פורום אוצר החכמה

א ביקשתי להעיר
ב ההולכים מֵרונה להתפלל שיצליחו בתפילותיהם בכל טוב

לעניין אלמנת הכוהן הטעמים מתאימים לדרשת חז"ל שרק כוהן הדיוט רשאי לשאת אלמנה
אבל ביקשתי שזה יורגש בקריאה. כי הקורא עלול למרות הטעמים להביא להבנה אחרת.
שבת שלום וכל טוב
העירו
ועשו טובה לכם ולי ושלחו לי לאימייל (לא לתבה כאן) את הערתכם
כדי שאם יש לי לענות אוכל לענות
ושוב שבת שלום

היבטים לשוניים במדבר פג
שבת שלום
וחודש טוב ומבורך
אנא העירו

מה שכתב על הבעיה בצירוף הטעמים של תביר וטפחא - לכאורה הבעיה היא לא הטעמים אלא זה שאין מנגנים אותם נכון

על זה אני מתריע
מתעכבים בתביר יותר מאשר בטיפחא (טרחא)

רות פג נשוא פג
העירו האירו!

היבטים לשוניים בהעלותך פג
אני מצפה להערות
שבת שלום

שלח פג
שבת שלום
אולי ירחם...
אולי כאן ימצאו מעירים...
או שאתם מסכימים לכול

היבטים לשוניים קרח
פרשה זו יפה נדרשת!

תתנשאו הש' בשווא נע בודאי כפי שנכתב
אבל אני לא מסכים שהקורא בשווא נח משנה משמעות. "תִּתְנַשְׂאוּ" אינו "תִּתְנַסוּ" שכן בתתנשאו שומעים את הא' בשורוק וב"תתנסו" השורוק מתייחס לס'

צודק, אם באמת שומעים את הא'.
בכלל במלה יִשְׂאוּ היה ראוי להיות דגש בשׂ'
והוא בשווא נח.
כוונת ההערה היא למי שמבליע את הא'.
יתכן שיתוקן

חוקת פג
נחקק לכבודכם
אנא העירו את הערותיכם לזיכוי הרבים

גליון זה מוקדש לנכדי יונתן בלוי נר"ו לרגל נישואיו עם אשתו אפרת לבית ניסנבום
יה"ר שזה יהיה בניין עדי עד ויזכו לבנים ולבנות דור ישרים יבורך

א. סימן טובו מזל טוב לסבא ולחתן ולכלה ולכל המשפחות שיזכו לכל הברכות

ב. "לשבת ער" צויין שהל' בשווא. נראה לי שכדאי לציין שהקורא בקמץ (וכבר יצא לי לשמוע) משנה משמעות וצריך לחזור .

לְשבת-לָשבת מעיקר הדין עצם הקמץ הוא חידוש
ראה למשל לָבוא נבוכדרצאר בהפטרת בוא
ולא לְבוֹא
ולכן אין זה שינוי משמע ואין להחזיר על זה

ודאי שזה שינוי משמעות
"לשבת" הוא לשון פעולת ישיבה
ל"שבת ער" זה שהנטייה שלו היא למקום שנקרא "שבת ער"
אם מצאנו באיזה מקום שמנוקד שלא כמשפט אין זה אומר שכל המקומות האחרים יכולים להינקד גם כך

איני אוהב להתווכח
גם לא לומר קבלו דעתי
שוב, לפני מלעיל או מלה בעלת הברה אחת קיימת האפשרות הפשוטה של השוא
או של הקמץ נכון גם לגבי ו' החיבור שלפעמים בעיקר בצמדי מלים מקבל קמץ
יש כמו ויש כמוכה יש גם לְמו באיוב
יש כְּזאת וכָזאת

לא כ"כ הבנתי את המשפטים האחרונים. אשמח אם יסביר מר (לא כדי להתווכח ולא כדי לקבל דעתו, רק אשמח להבין יותר)
לעצם הדיון- יתכן שזה תלוי בוויכוח אחר שהיה לי בכוון הפוך. אדם שקורא מילה בטעות דקדוקית שמבחינת הדקדוק משנה את משמעות המילה אבל גם הוא וגם כל השומעים אינם שמים לב לטעות ומבינים את המילה במשמעותה המקורית (דוגמאות: רצפת בהט ושש בפ' דגושה שמשנה משמעות לגחלת אבל ברור שזו לא כוונתו "וייראו העם את ה'" בר' בשווא נח שמשנה לל' ראיה מל' יראה אבל ברור שאין זו כוונתו אלא לל' יראה) אני טענתי שכיוון שברור שהתכוון למלה הנכונה אין זה שינוי משמעות. אחרים טענו שכיוון שיש שינוי משמעות דקדוקי הרי שקרא מילה אחרת ויש להחזירו.
בנ"ד אדם שקרא "לשבת ער" בקמץ לענ"ד קורא כך מתוך הרגל הקריאה של המלה "לשבת" שזה "להיות יושב" והוא מתכוון שאשד הנחלים נטה "לשבת ער" כלומר לישב בתוך או על ער. אם כן הוא לא קורא כפי הפרוש הנכון שאשד הנחלים נטה לכיוון של "שבת ער" ולכן יש להחזירו. לעומת זאת הרב אחד מעיר סובר (אם הבנתי נכון דבריו הראשונים) שכיוון שמצינו ל' קמוצה בלשון "אל" הרי שאפשר לפרש מבחינה דקדוקית שהקורא בל' קמוצה גם מתכוון שאשד הנחלים נטה אל שבת ער ולכן לא שינה משמעות

