פורום אוצר החכמה

בספר שיחות המשגיח רבי ירוחם הלוי זצוק"ל ממיר, דעת חכמה ומוסר ח"ב מאמר ס"ז:

'איך יערב לי אכול ושתה'. הנה הקדמונים הרגישו כ"כ בחורבן הבית עד שהיו מתמיהים איך תערב לאדם האכילה והשתיה, ולעומת זה נתבונן נא במצבנו אנו איזו שייכות יש לנו לענין ת"ב, ומה משיגים אנו מימים אלה? אנו מתעוררים מהדברים הטפלים לפי ערך, היינו מסיפורי המאורעות הנוראים, אנו מורידים דמעות ב'ארזי הלבנון' וכד', אבל האם חורבן הבית נוגע ללבנו? הן מיד באמירת 'אלי ציון' נעשה כבר מעין הלולא, וכל תיאורי החורבן, חילול הקודש והמקדש, ביטול הסנהדרין הכל נעשה מין זמר נאה!

והנה מצו"ב מכתב מו"ר הגר"ש אויערבאך שליט"א לבני ישיבתו בענין זה באחת השנים האחרונות.

הגרשז"א הוסיף לתמוה על מנהג העולם לעמוד באמירת קינה זו בעוד שהקינות עיקרם בישיבה על הארץ כאבל.

עושה חדשות כתב:שנה אחת, התפללתי שחרית של ת"ב בביהכנ"ס של 'פשוטים', והנה באמצע אמירת הקינות (סביבות ל פלוס), קצה נפשם של כמה מהם, ופעלו ע"מ לסיים את הענין ו"לפרוש בשיא". תקוותם לא נכזבה, ורב המקום תיכף כיבד את החזן באמירת אלי ציון כנהוג... viewtopic.php?f=43&t=24154&hilit#p241503

שנים רבות התפללתי שחרית של ת"ב בביהכנ"ס של 'פשוטים', וכלל לא הכרתי את המנהג לעמוד בקינה 'אלי ציון' ואת הזמרה שסביבה. הסיבה לכך היתה שהחזן היה אב ששכל את בתו בתשעה באב ממש, וקולו השבור בקינות היה נשבר לרסיסים במילים 'וכבתולה חגורת שק', ועיני הכל היו דומעות.

בהרבה מספרי הקינות מובא שהמנהג הוא לומר הקינה הנ"ל בעמידה ובקול.

מובא במדרש זוטא -איכה: אמרו אותו היום שנכנסו אויבים לעיר והחריבו בית המקדש היה חוץ לירושלים יהודי אחד חורש במחרשתו וראה שהפרה שהיה חורש בה הפילה עצמה לארץ ולא היתה רוצה לחרוש, והיה מכה אותה עד ששמע קול - הנח אותה שהיא צועקת על חורבן בית המקדש שנשרף היום, מיד קרע את בגדיו ותלש שערו והניח אפר בראשו ובכה אוי לי אוי נא לי לאחר שתים או שלש שעות עמדה הפרה על רגליה ורקדה ושמחה, תמה האיש מאוד שמע קול אומר טעון וחרוש כי בשעה זו נולד משיח,

אולי הנפש הבהמית מרגישה משהו בשעה זו ועל כן מתעוררת לקום ולשמוח, אך כיוון שהיום יום אבלות, אומרת היא שיר אבלים, עצוב - אבל סביר,

מובא במדרש זוטא -איכה: אמרו אותו היום שנכנסו אויבים לעיר והחריבו בית המקדש היה חוץ לירושלים יהודי אחד חורש במחרשתו וראה שהפרה שהיה חורש בה הפילה עצמה לארץ ולא היתה רוצה לחרוש, והיה מכה אותה עד ששמע קול - הנח אותה שהיא צועקת על חורבן בית המקדש שנשרף היום, מיד קרע את בגדיו ותלש שערו והניח אפר בראשו ובכה אוי לי אוי נא לי לאחר שתים או שלש שעות עמדה הפרה על רגליה ורקדה ושמחה, תמה האיש מאוד שמע קול אומר טעון וחרוש כי בשעה זו נולד משיח,

אולי הנפש הבהמית מרגישה משהו בשעה זו ועל כן מתעוררת לקום ולשמוח, אך כיוון שהיום יום אבלות, אומרת היא שיר אבלים, עצוב - אבל סביר,

לא מצאתי מקום לשחוק וללעג לאלו שנוהגים לומר בעמידה ובקול.

