שבת נחמו- נחמה על מה?

[ישראל הר כסף]

בטח גם לכם זה הפריע בפעם הראשונה שהדליקו בבית שלכם את המוזיקה אחרי תשעה באב, מילא בימים נוראים מובן ששמחים כי התאמצנו ויצא מזה משהו, אבל כאן איך בדיוק שוכחים מכל החורבן ועל מה השמחה, התאבלנו על דבר אמיתי שחסר, ועדיין איננו, אז איך בדיוק בחצות יום העשירי נשכח הכל?
זה הציק לי כבר שנים, אבל השנה פתאום נפל לי בדעתי הרי חז"ל הם אלו שתקנו את השבע דנחמתא, (יותר מתלתא דפורענותא).

וענין זה הוא מה שרציתי להעלות לדיון, מה ענין הנחמה כשעדיין אין לנו בית, למה באמת שנסכים להתנחם, האמנם רק כדי לא להתיאש מהגאולה?

[גלילי]

אינו תשובה לשאלתך,
כי אם מראה מקום להמשך האבילות:
ב"ח אורח חיים סימן תקנא

ולאחר התענית מותר מיד כרבי מאיר. ויש נוהגין איסור עד שבת נחמו וכמ"ש במנהגי מהר"א טירנא (עמ' עה) ובמהרי"ל (שם עמ' רלט) ויראה פשוט דהנוהגים כן שלא לאכול בשר ולשתות יין עד שבת נחמו ומחמירין כרשב"ג צריכין להחמיר נמי בתספורת וכביסה ותיקון בגדים וכן כתב במהרי"ל (שם) שאסור לספר ולכבס עד יום שישי אם לא מפני השבת ודברים אלה אינם דין כי אם לאותן פרושים שנמנעין מבשר ויין עד שבת נחמו צריכין להזהר נמי בתספורת וכביסה אם לא בחמישי מפני כבוד השבת ואע"פ שנמנעין מבשר ויין עד שבת עצמו וכל זה פרישה בעלמא ולאו מדינא וכמ"ש במהרי"ל גופיה לשם (עמ' רמ) דאינו אסור אלא עד [אחר] התענית והיינו מדינא:
ואין דברי מהרש"ל נראין שהשיג בתשובה (סי' נד) על הנוהגין כן לפי שמחמירין כרשב"ג לאחר שכבר נפסקה הלכה כרבי מאיר, דמאחר שגם רשב"ג נסמך על המקרא שאמר (יהושע ב יג) ושבתה אלא שאנו לא ראינו להחמיר על הציבור כל כך וזהו שאמרו בגמרא ותרוייהו לקולא מכל מקום יחיד הרוצה להחמיר על עצמו אין מוחין בידו, ולא גרע מעשירי באב שרגילין הפרושים בכל החומרות שנוהגין בשבת שחל תשעה באב להיות בתוכה ומקצתן צמין בו, והכל אינו מן הדין כי אם חומרא בעלמא, והכל כבוד הבית שנחרב בעונינו:

ובאמת שאלתך צריכה ליבון,
"מה ענין הנחמה כשעדיין אין לנו בית, למה באמת שנסכים להתנחם, האמנם רק כדי לא להתיאש מהגאולה"?

[מגיב ומניב]

אכן, שאלת חכם כזו שוה יותר מחצי תשובה, ואמורה לפתוח שערים בעבודת ימים אלו, ואמנם הרחיב בה למאוד גאון המוסר הגרי"א שר מסלבודקה בספרו לקט שיחות מוסר, ושם בנה הכל סביב מדת הבטחון בה', וגם קישר לזה את היו"ט של ט"ו באב, יעו"ש, ואין בידי להעלות דבריו כאן, ומקום הנחתי למזכה הרבים שיעשה כן.

[ישראל הר כסף]

עכשיו אני חושב שהשאלה לא כ"כ חזקה (אם כי משאירה מקום לעיון) כי הרי גם כל אבל מנחמים ולא מחזירים לו את ההורים או הילדים שמתו, רח"ל, ואעפ"כ מקבלים תנחומים, א"כ למה שאנו לא נקבל תנחומים, אלא שכאן יש הבדל כי באבלות החורבן אנו מצפים לשינוי ולא משלימים עם המצב, וע"כ היה מן הראוי להמשיך ולהתאבל, כמו שחי לא נשכח מן הלב וכידוע.
ובעצם גם באבלות על מת יש מקום לעיין מהם התנחומים האם השכחה עם הזמן? ודאי שלא כי א"כ לא היה צריך לעשות כלום, אז מה הענין לנחם ואיך זה עובד.
ןאם כבר נשאל יותר חזק, אם אדם איבד ארנק ויבואו לומר לו שלא כמו שחשב שהיה שם רק מאה שקל, אלא חצי מליון שקל, זה תנחומים? א"כ איך זה עובד כשמנחמים ואומרים לאבל שאביו היה גדול וצדיק וטוב, הלא זה רק צריך לחזק את אבלו. (שאלה זו שמעתי מהרב גודוסר שליט"א).

