פורום אוצר החכמה

מרא דאתרא כתב:

האמת אדרוש כתב:

מרא דאתרא כתב:

האמת אדרוש כתב:

מרא דאתרא כתב: וגם בנהר מצרים האריך שההיתר במלוכלך ומלא זיעה, שבמהריק״ש ולחמי תודה הוא גם אם לא ילבשנו אחר. ולפ״ז מובן מה שהפת״ש קיצר בההעתקה.

איה מקום כבודו???
כפי שאני רואה אדרבה ואדרבה הוא מקיל אך ורק בשבת ולא בחול, וכתב שאף שאין היתר אא״כ לבשו אחר, ובמצרים זה א״א ומ״מ צריך להמתין עד השבת.
ממש ונהפוך הוא.

אינו תח״י כעת. מזכרוני, כמדומה נמצא שם קלב.
וגם במה שהעתיק כת״ר מספיק להבין יסוד ההיתר. אלא דלדידהו אפשר להם בשבת לחוד. אבל במקום ומצב כשג״ז לא די - הרי מובן מתו״ד שגם בחול הי׳ מותר בעצם.

לא מספיק ולא מובן.
ובלא״ה, גם לדידן אפשר להכין מקודם ראש חודש, וא״כ ודאי שלדבריו יצטרך לעשות כן.

א.הרי כתב ״הרי שבת לפניו״ הא לא״ה הי׳ מתיר בחול.

זה לא מוכח כלל וכלל. ומי שלא הכין, אין לנו מקור ברור שיהא מותר.

מרא דאתרא כתב:הא גופא הפלוגתא בהבנת דברי מהרש״ל ודבריו נסבו עמש״כ מהרש״ל

ובמקום זה שהפוסקים התירו ״לכבוד שבת״ נגיד שהוא סברא פשוטה להתיר אף בחול??

מרא דאתרא כתב: שבמהריק״ש ולחמי תודה הוא גם אם לא ילבשנו אחר.

אחרי המחילה דברים אלא לא ניתנו להיאמר. החוש א״א להכחיש שכתבו בפירוש להיפוך.

מישהו יכול להסביר החילוק בין בגדי זיעה למטפחות ידים??

האמת אדרוש כתב:מישהו יכול להסביר החילוק בין בגדי זיעה למטפחות ידים??

וכיו״ב יכול לשאטל מה בין מטפחות ידים לבגדי קטנים.
אלא שגם במטפחות ידים הרבה פוסקים כתבו להתיר אפילו בימי אבל, והעידו שכך המנהג.
ובלב מבין כתב שמעיקרא לא נהגו באיסור לבישת בגדים מכובסים.
ומה לנו להרבות בחומרות בדרבנן, בדבר שפשט ההיתר ע״פ גדולי הפוסקים, ובפרט לפני שבוע שחל בו, שהוא רק ממנהגא.

האמת אדרוש כתב:

מרא דאתרא כתב: שבמהריק״ש ולחמי תודה הוא גם אם לא ילבשנו אחר.

אחרי המחילה דברים אלא לא ניתנו להיאמר. החוש א״א להכחיש שכתבו בפירוש להיפוך.

מהריק״ש לא כתב רק ציין לתוס׳ ומרדכי.
בלחמי תודה אכן מפורש רק בלובשו אחר. אבל יסוד ההיתר שם מפורש שהוא דבר הלמד מענינו מרחיצה שכל שהוא מחמת לכלוך הותר. ומכיון שכן, במקום שאינו יכול להמשיך ללבוש הישן מחמת זיעה, ואינו יכול ליתן המכובס לאחר מחמת שקץ בו כסברת ערוה״ש, מהיכא תיתי לאוסרו.
ומה נאמר שחייבו עליו שישאר בלכלוך ספוג בזיעה, למרות שהתירו לו לרחוץ מהזיעה, לאו אורח ארעא הוא ודרכי׳ דרכי נועם. ופשוט שאין חאסור עליו. וה״ט דפשיטא להו לפוסקי הזמן להתיר.
וגם בלחמי תודה כתב שנפוסקים לא הביאו ההיתר שכתב - שילבשנו אחר - מרוב הפשיטות. והה״נ בהרחבת ההיתר, במקום שאא״פ שילבשנו אחר ונפשו קצה עליו, שהוא פשוט לכל בר דעת.

