פורום אוצר החכמה

היא שיחתי כתב:טעם ההיתר כי לימוד תורת הסוד אינו בכלל תלמוד תורה, וכן נראה מוכח מדברי רח"ו להלן

ישבב הסופר כתב:היא שיחתי, לא הבנתי כוונתך.
הרי הרח"ו מעיד שלימוד תורת הקבלה משמח לבבות, וא"כ מדוע היה האריז"ל נוהג היתר בדבר [אחרי ההפצרה]? לא מובא שם עילה או הסבר על כך? מה בכך אם אין לוזה 'דין' לימוד התורה אם כל ה'דין איסור לימוד התורה' בנוי על שפקודי ה' ישרים משמחי לב, והרי שמחה איכא.

אוצר החכמה כתב:יישר כוח גדול על שיישבת את התמיהה, ובכל מקרה ברור הדבר שלדעת כל רבותינו* תורת הנסתר היא חלק בלתי נפרד ועיקרי מהתורה שבע"פ, וממש לא מובן הנסיון למצוא הוכחות מהאריז"ל (?!) להיפך. (וגם אם אולי יימצא מישהו שאומר אחרת וודאי זו דעת יחיד)

היא שיחתי כתב:כנראה זה זה עמוד 2 ד"ה ובפ"ד
אכן לא מוכרח כן בדבריו דדאפשר כוונתו לחלק מצוות ת"ת לב' חלקים א' לימוד החלק המעשי המותר והאסור וב' לימוד סוד שאינו מעשי
אולם נראה
שנתכווין שהוא מצווה ולא תלמוד תורה

בגליון אליבא דהלכתא ט"ז, נמסרו דברים מפי גאון שליט"א, [=הגר"מ שטרנבוך] אשר בלא ספק נכתבו שלא בדיוק ומכיון שבדברים שהם 'נשמת התורה' (כלשון מהרח"ו) עסקינן, אמרתי אני הצב"י, כי מן הראוי להעמיד דברים על דיוקן ושמועות על אמיתותן.

ברור כי בענין נעלה מעין זה, אין לסמוך על שמועות קלוטות, אשר במילה אחת שנתווספה או נחסרה ע"י מוסר השמועה, נשתנו הדברים לגמרי, ולפיכך על השמועה כי באה בשם רבינו החזו"א, דומה כי פטורים אנו לעסוק בה.

בתוך הדברים הובאו דברי מרן הגרא"מ שך זצ"ל בהקדמתו לאבי עזרי ונתפרשו שלא כהוגן, ועוד שלא הובא מדברי מרן במקו"א אשר שינה דעתו בזה. וכדלהלן:
בהקדמתו לאבי עזרי רביעאה עמד הגרא"מ על לשון הרמב"ם פ"ד מיסודי התורה הי"ג הכותב:

'ועניני ארבעה פרקים אלו שבחמש מצות האלו הם שחכמים הראשונים קוראין אותו א פרדס כמו שאמרו ארבעה נכנסו לפרדס, ואע"פ שגדולי ישראל היו וחכמים גדולים היו לא כולם היה בהן כח לידע ולהשיג כל הדברים על בוריין, ואני אומר שאין ראוי לטייל בפרדס אלא מי שנתמלא כריסו לחם ובשר, ולחם ובשר הוא לידע האסור והמותר וכיוצא בהם משאר המצות, ואע"פ שדברים אלו דבר קטן קראו אותן חכמים שהרי אמרו חכמים דבר גדול מעשה מרכבה ודבר קטן הוויות דאביי ורבא, אעפ"כ ראויין הן להקדימן, שהן מיישבין דעתו של אדם תחלה, ועוד שהם הטובה הגדולה שהשפיע הקב"ה ליישוב העולם הזה כדי לנחול חיי העולם הבא, ואפשר שידעם הכל קטן וגדול איש ואשה בעל לב רחב ובעל לב קצר'.

על סיום דברי הרמב"ם כתב מרן וז"ל: כונתו שאף שמעשה מרכבה הם דבר גדול, זהו משום שלא לכולם יש כח לידע ולהשיג כל הדברים על בוריין וכו', ומשום כך זה נקרא דבר גדול, אבל מ"מ ידיעת עניינים אלו הוא רק בכלל מצוה שמתוך כך הוא יודע ומכיר את הבורא, אבל אין זו תורה ללמוד ולדעת האסור והמותר שע"י התורה השפיע הקב"ה ליישוב העולם הזה ולהנחיל חיי עוה"ב ושעל זה נאמר ותלמוד תורה כנגד כולם עכ"ל.