[שמואל ברמה]

מה קשה כל כך בלומר שזה נחמה בשביל לפתח את התקווה הלא אחרי כל משבר מתחילים להתייאש וזה גורם לעזיבת התורה, ובעיקר משבר שכזה.  

[גלילי]

בתוספת המודיע היתה כתבה יפה ממשה רייס על נושא הנחמה.

[ישראל הר כסף]

מה קשה כל כך בלומר שזה נחמה בשביל לפתח את התקווה הלא אחרי כל משבר מתחילים להתייאש וזה גורם לעזיבת התורה, ובעיקר משבר שכזה.  

כי זה אולי כלפי ציבור. אבל אני- היחיד- איך אמור להתנחם. אם רק באמת עבד את עבודת הימים והרגיש בחסרונו של ביהמ"ק במה יתנחם. למה יצליח לחזור לשגרת החיים?

[ישראל הר כסף]

אכן, שאלת חכם כזו שוה יותר מחצי תשובה, ואמורה לפתוח שערים בעבודת ימים אלו, ואמנם הרחיב בה למאוד גאון המוסר הגרי"א שר מסלבודקה בספרו לקט שיחות מוסר, ושם בנה הכל סביב מדת הבטחון בה', וגם קישר לזה את היו"ט של ט"ו באב, יעו"ש, ואין בידי להעלות דבריו כאן, ומקום הנחתי למזכה הרבים שיעשה כן.

א שר- נחמה.pdf

(167 KiB) הורד 848 פעמים

[נהנה מהאוצר]

פעם שמעתי שיחה נוראה בענין זה מהגה"צ ר' מתתיהו סלומון שליט"א והתהלכתי זמן רב תחת רושמה העז, אבל ברבות השנים שכחתיה, ואולי היא מופיעה בספרו על המועדים

[בברכה המשולשת]

אכן, שאלת חכם כזו שוה יותר מחצי תשובה, ואמורה לפתוח שערים בעבודת ימים אלו, ואמנם הרחיב בה למאוד גאון המוסר הגרי"א שר מסלבודקה בספרו לקט שיחות מוסר, ושם בנה הכל סביב מדת הבטחון בה', וגם קישר לזה את היו"ט של ט"ו באב, יעו"ש, ואין בידי להעלות דבריו כאן, ומקום הנחתי למזכה הרבים שיעשה כן.

א שר- נחמה.pdf

ייש"כ על הדברים הנפלאים שהביא כתר"ה.
זכורני שמובא בשם מרנא הגר"ח מוולוז'ין שעצם זה שמתאבלים בת"ב מראה שירושלים וביהמ"ק אינם בגדר מת (שעליו גזרה שישתכח מן הלב), אלא גדר חי שסבורים שהוא מת (כמו יוסף הצדיק) ואז עצם האבלות היא הנחמה וכל המתאבל על ירושלים זוכה וראה (לשון הווה!) בשמחתה.

[אליהוא]

היו מקומות שהיו אומרים במנחה של ת"ב פיוטי נחמה, ונדפס ע"ז מאמר באיזה מקום ושכחתי.
ויסוד הענין במימרא דר"ע שהיה מצחק, והודו לו עקיבא נחמתנו.
ונזכה לראות בימינו לעינינו בנחמות ציון וירושלם.

[ישבב הסופר]

היה גם מנהג בימי הגאונים או הראשונים לקרוא פרשת 'קרבו גוים לשמוע', וביטלו מנהג זה מפני שאסור לקרות בפסוקי דנחמתא? [מהר"מ מרוטנבורג תמה על המנהג]

[סכינא חריפא]

היו מקומות שהיו אומרים במנחה של ת"ב פיוטי נחמה, ונדפס ע"ז מאמר באיזה מקום ושכחתי.
ויסוד הענין במימרא דר"ע שהיה מצחק, והודו לו עקיבא נחמתנו.
ונזכה לראות בימינו לעינינו בנחמות ציון וירושלם.

