מה המקור למנהג העולם להתיר גם מכובסים לצורך שבת חזון?

[איש_ספר]

כידוע מנהג אשכנז הישן שלא ללבוש בגדי שבת בשבת זו, ואילו בדורות אחרים לובשים בגדי שבת (וכ' מהרש"ל ולבוש שאין לך עני בישראל שאין לו בגד טוב לשבת ואם ישנה, יראה אבילות בפרהסיא, ובערוה"ש ועוד כתבו, שאבותינו, בגדי שבת שלהם היו דומים לבגדי חול ורק משונים קצת לטובה, אבל בגדים שלנו (כמו אצל חסידים היום), משונים לגמרי וא"כ יראה אבילות בפרהסיא). וכן המנהג היום.

אכן המציאות היא שהמנהג להקל לא רק בבגדי שבת, אלא גם בבגדים מכובסים ולכאורה אין לדמות זל"ז. (ועי' לעיל ד' מהרש"ל ולבוש וגם ערוה"ש וכל זה לא שייך לבגדים מכובסים). שהרי מה שנהגו לאסור בגדי שבת בתשעת הימים, הוא אפי' באינם מכובסים וכל איסורם הוא רק משום שגיהוצם ניכר והוי כחדשים (עי' מ"ב תקנא ס"ק מד) ואיך נלמד מזה למכובסים?

וכבר מצינו שמחלקים בין בגדים המכובסים לבגדי שבת, עי' סי' תקנא ס"ח בשו"ע ורמ"א לענין בעל ברית שמותרים בבגדי שבת ולא במכובסים.

וגם הגר"א שם שהתיר, אין זכר לכביסה (ומ"ש שם הגר"א, שהתירו בגמ' לכבס לכבוד שבת, אינו ראיה שמסיק מזה היתר בפועל למנהג שלא ללבוש מכובסים מר"ח, אלא רק כוונתו להראות שאפי' בדברים שהם מעיקר הדין הקילו לצורך שבת). והא קמן שעל רחיצה בער"ש, שהגר"א עצמו הראה מקורה בחז"ל, עכ"ז לא נטה מד' רמ"א שאסר רחיצת כל גופו בחמין לכבוד שבת.

ואין המדובר בבגדים פנימיים שמותר לדברי הכל להחליפם למכובסים כמבואר ברמ"א שם ס"ג ומ"ב ס"ק לב ושאפשר שמותר אף לכבסם לצורך שבת, עי' מ"ב שם.


(יש תשובה ע"כ של מז"ה, ואני מתעניין מה דעת שאר המורים, עיינתי בספר כל המתאבל עליה שהוא מאסף לכל המחנות ופלא שלא מצאתי כלל דיון בזה).

[סעדיה]

וגם הגר"א שם שהתיר, אין זכר לכביסה (ומ"ש שם הגר"א, שהתירו בגמ' לכבס לכבוד שבת, אינו ראיה שמסיק מזה היתר בפועל למנהג שלא ללבוש מכובסים מר"ח, אלא רק כוונתו להראות שאפי' בדברים שהם מעיקר הדין הקילו לצורך שבת).

הרי הגר"א הוכיח מהא דהתירו לכבס - דלא כדעת הרמ"א, וסבי"ל דאין מקום לחומרא זו. וא"כ ה"ה שאין מקום להחמיר שלא ללבוש מכובסים.

[איש_ספר]

הגר"א בס"ה רצה להשמיע כמה גדולה שבת שאפי' דבר שהוא מעיקר הדין מקילים עבורה, כמו כיבוס.
אבל ד' הגר"א לא ברורים איזה מסקנא הוא רוצה להוציא מהם כלפי כל מנהגי אשכנז שיש בהם חומרות יתירות על האמור בגמ'.
כך למשל לעניין רחיצה גם הגר"א לא מיקל. הא קמן שהגר"א לא מבטל את כל מנהגי תשעת הימים לכבוד שבת.

[יוסף חיים אוהב ציון]

עיין הלכות חג בחג עמ' נט- ס.

[איש_ספר]

עיינתי ואין שם כלל על שאלה זו.

[איש_ספר]

הראו לי עתה בספר מנחת איש הל' חג ומועד (שפירא) שמסיק שודאי הגר"א לא היקל במכובסים אלא בבגדי שבת, וא"כ מכנסיים וז'קט מכובסים ודאי אסור.
וחולצה שלנו יש לומר שדינה ככתונת שהתיר הרמ"א בס"א וכבגדי פשתן שהתיר בס"ג, משום שהיא קרובה לבשר וסופגת זיעה וכו'.

רצ"ב

מנחת איש.PDF

(523.53 KiB) הורד 164 פעמים

------------

אגב לד' הגהות מרדכי ומהר"י ברונא (הובאו בתשובת מז"ה) הכתונת שהתירו להחליפה לשבת היא דוקא כשהיא חיצונית והיינו משום שנראית לעין כל. ולד' בגדים פנימיים אין כלל היתר להחליפם. ולפי"ז המתחסד יש לו מקום להכין לשבת גם בגדים אלו. אמנם כל האחרונים נקטו בד' רמ"א להיפך.

[סעדיה]

הגר"א בס"ה רצה להשמיע כמה גדולה שבת שאפי' דבר שהוא מעיקר הדין מקילים עבורה, כמו כיבוס.
אבל ד' הגר"א לא ברורים איזה מסקנא הוא רוצה להוציא מהם כלפי כל מנהגי אשכנז שיש בהם חומרות יתירות על האמור בגמ'.
כך למשל לעניין רחיצה גם הגר"א לא מיקל. הא קמן שהגר"א לא מבטל את כל מנהגי תשעת הימים לכבוד שבת.

שותא דמר לא ידענא.
דעת שפתי הגר"א ברור מללו, שאין מקום להחמיר באיסורא דכיבוס במקום כבוד שבת.

לענין רחיצה - מדברי הגר"א בס"ק ס"א עולה ברור, דהנוהג לרחוץ כל גופו בחמין בכל ער"ש, מותר לו גם בער"ש חזון.

[סעדיה]

הראו לי עתה בספר מנחת איש הל' חג ומועד (שפירא) שמסיק שודאי הגר"א לא היקל במכובסים אלא בבגדי שבת, וא"כ מכנסיים וז'קט מכובסים ודאי אסור.
וחולצה שלנו יש לומר שדינה ככתונת שהתיר הרמ"א בס"א וכבגדי פשתן שהתיר בס"ג, משום שהיא קרובה לבשר וסופגת זיעה וכו'.

יסוד דבריו עפמש"כ

שהרי לא כתב הגר"א אלא על עיקר לבישת בגדי שבת דמותר משום דאל"ה חשיב אבילות בפרהסיא

אך המעיין בדברי הגר"א בפנים יראה דלא הזכיר כלל 'אבילות בפרהסיא', אלא דאין איסור כיבוס במקום כבוד שבת.

[יוסף חיים אוהב ציון]

עיינתי ואין שם כלל על שאלה זו.

מתוך דבריו שהביא בשם הגריש"א תמצא קשר לדבריך.