והנה פשוט שאפילו אם כונת הרמב"ם כמבואר באבי עזרי דפרדס אינו בכלל תורה, הרי זה אותו פרדס שהשיג הרמב"ם. והדבר ידוע ומפורסם כי הרמב"ם לא נמנה על בעלי חכמת הקבלה, אשר נשתלשלה פה אל פה ליחידים ונמסרה בלחישה לחסידי עליון אשר בכל דור ודור, מפי אליהו או 'מפי הנשמות המתגלים בכל דור ודור אל הראויים להם' (כלשון מהרח"ו הנזכר לקמן). ואם אל סודו תדרוש, עיין בהקדמת מהרח"ו הנדפסת בראש דרך עץ חיים להרמ"פ ושם תמצא ביאור הדבר מפני מה הייתה קבלת והשפעת חכמה זו דווקא מאותם חכמים רשומים שזכו לה.

ואילו הרמב"ם קרא לפרדס, חקירה שכלית של כל דבר אשר הוא למעלה מן הטבע (הנקרא בלע"ז: מטאפיזיקה) עיין בפירושו למשנה ריש פ"ב דחגיגה ואכ"מ.

והן הן הדברים שכתב חתן מרן זצ"ל, הגרמ"צ ברגמן בספרו שערי אורה (פרשת בראשית עמ' ד') אחר שהעתיק מהקדמת אבי עזרי. וז"ל שם:

'ופשוט שלא התכוין מור"ח על סודות התורה של חז"ל התנאים והאמוראים וכתבי האריז"ל ותלמידיו, אלא על מעשה בראשית ומעשה מרכבה לפי שיטת הרמב"ם, שזה נקרא להרמב"ם פרדס, וע"ז אמרו חכמים ארבעה נכנסו לפרדס וע"ז פירש מור"ח שזה לא נכלל בתלמוד תורה אלא במצות ידיעת השם. אמנם מצאתי בדברי הרמב"ם עצמו בפ"א מהל' ת"ת הי"ב שכתב וז"ל: כיצד היה בעל אומנות והיה עוסק במלאכתו שלש שעות ביום ובתורה תשע, אותן התשע קורא בשלש מהן בתורה שבכתב ובשלש בתורה שבעל פה ובשלש אחרות מתבונן בדעתו להבין דבר מדבר, ודברי קבלה בכלל תורה שבכתב הן ופירושן בכלל תורה שבעל פה, והענינים הנקראים פרדס בכלל הגמרא הן, עכ"ל.

הרי שהרמב"ם עצמו כתב על פרדס לפי שיטתו שזהו בכלל הגמרא בתלמוד תורה. והראתי זה למו"ר חמי הגאון שליט"א ובענותנותו הודה לי. עכ"ל הגרמ"צ ברגמן בספרו שערי אורה.

אכן כאמור כ"ז הוא בבירור שיטת הרמב"ם, וגם בדבר זה נראה שחזר בו מרן ממש"כ בהקדמתו שם, ובכל אופן אין לדבר שייכות כלל לעניין חכמת הקבלה אשר היא לנו מורשה מפי אדונינו רשב"י ואשר נפתחו שעריה ע"י רבינו האר"י מפי אליהו זל"ט. ועליה אמר הסבא בזוה"ק (דצ"ט ע"ב) בכל רזין סתימין וכו' איהו בר נש שלים בעל תורה ודאי מרא דביתא. ופירשו במקדש מלך: הא למדת שמי שאיננו לומד קבלה אינו בעל תורה שלים.

ולהלכה כתב בשו"ע הגר"ז בהלכות ת"ת פ"ב ה"א (והוא מיוסד על לשון הרמב"ם לעיל): וחכמת הקבלה תחשב בכלל שליש בתלמוד. ובמקו"א ביררנו שיטת הרמ"א (יור"ד רמ"ו ס"ד) אשר תמהו עליה הש"ך והגר"א. ואכ"מ.