אין טעם לפנות אלי בגוף שלישי
אני בסך הכול אברך רגיל
לעניין כוונת הקורא, זו יכולה להיות בעיה כללית כשהקורא כלל לא מבין מה שהוא קורא
או מבין הפוך.
אני דן אם שינה מהמשמעות ע"י טעות בניקוד, בדבר שסובל שני ניקודים
ויתכן שנוצרה הבחנה בין הניקודים אכ"פ שמבחינה דקדקית שני הניקודים נכונים.
אני בשיטה למעט מאוד בהחזרת הקורא אם כבר נתרחקו מהמקום

כדכד כתב:שהנטייה שלו היא למקום שנקרא "שבת ער"

מקור?

טעיתי
המקום לא נקרא "שבת ער"
אלא הנטיה היא למקום שער יושב
כך הבנתי מדברי רש"י על הפסוק שם:
"...כיון שבאו ישראל לעבור נזדעזע ההר של ארץ ישראל, כשפחה היוצאת להקביל פני גבירתה, ונתקרב לצד הר של מואב ונכנסו אותן השדים לתוך אותן נקעים והרגום. וזהו אשר נטה לשבת ער, שההר נטה ממקומו ונתקרב לצד גבול מואב ונדבק בו, וזהו ונשען לגבול מואב:

אחד מעיר כתב:שוב, לפני מלעיל או מלה בעלת הברה אחת קיימת האפשרות הפשוטה של השוא
או של הקמץ נכון גם לגבי ו' החיבור שלפעמים בעיקר בצמדי מלים מקבל קמץ
יש כמו ויש כמוכה יש גם לְמו באיוב
יש כְּזאת וכָזאת

מה הכוונה במשפטים האלה?

גליון בלק פג
אנא העירו הערות

כיון שאני די ממעט להכנס לפורומים אינני רואה תגובות כאן עד לפעם הבאה
לעניין תגובת כדכד
רק הראיתי חילופי קמץ-שוא באותיות שימוש
ולכן לענ"ד אין בזה חילוף משמע
הרוצה לחלוק יהי לו אשר לו.
ושוב, זה היה יעיל בהרבה לו קיבלתי הערות באימיילגם בלי יכולת לזהות מי השואל
בלא"ה אני מקבל שאלות מאנשים לא ידועים לי

אנימ חושב שהבנתי שזהכוונה היתה להראות את זה
לא הבנתי איך.
כוונתי להסבר מפורט יותר של הדוגמאות שהובאו

פינחס פג

כֹּֽה־אָמַ֞ר יְיָ֣ צְבָא֗וֹת צ֣וֹם הָרְבִיעִ֡י וְצ֣וֹם הַחֲמִישִׁי֩ וְצ֨וֹם הַשְּׁבִיעִ֜י וְצ֣וֹם הָעֲשִׂירִ֗י יִהְיֶ֤ה לְבֵית־יְהוּדָה֙ לְשָׂשׂ֣וֹן וּלְשִׂמְחָ֔ה וּֽלְמֹעֲדִ֖ים טוֹבִ֑ים וְהָאֱמֶ֥ת וְהַשָּׁל֖וֹם אֱהָֽבוּ:

לכדכד מה יש לפרט? זה לעומת זה צורת קמץ וצורת שוא
ואין שינוי משמע ולכן גם לְשבת לָשבת

מה יש לפרט?
במה ש
[quote="אחד מעיר"]...
שוב, לפני מלעיל או מלה בעלת הברה אחת קיימת האפשרות הפשוטה של השוא
או של הקמץ נכון גם לגבי ו' החיבור שלפעמים בעיקר בצמדי מלים מקבל קמץ
יש כמו ויש כמוכה יש גם לְמו באיוב
יש כְּזאת וכָזאת[/quote]
מה פירוש המלים שהדגשתי בחלק הראשון?
בחלק השני להסביר כל דוגמא "יש כמו ויש כמוכה" ה זה? איפה זה? מה לומדים מזה לעניננו?
כנ"ל "יש גם למו באיוב" - מה הכוונה איפה זה ומה בא להוכיח
וכן לגבי "כזאת וכזאת"