האמת אדרוש כתב:

מרא דאתרא כתב:הא גופא הפלוגתא בהבנת דברי מהרש״ל ודבריו נסבו עמש״כ מהרש״ל

ובמקום זה שהפוסקים התירו ״לכבוד שבת״ נגיד שהוא סברא פשוטה להתיר אף בחול??

עד עתה הייתי סבור שיש שאצלם דברי פוסקי זמננו לא מקובלים. אם סוברים שבכחם להתווכח גם עם החמודי דניאל, מה אומר?
לגופו של ענין, הסברא פשוטה ביותר, שבמחליף מפני הזיעה אא״פ לאסור עליו. וקושא קאמרי רבנן שמחליפים לכבוד שבת. אבל הה״נ בחול. והכי איכא למישמע גם מבין השיטין בדברי מהרש״ל. אלא שבימיו אין עני מישראל שאינו לובש כתונת מכובסת לשבת. ובימינו אין עני מישראל שאינו לובש גופי׳ מכובסת בחול.

מרא דאתרא כתב:

האמת אדרוש כתב:מישהו יכול להסביר החילוק בין בגדי זיעה למטפחות ידים??

וכיו״ב יכול לשאטל מה בין מטפחות ידים לבגדי קטנים.
אלא שגם במטפחות ידים הרבה פוסקים כתבו להתיר אפילו בימי אבל, והעידו שכך המנהג.
ובלב מבין כתב שמעיקרא לא נהגו באיסור לבישת בגדים מכובסים.
ומה לנו להרבות בחומרות בדרבנן, בדבר שפשט ההיתר ע״פ גדולי הפוסקים, ובפרט לפני שבוע שחל בו, שהוא רק ממנהגא.

מאוד פשוט החילוק, קטנים לאו בני אבילות נינהו.
ומי הם הפוסקים האלו המתירים נגד דינא דשו״ע? בוא נראה, אולי הם כותבים בדיוק להיפוך…

מרא דאתרא כתב:

האמת אדרוש כתב:

מרא דאתרא כתב: שבמהריק״ש ולחמי תודה הוא גם אם לא ילבשנו אחר.

אחרי המחילה דברים אלא לא ניתנו להיאמר. החוש א״א להכחיש שכתבו בפירוש להיפוך.

מהריק״ש לא כתב רק ציין לתוס׳ ומרדכי.
בלחמי תודה אכן מפורש רק בלובשו אחר. אבל יסוד ההיתר שם מפורש שהוא דבר הלמד מענינו מרחיצה שכל שהוא מחמת לכלוך הותר. ומכיון שכן, במקום שאינו יכול להמשיך ללבוש הישן מחמת זיעה, ואינו יכול ליתן המכובס לאחר מחמת שקץ בו כסברת ערוה״ש, מהיכא תיתי לאוסרו.
ומה נאמר שחייבו עליו שישאר בלכלוך ספוג בזיעה, למרות שהתירו לו לרחוץ מהזיעה, לאו אורח ארעא הוא ודרכי׳ דרכי נועם. ופשוט שאין חאסור עליו. וה״ט דפשיטא להו לפוסקי הזמן להתיר.
וגם בלחמי תודה כתב שנפוסקים לא הביאו ההיתר שכתב - שילבשנו אחר - מרוב הפשיטות. והה״נ בהרחבת ההיתר, במקום שאא״פ שילבשנו אחר ונפשו קצה עליו, שהוא פשוט לכל בר דעת.

המריק״ש מציין לתוס נכון. ומה אמרו התוס?!
ובכל דברים אלו היאך נפטור להכינם מקודם??
ומהכ״ת שיהא הדין בבגד מלוכלך בזיעה יותר קל מאיסטנס?