[יוסף חיים אוהב ציון]

עיין כאן אות י"ב.

[איש_ספר]

הגר"א בס"ה רצה להשמיע כמה גדולה שבת שאפי' דבר שהוא מעיקר הדין מקילים עבורה, כמו כיבוס.
אבל ד' הגר"א לא ברורים איזה מסקנא הוא רוצה להוציא מהם כלפי כל מנהגי אשכנז שיש בהם חומרות יתירות על האמור בגמ'.
כך למשל לעניין רחיצה גם הגר"א לא מיקל. הא קמן שהגר"א לא מבטל את כל מנהגי תשעת הימים לכבוד שבת.

שותא דמר לא ידענא.
דעת שפתי הגר"א ברור מללו, שאין מקום להחמיר באיסורא דכיבוס במקום כבוד שבת.

לענין רחיצה - מדברי הגר"א בס"ק ס"א עולה ברור, דהנוהג לרחוץ כל גופו בחמין בכל ער"ש, מותר לו גם בער"ש חזון.

א"א לפרש דברי הגר"א כפשוטם. ראשוני אשכנז חידשו איסור כיבוס ובגדי שבת מר"ח אב כולל שבת, בא הגר"א ומקשה עליהם מאותה משנה שבא נאמרו איסורי ת"ב?! לא ממשנה בכלאים ולא ממשנה בנדה אלא מאותה משנה עצמה במקומה?! וכי ס"ד שנעלמה מהם לרגע אותה משנה? אלא מאי הם חידשו חומרות יותר מהמשנה והגמ' ואין עליהם פירכא משם. ובכ"ז כנראה הגר"א מתכוון להראות כמה חומרא יתירה היא ושיעור דבריו קרוב לזה: שהרי אפי' לדבר שאסור מעיקר הדין כבגדים מכובסים בשבוע שחל בו לא העמידו חכמים דבריהם לכבוד שבת, כ"ש לענין חומרות שאתם מחדשים עלינו שלא נעמיד דבריהם לכבוד שבת, אבל למעשה בפועל הגר"א לא מבאר מה מסקנתו מק"ו זה, האם לומר ששבת גוברת על הכל?! (ולמה שתק הגר"א למג"א שהוכיח מהגמ' (!) שאסור לערוך סעודת אירוסין בשבת חזון?) או האם גוברת רק על חומרת בגדי שבת או אפי' על חומרת בגדים מכובסים. וגם בענין רחיצה לא מודינא לך, ראה להלן.

אחי הרח"מ שליט"א כתב מאמר בהיר בעניין.

במאמר הוא מראה: שבכ"מ הקילו בבגדי שבת ולא הקילו בבגדים מכובסים, הרי שאין להשוותן; האחרונים המעידים על מנהגינו ללבוש בגדי שבת אינם נתלים בדברי הגר"א בביאורו דווקא; ובירור דעת הגר"א שיש רמיזות בכמה מקומות שאף הוא לא התיר בגדים מכובסים ושאף לדעתו יכולים מנהגי אשכנז לגבור על דינים שנאמרו לכבוד שבת.

אם מותר ללבוש בגדים המכובסים בשבת בתשעת הימים

ראשוני אשכנז אסרו הכיבוס מר"ח אב ואילך וכן פסק רמ"א (בסי' תקנ"א ס"ג וס"ד). ושם (סעי' ג) מבואר מדבריו שאף בשבת נוהג איסור זה מלבד בבגדי פשתן, ובגדי פשתן הם בגדי זיעה כמו שפי' הראשונים, (עי' בה"ל שם ד"ה וכלי פשתן). הרי לנו איסור לבישת בגדים מכובסים בשבת מלבד בגדי זיעה.

והנה בסעי' א' הביא רמ"א בשם ראשוני אשכנז, לאסור לבישת בגדי שבת בתשעת הימים ואף בשבת חזון מלבד הכתונת שהיא בגדי זיעה (כמבואר במג"א שם ובמ"ב סק"ו).
והנה בגדי שבת ובגדים מכובסים הם שתי סוגיות שונות, בגדים מכובסים נאסרו מדינא דגמ' במשנה בתענית דף כ"ו בשבוע שחל בו, והרחיבו ראשוני אשכנז האיסור מר"ח. ואילו בגדי שבת אין יסוד לאיסורם בגמ' ואף בתשעת הימים לא נאסרו אלא מפני שגיהוצן ניכר ונראים כחדשים, וזה אע"פ שאינם מכובסים, כמבואר במ"ב סקמ"ד.

ועל כן פשוט שגם אם נמצא מי שמתיר ללבוש בגדי שבת בשבת של חזון, שכן הוא לפי מנהגינו כהיום, עדיין אין לנו מקור להתיר מכובסים.
וכבר מצינו בכ"מ שהתירו בגדי שבת ולא התירו בגדים מכובסים עי' שו"ע ורמ"א סי' תקנ"ט ס"ח, לעניין בעלי ברית בת"ב שהתירו להם לבישת בגדי שבת ואסרו להם בגדים מכובסים. ועי' גם בשעה"צ ס"ק מ"ו ושם מבואר דאף למנהג רמ"א שאין לובשים בגדי שבת בשבת חזון, מ"מ בשבת שלפני שבת חזון, אף אם חלה בתשעת הימים, מותר ללבוש בגדי שבת, ומ"מ בגדים מגוהצים אסור. הרי לך להדיא כעין זה, שאף לפי רמ"א יש לך שבת שאין בה מנהג אשכנז שלא ללבוש בגדי שבת, ועדיין מגוהצים יהיה אסור, ולא שהותר בשבת הכל לגמרי [וגם חדשים לא ברור שהותר בשבת אפי' בגדי זיעה שהותרו ע"י הרמ"א להחליף לשל שבת ואף במכובס, ויש בזה סתירה במ"ב ואכמ"ל].

והעולם רגילים לסבור שכיון שמנהגינו ללבוש בגדי שבת בשבת חזון, הרי שהותרו גם מכובסים, ואין לזה יסוד.

ולפני שנבאר שיטת הגר"א יש לברר קודם מנין משתלשל מנהגינו אנו ללבוש בגדי שבת כנגד דעת של רבותינו ראשוני אשכנז.

הנה החיי"א (כלל קל"ג) הביא איסור כביסה מר"ח אב וכן ההיתר בבגדי פשתן המכובסים לשבת הנזכר ברמ"א ס"ג, ושם לא הזכיר שהגר"א חולק. ורק בסוף הסימן, שם מיירי לגבי בגדי שבת, הביא שבק"ק וילנא נוהגים ע"פ הגר"א ללבוש בגדי שבת. גם לא הזכיר דברי הגר"א בביאורו אלא רק את המנהג בפועל ללבוש בגדי שבת וכנ"ל. ומזה כמובן אין לנו ראיה להתיר מכובסים למנהגינו, שהרי כאמור אין להשוות בין בגדי שבת למכובסים וכנ"ל. (גם יש לדקדק קצת מהא שהביא לדברי הגר"א רק לענין בגדי שבת, שעכ"פ למנהגינו רק בגדי שבת הותרו ולא בגדים מכובסים מלבד כתונת).