האשכול הזה משום מה מזכיר אותי מהבדיחה הידוע על הליטוואק שכל החיות שלו ביומא דפוריא מהפסוקים הבודדים במגילת אסתר שקורין בניגון של איכה, וא"כ למה לא יקראו כל המגילה בניגון איכה, וע"ז תירצו שזה כבר יהיה בבחינה של הוללות .....

שבטיישראל כתב:האשכול הזה משום מה מזכיר אותי מהבדיחה הידוע על הליטוואק שכל החיות שלו ביומא דפוריא מהפסוקים הבודדים במגילת אסתר שקורין בניגון של איכה, וא"כ למה לא יקראו כל המגילה בניגון איכה, וע"ז תירצו שזה כבר יהיה בבחינה של הוללות .....

כמדומני שבהרבה מקומות 'אלי ציון' היא היחידה שיכולה להחשב כ"קינה".
א. בכל המילונים שראיתי המילה "קינה" פירושה: "שיר אבל". (וכי למה כתבו רוב הקינות במשקל ובחרוזים?)
ב. היא משנה מפורשת במו"ק ונפסקה בשו"ע "קינה אחת אומרת וכולן עונות" (ואם כולם אומרים ביחד לא נחשב קינה ואין בזה צער כ"כ לגבי מועד עי"ש). ואומרים רבותינו הראשונים "ואי קרו כולהו ליכא עיגום" (סידור רש"י ועוד הרבה).

אגב זה, שמעתי שבישיבה מפורסמת בירושלים ביטלו רוב ניגוני הימים הנוראים בהוראת המשגיח דשם זצ"ל. וטעמו, שהבחורים צריכים להתעורר בפנימיות ולא מניגונים חיצוניים.
ונתקשתי מאוד בזה שכל הפוסקים העתיקו מהרי"ל שאין לשנות שום ניגון מהנהוג, וכתב עוד במק"א שמצווה לשורר בבית הכנסת ברגלים, ועוד במק"א מספר שמהרי"ל העביר חזן מלפני העמוד בגלל שלא ידע ניגון של פיוט נדיר ('יום שבת זכור' ב' שורות שאומרים ביו"ט ב' שחל בשבת לפני מגן אבות בדברו).
וכל עבודת המקדש היתה ע"י ניגונים ולא חששו כל הפוסקים להתעוררות פנימית הנ"ל.

כפי שהעיר הרב משולש 'קינה' היינו בניגון ובקול בוכים, וכפה"נ קינת 'אלי ציון' היא שנשארה לנו עם נגינתה.

מצאתי ג"כ דבר נאה בשם רי"ד מבוסטון


וראה עוד באשכול זה
viewtopic.php?p=50376#p50376

הלצה (או מעשיה) ששמעתי פעם ושכחתי את רובה:

פעם נקלע הרב ... מפפד"מ לעיר ... (אולי בודפשט?) בשבת זכור, והאריך החזן בניגונים ערבים, בסיום התפילה שאלו את הרב האורח מה דעתו על היופי והתפלה של בית הכנסת המקומי, אז ענה להם: "זה מגיע אולי לרמה של תשעה באב בפרנקפורט".

משולש כתב:

שבטיישראל כתב:האשכול הזה משום מה מזכיר אותי מהבדיחה הידוע על הליטוואק שכל החיות שלו ביומא דפוריא מהפסוקים הבודדים במגילת אסתר שקורין בניגון של איכה, וא"כ למה לא יקראו כל המגילה בניגון איכה, וע"ז תירצו שזה כבר יהיה בבחינה של הוללות .....