והנה לגבי ברכת התורה מצאנו דברים מחודשים בספר ערוך השולחן (סי' מ"ז ס"ח) וז"ל:

'דע שיש להסתפק בלומד דברי אגדה כמדרש רבה או חכמת הקבלה אם מחויב לברך ברכת התורה דהנה בגמרא שם יש פלוגתא דרב הונא אמר דרק למקרא צריך לברך ור' יוחנן אמר דגם למשנה צריך לברך [גירסת הרי"ף] ופירשו תלמידי רבינו יונה משום דהמשנה מפרשת טעמי המצות ור"א אמר דגם לגמרא צריך לברך משום שהתלמוד מפרש עיקרי הפסוקים [תר"י] והמסקנא דגם למדרש צריך לברך משום שבמדרש לומד ג"כ מהפוסקים מקל וחומר ומגזירה שווה ומהמדות שהתורה נדרשת בהם [שם] ולפ"ז משמע שאין החיוב רק בדברים שמפרשים דיני התורה אבל דברי אגדה או קבלה שאין עיקרם לדינים והלכות א"צ ברכה אבל אם נאמר הטעם משום שהכל ניתנה למשה מסיני [הגר"ז] או משום דכולהו תורה מקרי [לבוש] פשיטא שגם אגדה וקבלה ניתנה למשה מסיני ומקרו תורה אבל מלשון תלמידי רבינו יונה לא משמע כן וצ"ע לדינא'. עכ"ל.

הרי לנו שהדבר מוכרע ומיוסד גם למארי דהלכה כי חכמת הקבלה בכלל תלמוד, ולא נסתפק בזה אדם מעולם. עוד ראינו שאם יש מקום לפטור קבלה מברכה"ת היינו משום הדין המיוחד של ברכה"ת שאינו אלא על מקרא ומפרשיו לדעת תר"י, ודברי אגדה וקבלה אע"פ שניתנו מסיני, מ"מ אינם בכלל פירוש המקרא. ופשוט שגם לענין זה, אם לדין יש תשובה לדברי הרב עהו"ש, ואכ"מ. ודי בזה.

יזכנו השם להשלים חלק נפשינו בכל חלקי תורתינו הקדושה, לטייל בפרדס'ה ולברך על פירותיה בקדושה ובטהרה.

בריושמא כתב:אלא שטעות נפלה בשער המצוות הנדפס, וכל הנכתב כאן בעקבותיה צריך תיקון.
בשער המצוות שבעצם כתיבת ידו של ר' חיים ויטל, דף קעו ע"א, כתוב כך:
'וענין עסק התורה בדיני אבלות על דרך הסוד, היה מגמגם בהם לפי שהם משמחי לב. ועל ידי ההפצר שהיינו מפצירין בו, היה מתחיל להתעסק בהם, והיה פוסק באמצע הדרוש'.
לא 'בימי האבלות' אלא 'בדיני אבלות'. ההפרש עצום, ועל פי הנוסח הנכון מתבארים מאליהם דברי ר' חיים ויטל:'.

איש_ספר כתב:

בריושמא כתב:אלא שטעות נפלה בשער המצוות הנדפס, וכל הנכתב כאן בעקבותיה צריך תיקון.
בשער המצוות שבעצם כתיבת ידו של ר' חיים ויטל, דף קעו ע"א, כתוב כך:
'וענין עסק התורה בדיני אבלות על דרך הסוד, היה מגמגם בהם לפי שהם משמחי לב. ועל ידי ההפצר שהיינו מפצירין בו, היה מתחיל להתעסק בהם, והיה פוסק באמצע הדרוש'.
לא 'בימי האבלות' אלא 'בדיני אבלות'. ההפרש עצום, ועל פי הנוסח הנכון מתבארים מאליהם דברי ר' חיים ויטל:'.

כפתור ופרח.
צילום של כתב יד שער המצוות בעכי"ק הרח"ו לצד פענוח הכתב, י"ל לאחרונה ע"י הרב טבילה ממוסדות עלי עין בצפת"ו.
ולמי שאין ידו משגת כל זה, יפתח במקבילה, ספר טעמי המצות, הנספח לספר ליקוטי תורה נביאים וכתובים, ושם בפרשת ויחי ימצא הגירסה הנכונה:

טעמי המצות.JPG