ט"ו באב לאחר החורבן

[לארץ ולדרים]

באיכה רבתי פתיחתא לג דורשים על חמשה עשר באב את הפסוק 'ויהי לאבל כנורי ועוגבי לקול בוכים' אחר החורבן, וצ"ע דהא הוא גם על הרוגי ביתר שניתנו לקבורה כדאיתא שם, שהיה אחר החורבן.
ואולי זה הפשט שהיו ימים טובים לשון עבר.
ועוד מצינו באמת שהחג נחגג במקדש. א' הנה חג ה' בשילה, ב' בנות ירושלים יוצאות.
עוד מעניין שלכאו' לפי זה כן צריך לומר תחנון ביום זה.

[ביקורת תהיה]

באיכה רבתי דורשים על חמשה עשר באב את הפסוק 'ויהי לאבל כנורי ועוגבי לקול בוכים'.

וכן הוא בתרגום איכה על 'בְּתוּלֹתֶיהָ נוּגוֹת': בְּתוּלָתָהָא סָפְדָן עַל דִּי פְּסַקוּ לְמִפַּק בְּחַמְשָׁא עֲשַׂר יוֹמִין בְּאָב וּבְיוֹמָא דְכִפּוּרַיָּא, דִּי הוּא בְּעַשְׂרָא יוֹמִין בְּתִשְׁרֵי, לְחַנָּגָא בְּחִנּוּגִין.
אך, ככל הנראה, ביבנה חזרו וקבעוהו ליום טוב, בזמן שניתנו הרוגי ביתר לקבורה.
והיינו דרב מתנה, דאמר רב מתנה: ט"ו באב מאי היא, יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה.
ולהעיר: הוא רשב"ג דאמר במתניתין 'לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב', הוא רשב"ג שתיקן ביבנה ברכת 'הטוב והמיטיב' ביום חמשה עשר באב, כדאיתא בשלהי מסכת תענית.