ומעניין שאף המ"ב בבואו להציג את מנהגינו ללבוש בגדי שבת בשבת חזון, מסתמך על דברי החי"א ולא הזכיר דברי הגר"א בביאורו.

עוד הוסיף המ"ב להביא ד' היעב"ץ בסידורו שגם הוא מחייב לבישת בגדי שבת בשבת חזון, והמעין ביעב"ץ במקורו (עמודי שמים שער שלכת) יראה להדיא שהתיר בגדי שבת, אבל בהיתר מכובסים נקט "כלי פשתן", היינו היתרא דהרמ"א בס"ג ולא יותר!

וביותר שגם המ"ב, ע"ד הרמ"א בס"ג שהתיר בגדי פשתן מכובסים לשבת, לא ציין שהגר"א חולק ! ומשמע שם להדיא בסקל"ב שמתיר בגדים מכובסים רק בבגדי פשתן וכתונת שהם בגדי זיעה.

והדברים מבוארים כמעט להדיא בבב"ל שם סעי' ו ד"ה כלים חדשים, שכתב שם השו"ע שכלים חדשים אסורים, והגיה רמ"א שאסורים מר"ח, וכתב ע"ז הבה"ל וז"ל: וה"ה כלים ישנים המכובסים וכו', ודע דכתונת אפי' חדשה מותר ללבוש לשבת חזון וכמו לענין כיבוס דמותר, ע"כ. וביאור דבריו כך הוא, שכלים חדשים נאסרו לדידן מר"ח כולל שבת, רק שלגבי כתונת שהיא בגדי זיעה כמו שהתירו לשבת כתונת מכובסת אע"פ ששאר בגדים אסורים במכובסים אף בשבת, כך התירו גם כתונת חדשה בשבת אע"פ ששאר בגדים אסורים.
ועי' גם בסקל"ג שאסר המ"ב בפשיטות ומבלי חולק, להחליף סדינים מכובסים בשבת.

והדברים מבוארים בערוך השלחן סעי' י"א וז"ל: ודע שאצלינו יש שניים או ג' דורות שאין נוהגין כמנהג הזה בשבת חזון [היינו שלא ללבוש בגדי שבת] אלא לובשין כל בגדי שבת, וגדולי הדור שהיו אז הנהיגו כן באמרם שזהו כמראים אבלות בפרהסיה וכו', ע"כ.
הרי לנו שלדעתו מנהגינו ללבוש בגדי שבת הוא משום שלבישת בגדי חול הוי כאבילות בפרהסיה ולא מפני שבשבת אין ניהוגי אבילות כלל, ומעתה גם למנהגינו זה אין לנו להתיר אלא לבישת בגדי שבת שלא תהיה האבילות בפרהסיה אבל בגדים מכובסים מאן דכר שמיה .


ומעתה נבוא לברר שיטת הגר"א.

הנה במעשה רב אות קצ"ז כתוב וז"ל: שבת חזון אינו משנה מבגדי שבת כלל וכו' וכן הדין לאבל, ע"כ. הנה גם כאן מיירי רק על בגדי שבת ולא על בגדים מכובסים. וממקומו הוא מוכרע שהרי משווה לאבל ולא מצאנו באיזה מקום שדעתו להתיר לאבל בגדים מכובסים בשבת, גם לא מצאתי לפוסקים אחרים שיתירו בגדים מכובסים לאבל בשבת, רק נמצא באחרונים היתר בגדי שבת, עי' בברכ"י יו"ד סי' ת'. וכן נמצא היתר כתונת מכובסת, עי' יו"ד סי' שפ"ט בגליון מהרש"א בשם מהרש"ל, וגם בזה פקפקו מחברי זמננו.

ועתה נבאר דבריו בביאורו בסעי' א, עמש"כ רמ"א שאפי' בשבת של חזון אין לובשין בגדי שבת, וז"ל: זהו חומרא בעלמא אף אם היה אסור בכיבוס מר"ח הא התירו לכבס משום כבוד השבת וכו' ולא יהיה חמור מת"ב שחל בשבת וכו' אמרו ומעלה על שלחנו אפי' כסעודת וכו'.

והנה לומר שכוונת הגר"א להוכיח מהמשנה בתענית נגד מנהג ראשוני אשכנז, הוא דבר שא"א לאומרו, דהלא אין כאן איזה הוכחה מגמ' במסכת אחרת ובנושא אחר וכדו' אלא פשוט העתיק את המש' בתענית שכתוב להדיא שמותר לכבוד שבת, וגם ראשוני אשכנז ידעו כמובן משנה זו כשעסקו בהלכות בין המצרים. ואם נלך בדרך זו הלא יש עוד קושיות גדולות על ראשוני אשכנז איך אסרו תספורת מי"ז בתמוז ואסרו כיבוס מר"ח נגד המש' שנאסר רק בשבת שחל בו, ואיך אסרו רחיצה ובשר ויין וכו'. ופשוט שאין בזה קושיות כלל כי הראשונים אף שודאי ידעו הגמ' הוסיפו הנהגות של אבילות אע"פ שאינם מדינא, וזה פשוט.
אלא ודאי כוונת הגר"א כך היא, שהחומרא שהנהיגו ראשוני אשכנז היא חומרא יתירה, משום שמצינו שאף חז"ל כשגזרו בכיבוס לא גזרו על שבת, וראשוני אשכנז לא די שהרחיבו את האיסור על בגדים מכובסים ובגדי שבת לר"ח אף הוסיפו ע"ז לאסור גם לכבוד שבת.
ומעתה אחר שבררנו שאין כאן הוכחה, אלא תמיהה על גודל החומרא איננו יודעים את דעת הגר"א להלכה למעשה מה התיר, ושמא התיר למעשה רק בגדי שבת שנזכרו ברמ"א כאן ושעל דברים אלו קאי דבריו וזאת מפני שבגדי חול זה זלזול רב בכבוד השבת משא"כ מכובסים.

