מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

נעימת טעמי אמ"ת (אשכנז)

חקר מסורה, ענייני דקדוק, טעמי המקרא, חיפוש מקורות, בירור ועיון בלשון הקודש והתרגומים, מפורש ושום שכל.
קמנו ונתעודד
הודעות: 202
הצטרף: ב' ספטמבר 07, 2015 10:53 pm

Re: נעימת טעמי אמ"ת (אשכנז)

הודעהעל ידי קמנו ונתעודד » ד' מאי 04, 2022 10:13 am

הצעיר שבכהונה כתב:בלי נדר לא אכתוב יותר באשכול זה כי אם על נעימת טעמי אמ״ת.

א. מקובל בפורום להסתעף לנושאים שונים ואני לא רואה בזה חטא.
ב. הדברים ששרביט רומז אליהם בהחלט מאוד תמוהים ומשונים בעיניי, ולא מצאתי שהם הגיעו לכדי פרסום מסודר. אם מצאת איזשהו מידע נוסף על זה אני אשמח מאוד לשמוע (אתה יכול לשלוח הודעה פרטית...)
ג. זכורני שברוחב לשון הובאה טעות בתביר כבר מבעל ערוגות הבושם (אין לי גישה לשם כעת).

הצעיר שבכהונה
הודעות: 116
הצטרף: ג' דצמבר 24, 2019 3:49 pm

Re: נעימת טעמי אמ"ת (אשכנז)

הודעהעל ידי הצעיר שבכהונה » ב' מאי 09, 2022 10:08 pm

~מאיר~ כתב:ליתר דיוק - אצל יוצאי מרוקו ישנן כמה וכמה נגינות שונות (כולן על פי הטעמים, ומובחנות זו מזו) לספרי אמ"ת -
א. לתהלים ה'רגיל', הדוגמא המוכרת ביותר היא 'לכו נרננה' של ליל שבת.
ב. למזמורים שלפני ברוך שאמר בשבת ויום טוב (למנצח מזמור לדוד...כי לעולם חסדו'). שונה קלות מ-א.
ג. למזמורים שאחרי ברוך שאמר בשבת ויום טוב ('מזמור שיר ליום השבת...הללו אל בקדשו').
ד. ליום טוב - בלחן זה נאמרים מזמורים של ליל יום טוב לפני התפילה. דומה לא' אך איטי יותר.
ה. למזמורים שבתפילה בימים נוראים
ו. אצל חלק מהקהילות, יש לחן נוסף בימים נוראים, למזמורים שלפני ברוך שאמר. שאר הקהילות משתמשות בו רק בתשעה באב(!) באמירת 'על נהרות בבל'.
י. אצל יוצאי האיזור הספרדי, ישנו לחן שונה לחלוטין לתהלים, ואיטי יותר.
ז. לספר משלי - כל ליל שבת באמירת 'אשת חיל', ובשבתות של ספירת העומר.
ח. לספר איוב - קיימים שני לחנים שונים במרוקו. הספר נקרא בשבתות בין שבועות לתשעה באב, ובתשעה באב עצמו.

בכל הנגינות האלו, אין הגדרה של ממש לכל הטעמים המשרתים, אלא רק למפסיקים.

נגינות א, ד, ז ו-י הן המדוייקות ביותר מבחינת טעמים - יש בהן נגינה מובחנת ושונה כמעט לכל אחד מהטעמים המפסיקים. אמנם יש מקומות שהקריאה המורגלת בציבור אינה תואמת את הטעמים, והדבר צריך מחקר מעמיק לדעת האם שיבושים יש כאן, או דפוסים קבועים שניתן להתחקות אחריהם (יתכן -ובמקומות מסויימים מחוייב - שנגינת חלק מהטעמים נקבעת על פי מקומם בפסוק).

בשאר הנגינות, מובחנים תמיד סוף פסוק ואתנח. בחלקן יש נעימה מיוחדת לרביע המוגרש (איוב), וברובן קשה להבחין בין נגינת רביע לנגינת עולה ויורד.


