הנה בזמן הבית לכאורה היה עיקר היהדות והחיבור בין הנברא לבוראו על ידי עבודת האדמה והקרבת קרבנות, נתינת תרומות ומעשרות, וההידיעה שהכל מאיתו ית', השפע והמחסור, ולא כוחי ועוצם ידי.
צורת היהדות כיום, ובאלפיים שנות גלות, שמבוססת ברובה על מושכלות ועיוניות, ועסק בדברי תורה יום ולילה לכאורה התחילה רק מזמן המשנה.
הלא דבר הוא.
אולי זהו עוד סיבה להתאונן על החורבן, שבזמן הבית היה הדביקות באלוקים בנקל לכל בעל אומנות ולכל עובד אדמה, לא דרשו רק לב נכון ואמונת אומן, ואילו כיום שלעיון ושכל צריכים כשרון, החיבור לאלוקים עולה בקושי יותר.
האומנם?