יש כמו בשווא יש כמוכה בקמץ
ואין הבדל ביניהם
וכן שאר הרשימה
כולם מכירים את לָמו ואני מראה באותו מובן לְמו
תוכל לומר הבדל בין כזאת בשוא וכזאת בקמץ
לכן לָשבת לְשבת אין בו שינוי משמע

היבטים לשוניים מטות-מסעי פג
ונראה בנחמה
העירו
וגם שלחו אלי

כֹּֽה־אָמַ֞ר יְיָ֣ צְבָא֗וֹת צ֣וֹם הָרְבִיעִ֡י וְצ֣וֹם הַחֲמִישִׁי֩ וְצ֨וֹם הַשְּׁבִיעִ֜י וְצ֣וֹם הָעֲשִׂירִ֗י יִהְיֶ֤ה לְבֵית־יְהוּדָה֙ לְשָׂשׂ֣וֹן וּלְשִׂמְחָ֔ה וּֽלְמֹעֲדִ֖ים טוֹבִ֑ים וְהָאֱמֶ֥ת וְהַשָּׁל֖וֹם אֱהָֽבוּ:

היבטים לשוניים דברים פג אנא העירו את הערותיכם!

היבטים לשוניים ואתחנן פג
קריאות תשעה באב
יהי רצון שנראה בנחמה

הערות רבויסיי [רבותיי], הערות!

היבטים לשוניים עקב פג

אנא העירו
גם שלחו אלי לאימייל
כי נחם ה' ציון

היבטים לשוניים ראה פד
גם בבין הזמנים אני מצפה להערות

היבטים לשוניים שופטים פג
חודש טוב ומבורך
יהי ראש החודש הזה סוף וקץ לגלותנו ולכל צרותינו תחילה וראש לפדיון נפשנו!
שבת שלום ומבורך

כי-תצא פג
העירו נא

היבטים לשוניים כי-תבוא פג
תכלה שנה וקללותיה
אנא העירו וגם שלחו אלי

היבטים לשוניים נצבים וילך פג
תחל שנה וברכותיה!
אנא העירו
וגם שלחו אליי
שנה טובה וכתיבה וחתימה טובות

אפשר להוסיף גם ב"מה חרי האף הגדול הזה" שיש להסמיך את תיבות "חרי האף הגדול" שמוטעמות בתביר מרכא טפחא, שכן "הגדול" מוסב על "חרי" ולא על "האף"

ראש השנה פד
שנה טובה
וכתיבה טובה
אולי גם בקשת מחילה
אם התווכחתי לא בכבוד הראוי

האזינו פג (אע"פ שכבר נכנסנו לשנת פד)
שבת שלום
שנה טובה וחתימה טובה
ואם יש צורך בקשת סליחה
אנא העירו את הערותיכם!

בפסוק "אם שנותי ברק חרבי" לכאורה יש להקפיד להטעים במלרע ולא במלעיל ולהדגיש את הנ' שזה לשון שינון ולא שנוי או חזרה פעם שניה

וזאת הברכה פג
בזה חותמים שנה של קריאת התורה
שבץ שלום וחג שמח
תודה לכל המעירים
ומתבקשות הערות נוספות

נתקבל:

למנויי גליונות 'תורת הקורא' שלום רב.

לאחר שנים לא מעטות בהם טרחנו ויגענו בשלב ראשון להוציא לאור עולם את הגליונות על פרשיות התורה, ובשלב שני יגענו ותיקנו והוספנו עוד חומר רב על הקיים, ועם ההתקרבות ליעד הנכסף של השלמת החומר כולו בס"ד כך שיוכל לצאת לאור עולם בספר מכורך בצורה ראויה ומתוקנת, הגענו למסקנה שהדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא על ידי שיתוף המנויים גם בחלק של החיבור על ההפטרות, שמכמה בחינות זה יוכל להועיל להשלמת הספר בצורה טובה יותר, ותוך כדי קבלת ההערות על החיבור גם מכם המנויים, כמובן.

נשתדל ונעשה מאמץ לסיים ולהוציא בעז"ה כל שבוע גליון על ההפטרה, ולשלוח את גליון השבוע הישן יחד עם גליון ההפטרה החדש, ונשמח לקבל הערות בין על החדש ובין על הישן. ואנו תקווה שבמקביל לשליחה בשנה זו נביא את הספר כולו לידי גמר בצורה מלאה ומושלמת.

כדי להצטרף לקבלת הגליונות יש להשיב הודעה עם בקשת הצטרפות למייל זה.

(המייל הוא tameytora שטרוד"ל גימיי"ל וגו')

מי שיש לו הערות גם על תורת הקורא
יציבם כאן בבקשה