פורום אוצר החכמה

שמתי לב שבפרשת אמור כתוב "לכל נדריהם ולכל נדבותם" (ויקרא כב:יח) ולא אבין למה לא כתוב "ולכל נדבותיהם" כמו שכתוב "לכל נדריהם. והנה במקומות אחרים בחומש כתוב נדרים אצל נדבות ובכל אותם מקומות נכתבו שניהם באותה צורה כגון נדריכם ונדבותיכם (ויקרא כג:לח, במדבר כט:לט, דברים יב:ו) וא"כ כאן הול"ל למיכתב נדבותיהם כמו שכתוב נדריהם ואלמה כתוב נדובתם?

אין נ"מ
יש נפשותם יש דורותם יש מושבותם

יש במעשה המשכן אינני זוכר במה שבתרומה כתוב כך ובויקהל כתוב כך

זמן, זמנם זמניהם, לא משמע ליה.

אחד מעיר מתכוון לפסוק ואת טבעותם/טבעותיהם (ת)עשה זהב

לייטנר כתב:זמן, זמנם זמניהם, לא משמע ליה.

אין קשר, שם ודאי יש שינוי משמעות בין 'זמן' ו'זמנם' ו'זמניהם'.

נראה שאסור לכתוב משהו ללא הסבר מפורט.

לייטנר כתב:

סעדיה כתב:

לייטנר כתב:זמן, זמנם זמניהם, לא משמע ליה.

אין קשר, שם ודאי יש שינוי משמעות בין 'זמן' ו'זמנם' ו'זמניהם'.

נראה שאסור לכתוב משהו ללא הסבר מפורט.

מה לא מובן?
זמן = זמן בלי להתייחס לאף אחד
זמנם = הזמן (ל"י) שלהם
זמניהם = הזמנים (ל"ר) שלהם.

משא"כ נדבותם ונדבותיהם ששניהם = הנדבות שלהם.

לייטנר כתב:

סעדיה כתב:

לייטנר כתב:זמן, זמנם זמניהם, לא משמע ליה.

אין קשר, שם ודאי יש שינוי משמעות בין 'זמן' ו'זמנם' ו'זמניהם'.

נראה שאסור לכתוב משהו ללא הסבר מפורט.

כתבתי בלשון הלציי ודי בכך.

אחד מעיר כתב:אין נ"מ
יש נפשותם יש דורותם יש מושבותם

יש במעשה המשכן אינני זוכר במה שבתרומה כתוב כך ובויקהל כתוב כך

במדבר ד-לב: ועמודי החצר סביב, ואדניהם ויתדתם ומיתריהם לכל כליהם.

לפי דקדוק ושייטיה דקרא הול"ל 'ויתדותיהם' למה נכתבה 'ויתדותם' (אם לא שנאמר שלא היה רק יתד אחד לעמוד אחד, ואדנים ומיתרים הרבה לכל עמוד) האם נמצא במפרשים שדקדקו על זה?

יתד אחד הוא "ויתדם", ואילו "ויתדותם" פירושו יתדות רבים, והיינו "יתדותיהם", וכמו שכבר כתבו לעיל.

ר' אליהו בחור רצה לחלק בין שפחותם לשפחותיהם וכבר סתר דבריו בצהר התיבה
סוף אות כב כאן http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... &pgnum=121

ברם, לא מצאתי לו תנא דמסייע, ובזכרוני שבלו"א לגבי קונם=קוניהם ציין היעב"ץ לתשובות לחם רב סימן א'

http://www.otzar.org/wotzar/getimg.aspx ... 00-0-1-512

לא תנא דמסייע אלא שדבריו נסתרו בצהר התיבה שם, כנ"ל.

מה שייך כאן קונם קוניהם?

בדומה לכך:

מצינו בלשון הקודש שתי מלים הבאות לכינויי הרבים: בם, בהם. האם יש הבדל ביניהם? אכן כן! כך מוכיח המלבי"ם מדברי הגמרא במסכת יומא, הדנה בנושא קבלת דם הקרבנות. הגמרא מסתפקת האם ניתן לקבל את הדם במזרק המונח בתוך מזרק אחר, או שמא אין דרך שירות בכך, ודם שנתקבל באופן זה אינו ראוי לזריקה על המזבח. מוכיחה הגמרא מן הפסוק "ולקחו את כל כלי השרת אשר ישרתו בם בקודש" - שני כלים ושרות אחד. כלומר, מכיון שהפסוק מדבר על כלֵי שרת - לפחות שניים במשמע, והשימוש בהם הוא במעשה אחד, שהלא נאמר ישרתו בם בקודש, ומשמע בשירות אחד.

דברים אלו תמוהים הם עד מאוד, שהלא כשם שפירשה הגמרא שמדובר על שימוש אחד, כן ניתן לפרש שהכוונה על שני שימושים. היכן יש רמז במילים "אשר ישרתו בם" שמדובר במעשה אחד? מדוע לא יתכן שמדובר בשני שימושים נפרדים?

