פורום אוצר החכמה

האם יש היתר בט' באב לומר את פסוקי ברכת כהנים לאחר ברכות התורה? לכאורה זה לשם לימוד תורה ואין להחשיב זאת חלק מסדר התפילה, משום מה לא ראיתי שכתבו זאת

נהר שלום כתב:האם יש היתר בט' באב לומר את פסוקי ברכת כהנים לאחר ברכות התורה? לכאורה זה לשם לימוד תורה ואין להחשיב זאת חלק מסדר התפילה, משום מה לא ראיתי שכתבו זאת

כתבו הפוסקים שכל סדר היום מותר, וזהו בכלל.
וכמדומני שכך נוהגים גם באבלות יחיד.

עזריאל ברגר כתב:

נהר שלום כתב:האם יש היתר בט' באב לומר את פסוקי ברכת כהנים לאחר ברכות התורה? לכאורה זה לשם לימוד תורה ואין להחשיב זאת חלק מסדר התפילה, משום מה לא ראיתי שכתבו זאת

כתבו הפוסקים שכל סדר היום מותר, וזהו בכלל.
וכמדומני שכך נוהגים גם באבלות יחיד.

מה ההיתר? הרי זה ממש בכוונה לשם לימוד תורה מיד לאחר הברכה

נהר שלום כתב:

עזריאל ברגר כתב:

נהר שלום כתב:האם יש היתר בט' באב לומר את פסוקי ברכת כהנים לאחר ברכות התורה? לכאורה זה לשם לימוד תורה ואין להחשיב זאת חלק מסדר התפילה, משום מה לא ראיתי שכתבו זאת

כתבו הפוסקים שכל סדר היום מותר, וזהו בכלל.
וכמדומני שכך נוהגים גם באבלות יחיד.

מה ההיתר? הרי זה ממש בכוונה לשם לימוד תורה מיד לאחר הברכה

ומה ההיתר של קריאת התורה שזה ממש בכוונה לשם לימוד התורה?

קרית מלך כתב:

נהר שלום כתב:

עזריאל ברגר כתב:

נהר שלום כתב:האם יש היתר בט' באב לומר את פסוקי ברכת כהנים לאחר ברכות התורה? לכאורה זה לשם לימוד תורה ואין להחשיב זאת חלק מסדר התפילה, משום מה לא ראיתי שכתבו זאת

כתבו הפוסקים שכל סדר היום מותר, וזהו בכלל.
וכמדומני שכך נוהגים גם באבלות יחיד.

מה ההיתר? הרי זה ממש בכוונה לשם לימוד תורה מיד לאחר הברכה

ומה ההיתר של קריאת התורה שזה ממש בכוונה לשם לימוד התורה?

קריאה"ת זה גוף תקנ"ח ליום ת"ב, כך שהם אמרו שאסור בד"ת והם אמרו לקרוא בתורה
לעומת זאת, אמירת פסוקי ברכת כהנים אינה מדינא דגמרא אלא מנהג רוב הקהילות (כמדומני שהחל מתקופת הגאונים בחלק מהמנהגים, וגם עד היום אין זה לפי כל המנהגים)

הרי התירו בת"ב לומר כל סדר היום, וזה כולל גם פרשת התמיד איזהו מקומן וברייתא דר"י שהנהיגו הגאונים כדי שיקיים כל אדם שליש במקרא במשנה ובתלמוד, וזה נועד בהדיא לת"ת, אלא שלא ביטלו מפני האבלות הקריאה העיקרית בסדר היום, הגם שהיא ממש לימוד תורה וזה ברור.
והגם שברכת כהנים אחר ברכה"ת היא מנהג מאוחר כיון שזה נקרא ע"י האומרים מצד סדר היום כפי שהוא חובת הדין לפי שיטתם ולא מצד דרך לימוד אין נראה לאסור זאת.
אלא שמצינו בפוסקים שבדברים שאין חובתם ברורה ומוחלטת מצד סדר היום מעדיפים למנוע אותן בת"ב כמו שמבטלים אמירת קטורת וסדר המערכה שאינם מן הדין אלא מנהג מאוחר, אולי יש מקום להעדיף בת"ב את המנהג הישן שאומרים ברכות התורה קודם פרשת התמיד וכמו שהאריך הגר"א להעדיף המנהג הזה בדבריו הארוכים בחובה לשמור על המנהג הקדמון בביאורו (או"ח מו, ט).
ויל"ע עוד.