מרא דאתרא כתב:

האמת אדרוש כתב:

מרא דאתרא כתב:הא גופא הפלוגתא בהבנת דברי מהרש״ל ודבריו נסבו עמש״כ מהרש״ל

ובמקום זה שהפוסקים התירו ״לכבוד שבת״ נגיד שהוא סברא פשוטה להתיר אף בחול??

עד עתה הייתי סבור שיש שאצלם דברי פוסקי זמננו לא מקובלים. אם סוברים שבכחם להתווכח גם עם החמודי דניאל, מה אומר?
לגופו של ענין, הסברא פשוטה ביותר, שבמחליף מפני הזיעה אא״פ לאסור עליו. וקושא קאמרי רבנן שמחליפים לכבוד שבת. אבל הה״נ בחול. והכי איכא למישמע גם מבין השיטין בדברי מהרש״ל. אלא שבימיו אין עני מישראל שאינו לובש כתונת מכובסת לשבת. ובימינו אין עני מישראל שאינו לובש גופי׳ מכובסת בחול.

לא ״התווכחתי״ עם החמודי דניאל. אני מעורר שהאחרונים שהדגישו משום כבוד שבת חולקים עליו, וצ״ע אם יש לסמוך עליו למעשה אף אם יש לפלפל בדברי המהרש״ל גופם. להגיד שיש כאן סברא פשוטה זה לא נכון.

צלע״ג דעת הגרע״י זצ״ל בכ״ז. בשו״ת יחוה דעת חלק א׳ הוא כתב שצריך להכין הכל מקודם, והביא מש״כ הלחמי תודה שצריך שילבשנו תחילה וכו׳. אך שוב שינה דעתו וכתב בספר חזון עובדיה להקל לענין בגדים הסמוכים להגוף, וציין במקורו להלחמי תודה, ולא הזכר שהצריך תנאי זה.

בנו אמר בשיעור שחזר בו, כיון שראה דברי הרבה פוסקים המקילים.

כן ראיתי, רק שצל״ע היאך בנה ההיתר על הלחמי תודה אף שידע היטב שהצריך לבישה על ידי אחר.

גם הבנתי מבנו שחזר בו לא רק במפני שעוד פוסקים התירו, רק בגלל שהחליט מסברתו שהדבר מותר. אך בחזון עובדיה לא הביא אלא דברי הלחמי תודה קודם שציטט מדברי הפוסקים אחרים, וצ״ע.

נשאלתי: למקילים בבגדי זיעה האם יהיה מותר לכבסם אם נגמרו לו?

יוסף חיים אוהב ציון כתב:נשאלתי: למקילים בבגדי זיעה האם יהיה מותר לכבסם אם נגמרו לו?

הגרע"י כתב (וכן הבאתי לעיל בסעי' ב' ב-ד' תעניות) שרק לצורך מצוה הקלו אף לכבס. ומהדברים משמע שכל מה שהתיר הרב (אך עם זאת שכתב שנכון להכין) הוא רק בלבנים לצורך ז' נקיים.

אז מה יעשה?

נראה שיכבס אך יטנף מעט בריצפה. כן רואים בחול המועד. תכף אביא מקורות ע"כ בס"ד

איתן נוי כתב:נראה שיכבס אך יטנף מעט בריצפה. כן רואים בחול המועד. תכף אביא מקורות ע"כ בס"ד

חזון עובדיה יום טוב עמ' קצח סעי' לב: "ובזמנינו שיש הרבה הנוהגים להחליף הבגדים הלבנים הסמוכים לבשר, כמעט מדי יום ביומו, מפני שמתלכלכים תמיד ע"י זיעה, ובפרט במקומות החמים, ונתכבסו קודם המועד, ואין לו בגדים אחרים בחול המועד להחליפם, מותר לכבסם [במכונת כביסה[ במועד. (כן משמע מדברי המגן אברהם (סי' תקלד סק"ב). וכן פסק בשו"ת שרגא המאיר חלק ז סימן מג אות ג)". ושם בהערה פ' הביא קולא זו מהציץ אליעזר חלק יג סי' סא'- לגבי מצעים בבית מלון ומציאות העולם כיום.
הנה מגליון 'שמעתא עמיקתא' לרה"ג ר' יוחנן בורגר שליט"א.

