בקינה המתחלת 'איכה את אשר כבר עשוהו' מרבי אלעזר הקליר: זן עינו במקום הזה, שר שימומו ויקונן אין זה.
וביאורו לפי מה דאיתא בב"ר כט,ז: ד"א מלמד שהראה הקב"ה ליעקב בית המקדש בנוי וחרב ובנוי, וירא ויאמר מה נורא המקום הזה - זה בנוי, היך מה דאת אמר נורא אלקים ממקדשיך. ואין זה - הרי חרב, כמה דאת אמר על זה היה דוה ליבנו על אלה חשכו עינינו. כי אם בית אלקים - בנוי ומשוכלל לעתיד לבא כמה דאת אמר כי חזק בריחי שעריך.
ונראה עוד, דהנה איתא ביומא סט,ב: אתא ירמיה ועבר נכרים מקרקרים בהיכלו איה נוראותיו לא אמר נורא. ובסמוך שם דאתו אנשי כנסת הגדולה והחזירו עטרה ליושנה וחזרו לומר הנורא, דאלו הן נוראותיו, שאלמלא מוראו של הקב"ה היאך אומה אחת יכולה להתקיים בין האומות.
ובתוס' ישנים שם מייתי דברי הירושלמי במגילה דירמיה אמר אין נורא אלא בבית המקדש שנאמר נורא אלקים ממקדשיך, ולא אמר נורא. ובזה מבואר דיעקב אבינו אמר מה נורא המקום הזה וגו', ושר שימומו ויקונן אין זה, כלומר דנפסד מעלת 'נורא' דנכרים מקרקרים בהיכלו, ודוק.
וראיתי מובא משמו של הגאון המופלא ר' דוד פינקל זצ"ל שפירש לפי דברי הגמ' ביומא הנ"ל והירושלמי, לשון הכתוב: נורא אלקים ממקדשיך אל ישראל הוא נותן עוז ותעצומות לעם ברוך אלקים. פי' שחזרו לומר נורא, אע"פ דליכא 'ממקדשיך', משום דאל ישראל הוא נותן עוז ותעצומות לעם, דזהו נוראותיו דהאומה הישראלית יש בה כח עוז ותעצומות להתקיים בין האומות, ודפח"ח.
ונראה עוד לבאר סיפיה דקרא שאמר יעקב אבינו: וזה שער השמים, דזה קאי על הזמן הזה שנאמר בו 'זה' - על זה היה דוה לבנו, והכוונה היא על הכותל המערבי שמעולם לא זזה שכינה משם וזה שער השמים.
וראיתי בספר 'מציון מכלל יופי' להגאון רבי אביגדור הלוי נבנצאל שליט"א שפירש זאת, דהנה בעמוד המקדש על מכונו אזי היתה קדושת ההיכל עד הגג, אבל גגין ועליות לא נתקדשו כדאיתא בפסחים כה,ב. אבל עתה שחרב הבית בעוה"ר הרי זה שער השמים, שהרי ליכא תקרה, וקדושה בוקעת ועולה עד לשמים.