מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

"שפשטו ידיהם בזבול"

הלכות, חקרי מנהג, ומאמרים לעיון ולהורדה.
נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

"שפשטו ידיהם בזבול"

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ב' אוגוסט 05, 2019 11:44 pm

ערוך מכתבי אאמו"ר שליט"א בתוספת מרובה ויבוא בן אצל אביו.

*****************************************************************************

שהחריבו בית המקדש בעוונם


איתא בר"ה (יז, א),
אבל המינין והמסורות והאפיקורסים וכו' יורדין לגיהנום ונידונין בו לדורי דורות וכו', וכל כך למה לפי שפשטו ידיהם בזבול וכו'.

וברש''י ד''ה שפשטו, שהחריבו ביהמ"ק בעוונם.

וצ''ע אמאי קרי להו שפשטו ידיהם בזבול. ועי' במדרש רות רבה דחשיב לחיילי נבודכדנצר שפשטו ידיהם בזבול, ואיך אפשר להשוות פושעי ישראל שבעוונם נגרם חורבן המקדש לחיילי נבוכדנצר ששרפו את ביהמ''ק בידיהם.

ועוד צ''ע, תינח הנך דהוו בזמן שביהמ''ק היה קיים, אבל בברייתא משמע דמיירי ברשעים של כל הדורות.

ואשר נראה בהקדם מה ששמעתי בשם מרן הגאון רבי אהרן קוטלר זצ"ל, דעל הפסוק "לא תעשון כן לד' אלוקיכם", אמרו חז''ל [מובא ברש''י שם]: לא תעברו עבירות שלא יחרב עי''ז ביהמ''ק. והקשה הא מפסוק זה ילפינן נמי איסור מחיקת השם, ובגמ' בשבת ילפינן מדכתיב בלשון תעשון וכו' מעשה אסור גרמא מותר, ולכן מי שיש לו שם חקוק על ידו יורד וטובל כדרכו, ואף באופן שודאי ימחק, וא''כ צ''ע איך אמרינן כאן דאזלא על הרשעים שגורמים במעשיהם שיחרב ביהמ''ק.

וביאר דהא בזמן שחרב הבית יצתה בת קול ואמרה בית שרוף שרפת, וביאור הענין דעיקר החורבן אינו החורבן הגשמי של הבית אלא גלות השכינה, וזה לא נעשה ע''י השריפה אלא ע''י עוונות עם ישראל, וכמאמר חז''ל דעשר גלויות גלתה השכינה מבית לעליה וכו', וכל זמן ששרתה שכינה א''א היה להחריב את הבית, נמצא לפי זה שעיקר החורבן נעשה ע''י עבירות עם ישראל שדחקו רגלי השכינה, כביכול, ממקומה. ולכן אין זה נחשב כגרמא אלא כמעשה בידים, ואשר על כן אפשר לדרוש לא תעשון כן לד' אלוקיכם, לא תגרמו בעוונותיכם שיחרב ביהמ''ק. עכ''ד.

ואשר לפי זה אפשר להבין את דברי הגמ' שלכן נקראים פושעי ישראל שפשטו ידם בזבול שהרי על ידי העוונות דחקו רגלי השכינה.

אכן עדיין צ''ע, התינח אפיקורסים ומינים של דור החורבן שגרמו לחורבן ביהמ''ק, אבל הרי הגמ' מדברת על דינם של הרשעים שבכל הדורות, ומה ענינם לחורבן ביהמ''ק.

ועל כרחך צריך לומר שכיון שאמרו חז''ל שכל מי שלא נבנה בימיו כאילו נחרב בימיו (עיקר הדבר מבואר בערוך לנר ובשפ"א בר"ה על אתר. וראה עוד בהקדמת שו"ת ארץ צבי), ואיך אפשר לומר כן דהא אינו דומה מי שמחריב למי שאינו גורם שיבנה, אלא לפי המבואר שעיקר החורבן הוא דחיקת רגלי השכינה, א''כ לימדונו חז''ל שהקב''ה מקרב עצמו אלינו, שהשכינה רוצה לחזור למקומה, אלא שהמעשים הרעים של ישראל דוחקין אותה מלחזור, וכן הוא בכל דור ודור, אשר משום כך השוו רבותינו ז''ל את הרשעים שבכל דור לרשעים של זמן החורבן, שעל כולם נאמר שפשטו ידיהם בזבול.