ויש לנו ללמוד על דעתו ממש"כ בסט"ז. שם כתב השו"ע המנהג שלא לרחוץ מר"ח וכתב הרמ"א שלצורך מצווה שרי ולכן נדה רוחצת וטובלת וכו'. ואח"כ הוסיף שאיסור הרחיצה הוא אפי' בער"ש כי אם ראשו פניו ידיו ורגליו בצונן ויש מקילין גם בחפיפת הראש בחמין, עכ"ד. אבל רחיצת כל הגוף לכו"ע אסור.
והנה הגר"א שם על מש"כ הרמ"א לצורך מצוה שרי כתב וז"ל: דבכה"ג לא קיבלו עלייהו ואף במקום שאסור מדינא אמרו בחמישי מותרין מפני כבוד השבת, ועוד דכל רחיצה שאינה של תענוג רק למצוה מותר אף בת"ב וכו', ע"כ.
הנה כל רואה יראה שלא הסתפק הגר"א בהוכחה מהמש' שבחמישי מותרים לכבוד השבת כדי להתיר איסור רחיצה, אלא הוצרך לומר שבכה"ג "לא קבלו עלייהו" והיינו שאף לדעתו אע"פ שבמש' מבואר להיתר, מ"מ יש ביכולת רבותינו לקבל עליהם חומרות ככל שיחפצו, ולכן ביאר שהם עצמם לא קיבלו עליהם, וביאר שהוא מפני שגם חכמי הש"ס לא הנהיגו דיני האבילות בער"ש ולכן כך עשו חכמי אשכנז. ואף בזה לא הסתפק הגר"א עד שהוסיף טעם נוסף שכל רחיצה שאינה לתענוג מותרת.
ובהמשך דבריו בד"ה ואפי', ובד"ה ויש מקילין, כל הולך מישרים יראה שאינו חולק על דברי רמ"א באיסור הרחיצה, רק מתחילה מביא מקור לאוסרים בחמין ואח"כ מביא מקור למתירין בחמין, ואפי' אם נדקדק שנוטה ליש מתירין, מ"מ רחיצת כל גופו ודאי לא התיר, שהרי מש"כ "כנ"ל שכל רחיצה שהוא של מצווה מותר", קאי על דברי רמ"א שיש מקילין אף בחמין ושיטה זו בא להסביר בדבריו, ולא כתב או רמז לנו שאין דעתו נוחה משיטה זו.

הרי לנו שגם משמעות הגר"א עצמו להסכים לאיסור רחיצת כל גופו בער"ש אף שהוא דין ערוך ברמ"א או"ח סי' ר"ס, ועי' שם בביאור הגר"א שמצא לזה סמך בגמ', ומ"מ נאסר בערב שבת חזון, ומעתה ודאי אין לנו לתמוה אם לדידו אסור בבגדים המכובסים ורק בגדי שבת שהיא אבילות גדולה וניכרת ויש בה פגם גדול בכבוד שבת, בזה לא היה ניחא ליה .
ויש ללמוד כן גם מדברי היעב"ץ שם, שכאמור התיר ג"כ בגדי שבת והמעיין שם יראה שלא הזכיר שם בטעם ההיתר משום שהוא אבילות בפרהסיה, אלא מפני שתמה אטו מי גרע מבעל ברית שמותר כי יו"ט שלו הוא, והביא שם גם את הוכחת הגר"א משבת שחל ת"ב בתוכה שמעלה על שלחנו כסעודת שלמה בשעתו, ומ"מ בהיתר בגדים מכובסים נקט בגדי פשתן, הרי להדיא שלד' יש מקום להחמיר באיזה חומרא של בגדים מכובסים אע"פ שמעלה כסעודת שלמה וכו'.

אכן לענין דינא, צ"ע אם יש מקום לאסור על השואלים, אחרי שכל האיסור מקורו במנהג ופוק חזי מאי עמא דבר שאין נזהרין בזה.

[סעדיה]

ועתה נבאר דבריו בביאורו בסעי' א, עמש"כ רמ"א שאפי' בשבת של חזון אין לובשין בגדי שבת, וז"ל: זהו חומרא בעלמא אף אם היה אסור בכיבוס מר"ח הא התירו לכבס משום כבוד השבת וכו' ולא יהיה חמור מת"ב שחל בשבת וכו' אמרו ומעלה על שלחנו אפי' כסעודת וכו'.

והנה לומר שכוונת הגר"א להוכיח מהמשנה בתענית נגד מנהג ראשוני אשכנז, הוא דבר שא"א לאומרו, דהלא אין כאן איזה הוכחה מגמ' במסכת אחרת ובנושא אחר וכדו' אלא פשוט העתיק את המש' בתענית שכתוב להדיא שמותר לכבוד שבת, וגם ראשוני אשכנז ידעו כמובן משנה זו כשעסקו בהלכות בין המצרים. ואם נלך בדרך זו הלא יש עוד קושיות גדולות על ראשוני אשכנז איך אסרו תספורת מי"ז בתמוז ואסרו כיבוס מר"ח נגד המש' שנאסר רק בשבת שחל בו, ואיך אסרו רחיצה ובשר ויין וכו'. ופשוט שאין בזה קושיות כלל כי הראשונים אף שודאי ידעו הגמ' הוסיפו הנהגות של אבילות אע"פ שאינם מדינא, וזה פשוט.

אכן כן דעת הגר"א [כשיטתו בכה"ת כולה], שאין לחדש חומרות שאין להם מקום ע"פ דברי חז"ל.

איסור כיבוס הוא מדינא דגמ', וכן ההרחבה לאוסרו מר"ח ממנהגא י"ל ג"כ מקור בחז"ל, כמו שהאריך בזה הגר"א בס"ק ל"ו.
וכן הא דהרחיבו מקצת דיני אבילות לכל ימי בין המצרים, גם לזה יש מקור בחז"ל שכל ימי בין המצרים שייכים לחורבן, כמוש"כ הגר"א בס"ק נ"ז.
והא דנוהגים לאסור אכילת בשר ושתיית יין בחודש אב, ביאר הגר"א בס"ק מ"א שהוא ע"פ הגמ' בב"ב ס' ע"ב דבדין היה לאסור אכילת בשר ושתיית יין משחרב ביהמ"ק אלא שאין רוב הציבור יכולים לעמוד בה, ממילא בזה שאפשר לעמוד בו ראוי לאסור.

וכן בשאר חומרות,
כגון במש"כ הרמ"א בסי' תקנ"ב ס"א "וכן לא יאכל אחר סעודתו צנון ומליח דברים שנוהג בהם בשאר פעמים כדי שיתנהג בפרישות", ביאר הגר"א בסק"ג דיש לזה מקור בגמ' שראוי להחמיר.
וכן במש"כ בשו"ע סי' תקנ"ה ס"ב ש"יש מי שנוהג לשכב בליל ת"ב מוטה על הארץ", ביאר הגר"א דהוא "להחמיר כר"י ורבנן דברייתא".

אמנם בחומרות שאין להם מקור בחז"ל ס"ל להגר"א שאין להם מקום.
כגון מש"כ הרמ"א בסו"ס תקנ"ג "ונהגו שלא ללמוד בערב ת"ב מחצות ואילך", כתב ע"ז הגר"א "וחומרא יתירה היא דהא אינו נוהג שום דבר מדברים הנוהגים בט"ב רחיצה כו'", והיינו דכיון דלא מצינו בחז"ל שנהגו להרחיב איסורי ט"ב להתחילם מחצות דעט"ב, א"כ אין מקום לחומרא זו.
וכן במ"ש בשו"ע סי' תקנ"א סי"ז "טוב ליזהר מלומר שהחיינו בין המצרים", כתב ע"ז הגר"א "חומרא יתירה היא דאינן חמורים מאבל יום המיתה" עכ"ל, והרי הדברים מבוארים.


