פורום אוצר החכמה

אינני בקי בדקדוק, וע"כ אפנה לעזרת חברי הפורום.
בפסוק וקראת לשבת ענג (ישעיה נח יג), מדוע בתיבת 'וקראת' הטעם הוא על הרי"ש, ולא על התי"ו. כדרך כל צווי, שהוא במלרע.

כל היכן שנכתב בתנ"ך 'וקראת' הוא מלעיל, וכדרך נחי ל"ה.
------------------
והסבר מפורט יותר:
הפׂעל הוא בן שלש אותיות, והאות האחרונה שבו מכונה "למ"ד הפועל".
בשורש 'קרא' האות האחרונה של הפועל (המכונה 'למ"ד הפועל') היא נחה (לא נשמעת במבטא),
ושרשים אלו מכונים בדקדוק "נחי ל"ה".

תודה

הכלל שכתב הרב מעט דבש נכון חוץ מבנין הפעיל. והראיה מד' שונות של גאולה שנאמרים במלרע.
וד"א הוא נכון גם לנל"א (היינו שהאות האחרונה של השורש היא א')
עי' בספר אם למקרא של הרב ניסן שרוני