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: "שפשטו ידיהם בזבול"

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ב' אוגוסט 05, 2019 11:46 pm

את מקדש ד' טמאו

ונראה להטעים בזה עוד ע"פ מה דאיתא בחגיגה (יב, ב):
אמר רבי יהודה שני רקיעים הן... ריש לקיש אמר שבעה, ואלו הן וילון, רקיע, שחקים, זבול, מעון, מכון, ערבות... זבול שבו ירושלים ובית המקדש, ומזבח בנוי, ומיכאל השר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן, שנאמר בנה בניתי בית זבל לך מכון לשבתך עולמים.

והנה כבר כתב רבינו חיים מוואלזין בספר הקדוש נפש החיים (שער א פרק ד), וז"ל,
ובאמת כי האיש החכם ויבן את זאת לאמיתו לבו יחיל בקרבו בחיל ורעדה, בשומו על לבו על מעשיו אשר לא טובים ח"ו, עד היכן הם מגיעים לקלקל ולהרס בחטא קל ח"ו, הרבה יותר ממה שהחריב נבוכדנצר וטיטוס.
כי הלא נבוכדנצר וטיטוס לא עשו במעשיהם שום פגם וקלקול כלל למעלה, כי לא להם חלק ושרש בעולמות העליונים, שיהו יכולים לנגוע שם כלל במעשיהם, רק שבחטאינו נתמעט ותש כביכול כח גבורה של מעלה, את מקדש ד' טמאו כביכול המקדש העליון, וע"י כך היה להם כח לנבוכנצר וטיטוס להחריב המקדש של מטה המכוון כנגד מקדש של מעלה, כמו שאמרו רז"ל קמחא טחינא טחינת. הרי כי עוונותינו החריבו נוה מעלה – עולמות עליונים הקדושים והמה החריבו רק נוה מטה.
וזהו שהתפלל דוד המלך ע"ה 'יודע כמביא למעלה בסבך עץ קרדומות', ביקש שיחשב לו כאילו למעלה בשמי מרומים הרס, אבל באמת לא נגעו שם מעשיו כלל כנ"ל.

ומעתה מבואר שאדרבה את עיקר החורבן של 'בית זבול' שזהו בית המקדש של מעלה עשו פושעי ישראל בגופן ששלחו ידיהם בו ועוונותיהם החריבוהו.

ויסוד הדברים כי בית המקדש של מטה מכוון כנגד בית המקדש של מעלה, מבואר בהרבה מקומות בדברי חז"ל, וכאן נצטט כמה מאמרים מהם נראה כי גם מעשי האדם בעולם התחתון משפיעים בבית המקדש העליון, שהרי בנפה"ח בהמשך דבריו שם עמד בזה שלבו של איש ישראל מכוון כנגד בית קדשי הקדשים ממש, יעו"ש, וז"ל המדרש שיר השירים רבה (פרשה ד):
דתניא יכוין אדם לבו כנגד בית קדשי הקדשים, רבי חייא רבה ור' שמעון בן חלפתא, ר' חייא רבה אמר כנגד קדש הקדשים של מעלה, ור' שמעון בן חלפתא אמר כנגד קדש הקדשים של מטה, א"ר פנחס מקיים אני דברי שניכם כנגד קדש הקדשים של מעלה שמכוון כנגד קדש הקדשים של מטה, הה"ד מכון לשבתך פעלת ה', מכוון נגד שבתך זה בית המקדש של מעלה.

ובמדרש תהלים (בובר; מזמור ל):
מזמור שיר חנוכת הבית לדוד. אמר ר' חסדא לית מילתא פליגא, שבית המקדש של מטה מכוון כנגד בית המקדש של מעלה, שנאמר מכון לשבתך, אל תקרי מכון אלא מכוון.

