הודעהעל ידי קושר כתרים » ו' אוגוסט 19, 2016 6:40 pm
סמוכין נפלאים ליסוד החג ט"ו באב על הארת פני ה' לישראל.
בס' ישמח משה (פר' קדושים) ביאר הגמ' [תמיד ל"ב ע"ב] כל העוסק בתורה בלילה השכינה כנגדו שנאמר (איכה ב יט) קומי רוני וגו' נוכח פני ה'. והקשה הלא אמרו (ברכות ו.) שאפילו אחד שעוסק בתורה השכינה עמו, משמע אפילו ביום, אם כן מה מעלה יש להעוסק בלילה.
וביאר כי יש ג' מיני קירבות. א', אם האדם איננו שלם, אז השכינה רואה אותו והוא איננו רואה אותה, והיינו התהלך 'לפני' (בראשית יז א). וכשהוא שלם אז השכינה מהלכת לפניו, וכדכתיב (דברים יג ה) אחרי ה' אלקיכם תלכו, והבן. אבל בלילה השכינה כנגדו דייקא, פנים בפנים, והוא מדה כנגד מדה כיון שהוא מנדד שינה מעיניו, לכן עין בעין יראה, וכדכתיב (תהלים יז טו) אשבעה בהקיץ, דהיינו בהקיצה בלילה, תמונתיך דייקא, ולא רק אחורים.
והנה הארה זו של 'פנים בפנים' זוכה דוקא אם ניער בימי הבחרות ימי עמידה, אבל אם התחיל בימי הזקנה ימי ירידה כשאינו יכול לישן, אז הוא רק הולך לפניו דייקא, שהולך לפני השכינה ולא אחר השכינה להנות ממנו.
וידוע אמרם (מכילתא יתרו פ"ד) דבשעת מתן תורה נגלה כזקן. וכן תמיד בשעת עסק התורה הקב"ה נגלה על האדם כזקן. ונמצא בשעת עסק בתורה ביום, הוא 'אחר פני זקן' כביכול, אבל בלילה מהדר פני זקן אליו, והיינו דוקא כשהתחיל בבחרותו לקום בלילה ולא בזקנה ששוב אינו יכול לישן.
ופירש בזה הכתוב (ויקרא יט לב) 'מפני שיבה תקום והדרת פני זקן', והדרת, פירושו כמו מהדר אפיה (ברכות ו:), להפוך פני השכינה אליו על ידי עסקו בלילה, והיינו דוקא 'מפני שיבה', קודם הזקנה, תקום, משנתך, דהיינו קימה בלילה ממטתו, אז והדרת כביכול פני זקן. ומסיים: "והבן כי הוא נפלא בס"ד".
מעתה, כיון שאמרו חז"ל (תענית לא.) מט"ו באב ואילך מאן דמוסיף יוסיף, ופירש"י "מחמשה עשר באב ואילך, מוסיף לילות על הימים לעסוק בתורה", על ידי כך זוכה להארת פני ה' אליו, בחינת פנים בפנים, הנמשכת מעסק התורה בלילה.
ובגמ' מס' ב"ב (דף קכא.) אמרו בטעם שמחת ט"ו באב, אמר רב נחמן יום שכלו בו מתי מדבר, דאמר מר עד שלא כלו מתי מדבר לא היה דיבור עם משה, שנאמר ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות מקרב העם וסמיך ליה וידבר ה' אלי לאמר, אלי היה הדיבור.
ופירש ברשב"ם שלא היה דיבור עם משה "פה אל פה" כבתחילה, ולכך עשו ימי משתה ושמחה על הדיבור שחזר למשה, עכ"ל.
הרי שהזמן המדוייק "כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות", שאז חזר הדיבור למשה, הי' בט"ו באב ביום שכלו בו מתי מדבר, ואז שוב נתייחד עמו הדיבור בלשון חיבה פה אל פה.
ומדוייק מאוד גם בדברי רש"י בכתוב (דברים ב טז) ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות וגו' וידבר ה' אלי לאמר, אבל משילוח המרגלים עד כאן לא נאמר וידבר אלא ויאמר, ללמדך שכל ל"ח שנה שהיו ישראל נזופים לא נתייחד עמו הדיבור בלשון חיבה "פנים אל פנים", עכ"ל.
כי מט"ו באב ואילך שנתייחד הדיבור עם משה "פנים אל פנים", מוסיפין לעסוק בתורה לילות על הימים, ומדה במדה זוכים למעלת שכינה כנגדו "פנים בפנים".
ופטפוטי דאורייתא טבין.