תאור יפה (מן הסתם אפשר עוד להוסיף, כי כל אזור ואזור יש בו איזה שינויים אבל אתמקד במה שידוע לי)
א ו־ב הן בדיוק אותו דבר, אלא שב׳ נאמר יותר מהר ע״י אדם בודד ואילו א׳ נאמר במקהלה.
יש לציין כמה תופעות בכל זאת בלכו נרננה: בסידורים הישנים נדפסו המזמורים בלי טעמים, והמנגינה עברו בעל פה, וישנן כמה טעויות, כגון: "לכו נרננה", צריך להפסיק בלכו שבו טעם דחי. כי הוא אלהינו (רביע גדול, יש להפסיק), ואנחנו עם מרעיתו (צריך להיאמר ברצף, ואין עולה ויורד בואנחנו). לפני ה׳ כי בא (הראשון רביע גדול) כי בא (השני בצינור). מזמור, שירו לה׳ שיר חדש כי נפלאות עשה: אין רביע גדול בלה׳ (וכך היו שרים בבית הכנסת של ילדותי וכן ראיתי עוד בית כנסת בארץ ששרים כך). אבל מכל הטעיות הנ״ל אפשר ללמוד על השאר, שנגינת הטעמים עברה בתורה שבעל פה מדור לדור וכמעט שלא נשתבשה.
בנוסף, ברור שכשמדברים על נגינה מרוקאית, הכוונה לנגינה הזאת הרגילה ולא לנגינות המיוחדות. (כשם שכשמדברים על נגינת התורה האשכנזית כולם יודעים מה זה, למרות שקוראים את שירת הים ועשרת הדברות בנגינה שונה).
ד: לא. אינה כמו א' אלא איטית יותר אלא הנגינה שונה לחלוטין. לדוגמה נגינת 'סוף פסוק' הרגילה (נגינה א) מורכבת משלושה צלילים, הראשון והשלישי שווים, והשני יותר נמוך. ואילו בנגינת החגים (ד), כל שלושת הצלילים יורדים (כלומר כל אחד נמוך מקודמו) ודרושה להם הכנה של עלייה בטון, כדי שהצליל הראשון יהיה גבוה. (כגון מזמור שיר ליום השבת, בהברה 'יום' יש שני צלילים עולים, והצליל הראשון הוא גם הצליל הראשון של הסוף פסוק). (איני יודע אם יעזור לשלוח תווים, יש כאן מי שקורא תווים ומעוניין? לא לכל המערכת אלא רק להדגים את מה שאני כותב)

י: הנגינה האיטית מאד אינה נהוגה באזור הספרדי בלבד. אני יודע בוודאות שגם במכנאס הוא היתה נהוגה (וגם ר׳ חיים לוק הקליט מזמורים במנגינה זו). עם זאת, איני יודע הרבה על תפוצת נגינה זו, אם היתה בכל מרוקו, או רק במרכז ובצפון או רק במכנאס ובצפון. אם יש למישהו מידע מדוייק, אדרבה נשמח לקבל.

ח. לא ברור מה הכוונה לשני לחנים לאיוב. האם הכוונה שיש שתי נגינות מקבילות שונות, או שמא ששני הפרקים הראשונים והאחרון נקראים במנגינת הכתובים הרגילה (כי אינם מוטעמים בטעמי אמ״ת) ורק החל מפרק ג ואילך עד הפרק שלפני האחרון קוראים בנגינת אמ״ת? אם כאפשרות הראשונה, לא ידעתי. אם כאפשרות השנייה, זה פשוט.

ועוד חידוש: כשקוראים את התהלים במנגינה הרגילה (לא במקהלה) ובמהירות רגילה (כל הזמן לפנינו), מקפידים על כל רביע מוגרש לקרוא אותו במנגינה עולה. אבל בבית הכנסת בכל המנגינות אין מקפידים על רביע מוגרש. פעם חשבתי שזה כדי לקרוא יותר מהר. אבל אח״כ חשבתי שאולי ההפך הוא הנכון: הקריאה בציבור משקפת את המנהג המקורי, והבדילו בין רביע מוגרש (הבא אחרי אתנח) לרביע שאינו מוגרש (שבא כשאין אתנח לפניו). החילוק הזה ברור בכתבי היד, אבל הדפוסים השוו את כולם והוסיפו גרש גם היכן שלא היה (רק בדור שלנו במהדורות המדוייקות החזירו עטרה ליושנה). נמצא שזאת עוד מסורת קריאה שעברה מדור לדור בע״פ.


חזור אל “דקדוק ומסורה”



מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 33 אורחים