בברכה המשולשת כתב:

קרית מלך כתב:

נהר שלום כתב:

עזריאל ברגר כתב:

נהר שלום כתב:האם יש היתר בט' באב לומר את פסוקי ברכת כהנים לאחר ברכות התורה? לכאורה זה לשם לימוד תורה ואין להחשיב זאת חלק מסדר התפילה, משום מה לא ראיתי שכתבו זאת

כתבו הפוסקים שכל סדר היום מותר, וזהו בכלל.
וכמדומני שכך נוהגים גם באבלות יחיד.

מה ההיתר? הרי זה ממש בכוונה לשם לימוד תורה מיד לאחר הברכה

ומה ההיתר של קריאת התורה שזה ממש בכוונה לשם לימוד התורה?

קריאה"ת זה גוף תקנ"ח ליום ת"ב, כך שהם אמרו שאסור בד"ת והם אמרו לקרוא בתורה
לעומת זאת, אמירת פסוקי ברכת כהנים אינה מדינא דגמרא אלא מנהג רוב הקהילות (כמדומני שהחל מתקופת הגאונים בחלק מהמנהגים, וגם עד היום אין זה לפי כל המנהגים)

לחלק מהראשונים הדין ללמוד משהו אחרי ברכת התורה מפורש בירושלמי.

אפרקסתא דעניא כתב:

בברכה המשולשת כתב:

קרית מלך כתב:

נהר שלום כתב:

עזריאל ברגר כתב:

נהר שלום כתב:האם יש היתר בט' באב לומר את פסוקי ברכת כהנים לאחר ברכות התורה? לכאורה זה לשם לימוד תורה ואין להחשיב זאת חלק מסדר התפילה, משום מה לא ראיתי שכתבו זאת

כתבו הפוסקים שכל סדר היום מותר, וזהו בכלל.
וכמדומני שכך נוהגים גם באבלות יחיד.

מה ההיתר? הרי זה ממש בכוונה לשם לימוד תורה מיד לאחר הברכה

ומה ההיתר של קריאת התורה שזה ממש בכוונה לשם לימוד התורה?

קריאה"ת זה גוף תקנ"ח ליום ת"ב, כך שהם אמרו שאסור בד"ת והם אמרו לקרוא בתורה
לעומת זאת, אמירת פסוקי ברכת כהנים אינה מדינא דגמרא אלא מנהג רוב הקהילות (כמדומני שהחל מתקופת הגאונים בחלק מהמנהגים, וגם עד היום אין זה לפי כל המנהגים)

לחלק מהראשונים הדין ללמוד משהו אחרי ברכת התורה מפורש בירושלמי.

כתר"ה צודק לחלוטין, אך כפי שציין הרב שלומוביץ בהודעתו, אפשר להעמיד בת"ב את הדברים על המנהג הישן לומר מיד את פסוקי הקרבנות (וכמנהג אדוננו הגר"א כל השנה, ויעויין באזור אליהו בהשלמות בסוף הסידור על עניין זה)

במחשבה שניה דברי אודות קריאת התורה בת"ב לכאורה טעות הם, כי הקריאה הם מהדברים המותרים.

קרית מלך כתב:במחשבה שניה דברי אודות קריאת התורה בת"ב לכאורה טעות הם, כי הקריאה הם מהדברים המותרים.

בוודאי לא כולה מהדברים המותרים.
ואפי' בירמיה צריך לדלג נחמות ודברי שבח שיש בו, ובוודאי שאם היה בירמיה סדר כתובים כמו שהוא מ'כי שאל נא' (פ' לב) לכאו' היינו מורים לדלג.

שמואל שלומוביץ כתב:

קרית מלך כתב:במחשבה שניה דברי אודות קריאת התורה בת"ב לכאורה טעות הם, כי הקריאה הם מהדברים המותרים.

בוודאי לא כולה מהדברים המותרים.
ואפי' בירמיה צריך לדלג נחמות ודברי שבח שיש בו, ובוודאי שאם היה בירמיה סדר כתובים כמו שהוא מ'כי שאל נא' (פ' לב) לכאו' היינו מורים לדלג.

גם באיכה יש פסוקי נחמה שלא מדלגים

נהר שלום כתב:

שמואל שלומוביץ כתב:

קרית מלך כתב:במחשבה שניה דברי אודות קריאת התורה בת"ב לכאורה טעות הם, כי הקריאה הם מהדברים המותרים.