והן הן דברי הגר"א בסוגיין, דאף דיש מקום להחמיר לא ללבוש בגדים מכובסים מר"ח כמוש"כ בס"ק ל"ו, מ"מ בשבת חזון אין לזה מקום שהרי מצינו בחז"ל שכבוד שבת דוחה איסור כיבוס, ובפרט בשבת גופה דקיי"ל דשבת מפקיעה ומבטלת אבילות ישנה, וכיון שאין מקום ע"פ חז"ל להחמיר בזה אין אנו מחמירים [ובפרט דהוא קצת קולא בכבוד שבת].

ויש לנו ללמוד על דעתו ממש"כ בסט"ז. שם כתב השו"ע המנהג שלא לרחוץ מר"ח וכתב הרמ"א שלצורך מצווה שרי ולכן נדה רוחצת וטובלת וכו'. ואח"כ הוסיף שאיסור הרחיצה הוא אפי' בער"ש כי אם ראשו פניו ידיו ורגליו בצונן ויש מקילין גם בחפיפת הראש בחמין, עכ"ד. אבל רחיצת כל הגוף לכו"ע אסור.
והנה הגר"א שם על מש"כ הרמ"א לצורך מצוה שרי כתב וז"ל: דבכה"ג לא קיבלו עלייהו ואף במקום שאסור מדינא אמרו בחמישי מותרין מפני כבוד השבת, ועוד דכל רחיצה שאינה של תענוג רק למצוה מותר אף בת"ב וכו', ע"כ.
הנה כל רואה יראה שלא הסתפק הגר"א בהוכחה מהמש' שבחמישי מותרים לכבוד השבת כדי להתיר איסור רחיצה, אלא הוצרך לומר שבכה"ג "לא קבלו עלייהו" והיינו שאף לדעתו אע"פ שבמש' מבואר להיתר, מ"מ יש ביכולת רבותינו לקבל עליהם חומרות ככל שיחפצו, ולכן ביאר שהם עצמם לא קיבלו עליהם, וביאר שהוא מפני שגם חכמי הש"ס לא הנהיגו דיני האבילות בער"ש ולכן כך עשו חכמי אשכנז. ואף בזה לא הסתפק הגר"א עד שהוסיף טעם נוסף שכל רחיצה שאינה לתענוג מותרת.
ובהמשך דבריו בד"ה ואפי', ובד"ה ויש מקילין, כל הולך מישרים יראה שאינו חולק על דברי רמ"א באיסור הרחיצה, רק מתחילה מביא מקור לאוסרים בחמין ואח"כ מביא מקור למתירין בחמין, ואפי' אם נדקדק שנוטה ליש מתירין, מ"מ רחיצת כל גופו ודאי לא התיר, שהרי מש"כ "כנ"ל שכל רחיצה שהוא של מצווה מותר", קאי על דברי רמ"א שיש מקילין אף בחמין ושיטה זו בא להסביר בדבריו, ולא כתב או רמז לנו שאין דעתו נוחה משיטה זו.

שיעור דברי הגר"א כך הוא, דעמש"כ הרמ"א "ולצורך מצוה שרי", כתב הגר"א תלתא טעמי להתירא [שכ"א מהם עומד בפנ"ע].
חדא, "דבכה"ג לא קיבלו עלייהו", - היינו דכיון דאין האיסור אלא ממנהגא, א"כ הרי נקטינן דהקבלה היתה רק שלא במקום מצוה, וכמוש"כ הגר"א בס"ק מ"ז לגבי שתיית יין מצוה.
ועוד, "ואף במקום שאסור מדינא אמרו בחמישי מותר מפני כבוד השבת", דהיינו דכיון דכל יסוד המנהג לאסור רחיצה הוא כמוש"כ בגר"א בס"ק נ"ו דכיון דהטילו עליו חז"ל מקצת דיני אבילות כתספורת וכיבוס א"כ יש מקום להוסיף גם ניהוג אבילות דאיסור רחיצה. וא"כ כיון דבדיני אבילות דשבוע שחל בו קיי"ל דנדחים במקום מצוה, א"כ אין מקום להחמיר ברחיצה של מצוה.
ועוד, "דכל רחיצה רחיצה שאינה של תענוג רק במצוה מותר אף בת"ב", דהיינו דכיון דלא חשיבא רחיצה של תענוג א"כ אין שייך כלל לאוסרו.

וזהו שכ' על דברי הרמ"א "ויש מקילים בחפיפת הראש בחמין למי שרגיל בכך כל שבת", "כנ"ל דכל רחיצה שהוא למצוה מותר" עכ"ל, והיינו מתלתא טעמי תריצתי הנ"ל.
וממילא פשוט דה"ה למאן דרגיל לרחוץ כל גופו בחמין כל ער"ש דמותר גם בער"ש חזון מהני תלתא טעמי [ואף אם אין דעת הרמ"א כן, מ"מ כן דרך הגר"א לפרש את דברי השו"ע ע"פ דעתו הוא].

[זנב לאריות]

בנוגע להבנת שי' הגר"א בדין רחיצה בע"ש בט' הימים, יעוי' מש"כ במסורת משה ח"ג עמ' קנו, דעת הגר"מ פיינשטיין זצוקללה"ה בזה, ועי' בריש דבריו שהייתה מסורת שכן נהג הגר"א לרחוץ כל גופו בחמין.

[איש_ספר]

הרב סעדיה תודה על הדברים, אעיין בהם ואעביר גם לאחי.

הרב אריה יש"כ על המציאה היפה. (וידוע שגם ד' החזו"א שבמקום שהגר"א נוטה מד' בעלי השו"ע אינו שותק להם. ואם נימא שאכן הגר"א בביאורו לא התיר רחיצת כל גופו, הרי לנו שאף לגר"א מנהגי תשעת הימים דוחים כבוד שבת במידת מה.

[איש_ספר]

והנה תשובת מר זקיני זצ"ל רבי שריה בן ר' בצלאל יעקב שהיום יום פקודתו.