כמדומני שבהרבה מקומות 'אלי ציון' היא היחידה שיכולה להחשב כ"קינה".
א. בכל המילונים שראיתי המילה "קינה" פירושה: "שיר אבל". (וכי למה כתבו רוב הקינות במשקל ובחרוזים?)
ב. היא משנה מפורשת במו"ק ונפסקה בשו"ע "קינה אחת אומרת וכולן עונות" (ואם כולם אומרים ביחד לא נחשב קינה ואין בזה צער כ"כ לגבי מועד עי"ש). ואומרים רבותינו הראשונים "ואי קרו כולהו ליכא עיגום" (סידור רש"י ועוד הרבה).

בעבר אכן היה המנהג שאמרו הקינות השונות בתנועת ניגונים מיוחדים והיו מכבדים את זקני העדה באמירת הקינות, וגם בימינו עדיין נהוג כן בכמה קהילות יוצאי קהילות האשכנזים בגלעל העליון של הונגריה.
גמו"כ עדיין יש הרבה קהילות שעוד שרים את הקינות "אש תוקד בקרבי" ו"אצבעותי שפלו" בתנועת ניגון מיוחד.

מחולת המחנים כתב:כפי שהעיר הרב משולש 'קינה' היינו בניגון ובקול בוכים, וכפה"נ קינת 'אלי ציון' היא שנשארה לנו עם נגינתה.

מצאתי ג"כ דבר נאה בשם רי"ד מבוסטון

נפש הרב.JPG

וראה עוד באשכול זה
viewtopic.php?p=50376#p50376

בדבר מנהג הגר"ח להטעים תיבות בנה ביתך וכו' ביו"ט וחוה"מ במנגינה של אלי ציון
להעיר לכשתדייקו היטב תראו שמנהג הוא מנהג כל תפוצות ישראל
יותר מזה אני לא יכול להסביר כאן וכל אחד ינסה לשחזר לעצמו תפילת יו"ט וחוה"מ בקטע בנה ביתך וכו' ויבין היטב

הוא מציין שם במפורש שזהו מנהג עוד הרבה מקומות, הספרדים לדוגמא כלל לא נוהגים לומר קינת 'אלי ציון'.

בענין זה, ידוע כי הגר"ח לא ניחן בחוש מוזיקלי מפותח, למרות זאת מספרים בבריסק כי פעם רצה הגר"ח להראות את כוחו במוזיקה ועמד על האבחנה כי התנועה באלי ציון ובנה ביתך כבתחילה דומה היא.
וכאן בא נכדו ונתן תבלין לפשר הדמיון.

ואפשר לומר ג"כ באופן דומה קצת, כי בחורבן בית המקדש בעצם נתהוה בנין בית המקדש, וכמו שידוע מהכתוב "תם עוונך בת ציון", וכ"כ השל"ה בפרשת בלק וז"ל: "חורבן בית המקדש היא בניינו, כי חורבן בית המקדש גורם להיות 'תם עוונך בת ציון', ואז יבנה ביהמ"ק הגדול שהוא בנין בית עולמים הנצחיים".

אולי יהיה אפשר לחלק בין הניגון המקובל אצל יוצאי אשכנז שהוא קרוב ל'זמר נאה' (ובו מנגנים לכה דודי ושיר המעלות בשבת זו), לנוסח אמירתו המקובל בישיבות ליטא שנעימתו נוגה ומעוררת.
זכורני בילדותי, כשהיה נעמד ראש הישיבה דבאר יעקב זללה"ה לומר פיוט זה בקול נשבר בנעימת קולו ומבטאו הנודע, וכיצד היה הדבר מעורר אותי (ילד!) בבכיה.
אין מקומי לעמוד בסוד גדולים, אך דומני שרבים יסכימו שפיוט זה הוא אחד המקומות היחידים שנותרו לנו בכל סדר היום של ת"ב, המעוררים לרגש אבל ובכיה. על כן יאמר, אחד המנגן ואחד החודל ובלבד שיכוון ליבו.

