פורום אוצר החכמה

אציעה בזה פתיחת אשכול לתיבות דו (ותלת)משמעיות, כלומר תיבה שאפשר לפרשה בדרך מסויימת וגם בדרך שונה, ותלוי לפי הענין, וכאותה שאמרו, שאם ה'חמרא' נמצא במרתף הרי הוא יין, אבל אם נמצא את ה'חמרא' בסמוך למרתף נדע נאמנה שהוא חמור העומד וממתין שיעמיסו על גבו את החמרא שבחביות המרתף.
ישנן תיבות רבות נוספות שאינן שמישות בתדירות גבוהה ומכאן גם אי ידיעתן והיכרותן אצל רבים וטובים.
אציע בזאת דוגמא אחת, בנוסף לדוגמא הנ"ל.
'פילא' ישנה במשמעות של פיל, כלשון הפתגם המפורסם (בבא מציעא לח ע"ב): "אמר ליה, דלמא מפומבדיתא את דמעיילין פילא בקופא דמחטא". ובמשמעות שונה לחלוטין מצאנו (עבודה זרה עד ע"ב): "בהדי דקא אזיל ואתי חזא פילא מתותיה", שכוונת פילא הינה סדקים. ובמשמעות שלישית (כתובות עז ע"ב): ומאי אסותיה, אמר אביי פילא", וברש"י על אתר ד"ה פילא - עשב שקורין פוליו"ן.

אשמח מאד בתת החכמים מתנובתם פרי מדעם להשכיל ולהועיל.

אשכול מענין.
ויש עוד משמעות ללשון פילא, דהוא לשון לצון ושחוק. כדאמר באיכה רבתי דפלי ביהודאי פירוש ששחק ונתלוצץ. תוס' שבת קט"ז ע"א ד"ה פילוסופא.

מדוע נקטת דוגמאות מלשון ארמית, וכי לשונינו הקדושה חסרה דוגמאות כאלו.
ומדוע להאריך, צא וראה ב'ספר הענק' לר' משה אבן עזרא, שכל שיריו הם מהסוג 'צימודים', וחרוזיו מסיימים במילה זהה שלכל אחד משמעות שונה.
הספר הנ"ל מצוי באוצר (במהדורה ישנה נושנה).

חכם בלילה כתב:אשכול מענין.
ויש עוד משמעות ללשון פילא, דהוא לשון לצון ושחוק. כדאמר באיכה רבתי דפלי ביהודאי פירוש ששחק ונתלוצץ. תוס' שבת קט"ז ע"א ד"ה פילוסופא.

כאן יש לשים לב שישנם הבדלים בין הארמית הבבלית לארמית הארץ ישראלית וכמעשה ר"מ והבוציני.

תולדות אדם כתב:

חכם בלילה כתב:אשכול מענין.
ויש עוד משמעות ללשון פילא, דהוא לשון לצון ושחוק. כדאמר באיכה רבתי דפלי ביהודאי פירוש ששחק ונתלוצץ. תוס' שבת קט"ז ע"א ד"ה פילוסופא.

כאן יש לשים לב שישנם הבדלים בין הארמית הבבלית לארמית הארץ ישראלית וכמעשה ר"מ והבוציני.

אף שזו בבלית וזו ארצישראלית, עם כל זה ראוי ונכון לציין דבר זה, כדי שכשיבא אי מי וימצא תיבה שכזו, מיד יודע הוא מאי קאמר ואינו מייגע מחו להבין משפט שבעיניו אין לו הסבר.

דוגמא מעניינת ראו במאמרו של פרופ' ברונזניק, להוראותיו של "דעת" בלשון חכמים, המעין מו, ג (תשס"ו), עמ' 48.

חכם באשי כתב:מדוע נקטת דוגמאות מלשון ארמית, וכי לשונינו הקדושה חסרה דוגמאות כאלו.
ומדוע להאריך, צא וראה ב'ספר הענק' לר' משה אבן עזרא, שכל שיריו הם מהסוג 'צימודים', וחרוזיו מסיימים במילה זהה שלכל אחד משמעות שונה.
הספר הנ"ל מצוי באוצר (במהדורה ישנה נושנה).

בתחילה סברתי שעדיף לנקוט בדוגמאות ארמיות שבהן אין יד הכל שווה, בניגוד ללה"ק. אבל בעצם אם יש בידך חידושים ורענונים בלה"ק, מי זה יאכוף ידיך לאחור? אדרבה, כתוב ותרבה הדעת.