ברמ"א סי' תקנ"א ס"א כתב דאפילו בשבת של חזון אין מחליפין ללבוש בגדי שבת כ"א הכתונת לבד, ובמ"ב שם סק"ו כתב הכתנת לבד, שאינו לובש אלא מפני הזיעה ומטעם זה מותר להחליף אף פוזמקאות.
והרמ"א שם בס"ג כתב וכן לכבוד שבת לובשים כלי פשתן. ולכאורה הוא סתירה דבסעיף א' לא התיר אלא הכתנת וכאן התיר בסתם אפי' שאר בגדים.
והנה השולחן גבוה אות ד' כבר הרגיש בזה וכתב דמ"ש הרמ"א כאן דכתנת מחליפים כוונתו לכל הבגדים הפנימיים שגם אותם מחליפים מפני הזיעה, וזהו מ"ש בגדי פשתן ולא אתי לאפוקי אלא בגדים עליונים דשבת עכ"ד.
ועדיין אין אנו יודעים אי כוונת הרמ"א במ"ש של פשתן, דזהו דוקא בשל פשתן ממש ומשום דגריעי משאר בגדים מדלא שייך בהם גיהוץ ולעיכובא קאמר, ובשאר מינים אף מפני הזיעה אסור, או דילמא של פשתן לאו דוקא אלא מדהיה מנהגם ללבוש בגדים תחתונים של פשתן משו"ה נקט הכי, ולעולם כל המינים שרו מפני הזיעה. ולכאורה באמת כן הוא דפשתן דנקט הוא לאו דוקא אלא מדהיה המנהג כן, וכ"כ ביור"ד סי' ש"מ ס"י בהגהה דאין קורעין החלוק של פשתן שהוא בגד הזיעה, ושם בודאי דפשתן לאו דוקא ורק אורחא דמילתא נקט וא"כ ה"ה הכא.
והשבט יהודה (בסעיף ג') כתב דמ"ש הרמ"א דמחליפים רק הכתנת מיירי בשבת חזון ומ"ש שמחליפים כל בגדי פשתן מיירי בשבת ב' אב.
וכיוצא בו כתב הפקודת אלעזר (בסי' זה) משם המשד"ר, דהא דשרי בגדי פשתן ומשמע אף בגדים עליונים איירי בשבת ב' אב, והא דשרי רק הכתנת הוא בשבת חזון.
ומסברא דיליה כתב דהא דסעיף ג' איירי מבגדים נקיים מכובסים שלוקחם ולובשם לשבת ונשארים עליו כל השבוע כנהוג וזה שרי. ובסעיף א' איירי מבגדי שבת המיוחדים לו משבת לשבתו שאינו לובשם בחול כלל ובזה שרי רק הכתנת. ע"כ.
ולענ"ד נראה ביאור דברי הרמ"א דלעולם לא התיר להחליף אלא מפני הזיעה, ולזה רק הכתנת הסמוכה לגוף מותר להחליף, אלא שבגדי פשתן כל שלובשם בתור בגדים תחתונים כולם דינם כמפני הזיעה מדנוחים לקלוט הזיעה, וכמ"ש הרא"ש בפ"ד דתענית סי' ל"ב דכלי פשתן אין בהן משום גיהוץ והטעם וכו' לפי שקרובים לבשר ומתלכלכים מיד מפני הזיעה, ע"כ. וא"כ זהו כוונת הרמ"א דלכבוד שבת לובשים כלי פשתן ר"ל אחרים, מדכלי פשתן שהלכו בהם עד הנה כולם דינם ככתונת דמותר להחליפם מפני הזיעה.
והפרמ"ג הרגיש בזה ג"כ, וכתב בא"א סקי"ד דבגדי פשתן דסעיף ג' הוא הוא הכתנת דסעיף א'. ובט"ז סק"ד כתב דבסעיף א' כתב איך שהמנהג הוא ובסעיף ג' דינא קאמר. וצ"ע דהא גם הא דס"ג מנהגא הוא דמדינא הכל שרי בזה כיון דעדיין אינו שבוע שחל בו ט"ב.
ובמהות הכתנת שכתב הרמ"א שמותר להחליף ונקטו הפוסקים המג"א והמ"ב שהטעם הוא מפני הזיעה, ונראה פשוט שהבינו שהכתנת משמעו הבגד הדבוק לבשר וזה מותר להחליף מפני הזיעה, הנה אין הדבר פשוט כ"כ דבמרדכי סוף הל' ט"ב ששם הוא מקור האי דינא שאין מחליפין כליהם אלא הכתונת לבד, שם איתא בהגהת מרדכי ופירוש כתנת הוא מעיל ולא חלוק וכו', (הביאו המג"א בסי' תקנ"ט סק"י), הנה ע"י זה נהפכה כל הקערה על פיה, דבעל ההגה הוקשה ליה הא איכא פרהסיא באי החלפת בגדי שבת ולכן ס"ל דבאמת מותר להחליף הבגד העליון לבגד שבת משום פרהסיא, וזהו פירושא דכתנת, אך בגדים תחתונים דהם כאבילות בצנעא באמת אין להחליף וכנראה דלא ס"ל היתירא דמפני זיעה.
כיוצא בו כתב בשו"ת מהר"י ברונא סי' י"ח ומסקנתו שם דללבוש בגדי שבת מותר כבכל שבת ורק הכתנת הפנימית אותה אין מחליפין מדהוי כצנעא ולא בפרהסיא. אמנם בפירושא דכתנת הנאמר במרדכי ס"ל לעולם שהוא הפנימי הסמוך לגוף ולא כהגה"ה. אלא שדחק מאד בדברי המרדכי לפרשם דמ"ש דאין מחליפין כליהם אלא הכתנת בלבד, פירש המהר"י ברונא דר"ל אין מחליפין, אין משנין משאר שבתות אלא לובשים בגדי שבת כבכל שבת חוץ מהכתנת שאותה אין מחליפין. והנה אף שפירושו הוא לכאורה ממש ההיפך מכוונת דברי המרדכי וכבר היה לו יותר טוב לנקוט בפירושא דכתנת כדברי ההגה, מ"מ להלכה סברתו היא ממש כס' הגהת המרדכי הנ"ל. וע"ע בחדושי אנשי שם שם וברדב"ז ח"ב סי' תרצ"ג.
ובשבלי הלקט סי' רס"ו וכ"ה בתניא הל' ט"ב כתבו דטוב שלא להחליף המכנסים והחלוק משום דברים שבצנעא. אך הם כתבו זה לט"ב שחל בשבת ולא לשבת חזון דשם אינו אלא מנהגא. ובאו"ז סי' תט"ו כתב ג"כ כמו שכתוב במרדכי.
והרוקח בסי' שי"א כתב וז"ל ושבת של חזון לא החליפו כסות אלא כתונת לבד לבשו אבל ר' יוסף ומיתר העם במנין החליפו קמיצות, ע"כ. וקשה לעמוד על דבריו במ"ש כתונת לבד אי ס"ל שהוא בגד הסמוך לגוף או בגד עליון כהגהת מרדכי, ואם היינו יודעים פירושא דקמיצות ממילא היינו יכולים לדעת פירושא של כתנת. ובשו"ג השיא כוונת הרוקח דס"ל דכתנת הוא מעיל עליון כס' הגהת מרדכי וקמיצות הוא החלוק הפנימי.
ולענין הלכה, הנה כס' הגהת המרדכי שאסור להחליף הבגדים התחתונים משום צינעא ורק העליונים מותר, נקטו כן להלכה המהר"י ברונא וכ"ה משמעות השה"ל והתניא (אף שהם כתבו כן רק לט"ב שחל בשבת). מ"מ מסגנון לשון הרמ"א נראה פשוט שהבין דברי המרדכי כפשטם שאמנם רק הכתנת הסמוכה לגוף מותר להחליף מפני הזיעה, ושאר בגדי שבת אין להחליף, וכאשר הבין כן המג"א בסק"ד בכוונת הרמ"א.
ובאמת הדברים מפורשים להדיא בל' הרמ"א שכתב ובשבת של חזון אין מחליפים ללבוש בגדי שבת כ"א הכתנת לבד. ואי סלק"ד שהכתנת הוא המעיל העליון וא"כ הוא הוא עיקר בגדי השבת ולא הבגדים התחתונים, וא"כ איך כתב דאין לובשין בגדי שבת אלא הכתנת הל"ל שלובשין בגדי שבת העליונים ולא התחתונים. אלא ודאי שכוונת הרמ"א הוא כפשטות דברי המרדכי. (שו"ר דזה אינו ראיה כלל דגם במרדכי הלשון הוא כן ממש ואפ"ה כתבו ההגהות מה שכתבו). וכ"כ הרש"ל הו"ד במטה משה סי' תשל"ו דשרי בכתנת מפני הזיעה, ומוכח שהבין כן דברי המרדכי (ולקמן יבואר עוד טעם שני של המהרש"ל). ולפי"ז נקטו האחרונים, דכל מפני הזיעה כפוזמקאות וכדומה מותר.
(ובענין מפני הזיעה עדיין צריך לחקור אי האי שריותא הוא רק לשבת ובחול אף מפני הזיעה אסור ודלא כפ"ת יור"ד סי' שפ"ט סק"ב משם הלחמי תודה ודלא כערוה"ש שם באות ז', אלא כשיטת הר"י מפריש במו"ק כ"ג ע"א דלא שרי מפני הזיעה אלא בלבישת אחר קודם. או דילמא לעולם שרי ואין כל חידוש בין שבת לחול אלא היות והשמיענו הרמ"א דבגדי שבת אין להחליף כתב לן דמפני הזיעה שרי כבחול וצ"ע) [א"ה, ע"ע זה השלחן ח"ב סי' תקנ"א ס"ג].