אבוא ביתך כתב:אולי יהיה אפשר לחלק בין הניגון המקובל אצל יוצאי אשכנז שהוא קרוב ל'זמר נאה' (ובו מנגנים לכה דודי ושיר המעלות בשבת זו), לנוסח אמירתו המקובל בישיבות ליטא שנעימתו נוגה ומעוררת.
זכורני בילדותי, כשהיה נעמד ראש הישיבה דבאר יעקב זללה"ה לומר פיוט זה בקול נשבר בנעימת קולו ומבטאו הנודע, וכיצד היה הדבר מעורר אותי (ילד!) בבכיה.
אין מקומי לעמוד בסוד גדולים, אך דומני שרבים יסכימו שפיוט זה הוא אחד המקומות היחידים שנותרו לנו בכל סדר היום של ת"ב, המעוררים לרגש אבל ובכיה. על כן יאמר, אחד המנגן ואחד החודל ובלבד שיכוון ליבו.

ובאמת קינת 'אלי ציון' אינה הקינה החשובה ביותר בתשעה באב, (מישהו יודע מי חיבר אותה?) והראיה שדחו אותה לסוף הקינות, ולא נ"ל שזה מטעם "אחרון חביב".
ועשרים הקינות הראשונות (לפחות במנהג אשכנז זה כך) הם הם הקינות החשובות שחוברו על ידי רבי אלעזר הקליר, ולפי מנהג יוצאי אשכנז כל אלו נאמרים בנעימה נוגה ומעוררת לא פחות מה'אלי ציון' המוכר.

הסיבה שפיוט אלי ציון הוא מהיחידים שמעוררים לבכי, היא בגלל שפיוט זה הוא מהיחידים שלא ביטלו את הניגון שלו. כי לא המילים מעוררות לבכי אלא הניגון. וניגון עצב אפשר לשים על כל קינה.

מה שנאמרת אחרונה אינה ראיה, שאם נתקנה כ'פזמון' (וזה עצמו צריך לברר איך ומתי הוקבעה), אזי הוא כסדר שאר סליחות שפיוט אחד נאמר קו"ח בסוף הסדר.

אבוא ביתך כתב:מה שנאמרת אחרונה אינה ראיה, שאם נתקנה כ'פזמון' (וזה עצמו צריך לברר איך ומתי הוקבעה), אזי הוא כסדר שאר סליחות שפיוט אחד נאמר קו"ח בסוף הסדר.

הראיה העיקרית היא שהמהרי"ל מביא קרוב לשלושים קינות וציונים בשמותיהם ולא מזכיר כלל אלי ציון.

(ולעצם דבריך, פזמון מיועד לאמירת חו"ק בגלל המבנה שלו עם חרוז חוזר שמיועד לאמירת קהל, וכמוהו יש הרבה פזמוני קינות (שהם עיקר הקינות כמבואר במשנה) למשל "בצאתי ממצרים" "אויה" "על בית ישראל ועל עם ה'..." ועוד הרבה קינות. ודווקא אלי ציון הוא מהקינות המעטות שאינן פזמון ולא מיועדות לאמירת חזן וקהל, ומלבד זה מי אמר שפזמון הוא החשוב ביותר? והוא לא נמצא בסוף כי במנהג אשכנז וליטא יש אחריו חטאנו ובמנהג פולין והונגריה יש אחריו עקידה).

אבוא ביתך כתב:

משולש כתב:

אבוא ביתך כתב:אולי יהיה אפשר לחלק בין הניגון המקובל אצל יוצאי אשכנז שהוא קרוב ל'זמר נאה' (ובו מנגנים לכה דודי ושיר המעלות בשבת זו), לנוסח אמירתו המקובל בישיבות ליטא שנעימתו נוגה ומעוררת.
זכורני בילדותי, כשהיה נעמד ראש הישיבה דבאר יעקב זללה"ה לומר פיוט זה בקול נשבר בנעימת קולו ומבטאו הנודע, וכיצד היה הדבר מעורר אותי (ילד!) בבכיה.
אין מקומי לעמוד בסוד גדולים, אך דומני שרבים יסכימו שפיוט זה הוא אחד המקומות היחידים שנותרו לנו בכל סדר היום של ת"ב, המעוררים לרגש אבל ובכיה. על כן יאמר, אחד המנגן ואחד החודל ובלבד שיכוון ליבו.