אכשר דרא כתב:דוגמא מעניינת ראו במאמרו של פרופ' ברונזניק, להוראותיו של "דעת" בלשון חכמים, המעין מו, ג (תשס"ו), עמ' 48.

היש את נפשך ואפשרותך לצטט את סיכומם של דברים?

ביניתא - שיער או נמלה
קשר - עניבה או בגידה
ועוד לאלוקי מילין

יש תיבות דו משמעיות שמשתמשים בהם בפעם אחת כתיבה דו משמעית.

דוגמא לדבר: בוצינא קדישא. בוצינא הוא נר והוא דלעת.

זקן ששכח כתב:

אכשר דרא כתב:דוגמא מעניינת ראו במאמרו של פרופ' ברונזניק, להוראותיו של "דעת" בלשון חכמים, המעין מו, ג (תשס"ו), עמ' 48.

היש את נפשך ואפשרותך לצטט את סיכומם של דברים?

נמצא באוצר.

ישבב הסופר כתב:ביניתא - שיער או נמלה

ועיין פסחים עו ע"ב:
ההיא ביניתא [דג. רש"י] דאיטווא בהדי בישרא אסרה רבא מפרזיקיא למיכליה בכותחא.

זקן ששכח כתב:וכאותה שאמרו, שאם ה'חמרא' נמצא במרתף הרי הוא יין, אבל אם נמצא את ה'חמרא' בסמוך למרתף נדע נאמנה שהוא חמור העומד וממתין שיעמיסו על גבו את החמרא שבחביות המרתף.

יש להעיר על דוגמא זו כי מדובר בשני מילים בניקוד שונה, וכמו שכתב בליקוטים בסוף ספר מהרי"ל:

[ל] חמרא שהוא לשון יין קרא מהר"י סג"ל חמרא המ"ם בשב"א כגון כסא דחמרא. וכשהוא לשון חמור קרא חמרא המ"ם בקמ"ץ.

חיים כתב:

זקן ששכח כתב:וכאותה שאמרו, שאם ה'חמרא' נמצא במרתף הרי הוא יין, אבל אם נמצא את ה'חמרא' בסמוך למרתף נדע נאמנה שהוא חמור העומד וממתין שיעמיסו על גבו את החמרא שבחביות המרתף.

יש להעיר על דוגמא זו כי מדובר בשני מילים בניקוד שונה, וכמו שכתב בליקוטים בסוף ספר מהרי"ל:

[ל] חמרא שהוא לשון יין קרא מהר"י סג"ל חמרא המ"ם בשב"א כגון כסא דחמרא. וכשהוא לשון חמור קרא חמרא המ"ם בקמ"ץ.

תודה רבה. הרעיון מובן ומתקבל על הדעת, אף שלא חשבתי עליו. אבל הבעיה היא שאנשים אינם מבדילים וברוב אין קוראים נכון [ודוגמאות למכביר יש, ואציין רק אחת, שמו של רב ביבי יש לנקד הבית השניה בקמץ, כדברי השל"הק אבל רוב אינשי קוראים שניהם בחיריק].

מה עם תיבת חסד.

מן הגורן ומן היקב כתב:מה עם תיבת חסד.

לא כל כך מדוייק, שכן רש"י טוען שהמשמעות הנוספת של 'חסד' הינה מן השפה הארמית. כך כותב
הוא (ויקרא כ יז) חסד הוא - לשון ארמי חרפה חסודא (סנהדרין נח).

ובר מן דין, אף אי נימא דתרווייהו בלשון הקודש, עדיין יש לומר ששתיהן באותה משמעות, ושוב אצטט את דברי רש"י (שם)"ומדרשו א"ת קין נשא אחותו, חסד עשה המקום לבנות עולמו ממנו שנ' (תהלים פט) עולם חסד יבנה".

כניסה=פתח, שער וכיו"ב. כניסה=כינוס (התכנסות של אנשים) כדאיתא בריש מגילה "יום כניסה".

נפש: נפש אדם. וגם חדר שהוקם על קבר המת. רצון = אם יש את נפשכם. יש עוד משמעויות?

חכם בלילה כתב:כניסה=פתח, שער וכיו"ב. כניסה=כינוס (התכנסות של אנשים) כדאיתא בריש מגילה "יום כניסה".