מדייק המלבי"ם את לשון הגמרא ומבאר: בעוד שבפסוק הדן על המנורה מפרטת התורה: "את מנרת המאור ואת נרתיה ואת מלקחיה ואת מחתתיה ואת כל כלי שמנה אשר ישרתו לה בהם". הרי שישנם כאן כלים רבים, עם תפקיד שונה ומוגדר לכל כלי וכלי. לכן נוקטת התורה בלשון "בהם", שמשמעותו היא פירוט, הפרדה והבחנה בין כל אחד ואחד מן המנויים. כך גם בפסוק הדן בכלי המזבח: "ונתנו עליו את כל כליו אשר ישרתו עליו בהם את המחתת את המזלגת ואת היעים ואת המזרקת". שוב נוקטת התורה במילה "בהם", מכיון שמדובר כאן על ריבוי כלים וריבוי משימות. בשונה מכך, כאשר דנה התורה על שאר כלי השרת, היא משנה את לשונה ונוקטת בלשון "אשר ישרתו בם בקודש" - "בם", ולא "בהם". מילה זו אינה מפורטת כל כך, והיא מרמזת על כך, שאין צורך להשתמש בכל כלי וכלי בפני עצמו, אלא ניתן להשתמש בשני כלים לשימוש אחד. מכאן למדו אפוא חז"ל, שניתן להניח מזרק בתוך מזרק ולקבל בו את הדם. (איה"ש תקצ"ה, ספר הכרמל ערך בם-בהם).

בהבחנה בין "הם" לבין "ם" (בהם - בם, תלונותיהם - תלונותם) כבר הקדים ר' דוד פרדו את המלבי"ם בפירושו "משכיל לדוד" (ונציה תקכ"א, קלב ע"א) על פרש"י בפסוק, "ותכל תלונתם מעלי" (במדבר, יז,כה) וז"ל, "... שזהו ההפרש שבין תלונותם לתלונותיהם תלונותיהם ר"ל מיני תלונות שונות הרבה זה מתרעם על דבר אחד וזה על דבר אחר. אבל באמרו תלונותם ר"ל מין תלונה אחת שוה בכולן ..."

אבל הפירוש הזה דחוק כי א"א להעמידו בכל המקומות שבהם מופיע ההבדל הזה ובודאי א"א להעמידו בנושא דידן - נדבותם-נדבותיהם וכבר תמה הרא"ם עליו. ואולי פירוש המלבי"ם מתאים רק למלים בם-בהם שעיקר משמעות המילים היא לשון רבים בלשון נסתר אבל לגבי מילים אחרות א"א להעמיד הבחנה זו של ר' פרדו.

יש עוד לציין שכפי הנראה יש לחלק בין תלונותם תלונתם ותלונותיהם - נדבתם נדבותם נדבותיהם, באשר ישנם בשילוש ובנדרם\נדריהם קונם קוניהם שהוא לשון זכר אין את השילוש הלז, ונדבותיהם נראה כלשון אנדרוגינוס כמ"ש הראב"ע על יחמנה הצאן... וצריך הדבר לפנים.
בברכה שלימה ונאמנה

כפתוריהם וקנותם ממנה יהיו

הדר זקנים כתב:אין הלשון מיושב שהל"ל כפתוריהם וקנותיהם או כפתורם וקנותם

תורה שלמה:
וי"ל שקנותם גם הוא לשון רבים אבל כפתורם הוא לשון יחיד
http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?re ... &pgnum=262

סגי נהור כתב:יתד אחד הוא "יתדם", ואילו "יתדותם" פירושו יתדות רבים, והיינו "יתדותיהם", וכמו שכבר כתבו לעיל.

תשובה נמהרת.
הרב מיללער הבדיל הבדל משמעות בלשון רבים בין הצורה 'יתדותם' לצורה 'יתדותיהם' (והיא דעתו של הבחור כדלקמיה):
'יְתֵדוֹתָם' – יתד יחידה לכל עמוד ועמוד,
'יִתְדוֹתֵיהֶם' – יתדות רבות לכל עמוד ועמוד;
ואילו 'יְתֵדָם' (לשון יחיד) משמעה יתד אחת ויחידה לכלל העמודים.

ביקורת תהיה כתב:

סגי נהור כתב:יתד אחד הוא "יתדם", ואילו "יתדותם" פירושו יתדות רבים, והיינו "יתדותיהם", וכמו שכבר כתבו לעיל.

תשובה נמהרת.
הרב מיללער הבדיל הבדל משמעות בלשון רבים בין הצורה 'יתדותם' לצורה 'יתדותיהם' (והיא דעתו של הבחור כדלקמיה):
'יְתֵדוֹתָם' – יתד יחידה לכל עמוד ועמוד,
'יִתְדוֹתֵיהֶם' – יתדות רבות לכל עמוד ועמוד;
ואילו 'יְתֵדָם' (לשון יחיד) משמעה יתד אחת ויחידה לכלל העמודים.

"יתדם" יכול להתפרש גם כיתד יחידה לכל עמוד ועמוד, כגון "נפשם" (ולא נפשותיהם), "ביתם" (ולא בתיהם) וכדומה. וכך הבנתי את כוונתו של הרב מיללער. ואם נמהרתי ושגיתי בהבנת דבריו עמו הסליחה.

לאיזה רב מילר הכוונה
[הכתיב מיללללללללללללללער, הוא כנראה העתק מלעז כמו זאננענפעלד, או עהרמאן וכד' ובכתיבה שלנו אין לזה מקום]

אחד מעיר כתב:לאיזה רב מילר הכוונה

ראה דברי הרב מיללער לעיל באשכול.