והנה ראיתי מבארים לפי"ז באופן נפלא את הפסוק באיכה (א, כב): תָּבֹ֨א כָל־רָעָתָ֤ם לְפָנֶ֙יךָ֙ וְעוֹלֵ֣ל לָ֔מוֹ כַּאֲשֶׁ֥ר עוֹלַ֛לְתָּ לִ֖י עַ֣ל כָּל־פְּשָׁעָ֑י כִּֽי־רַבּ֥וֹת אַנְחֹתַ֖י וְלִבִּ֥י דַוָּֽי, שהבקשה היא שכל רעתם תבוא לפניך במשקל החטאים והפשעים של בני ישראל, "כאשר עוללת לי על כל פשעי", ולא יקלו מעונשם בטענת קמחא טחינא טחנת.

ומצאתי בפתיחתא לאיכה רבה (אות יא):
רבי יצחק פתח תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל ועבדת את אויביך וגו', אלו זכיתם הייתם קוראים בתורה תבאמו ותטעמו בהר נחלתך, ועכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראים תבא כל רעתם לפניך, אלו זכיתם הייתם קוראים בתורה.

ובפשוטו המכוון הוא שמשווה את הלשונות של 'תביאמו' 'תבוא' זה לעומת זה, אולם לפי האמור יש כאן כוונה עמוקה, כי המשך המקרא 'תביאמו ותיטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת ד'', היינו שבית המקדש של מטה מכוון כנגד בית המקדש של מעלה, ואנו בני ישראל במעשינו כאן משפיעים ב'מכון לשבתך' כביכול, ו'אילו זכיתם הייתם קורים בתורה תביאמו ותטעמו וגו', ועכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראים תבוא כל רעתם לפניך, שאנו מבקשים שאויבנו יענשו באופן ובמדה כזאת.

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: "שפשטו ידיהם בזבול"

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ב' אוגוסט 05, 2019 11:47 pm

הוכתה העיר

ונראה עוד, דהנה בשו"ת בנין שלמה (ח"ב סי' מה) הביא הכתוב ביחזקאל (לג, כא): "ויהי בשתי עשרה שנה בעשירי בחמישה לחודש לגלותינו בא אלי הפליט לאמר הוכתה העיר".
ותמה שם איך אפשר שמאורע כזה גדול כחורבן בית המקדש לא נודע בבבל עד לאחר כחמישה חדשים, והרי בבל אינה רחוקה כ"כ מירושלים. ועוד, הרי משמע מהכתובים שתיכף אחרי החורבן הגלה נבוזראדן עם רב מישראל ואיך לא ידעו מהחורבן. ועוד תימה גדולה על לשון הכתוב שהשמועה הרעה היא על מה שהוכתה העיר ולא הזכיר את שריפת ביהמ''ק, שהוא העיקר לעומת מה שהוכתה העיר.

וביאר שבאמת ידעו משריפת ביהמ''ק והחורבן, אבל סברו שרק ביהמ''ק וירושלים של מטה חרבו, אבל ביהמ''ק וירושלים של מעלה נשארו קיימין במקומם. וממילא ודאי מהרה יבנה ביהמ''ק של מטה.

ובבעלי התוס' עה''ת פ' לך לך הביאו בשם פרקי דר' אליעזר (פרק כז) דפליט זה דהגיד ליחזקאל שהוכתה העיר הוא מיכאל השר הגדול והוא שר של ישראל, וכמו דכתיב והנה מיכאל שרכם ולמה נקרא שמו פליט שפלטו הקב''ה מידו של סמאל וכת שלו, דבעת שהפיל הקב''ה לסמאל וכת שלו אחז בכנפיו של מיכאל להפילו עמו ופלטו הקב''ה מידו, ועליו אומר יחזקאל בא אלי הפליט מירושלים וכו'.