ובאמת קינת 'אלי ציון' אינה הקינה החשובה ביותר בתשעה באב, (מישהו יודע מי חיבר אותה?) והראיה שדחו אותה לסוף הקינות, ולא נ"ל שזה מטעם "אחרון חביב".
ועשרים הקינות הראשונות (לפחות במנהג אשכנז זה כך) הם הם הקינות החשובות שחוברו על ידי רבי אלעזר הקליר, ולפי מנהג יוצאי אשכנז כל אלו נאמרים בנעימה נוגה ומעוררת לא פחות מה'אלי ציון' המוכר.

הסיבה שפיוט אלי ציון הוא מהיחידים שמעוררים לבכי, היא בגלל שפיוט זה הוא מהיחידים שלא ביטלו את הניגון שלו. כי לא המילים מעוררות לבכי אלא הניגון. וניגון עצב אפשר לשים על כל קינה.

מה שנאמרת אחרונה אינה ראיה, שאם נתקנה כ'פזמון' (וזה עצמו צריך לברר איך ומתי הוקבעה), אזי הוא כסדר שאר סליחות שפיוט אחד נאמר קו"ח בסוף הסדר.

אמנם צדקו דברי הרב משולש דאצל בני אשכנז נהגו כמה מיני ניגונים באמירת הקינות, ויעויין בקינות לובלין שע"ז ('שנה טובה לפ"ק') שהביא בסופו כמה קינות שלא היו מוכרות, ובהרבה מהם מקדים לקבוע באיזה ניגון נאמרת קינה זו.

היום נשארה רק סוג של מליצה "בניגון שומרון קול תתן". לקוח מתיקון חצות שם נדפס כך עד היום.

לעומקו של דבר כתב:היום נשארה רק סוג של מליצה "בניגון שומרון קול תתן". לקוח מתיקון חצות שם נדפס כך עד היום.

נראה לי שהכוונה לניגון הספרדי של שומרון קול תתן.

אני חושב שעיקר התיקון חצות הוא המזמורים והפסוקים המובאים שם. והקינות שנוספות עליהם זה תוספות שמקורן בעיקר ספרדי, כך זה נראה לי, (לפחות שתים מבין הקינות שם נמצאות בסדר הקינות הספרדי בימינו).

פשיטא שעיקר התיקון זה המזמורים
למיטב זכרוני יש על זה קונטרס של מרן הגר"ש דבליצקי שמוכיח את זה מדברי האר"י הקדוש עצמו

בברכה המשולשת כתב:פשיטא שעיקר התיקון זה המזמורים
למיטב זכרוני יש על זה קונטרס של מרן הגר"ש דבליצקי שמוכיח את זה מדברי האר"י הקדוש עצמו

ואכן הגרש"ד מעורר שמפני האריכות שאינה מחוייבת נשמטים רבים מלאומרו. וכפי שעורר על תיקון ליל שבועות, עד שקם אי"ס ואכן הוציא תיקון כפי סדר האריז"ל.

בהאי שתא, מפני דוחק המגיפה, קבעו בהרבה בתי כנסיות לקצר את תפילת הבוקר.
וראיתי כמה שקבעו סדר כזה: שחרית, קריה"ת, קינת אלי ציון(!), מגילה איכה, ונפטרים לבתיהם.

התעוררתי לדון, האם קריאת איכה בבוקר, יש בה חשיבות יותר מהקינות? או שהנפק"מ היא רק לגבי ציבור וקלף.

ראוי להעיר, שצריך להגיד גם לפחות קינה אחת בישיבה.

ואני ראיתי באיזה מקומות שעקב המצב
הודיע להציבור ששנה זו לא תתקיים אמירתהקינות בציבור אלא אחר שחרית יתפזרו איש איש לביתו
ובשעה 12 יחזרו ויתכנסו בזהירות לומר אלי ציון בציבור
אתמהה
מנהג להקפיד על קינת אלי ציון בציבור!!!!!??????
לשנה אחרת יתקיימו מנינים לקינת ארזי הלבנון
נו, הנח להם לישראל

חיים שמעון כתב:מנהג להקפיד על קינת אלי ציון בציבור!?