כמו"כ התיבה "אסיפה" סובל שני משמעויות אלוכמו שכתב רש"י בכמה מקומות, לדוגמא שמות כג,י: "ואספת את תבואתה" - לשון הכנסה לבית כמו (דברים כב) ואספתו אל תוך ביתך.

גמול- עונש, נקם.
גמול- שכר.
גמול- עצירה והפסקה. כמו 'ביום הגמל את יצחק'.

ישראל הר כסף כתב:גמול- עונש, נקם.
גמול- שכר.
גמול- עצירה והפסקה. כמו 'ביום הגמל את יצחק'.

לכאורה שני הפירושים הראשונים של "גמול" אחד הם, והיינו תשלום למעשה טוב או רע.

סוד.

אסיפה סובל יותר מהפירושים שהזכרת, כ'כי מפני הרעה נאסף הצדיק' ו'אסוף אסיפם', שפירושם לשון ויאסף אל עמיו.
חבש לשון רטי' ורפואה כ"לא זורו ולא חובשו" "ביום חבוש ה' שבר עמו"
לשון לבישה כ"פארך חבוש עליך" "חבש כובע"
ויתכן ששניהם תולדת העטיפה והחיתול ולפי זה יובן גם "ויחבוש את חמורו".

יש להיזהר ולהבחין בין השאלה לבין משמעות נוספת.

בן פקועה כתב:סוד.

מה זאת אומרת??????

סוד ה' לבן פקועה המתפאר בסודותיו ומתאפק מלגלותם... או תגלה או תשתוק.

למה רגשו גויים? הענין כאן הוא מלים בעלי משמעות כפולה, והרי "סוד" יש לה כפל משמעויות. כיצד נגלם? נציץ בספר הספרים, מופע אחרי מופע, ונראה שהמשמעויות מתחלפות. מפאת השקיעה הממשמשת ובאה, אך כדי לא להותיר את בעלי העיניים המזוגגות על קצה סבלנותם, אתיר לעצמי להביא את אבן שושן:
1. דְּבַר סֵתֶר, רָז, דָּבָר שֶׁאָדָם מַעֲלִימוֹ מֵאֲחֵרִים: "הוֹלֵךְ רָכִיל מְגַלֶּה-סּוֹד וְנֶאֱמַן-רוּחַ מְכַסֶּה דָבָר" (משלי יא יג). "וְסוֹד אַחֵר אַל-תְּגָל" (משלי כה ט). "אַל תִּוָּעֵץ עִם חָמִיךָ וּמִמְּקַנֵּא הַעֲלֵים סוֹד" (בן סירא לז י). "הַסּוֹד – בֵּין שְׁנַיִם, וְסוֹד הַשְּׁלשָׁה אֵינֶנּוּ סוֹד" (גבירול, מבחר הפנינים כט ח). "שְׁחִי וַאֲגַל לָךְ סוֹד יִסּוּרָי" (ביאליק, הכניסיני). "בְּיָדוּעַ הָאִשָּׁה סוֹדָהּ כְּלַפֵּי חוּץ" (הזז, יעיש ג 210).
2. שִׂיחָה, מוֹעֵצָה: "לֹא-יָשַׁבְתִּי בְסוֹד-מְשַׂחֲקִים" (ירמיה טו יז). [וכאן אוסיף, שזו דעת רוב הראשונים בפסוק "בסודם אל תחד כבודי".]

כוונתך ל"בסודם אל תבוא נפשי"[b][/b] כמובן

מתוך אתר מסורת http://www.masoret.co.il/Site/FAQ-detil ... pBarCode=3:

1. המילה לו משמשת ב-3 משמעויות א). שמא, כמו ''לו ישטמנו יוסף'' ב). הלוואי, לשון בקשה, כמו ''לו יהי כדבריך'' ג). אם (ללא חשש כמשמעות שמא) כמו ''לו יש חרב בידי''. מקור: בראשית נ' טו' ברש''י (בקונקורדנציה של א. אבן שושן הביא רק שתי משמעויות למילה וזו דוגמה לאי דיוקו המוחלט).
2. אולי, משמשת גם בלשון שמא וגם כלשון בקשה (רש''י שם)
3. כי, משמשת ב-4 משמעויות (מסכת ראש השנה דף ג) אם, אולי, אלא (סותר דברים קודמים), שהרי (נתינת טעם ודבר).
4. זמר, לשון שיר ולשון כריתה כמו ''לא תזמור''.
5. שאל, א). שאל חפץ על מנת להחזירו ב). לשון בקשה ג). לשון דרישה וחקירה
6. מזור, לשון חולי ולשון תחבושת
7. קילס, במקרא זה לשון גנאי ''לעג וקלס לסביבותינו'' ובלשון התלמוד שיבח.
8. חסד, לשון נדיבות ורחמים ולשון תועבה
9. כלה א). נגמר ב). אשת הבן ג). ארוסה לחתן (ובהשאלה גם לאשה אהובה)
10. מבושם, שנודף ממנו ריח ערב, ומשמעותו הנוספת: שיכור
11. בעל חוב, המלווה שהוא בעליו של החוב ומשמעות הפוכה אדם שיש לו חובות לאחרים
12. שאלת חכם. שאלה שנשאל החכם, ושאלה ששואל אותה החכם.
13. מילים נוספות בלא פירוט המשמעויות השונות: דמים, הבחלה, חרץ, לקח, הדריך, ישב, ענק, חול.

תור:
1. שורה או עידן לפי סדר קבוע.
2. מין יונה.
3. מחרוזת.
4. בילוש, סקרנות. לתור בחכמה. לתור את הארץ.

ישבב הסופר כתב:אסיפה סובל יותר מהפירושים שהזכרת, כ'כי מפני הרעה נאסף הצדיק' ו'אסוף אסיפם', שפירושם לשון ויאסף אל עמיו.

לפי זכרוני מפרש רש"י שאסיפה שנאמרה בצדיקים גם כוונתו כניסת הנשמות למקום גניזתם.

חיים כתב:

ישראל הר כסף כתב:גמול- עונש, נקם.
גמול- שכר.
גמול- עצירה והפסקה. כמו 'ביום הגמל את יצחק'.

לכאורה שני הפירושים הראשונים של "גמול" אחד הם, והיינו תשלום למעשה טוב או רע.

למה הוספת תיבת לכאורה?

בן פקועה כתב:מתוך אתר מסורת http://www.masoret.co.il/Site/FAQ-detil ... pBarCode=3:
8. חסד, לשון נדיבות ורחמים ולשון תועבה

נזכר לעיל, ובדעתי ששתיהן ממקור אחד יינקו כפי שהזכרתי.

עולם משמעותו נצח. כמו מן יהי שם ה' מבורך לעולם.
ומצד שני הוא תיאור למערכת שלימה בפני עצמה. כמו עולם הזה ועולם הבא.

באמת אין דבר יותר מוזר מלקרוא למערכת העולם הזה 'עולם'. הר אין דבר יותר לא נצחי ממנו.
אשמח בתשובה.

דרדקי כתב:עולם משמעותו נצח. כמו מן יהי שם ה' מבורך לעולם.
ומצד שני הוא תיאור למערכת שלימה בפני עצמה. כמו עולם הזה ועולם הבא.

באמת אין דבר יותר מוזר מלקרוא למערכת העולם הזה 'עולם'. הר אין דבר יותר לא נצחי ממנו.
אשמח בתשובה.

אינני יכול - לצערי - לתת הפניה מדוייקת. ברם, בנושא 'עולם' כתב אוריאל פרנק שני מאמרים, לפני כשנה, בגליוני 'מאורות הדף היומי', ובזכרוני שבאר הדברים בטוב טעם.

דרדקי כתב
"באמת אין דבר יותר מוזר מלקרוא למערכת העולם הזה 'עולם'. הר אין דבר יותר לא נצחי ממנו"
לא הבנתי הזרות, עולם הוא מערכת שלמה, ודבר נצחי הוא שלם, וכן העוה"ז הוא שלם.
ולגוף הדברים אף העוה"ז עתיד להשתלם ולהיות לעולם הבא לאחר תחית המתים.

בנוגע למילה "עולם" - יכול לעזור (סוף שורה שלישית מלמטה):
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... &pgnum=565

דוק.
א. עור, כמו 'דוק שבעין'.
ב. דיוק, כמו 'דוק מינה ואוקי אבתרה'.
ג. אכילה, כמו 'דוק בככי ותשכח בנגרי'.

והרב אליהו המדקדק בספרו הבחור שר שירה ובו כלולים כל עשרת המובנים שבשורש 'ערב'.

עצב: ייצור / דאגה
שבר: אוכל / פיצול
נקב: קריאת שם / חור