חזינן שגם אחר הזמן הזה לא נודע הדבר ליחזקאל אלא ע''י המלאך מיכאל, וע''כ דלא בא לבשר החורבן של ירושלים של מטה אלא של ירושלים של מעלה שזה יודעים רק המלאכים.
ולפ''ז פירש הא דאמר שהוכתה העיר, עפ''י הגמ' בתענית (ה) שנשבע הקב''ה שלא יבוא בירושלים של מעלה עד שיבנה ירושלים של מטה וזהו ענין שכינה בגלותא, ומדויק מאד דאיירי דוקא בעיר, וזה הגיד ליחזקאל דשכינה ג"כ גלה ממקומה והוכתה העיר של מעלה וכו' והיא נקראת בשם עיר סתמא, וכדכתיב בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר, ואמרינן בתענית שם דקאי על ירושלים של מעלה.

ומסיים שם שהביאור הוא כפתור ופרח בלשון הכתוב, ומוסיף עוד לבאר עפי"ז דמה שתקנו רבותינו אנשי כנה"ג לומר בתפלת שמו"ע ולירושלים עירך ברחמים תשוב, קאי ג"כ על ירושלים שלמעלה שנשבע הקדוש ברוך הוא שלא יבוא בתוכה, ואנו מבקשים שישוב לתוכה, וזהו שכיוונו לומר עירך ולא ירושלים עירנו והיינו שכיוונו על ירושלים של מעלה, ועירך דייקא. וכוונת התפלה היא שכיון שישוב לירושלים עירו ממילא ע"כ יבנה ירושלים של מטה מתחלה, וזהו דמסיים ובנה אותה בקרוב בימינו.

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: "שפשטו ידיהם בזבול"

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ג' אוגוסט 06, 2019 8:20 pm

נראה להרחיב עוד ולבאר המושג של 'קמחא טחינא טחינת', דהנה כך איתא באיכה רבה (פרשה א):
מיד ירדה האש, שנאמר ממרום שלח אש. א"ר יהושע בשם ר' לוי כך כנסת ישראל מקטרגת לבת בבל ואומרת לה אילולי ממרום שלח אש ועשה עמי רעה, לית את יכלה לי, אלולי ממרום שלח אש בעצמותי, מי את יכלה לי, קימחא טחנא טחנת, אריא קטילא קטלת, ביתא יקדתא אקידת.

ואיזו היא אותה האש ששולחה ממרום?

איתא במדרש זוטא איכה (בובר; פרשה א):
כל רעיה בגדו בה. זה מיכאל וגבריאל שהיו מלמדים עליה זכות, אמר להם הקדוש ברוך הוא מי חביב עליכם. אמרו לו [ישראל ואחר ישראל] מי חביב עליכם, אמרו לו בית המקדש, אמר להם נשבע אני בשמי הגדול שאתם בעצמכם מציתים בו את האור, מיד נטלו מיכאל וגבריאל שני לפידי אש והציתו אש בהיכל ה', והיה המקדש קורא קינה על עצמו, שנאמר ממרום שלח אש בעצמותי וירדנה.

וכיוצא בזה מובא בדברי רש"י בפירושו לשיר השירים (ה, ז)
מצאני השומרים - נבוכדנאצר וחיילותיו: הסבבים בעיר - לנקום נקמתו של מקום: נשאו את רדידי - בית המקדש: שומרי החומות - אף מלאכי השרת שהיו שומרים חומותיה כענין שנאמר (ישעיה סב) על חומתיך ירושלם וגו' הם הציתו בו את האור כענין שנאמר ממרום שלח אש וגו'.

והנה איתא בפתיחתא לאיכה רבה: אלו זכיתם הייתם קוראים בתורה אש תמיד תוקד על המזבח, ועכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראים, ממרום שלח אש בעצמותי. ובפירוש תורה תמימה (פרק א הערה קלה) ביאר וז"ל,
דהכונה ע"פ מ"ש האר"י ז"ל דלכך אש של מעלה אינו מכלה כמו שמצינו גבי סנה וגבי מזבח הזהב (עי' סוף חגיגה ובתוס' שם) משום שהאש משמים הוא אינו גשם ואינו מכלה גשם וכאן ג"כ היה אש מן השמים וכמ"ש ממרום שלח אש ובכל זאת היה מכלה גשם זה בהמ"ק, וכמ"ש לקמן במדרש בשעה שנכנסו וכו' וז"ה שאמר אלו זכיתם לא היה האש של מעלה מכלה ועכשיו שלא זכיתם גם האש של מעלה מכלה, מהגאון ר' יוסף שאול נאטאנזאהן ז"ל.