זה כולל גם את תשלום התפילה [אשרי - ובא לציון - עלינו]

שבטיישראל כתב:

בעבר אכן היה המנהג שאמרו הקינות השונות בתנועת ניגונים מיוחדים והיו מכבדים את זקני העדה באמירת הקינות, וגם בימינו עדיין נהוג כן בכמה קהילות יוצאי קהילות האשכנזים בגלעל העליון של הונגריה.
גמו"כ עדיין יש הרבה קהילות שעוד שרים את הקינות "אש תוקד בקרבי" ו"אצבעותי שפלו" בתנועת ניגון מיוחד.

אכן בבית הכנסת הגר"א בבית וגן שיסודו ע"י היקיים בשיתוף בני האונטרלנד של הונגריה מקוננים קינות אלו ( וכן עוד 2/3 נוספות) בנעימה מיוחדת.

פעם הקלטתי לעצמי מקצת אמירת הקינות.

(זהירות! איכות גרועה)

בתוך הגולה כתב:אכן בבית הכנסת הגר"א בבית וגן שיסודו ע"י היקיים בשיתוף בני האונטרלנד של הונגריה מקוננים קינות אלו ( וכן עוד 2/3 נוספות) בנעימה מיוחדת.

צ"ל האוברלנד.

משולש כתב:קינת 'אלי ציון' אינה הקינה החשובה ביותר בתשעה באב.

ברם היא הקינה היחידה שהעם ההמוני מתחבר אליה.
מלים שוות לכל נפש, מביעות כאב עמוק ונוגעות עד הלב.
לא בכדי זכתה 'אלי ציון' להיות גולת הכותרת שבקינות היום.

לפי מה קובעים חשיבותה של קינה?
לפי חשיבות כותבה?
לא בהכרח.
לענ"ד לפי התועלת המופקת ממנה, היינו היכולת שלה להוציא דמעה או רגש על החורבן.
לפי מדד זה נראה כי קינת "אלי ציון" הנאמרת בשפה ברורה השווה לכל נפש, בנעימה המביאה לידי רגש, חשיבותה גדולה מאד.

בקינות של 'עוז והדר' צויין למנהגי וורמיישא שנוהגין לכבד ה'חשוב שבקהל' בקינהת אלי ציון, זאת אומרת שיש דברים בגו.

בתוך הגולה כתב:פעם הקלטתי לעצמי מקצת אמירת הקינות.

הקובץ שרשום עליו 'אצבעותי שפלו' טעות וצ"ל 'איך תנחמוני' (קינה כח) ומתחיל באמצע אות ה'

רגש, גם רגש של כאב וצער כביכול, הוא דבר נעים ומענג.
אם 'עינוי' אנו מבקשים, קריאת קינות ארוכה ומשעממת, בלי נעימה ובלי הבנה, היא עינוי הרבה יותר גדול מקריאת קינות מובנת ומוטעמת, למרות התוכן הקשה לכאורה של הקינות.
בקיצור, השאלה היא למה מתכוונים כשאומרים שיש "להצטער" בתשעה באב.

מצטערים בעינויים ומקוננים בקינות, ולא קרב זה אל זה

חיימשה כתב:מצטערים בעינויים ומקוננים בקינות, ולא קרב זה אל זה

אם תקרא בעיון את האשכול הזה תראה שקרב וקרב.

ובכלל, השאלה הזו חורגת מתחום הקינות ומתייחסת גם לכל מיני תכנים שיש קוראים/צופים בהם בת"ב, אשר תלויים בין שני צדדי השאלה.

בקשוני להכניס:

"במיוחד חרה לו כשקמו ל"אלי ציון" ואמרוהו בשירה, ונדמה היה לו שהפכוהו להמנון..." ["אפיק בנגב", קורות הרא"י נריה זצ"ל, בן הגרמ"צ זצ"ל].

"... יש להעיר שלקינה זו יש שני לחנים, לחן מזרח ארופאי שהוא אכן רקוויאם (תוגה ועצב), ולחן מערב ארופאי, שהמקצב שלו קרוב יותר למארש, מן הראוי וכו' למתן ולעדן אותו, כדי שיתאים לרוח היום" [הג"ר יעקב אריאל שליט"א, רבה של ר"ג].