גם היום מסיימים הקינות בנחמה

[בברכה המשולשת]

ואצל חלק מקהילות הספרדים (אולי כולן?) אומרים הרה פסוקי נחמה אחרי חזרת הש"ץ במנחה

[צורב]

כמדו' שיש לנו להתנחם בהבטחה שהבטיחנו אבינו, שעתידה להתמלא מצבאה, ושנרצה עוונה, והוא על דרך שנאמר בחנה אחר ברכת עלי, ו"פניה לא היו לה עוד", וכידוע בזה מהגרי"ז זצוק"ל הובא בפנינים.

[צופה]

כמדו' שיש לנו להתנחם בהבטחה שהבטיחנו אבינו, שעתידה להתמלא מצבאה, ושנרצה עוונה, והוא על דרך שנאמר בחנה אחר ברכת עלי, ו"פניה לא היו לה עוד", וכידוע בזה מהגרי"ז זצוק"ל הובא בפנינים.

קרוב להיות אמת

[צופר הנעמתי]

בטח גם לכם זה הפריע בפעם הראשונה שהדליקו בבית שלכם את המוזיקה אחרי תשעה באב, מילא בימים נוראים מובן ששמחים כי התאמצנו ויצא מזה משהו, אבל כאן איך בדיוק שוכחים מכל החורבן ועל מה השמחה, התאבלנו על דבר אמיתי שחסר, ועדיין איננו, אז איך בדיוק בחצות יום העשירי נשכח הכל?
זה הציק לי כבר שנים, אבל השנה פתאום נפל לי בדעתי הרי חז"ל הם אלו שתקנו את השבע דנחמתא, (יותר מתלתא דפורענותא).

וענין זה הוא מה שרציתי להעלות לדיון, מה ענין הנחמה כשעדיין אין לנו בית, למה באמת שנסכים להתנחם, האמנם רק כדי לא להתיאש מהגאולה?

אני חושב שיש כאן שני ענינים שלא שייכים אחד לשני. דבר אחד הוא זה ש"בחצות היום העשירי נשכח הכל" - אינני חושב שיש כאן ענין של שמחה ושל נחמה דווקא. פשוט לא כל יום תשעה באב, תשעת הימים ובשיאם תשעה באב הם זמנים מיוחדים לאבל, ואחרי שהם עוברים חוזרים למצב הרגיל, שכמובן גם הוא מצב של אבל, אבל לא תשעה באב, כי להיות כל הזמן במצב של תשעה באב היא גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה כמבואר בב"ב ס' א'. כמובן שמי שמרגיש שהוא עוד לא יצא מההרגשה של תשעה באב וממשיך להרגיש את האבל המיוחד עוד כמה ימים קדוש יאמר לו, וזה שרשם של מנהגי אשכנז בענין.

ענין שבע דנחמתא אינני יודע אם הוא ענין של קבלת תנחומים, אלא הוא זמן של הודעת ענין הנחמה (ויש בזה בעצמו ג"כ סוג של אבל מצד אחד) שכמובן גם לזה יש מקום ובשביל זה ניתנו לנו נבואות הנחמה - והרי אין טעם בכל האבל אם לא הנחמה שהובטחה לנו.

[בקרו טלה]

זכורני שמובא בשם מרנא הגר"ח מוולוז'ין שעצם זה שמתאבלים בת"ב מראה שירושלים וביהמ"ק אינם בגדר מת (שעליו גזרה שישתכח מן הלב), אלא גדר חי שסבורים שהוא מת (כמו יוסף הצדיק) ואז עצם האבלות היא הנחמה וכל המתאבל על ירושלים זוכה וראה (לשון הווה!) בשמחתה.

אכן כן הביא בפרחי ניסן בריש פר' דברים
וכ"כ ג"כ בארץ צבי - דרושים
וכן אי' נמי בדרשות חתם סופר

[משולש]

משמע בפוסקים שהסיבה לנחמה ולשמחה זה כדי להחזיק את האמונה בגאולה הקרובה. (ומטעם זה התירו לנשים לרחוץ ראשם בט"ב אחר חצות).
גם באבלות על מת כתוב בפוסקים שיש את הגדרים של האבלות ואסור להצטער ולהתאבל יותר מהשיעור שנפסק (שבעה שלושים ושנה), והמתאבל ובוכה יותר מזה, על מת אחר הוא בוכה. ח"ו.
גם בכיה ועצב יותר מידי מסוגל להביא ליאוש.
ולכן מצוה עם סיום עשירי באב (חצות) או בשבת נחמו להתאמץ להשכיח את האבל מלבו ולהתחזק באמונת הגאולה הקרובה, וכתב מהרי"ל שיש לשמוח ולהתענג בשבת נחמו יותר מכל שבתות השנה.

