, מ"מ המנהג של האשכנזים פרושים באר"י שקוראים אז בשבת א' דסוכות, וכן נוהגים קהילות החסידים אלה שנוהגים בקריאת המגילות, והטעם בזה הוא דבחו"ל אפשר לקרוא בשמיני עצרת מדאין (כפי מנהג הישן) עושים אז הקפות אלא בשמחת תורה, מה שאין כן באר"י ששמיני עצרת הוא גם שמח"ת ועושים בו הקפות ושמחים בשמחת התורה שוב אי אפשר לקרוא בו גם קהלת מחמת טירחא דציבורא ואריכות הזמן, על כן הוקבע המנהג להקדים לשבת א' דסוכות.

מיהו אם קרה ובאיזה בית כנסת לא קראו בשבת א' דסוכות, שלא היה להם מגילת קלף או סיבה אחרת מחוייבים לקרוא בשבת שמיני עצרת עם הברכות, כן כתבתי בזה השלחן חלק א' סי' ת"צ.

ועיין בלוח דבר בעתו שנת תשנ"ד ע' ל"ז ושנת תשנ"ז ע' ע"א מה שכתבתי שם בתשובה, לרב נכבד אחד מחו"ל, שערער על המנהג לקרוא באר"י בשבת א' דסוכות נגד מ"ש ברמ"א, וכתב דזהו מנהג אשכנזים פרושים, אבל קהילות החסידים אין להם לנטות מדברי הרמ"א לקרוא בשמ"ע, ושם כתבתי, דאחר החקירה והדרישה נתברר דכן הוא גם מנהג קהילות החסידים באר"י, דאלה שקוראים בדרך כלל המגילות, נוהגים גם כן לקרוא קהלת בשבת הראשונה ולא בשניה. וע"ע לקמן שמ"ע אות ז'.אך לאחר זמן ראיתי בספר הליכות חיים, מנהגי הגה"ק מצאנז- קלויזנבורג (על ימים נוראים וסוכות וכו') בע' רמ"ג, דמנהגם גם באר"י לקרוא קהלת בשמ"ע כשחל סוכות בשבת.

[בברכה המשולשת]

תודה רבה לכל הרבנים שליט"א!

ותודה מיוחדת למנהלנו הגדול שליט"א על הבאת דברי זקנו, מרן הגר"ש דבליצקי זצ"ל

[הרועה]

אלא אי קשיא הא קשיא.
בסוף מסכת מגילה נמנתה רשימת הקריאות לכל מועדי השנה. ושם:

יו"ט האחרון קורין כל הבכור מצות וחוקים ובכור ומפטירין (מלכים א ט, א) ויהי ככלות שלמה. למחר קורין וזאת הברכה ומפטירין (מלכים א ח, כב) ויעמד שלמה.

הכלל הוא שבא"י, בו אין נוהגים שני ימים טובים, קוראים תמיד את הקריאה של היום הראשון, ואילו במקרה של שמני עצרת הוא שמחת תורה כתב בשו"ע או"ח סי' תרסח:

שחרית מוציאין שלשה ספרים וקורין באחד מוזאת הברכה עד סוף התורה ובשני בראשית עד אשר ברא אלהים לעשות ובשלישי ביום השמיני עצרת ומפטירין ויהי אחרי מות משה. ובמקום שעושין שני ימים טובים אין מוציאין ביום הראשון אלא שני ספרים וקורין באחד חמשה בפרשת ראה מכל הבכור ואם הוא שבת קורין ז' ומתחילין עשר תעשר והמפטיר קורא בשני ביום השמיני עצרת ומפטיר במלכים ויהי ככלות שלמה.

והוא פלא גדול, כפי שהעיר על כך ברמיזה בבאר הגולה על אתר:

הב״י לא הביא מהיכן יצא לו דין זה ולענ״ד צ״ע מסתמא דתלמודא וברייתא במגיל׳ ל״א.

ואילו בביאור הגר"א על אתר דבריו סתומים לגמרי: "כמו בש״ת בח״ל. ועיין בסימן תרס״ט" (שם נתפרט סדר שמחת תורה).

סוף דבר, נפלא איך נזנחה חובת הקריאה של היום הראשון, שהיא קריאת המועדות, מפני קריאת יום טוב שני של גלויות. ראיתי בקובץ מפרשים שעל גליון השו"ע שהביא צידוק כלשהו מחת"ס, ובדמשק אליעזר שעל ביאור הגר"א יש תירוץ מחוכם על דרך הפלפול/המחקר.

[מעט דבש]

viewtopic.php?t=15257#p143382