לכאו' יש מקום לצדד סניף להקל בכל בגד ישן מכובס שאינו יוצא מתחת המכבש (בדרך כלל בגדי הזיעה הם בכלל זה, מיהו בתגובה הבאה כתבתי דמסתבר דדברי הרמב"ן אמורים רק בצבועין ולא בלבנים) ע"פ שיטת הרמב"ן בתורת האדם, וכמו שביאר דבריו היד אפרים תקנ"א בט"ז ס"ק ה

בינה להבין כתב:לכאו' יש מקום לצדד סניף להקל בכל בגד ישן מכובס שאינו יוצא מתחת המכבש (בדרך כלל בגדי הזיעה הם בכלל זה) ע"פ שיטת הרמב"ן בתורת האדם, וכמו שביאר דבריו היד אפרים תקנ"א בט"ז ס"ק ה

היד אפרים מתיר אפילו ללבוש?

ולעיקר הדבר כ״ה דעת הריטב״א שבכלי פשתן בכיבוס שלנו מותר ללבוש, וכ״כ בכל בו סימן ס״א (אולי ס״ב).

אך סוף כל סוף לא קיימ״ל כן.

היד אפרים אינו מתיר כלום, רק מסביר דעת הרמב"ן [בניגוד לשאר פירושים שנאמרו בדבריו], ולפי דעת הרמב"ן אכן מותר אפי' ללבוש ואפי' כלי צמר ואפי' בכיבוס [וגיהוץ] שלהם (ואפי' בז' ימי אבילות שחמורין משבוע שחל בו ת"ב בכל מקום, לדעת הרמב"ן)

ויש להוסיף דאם אכן כן דעת הרמב"ן, א"כ הטור שהעתיק דבריו ג"כ סובר כמותו

[וכן הב"י בתחילת דבריו, אבל אח"כ כתב דבנוגע כיבוס אסור אפי' אינו יוצא מתחת המכבש, והאחרונים נתקשו מאד בדבריו (ואכן דעת הדרישה דדעת הב"י בדעת הרמב"ן הוא לחלק בין כיבוס להניח ובין ללבוש דללבוש אסור אפי' אינו יוצא מתחת המכבש, אבל לפי המבואר ברמב"ן בהל' אבילות שציין אליו היד אפרים, דעתו דאפי' ללבוש מותר באינו יוצא מתחת המכבש)]

אבל בודאי פשטות דברי השו"ע לא משמע כן [הגם דאפשר לדחוק בזה בכוונת המג"א ס"ק כ לפי הגהת האחרונים שם, אבל הפשטות אינו כן, ואיכהמ"ל], ולכן לא כתבתי להלכה למעשה להיתר, רק דיש לצדד בזה סניף להקל

שוב ראיתי שכל זה אינו נוגע לבגדי זיעה לבנים, דלפי הילוך דברי הרמב"ן בהל' אבילות הנ"ל משמע דמה שהתנה דבישנים בעינן מכבש היינו דוקא בצבועין אבל בלבנים לכאו' אסור בכל אופן

בנוגע עצם הדיון אי בגדי זיעה חשיבי בגד לענין איסור כיבוס באבל יש לציין לשו"ת דברי נחמי' יו"ד שאלה כז לקראת הסוף ד"ה 'והנה לעיל נתבאר' שמסיק דזה תלוי במחלוקות ראשונים בדיני קריעה, ולמעשה תלוי במנהג, ובאבל המנהג להחמיר בזה [ועכ"פ למידין מדבריו דמדינא יש מקום להקל]