ועומק הענין כמו שהביא בהקדמה לספר שב שמעתתא (ד"ה להשביע), וז"ל,
ומבואר בכתבי האר"י ז"ל הא דאש של מעלה אינו מכלה ואש של מטה מכלה כל אשר יפגע בו והוא משום דאש של מעלה לא יתעצם ויתחבר בשום עצם חומרי ולא יתערב בחלקיו ולכן לא ישרפהו, משא"כ אש של מטה יתעצם ויתערב בכל החומרים, ויכנס בחלקי העץ ויתערב עמו ויכהו.
[ועי' בכלי יקר ריש פרשת צו בארוכה].

ולפי כל האמור מבואר שאמנם היתה שריפה רוחנית ע"י אש של מעלה, 'ממרום שלח אש' שהיא שרפה מבחינה רוחנית את בית המקדש, ושוב לא נשאר אלא עצים ואבנים שאותם שרפו האויבים נבוכדנצר וטיטוס.

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: "שפשטו ידיהם בזבול"

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ד' אוגוסט 07, 2019 8:50 pm

עוד תוספת משמעותית:

שרקו ויחרקו שן

והנה כתיב באיכה (ב, טז), שרקו ויחרקו שן, ואיתא בספר ליקוטי תורה מהאר"י ז"ל, וז"ל
חריקת שינים הוא סימן שלא עלה בידם מה שרצו לעשות, כנודע מפסוק שיניו יחרוק ונמס כו'. אך הענין כי הלא ממרום שלח אש כו' וירדנה, כי קמחא טחינא טחנו, אמנם הרשעים האלו היו רוצים לעשות הדבר ע"י עצמן ממש להנקם מישראל, אמנם לזה שרקו ויחרקו שן, והטעם כי אמרו אלו הרשעים בלענו, פי' אמת שכבר השחתנו את המקדש ובלענוהו, אך זה שאנו חורקים שן הוא על זה היום שקוינוהו לעשות, ע"י עצמינו, הנה מצאנו את הדבר כבר, וראינו מה שנעשה מעצמו, וזהו מצאנו פי' מעצמו, וזה אך שמורה מיעוט, וע"ז הדרך גם פי' שיניו יחרוק ונמס, פי' כי הרשע לראותו שכבר נעשה הרע ולא ע"י עצמו, ואז חורק את שיניו וכועס, וזהו רשע יראה וכעס, פי' יראה מה שקוה הוא לעשות שנעשה שלא ע"י עצמו, לכן וכעס, שיניו יחרוק ונמס, כי כל תאות רשעים שהיו מתאוים לעשות ע"י עצמם נאבד.

ומעין זה בשער הפסוקים,
פצו עליך פיהם כל אויביך שרקו ויחרקו שן, הנה חריקת השיניים יורה על כי לא נעשתה רצונם, וכמש"ה שיניו יחרוק ונמס תאות רשעים תאבד, והענין הוא כי אמר למעלה ממרום שלח אש בעצמותי וירדנה, וכאשר באו האויבים היו רוצים לשלוח אש במקדש להנקם בידיהם, וכשראו כי קמחא טחינא טחנו ולא עשו נקמה בידי עצמם, שרקו ויחרקו שן, כי לא נעשתה רצונם, ונתנו טעם לחריקת שיניהם באמרם בלענו, כלומר אמת הוא כי החרבנו בית המקדש, אבל מה שאנו חורקים שן הוא לפי שזה היום שקוינוהו להנקם ע"י עצמנו, מצאנו ראינו שכבר נעשה מעצמו.

ולפי כל האמור נראה שאמנם הכירו וידעו נבוכדנצר וטיטוס שקמחא טחינא טחנו, ואין בכוחם להשפיע במעשיהם שום פגם וקלקול כלל למעלה, כי לא להם חלק ושרש בעולמות העליונים, שיהו יכולים לנגוע שם כלל במעשיהם, וזהו תוכן ה'חריקת שן'.


חזור אל “בין המצרים, תשעה באב וחמשה עשר באב”



מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 73 אורחים