פורום אוצר החכמה

יש במסכת סופרים כמה וכמה ניהוגים בת"ב שלא ראיתי נוהגים היום.
אשמח לדעת האם יש טעם בדבר.
וכן מהו המשקל שנותנים למ"ס בפסיקת ההלכה.

אפשר מאד ששאלותי נובעות מבורות, הן כי אולי יש טעמים חזקים לא לנהוג א"ז, והן כי אולי כן נוהגים. ועמכם הסליחה.

להלן מה שמצאתי:

א. פי"ח ה"ג (לעניין שש"י): ...בתשעה באב בארבע פסוקי' משל ירמיה המאוס מאסתה את דבר ה' עד כי אתה עשית כל אלה שני מזמורים הללו אלהי' באו גוים בנחלתך ועל נהרות בבל אע"פ שבכל מקום מקדימין דברי קדושה לדברי קבל' בזה דברי קבלה מקדימין לדברי קדושה.
האם יש מקומות שנהגו בשיר הזה? ולכאו' משמעות מע"ר שא"א שש"י כלל בת"ב.

ב. שם ה"ד: יש שקורין ספר קינות בער' ויש מאחרין עד הבקר לאחר קריאת תורה שלאחר קריאת תורה עומד וראשו מתפלש באפר ובגדיו מפולשין.
בעולם לא ראיתי נוהגים כן.

ג. שם שם: וקור' בבכיה וביללה אם יודע הוא לתרגמו מוטב.
א"כ לכאו' כדאי שהקורא הוא יהיה הש"ץ עכ"פ בקינה הראשונה שהיא מתרגמת את איכה. אבל בעולם לא ראיתי.

ד. שם שם: ואם לאו נותנו למי שיודע לתרגם בטוב ומתרג' לפי שיבינו בו שאר העם והנשים ותינוקות שהנשים חייבות לשמוע קריאת ספר כאנשים...
למה דווקא באיכה נשים חייבות? והאם מקפידים ע"ז? ומיד בהמשך משווה א"ז לק"ש ותפילה וכו' יעויי"ש.

ה. שם ה"ז: והקורא אומר ברוך דיין האמת.
למה לא נהגו בזה?

ו. שם שם: ויש שמניחין את התורה על הקרקע באבילות שחורה ואומר נפלה עטרת ראשנו וקורעין ומספידין כאד' שמתו מוטל לפניו ויש שמשני' את מקומן... וכולן מתפלשין באפר...
בכל זה לא נהגו. למה?

ז. שם ה"ח: בתפלת ערבית אין אדם שומע לחבירו מפני שהן מתפללין בלחישה ואין אומרים לא ברכו ולא יהי שם.
גם בזה אין מקפידים, ואומרים ברכו.

ח. פי"ט ה"א: אבל בתפלת שחרית אחר המזמורים והפסוקים אלו אומר ביוצר ברכו בקול נמוך ואין מזכירין קדוש ואף לא קדיש אבל בתפלת המנחה אומר קדוש וקדיש.
כנ"ל.

בקווים כלליים - מסכת סופרים משקפת את המנהג והפסיקה הארצישראלית, המשתקף כמובן גם בירושלמי ובמדרשים הקדומים (למשל, מנהגי ההפטרה שלנו בתלת דפורענותא ושב דנחמתא הם ע"פ המנהג האי"י, המשתקף בפסיקתא, כפי שהעירו תוס' במגילה), ואילו הפסיקה שלנו היא בדר"כ לפי הבבלי, לכן הרבה מנהגים במסכת סופרים איננו מקיימים.

המנהג לומר "ברוך דיין האמת" לפני העליה לתורה - מופיע בקשו"ע כהמלצה לאמרו בלחש.

נראה בפשטות שחלק ממנהגי האבלות ה'מוחצנת' התבטלו במשך הזמן כאשר אנשים לא 'התחברו' לזה, וזה רק הפך למעשה קוף הגורר חוכא ואטלולא.

דרומי כתב:נראה בפשטות שחלק ממנהגי האבלות ה'מוחצנת' התבטלו במשך הזמן כאשר אנשים לא 'התחברו' לזה, וזה רק הפך למעשה קוף הגורר חוכא ואטלולא.

חלקם - אפילו באבלות יחיד, כגון עטיפת הראש וכפיית המטה.

עזריאל ברגר כתב:המנהג לומר "ברוך דיין האמת" לפני העליה לתורה - מופיע בקשו"ע כהמלצה לאמרו בלחש.

וגם זה לא ברור כמה נוהגים...
חוץ מזה שיתכן מאד שכוונת מ"ס היא לברך לפני איכה.

עזריאל ברגר כתב:המנהג לומר "ברוך דיין האמת" לפני העליה לתורה - מופיע בקשו"ע כהמלצה לאמרו בלחש.

מגן אברהם סימן תקנט ס"ק ה:

ובמדינתינו נוהגין לקרות לבה"כ, נוהגין לברך ברוך דיין האמ' קוד' שקורא בתור' [ב"י לבוש של"ה] ובד"מ כתב שאין נוהגים כן וטוב שהקורא יאמר אותו בלא שם ומלכות:

וכך נוהגים בבימ"ד של הס"ק זצ"ל והגבאי מזכיר לכל עולה, כמ"ש בספר מנהגי ביהמ"ד.

ב. ספר קינות היינו איכה כמובן, והיינו שיש שנהגו לקרוא בלילה (וכמנהגינו) ויש שנהגו ביום. כיום נוהגים לקרוא ביום. מזוכר בתחילה כמנהג של יחידים עד שנתפשט ובכל מקום (לפחות אצל אשכנזים) קוראים. אצל סבי קראו לפני הקינות ועי' בוזרח השמש הטעם לזה.
ו. מנהג שינוי מקום מוזכר במ"ס כמנהג לצד מנהג אחר של ישיבה על הארץ, ומנהגינו שיושבים על הארץ ולכן אין משנים המקום.

איש_ספר כתב:וכך נוהגים בבימ"ד של הס"ק זצ"ל והגבאי מזכיר לכל עולה, כמ"ש בספר מנהגי ביהמ"ד.

האם לא חש הס"ק גם לרמב"ן שפירש שאמירת ברוך דיין האמת היא לפני קריאת איכה?

דרומי כתב:נראה בפשטות שחלק ממנהגי האבלות ה'מוחצנת' התבטלו במשך הזמן כאשר אנשים לא 'התחברו' לזה, וזה רק הפך למעשה קוף הגורר חוכא ואטלולא.

אם סברות כאלו תוכל לבטל חציים של פסוקים ומנהגים.