מש"כ ב"אלי ציון" המיוחס לריה"ל "ופדיוני בכוריה", בפשטות דעת המחבר ריה"ל, שפדה"ב נוהג מה"ת רק כשיש כהנים העובדים במקדש, שאז הבכורות שהיו ראויים להתקדש לעבודה נפדים על ידי כהנים העובדים. וגם כהן בע"מ בכלל מצוה זו שיפדו בכורות על ידו, כפי שמצינו לענין מצות וקדשתו שגם כהן בע"מ בכלל המצוה כמו"ש בתו"כ פר' אמור, ופירש בכלי חמדה שמאחר שהוא אוכל בקדשים דחשיבא עבודה, הוא בכלל "כי לחם אלו' הוא מקריב".
ועי' בר"מ הל' בכורות פ"ו ה"ו שפדה"ב נוהג בכל זמן, ובכס"מ לא מצא מקור מפורש לכך.
ויתכן שגם בכורות עצמם אינם טעונים פדיון מה"ת אלא בזמן שיש מקדש, אבל צ"ע אם ניתן לומר כן למ"ד שקדשו בכורות במדבר מיצ"מ והלאה, גם קודם שנצטוו על בניית משכן.
ומכל מקום גם אם הבכורות מתחייבים בפדיון בכל זמן כפי שקדושת כהונה חלה בכל זמן, אעפ"כ יש מקום לומר שריה"ל סובר שאי אפשר לפדות מה"ת אלא בנתינה לכהן שראוי עתה לעבוד.