וא"כ הלכה היא כפשטות הרמ"א דכתנת מפני הזיעה מותר ובגדי שבת עליונים אסור. אלא דסוף סוף האי מקור מנהגא לאסור בגדי שבת העליונים עדיין רפוי בידינו, דבל' המרדכי שהוא הוא המקור לזה למדו ההגהות והמהר"י ברונא דאדרבה המרדכי התיר. ובלשון הרוקח למד השו"ג דכוונתו ג"כ להיתר. אף שבהגמ"י סוף הל' ט"ב הזכיר ג"כ דנהגו לשנות בבגדי שבת דאין מחליפין כל בגדיהם בשבת זו, מ"מ הוא לא כתב אלא לשבת ט"ב גופא. אלא שבמהרי"ל איתא להדיא שלא לבש בגדי שבת בשבת חזון.
ולפי"ז חזי לאיצטרופי כל זה למנהגנו אנו שאנו נוהגים כבר איזה דורות ללבוש בגדי שבת בשבת חזון (וכמנהג ספרדים בזה עיין בב"י ס"ס תקנ"ב) וכמ"ש הגר"א במע"ר אות קצ"ז דבשבת חזון אינו משנה מבגדי שבת כלל אפי' חל ט"ב בשבת וכו' עכ"ד. ומש"כ הגר"א בביאורו על דברי הרמ"א בס"א דזהו חומרא בעלמא דהא התירו לכבס משום כבוד שבת וכו'. אין זו כ"כ טענה, והלא כמה וכמה חומרות עבדינן בדינים אלו מר"ח ועד ט"ב ורחיצה גופא תוכיח שכל עיקרה היא חומרא ואפי' הכי אפי' לכבוד שבת שהוא דין הגמרא לרחוץ בחמין מבטלינן הרחיצה בע"ש חזון וכמ"ש בזה המהרש"ל בתשובה סי' צ"ב. [א"ה, וע"ע משכ"ב בזכרון בצלאל על השו"ע יו"ד סי' שפא ס"א (עדיין בכת"י)].
ואף להבנת הגר"א בביאורו בטעם הדעה שניה בסעיף ט"ז שהתירה לחפוף הראש בחמין שהוא משום מצוה (ובמק"א הרביתי לפקפק על טעם זה והראיתי שבמקור האי דעה ליכא כלל טעם זה אלא טעם אחר ואכמ"ל), אפ"ה לא הותר לרחוץ כל גופו בחמין לכל הדברות והאמירות, ואף שמניעת הרחיצה אינו אלא מנהג. ובזה תוסר גם תמיהת הרדב"ז ח"ב סי' תרצ"ו על מנהג האשכנזים שלא ללבוש בגדי שבת ותמה ע"ז דהלא יש חיוב של כבדהו בכסות נקיה, דרחיצה תוכיח לבני האשכנזים. ובאמת בערוה"ש סעיף י"א תמה על מה שאנו מקילים בבגדי שבת בשבת חזון עיי"ש מה שכתב בזה דברי טעם.
ולפי מ"ש, יהיה מעט ניחא דכל המקור לאסור בגדי שבת אינו חזק בזה כ"כ, אם כי גם במהרי"ל אבי כל תופש מנהג אשכנז איתא דלא לבש בגדי שבת בשבת דחזון ישעיהו, ושאלו לפניו איך נוהגים אבילות בשבת שלא לשנות בגדים מחול, והשיב דלא מנכרי בזה אבלות דהרואה אומר בגדי שבת אין לו. ע"כ.
ואנן בדידן שנוהגים להחליף כל הבגדים גם הבגדים התחתונים כגופיה וכתונת וגם הבגדים העליונים כמו כל שבת לכאורה מנהגנו בזה כהספרדים דלית להו הני חומרות כלל וכנ"ל, אבל לס' רבותינו האשכנזים הרי לכאורה עבדינן תרתי דסתרי, דאי נקטינן דכתנת הוא בגד תחתון א"כ אסור להחליף העליונים, ואי נקטינן כס' הגהת מרדכי ומהרי"ב שמותר להחליף העליון א"כ אסור להחליף התחתונה מדאינו אבילות בפרהסיא. וגם במע"ר כתב שבת חזון אינו משנה מבגדי שבת כלל. ומשמע דכל הבגדים בין עליונים ותחתונים.
ונראה דמנהגנו אתי בזה שפיר דבאמת ס"ל דכתנת הוא התחתון ומותר להחליפו מפני הזיעה וכפשטות הבנת הרמ"א במרדכי, ולכך מחלפינן כל הבגדים הסמוכים לבשר שהם כמו כתנת דמפני הזיעה. ובבגדים העליונים סבירא לן דהן אמת דמצד המנהג אין להחליף וטעם הדבר דאין בזה משום פרהסיא הוא כהסבר המהרי"ל הנ"ל שהרואה אומר בגדי שבת אין לו, אלא דבדורותינו אלו איתנייהו לדברי הברכ"י שכתב ביור"ד סי' ת' אות א' דהאבל צריך להחליף בגדי החול וילבש בשבת בגדי שבת דהוי פרהסיא בגלילותינו שאין שום עני בישראל שאין לו בגד לשבת טוב מהחול עכ"ד. וא"כ כיון דכל טעם המרדכי (כפי הבנת הרמ"א) שלא ללבוש בגדי שבת עליונים הוא כדאסברה המהרי"ל, וכיון שבזמנינו ליתא לטעם דמהרי"ל וכדכתב הברכ"י, א"כ בכה"ג אף המהרי"ל ואף המרדכי יודו דיש ללבוש בגדי שבת אף העליונים.
וא"כ אתי שפיר מנהגנו כס' המרדכי כפי שהבינו הרמ"א וכדאסברה המהרי"ל. שו"ר דגם המהרש"ל הו"ד במט"מ סי' תשל"ו כתב בהיתר הכתנת שני טעמים. טעם אחד מפני הזיעה, וטעם שני כדכתב המהרי"ל דבמניעת בגדי שבת אין נראה אבילות כ"כ דאולי אין לו בגדים. וכתב המהרש"ל, אבל בכתונת אין עני שבישראל שאין לו כתנת לבן בשבת אם כן נראה. ע"כ.
וכדברים האלה כתב גם הלבוש בסעיף ט"ז וז"ל, אבל אין לך עני בישראל שאין לו כתנת לבן בכל שבת והכל מדקדקין עליו לשנותו והיה נראה בו אבילות אם אינו משנהו, ע"כ.
וא"כ כיון שבדורותינו הכל זהירים בבגדי שבת וכדברי הברכ"י הנ"ל א"כ כמו דשרי הכתנת מטעם השני שכתבו הרש"ל והלבוש, כמו כן מותרים כל בגדי השבת. ואתי שפיר מנהגנו.
פש גבן לברורי את אשר הסתפקתי דלפי סדר לבישתנו כאן שלובשים גופיה וט"ק וכותונת [=חולצה], והכותונת אינה סמוכה לבשר דיש תחתה גופיה וט"ק. ולכאורה יהיה אסור להחליפה דאין בה ג"כ טעם מפני הזיעה מדאינה סמוכה לבשר וגם אין בה טעם דפרהסיא דמי לא סגי לן שילך בשבת בכותונת שלא יצא זה עתה מתחת המכבש, וכמה וכמה דאין מקפידים כ"כ בגיהוץ הכתנת.
ואנו רואים שמחליפים גם הכותונת הזו. ויש ליישב דגם בכותונת זו שייך עפ"י רוב רבוי זיעה ובפרט בקיץ כאן כנראה בחוש, וכיון דכ"ז אינו אלא ממנהגא אין להקפיד כ"כ, ובאמת דטעם שני של מהרש"ל הנ"ל וטעם הלבוש שייכים גם בכותונת זו. אמנם המדקדקים יכינו להם כותונת לשבת זו ע"י לבישה של שעה אחת לפני ר"ח ויצאו ידי הכל.
העולה להלכה מכל הנ"ל
כל בגדים סמוכים לבשר מותר להחליף למכובסים בשבת חזון וזהו כוונת הרמ"א בסעיף א' וסעיף ג'.
הכותונת [=חולצה] הנהוגה בזה"ז (על הגופיה וט"ק) טוב ללבוש אותה שעה קטנה לפני ראש חדש ואם לא עשו כן מותר ג"כ.
כל חליפות בגדי שבת העליונים מותר ללבוש כמו בכל שבת לפי מנהגנו. אמנם אם נתכבסו או ניתנו לניקוי כימי אסור. [דאין מכבסין החליפה לכל שבת, וכש"כ ניקוי כימי דהוי כבגד חדש].
נראה דאין ללבוש כל בגדי שבת בשבת חזון אלא מפלג המנחה ואילך דכל לפני זה הוא עדיין באיסור מנהגא של בגדי שבת מר"ח. ואף דהאבלות ז' אסור לבטל אף מפלג המנחה אלא סמוך לשקיעה"ח וכמ"ש בזה השלחן ח"ב סי' ת' מ"מ כאן שהכל אסור רק מצד מנהגא אין להחמיר כ"כ. (וע"ע בספרי דיני ת"ב שחל ביום א' סע' ז' סקי"ד).
ובמוצאי שבת חזון מנהגי לפשוט בגדי שבת תיכף לאחר ההבדלה אף שאין להחליט בזה כמ"ש במק"א ע"פ הא"ר בסי' תקנ"ט אות כ"ד בשם המהרי"ל שממנו מקור האי דינא דלאחר המילה בת"ב פושטין מיד הבגדי שבת, וכ"ה ג"כ בשמו במג"א שם בסי' תקנ"ט סק"י ומ"ב סקל"ד ע"ש, מ"מ יש לחלק דשם מיירי במקום שחזרו לומר אח"כ איוב משא"כ לדידן, והגם שבמילה בט"ב נחמיר כפשטות המג"א ומ"ב שלא נחתו לחלק בזה, מ"מ כאן אפשר להקל כהא"ר ולא לפשוט מיד