בוודאי לא כולה מהדברים המותרים.
ואפי' בירמיה צריך לדלג נחמות ודברי שבח שיש בו, ובוודאי שאם היה בירמיה סדר כתובים כמו שהוא מ'כי שאל נא' (פ' לב) לכאו' היינו מורים לדלג.

גם באיכה יש פסוקי נחמה שלא מדלגים

באיכה ודאי אי"צ לדלג כמו שמפורש בסוגיית הש"ס שקורא בקינות ולא בדברים הרעים שבקינות, וגם הקורא לעצמו במגילת קינות אינו מדלג פסוקי נחמה משא"כ בירמיה שבהדיא אמרו שרק דברים הרעים קורא בה.
ולא עיינתי בספרים אבל נראה שכיון שאיכה מיוחדת לקונן, הרי מדרכי הקינה שיש בה מעט דברי נחמה, וגם כשעוסק בנחמות שבקינות הרי זה מדרכי האבילות והאופן שבו הצרה מתיישבת על לב המקונן, וגם זה מכלל העסק באבילות.
וכן נהגו לפסוק הקינות בדברי נחמה, שכך צורת הקינה והאבילות שיש בה תקוה ונחמה פורתא.
משא"כ בירמיה שאינו מיוחד דווקא לקינה שבדברי הנחמה שלו יש משום הסח הדעת לענין שאינו מנושא האבילות.
ומזה ג"כ שבפרשת כי תוליד בנים לא יכול הלומד ללמוד בפסוקי 'כי שאל נא' בום ת"ב, וההתר הוא רק בקריאת התורה משום חובתה שדוחה איסור ת"ת, ומסתבר יותר שמאחר שקבעו קריאה זו לת"ב הדבר בכלל צורת יום ת"ב והבנת מהותו ללמוד בו פרשה זו כולה, ויל"ע בהסבר הדבר, ואכ"מ ועת.

ולענין הטעם שאינו מדלג בספר איוב ראה כאן.

שמואל שלומוביץ כתב:באיכה ודאי אי"צ לדלג כמו שמפורש בסוגיית הש"ס שקורא בקינות ולא בדברים הרעים שבקינות, וגם הקורא לעצמו במגילת קינות אינו מדלג פסוקי נחמה משא"כ בירמיה שבהדיא אמרו שרק דברים הרעים קורא בה.
ולא עיינתי בספרים אבל נראה שכיון שאיכה מיוחדת לקונן, הרי מדרכי הקינה שיש בה מעט דברי נחמה, וגם כשעוסק בנחמות שבקינות הרי זה מדרכי האבילות והאופן שבו הצרה מתיישבת על לב המקונן, וגם זה מכלל העסק באבילות.
וכן נהגו לפסוק הקינות בדברי נחמה, שכך צורת הקינה והאבילות שיש בה תקוה ונחמה פורתא.
משא"כ בירמיה שאינו מיוחד דווקא לקינה שבדברי הנחמה שלו יש משום הסח הדעת לענין שאינו מנושא האבילות.
ומזה ג"כ שבפרשת כי תוליד בנים לא יכול הלומד ללמוד בפסוקי 'כי שאל נא' בום ת"ב, וההתר הוא רק בקריאת התורה משום חובתה שדוחה איסור ת"ת, ומסתבר יותר שמאחר שקבעו קריאה זו לת"ב הדבר בכלל צורת יום ת"ב והבנת מהותו ללמוד בו פרשה זו כולה, ויל"ע בהסבר הדבר, ואכ"מ ועת.

מסתברא מילתא שאף מה שאמרו על "דברים הרעים" שבירמיהו לא בא לומר שאם יש פסוקי נחמה בתוך נבואה שלימה של פורענות יש לדלגם, אלא בא לאפוקי מנבואות שלימות של נחמה או על פורעניות האומות [פרקים ל-לג וסוף הספר].

יושב ירושלים כתב:מסתברא מילתא שאף מה שאמרו על "דברים הרעים" שבירמיהו לא בא לומר שאם יש פסוקי נחמה בתוך נבואה שלימה של פורענות יש לדלגם, אלא בא לאפוקי מנבואות שלימות של נחמה או על פורעניות האומות [פרקים ל-לג וסוף הספר].

אם מסתבר לך כן שפיר,
אני יכול לדון בזה בכמה צדדים אבל לא רואה סיבה לתקוע את עצמי בזה בלא הכרח ומקור.
ולמה נזוז מלשון השו"ע תקנד, א, "...ובדברים הרעים שבירמיה; ואם יש ביניהם פסוקי נחמה, צריך לדלגם".