נחלקו הפוסקים האם יש לנהוג בשבת שחל בה ט' באב כרגיל לעניין הלבוש והסעודות או שיש לשנות משהו או להימנע מבשר ויין וכדומה.
למעשה כתב שו"ע "אוכל בשר ושותה יין בסעודה מפסקת ומעלה על שולחנו אפי' כסעודת שלמה בעת מלכותו" ומובא בסוגריים בשם סמ"ק "מיהו צריך להפסיק מבעוד יום".
משנ"ב מביא דמי שנמנע מלאכול בשר משום אבילות עבירה היא בידו ובשם ספר 'בכור שור' הביא שהרגיל לאכול סעודת שבת עם חבריו ומונע בשבת זו הוי כאבילות בפרהסיא ואסור.
גם לגבי שאר עינויים כתב שו"ע "חל ט' באב בשבת מותר בכולן אפי' בתשמיש המיטה" רמ"א חולק "ויש אוסרים תשמיש המיטה וכן נוהגים".
משנ"ב מבאר דהמתירים תשמיש ס"ל כלשון הברייתא "ואינו מונע עצמו משום דבר" כפשוטו ואילו האוסרים ס"ל דהוי כקובר מתו ברגל דנוהג דברים שבצינעא.
לפי האמור לעיל קשה לי, מה שונה דין הדברים שבפרהסיא שמותרים בצורה גורפת לכו"ע (עכ"פ למעשה) ולחלק מהפוסקים אף כרוך באיסור לנוהג בהם ואילו להפסיק הסעודה מבעוד יום שהוא ודאי אינו רגילות וודאי רק מחמת אבילות והוא פרהסיא כן נוהגים כו"ע ולא חוששים לאבילות בפרהסיא??