אקמצא ובר קמצא חרוב ירושלים. והיינו שנחרבה על בלבול וחילוף השמות קמצא ובר קמצא (יעויין כאן).
ויש להציע בזה דרוש נחמד באופן חדש, ופטטיא דאורייתא טבין.
ידוע המבואר בגמרא (תענית כט, א) ששורש חורבן ירושלים בחטא המרגלים. ושם נאמר: ושם ראינו הנפילים גו' ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם. ופרש"י: וכן היינו בעיניהם - נמלים יש בכרמים כאנשים. ולכאורה, "כחגבים" כתיב כאן, ונמלים מאן דכר שמייהו. וראה בעה"ט על הפסוק: וכ"ן נוטריקון וכמו נמלים. ולפי זה הכי פירושו: ונהי בעינינו כחגבים, וכמו נמלים היינו בעיניהם. אלא שעדיין צריך ביאור תוכן הדבר כמובן.
ומבואר בקדושת לוי, דנמלים היינו למעליותא, שאלמלא ניתנה תורה היינו למדים גזל מנמלה, היינו שידעו הנפילים שאין בני ישראל נוטלים את הארץ בגזילה (כי באמת שלהם הם נוטלים, ע"ש). ושמעתי מידידי הרב ש.ר. להוסיף, דחגבים היפוכם של נמלים בזה, שהרי החגב כל מאכלו רק מן הגזל ומעמלם של אחרים. וזהו ונהי בעינינו כחגבים, שאע"פ שאפילו הנפילים ידעו שנמלים הם ולא חגבים, הנה "בעינינו" היו כחגבים, הנוטלים את שאינו שלהם, ומזה נגרר ובא כל חטאם ותוצאותיו, עד לבכיה לדורות בחורבן בית מקדשנו.
וזהו אקמצא ובר קמצא. דהנה על לשון קמצא כתב רש"י בשבת (עז, ב) ארבה, ול"נ קמצא נמלה, ע"כ. ועל החילוף בין קמצא זו לקמצא זו, בין הנמלה (כפי האמת, וכמו שידעו גם הנפילים) לחגב (כמו שהיו בעיני עצמם) נגרם החטא ועל דא חרוב ירושלים.