======
תשובה לא נכתב בה זמנה, אמנם יש מעידים שבשנים מאוחרות יותר היקל ללבוש חולצה ובגדים פנימיים, מכובסים.


וכך מצאנו ברשימה אחרת שכתב (ונוסף בה חומרא בשבת שחל בה ת"ב שלא ללבוש בגדים פנימיים מכובסים)
=================

א. כפי מנהגנו ללבוש בגדי שבת בשבת חזון וכי העולה להלכה הוא.
דלשבת ב' אב ולשבת חזון לובשים לבנים גופיה, תחת', וגם כותונת עליונה וגרביים מכובסים ונקיים, וכ"ז בחדשים אין להקל.
והחליפה בגדי שבת.
ואם החליפה היא מכובסת מחדש גם כן מותר, אבל חדשה אסור.
- אם החליפה יצאה כעת מגיהוץ וכמו כן כותונת מגוהצת שבכל זה דינם כחדשים בזה יש לאסור בשתי השבתות. דלא שמענו להגר"א להתיר בחדשים.
- אבל אם הלכו כבר עם החליפה פעם אחת וגם לבשו הכותונת פעם אחת אעפ"י שגיהוצם עדיין ניכר אפילו הכי מותר ללובשם בשתי השבתות.
- בימי החול אסור גם ללבוש אפי' אם רק גיהוצם ניכר והלכו עם זה מקודם. ודבר זה שייך במכנסיים ובכתנת. ויש להסתפק בכותנות שנוהגים כהיום שהם עם צוואר קשה מתחילת עשיה, אי מותרים כיון ששם מה שהצווארון עומד אינו מצד גיהוצו ניכר אלא כך הוא דרכו מתחילת עשיה, או דילמא גריעי טפי, דמה במקום שהן נראים כחדשים רק ע"י גיהוץ - אסור - כ"ש אם נראים כחדשים מפאת עשייתן.
ע"כ אין לילך בימי החול במכנסיים וכותונת שגיהוצם ניכר.
- לאחרים יש להקל בגיהוצם עדיין ניכר במקום שאסור רק ממנהגא ולא מדינא וכמו בשנה זאת.
- המחמיר יחמיר לעצמו דוקא רק בשבת ט"ב שלא להחליף גרביים, גופיה ותח' וכותונת רק אם לבשו אותם קודם ראש חדש. (כי יש אוסרים מצד דברים שבצנעה).
הגם שיש בראשונים המחמירים גם בשבת חזון אין להחמיר בזה כיון שאינו אסור רק מצד המנהג.