[איש ההלכה]

בטח גם לכם זה הפריע בפעם הראשונה שהדליקו בבית שלכם את המוזיקה אחרי תשעה באב, מילא בימים נוראים מובן ששמחים כי התאמצנו ויצא מזה משהו, אבל כאן איך בדיוק שוכחים מכל החורבן ועל מה השמחה, התאבלנו על דבר אמיתי שחסר, ועדיין איננו, אז איך בדיוק בחצות יום העשירי נשכח הכל?
זה הציק לי כבר שנים, אבל השנה פתאום נפל לי בדעתי הרי חז"ל הם אלו שתקנו את השבע דנחמתא, (יותר מתלתא דפורענותא).

וענין זה הוא מה שרציתי להעלות לדיון, מה ענין הנחמה כשעדיין אין לנו בית, למה באמת שנסכים להתנחם, האמנם רק כדי לא להתיאש מהגאולה?

אף שבודאי קשה מאוד ליתן תשובה לכזה שאלה על רגל אחת, אמנם נראה לי ליישב כך: ראשית יש להקדים דזה פשוט ומוסכם לכאורה דאף שאנחנו בגלות מ״מ זה לא מפריע לנו מלעלות ולפעול - בין ברוחניות ובין בגשמיות - והגם שבכ״ז אנו מאמינים שמשיח צדקינו יבוא במהרה. אלא דחז״ל קבעו זמנים מסויימים מתי להשתייך כביכול את עצמינו לימים של פעם - כדי לעורר אותנו לאותו מאורע. ולמשל, לענין פורים או חנוכה, שהם זמנים מסויימים שאנו נוהגים בהם אחרת לזכר של הנס שקרה אז. עכשיו, וכי אנו שמחים שמחת פורים בכל השנה כולה? בודאי שלא. ואף שבכ״ז פשיטא דהקב״ה עשה בשבילנו נס, וזה אנו יודעים כל השנה, אבל סוכ״ס הרי הקב״ה משנה עיתים ומחליף את הזמנים ופשוט דל״ש להתנהג בכל הדינים שנוהגים בפורים או חנוכה גם בכל ימות השנה. [אולם פשוט הוא דמ״מ הקב״ה נוהג אתנו בהשגחתו הפרטית ואכמ״ל].
וכעי״ז נראה בנ״ד, דהגם שבעונ״ה אין לנו ביהמ״ק, שיבנה בב״א, מ״מ אטו משום שהתורה קבעה יום ט״ב ליום בכייה לדורות - יהא זאת לסתירה לתנחומין? הרי אדרבה, מזה שאנחנו מסכימים לקבל תנחומין, זהו ראיה שאנחנו עוד לא התיייאשו מהגאולה העתידה להיות בעז״ה.

לסיכום: בודאי יש מושג של אבילות, וצער השכינה, וכדומה - הלואי שנזכה להרגיש את זה - אבל סוכ״ס הרי צריכים אנו לחיות בעולם, וצריכים אנו ללמוד ולעסוק בתורה, ולזה באו חז״ל וגדולי רבותינו ז״ל וקבעו איך להתנהג בימים האלו [כדי שנקשור את עצמינו לימים של פעם כביכול], ולכן קבעו מתי להתאבל ומתי לקבל תנחומין, ואינם סותרים זא״ז כלל.

[עושה חדשות]

יוסף אומץ שבת נחמו.png (98.62 KiB) נצפה 9474 פעמים

[אליהו בן עמרם]

צריך לזכור ולהפנים שאנחנו בעיקר עם של עתיד, וכל העבר המפואר הוא סוג של הכנה לעתיד לבוא.
ולפי זה, אדרבה ואדרבה יש לשים דגש גדול על ה"נחמות" שיבואו במהירה בימינו, וזכרון העבר המפואר שחרב אינו אלא כהכנה לעתיד לבוא, שנבין היטב מה כל כך חסר ומה עלינו לתקן כדי לצפות ציפיה אמיתית לגואל

[מעט דבש]

viewtopic.php?f=43&t=35388#p387835

[עושה חדשות]

לענין המובא לעיל מ'יוסף אומץ' לענג שבת זו משאר שבתות השנה, ראה בריטב"א שלהי תענית דכ"ה המנהג, אבל הסבר הדברים משום דשייך לשמחת ט"ו באב, וכעי"ז כ' המהרי"ל, עי"ש.

[יוסף חיים אוהב ציון]

ובבאר הפרשה הביא לכל המראי מקומות הנ"ל.

[יוסף חיים אוהב ציון]

http://www.ladaat.info/showgil.aspx?par ... 4&gil=1456

[יוסף חיים אוהב ציון]

viewtopic.php?f=43&t=35404&hilit=%D7%A9%D7%91%D7%AA+%D7%A0%D7%97%D7%9E%D7%95