הודעהעל ידי איש-אחד » ב' יולי 08, 2013 4:56 pm
משנה תורה להרמב"ם, פי"א מהל' ע"ז הל' יז-יח: "ודברים האלו כולן דברי שקר וכזב הן; והן שהטעו בהן עובדי עבודה זרה הקדמונים לגויי הארצות כדי שיינהו אחריהן [...] כל המאמין בדברים אלו וכיוצא בהן, ומחשב בליבו שהן אמת ודברי חכמה, אבל התורה אסרה אותן – אינו אלא מן הסכלים ומחסרי הדעת..." ע"ש.
בביאור הגר"א (יו"ד ס' קעט' ס"ק יג') כתב בזה"ל: "והוא [הרמב"ם] נמשך אחר הפילוסופיא הארורה ולכן כתב שכשפים ושמות ולחשים ושדים וקמיעות הכל שקר הוא - והפילוסופיא הארורה הטתו ברוב לקחה, לפרש הגמ' הכול בדרך הלציי, ולעקור אותן מפשטן. וחס ושלום איני מאמין בהם , ולא מהם ולא מהמונם , אלא שכל הדברים הם כפשטן, אלא שיש בהם פנימיות, ולא של בעלי הפילוסופים שזורקין אותו לאשפה, שהם חיצוניות, אלא של בעלי האמת".