באיכה רבתי פתיחתא לג דורשים על חמשה עשר באב את הפסוק 'ויהי לאבל כנורי ועוגבי לקול בוכים' אחר החורבן, וצ"ע דהא הוא גם על הרוגי ביתר שניתנו לקבורה כדאיתא שם, שהיה אחר החורבן.
ואולי זה הפשט שהיו ימים טובים לשון עבר.
ועוד מצינו באמת שהחג נחגג במקדש. א' הנה חג ה' בשילה, ב' בנות ירושלים יוצאות.
עוד מעניין שלכאו' לפי זה כן צריך לומר תחנון ביום זה.