פורום אוצר החכמה

רש"י בב"ק ד"ח בד"ה כולן נכנסו תחת הבעלים וז"ל מי שלקח עידית יפרע לניזק ולוקח בינונית ישלם את החוב עכ"ד
למישהו יש הסבר מניח את הדעת בסיבת שינוי הלשון
[ענין הפרעון הוא גילוי החוב החבוי ואילו ענין תשלומין יש בו לשון השלמה אבל מהו הסיבה לשינוי הלשון בין נזיקין לחוב]

איש טלז כתב:רש"י בב"ק ד"ח בד"ה כולן נכנסו תחת הבעלים וז"ל מי שלקח עידית יפרע לניזק ולוקח בינונית ישלם את החוב עכ"ד
למישהו יש הסבר מניח את הדעת בסיבת שינוי הלשון
[ענין הפרעון הוא גילוי החוב החבוי ואילו ענין תשלומין יש בו לשון השלמה אבל מהו הסיבה לשינוי הלשון בין נזיקין לחוב]

ניסיון, אולי פריעה יותר מתאים לסילוק תביעה כמו בנזיקין.

אולי אפשר להסביר שלשון תשלומים שייך יותר לקיום סיבת החיוב (עיין תוס' ב"ק י ע"ב ד"ה ישלימנה)וע"כ הלואה שניתן מעיקרא ע"ד תשלום יותר שייך לגבות מלוקח מצד שורש החיוב ששורש החיוב הוא לקחת הפירעון
משא"כ נזיקין שהסיבה היא חיסרון החפץ וזה שייך רק על המזיק שחיסר ועל הלוקח אנו באים רק מצד זה שמגיע לו הכסף לפירעון

פרי יהושע כתב:ניסיון, אולי פריעה יותר מתאים לסילוק תביעה כמו בנזיקין.

רק אציין שלשון תשלומים במקרא הוא על נזיקין
ובגמרא מצאנו לשון פריעה סתם כמו אין נפרעין מנכסים משועבדם או ממארי רשותך פארי אפרע ועוד
ואם לשון פריעה הוא סילוק תביעה נראה שהיה צריך לנקוט לשון אין גובין או אין משתלמים

ידוע הוורט של המוהלים
מל ולא פרע [שילם למוהל] כאילו לא מל
בחיפוש שורש פרע במקרא אין לשון תשלום

אחד מעיר כתב:
בחיפוש שורש פרע במקרא אין לשון תשלום

לא מובן מה אין במקרא ?
(כמובן לשון תשלום נמצא "שלם ישלם המבעיר" "בעל הבור ישלם" ועוד)

הוא מתכוון שהשורש פ' ר' ע' אינו נמצא במקרא במובן של תשלום אלא במשמעויות אחרות

אמת
אני מכיר לשון תשלום ולשון השבה

כמדומני שרב משה שמואל שפירא ז"ל דיבר בזה בשערי שמועות וע"ע בספר שערי זבולון(שוב)

ר' זבולון שוב? ממתי הוא מתעסק בדקדוק?
אפשר להביא את דבריו?
אגב ידועה אמרת המוהלים "מל ולא פרע" כלומר לא שילם למוהל

איש טלז כתב:רש"י בב"ק ד"ח בד"ה כולן נכנסו תחת הבעלים וז"ל מי שלקח עידית יפרע לניזק ולוקח בינונית ישלם את החוב עכ"ד
למישהו יש הסבר מניח את הדעת בסיבת שינוי הלשון
[ענין הפרעון הוא גילוי החוב החבוי ואילו ענין תשלומין יש בו לשון השלמה אבל מהו הסיבה לשינוי הלשון בין נזיקין לחוב]

יש להעיר עוד, הרי בניזיקין מצינו לשון הפסוק מיטב שדהו ומיטב כרמו ״ישלם״ ואצל בע״ח לשון הגמרא בכ״מ ״פריעת״ בע״ח מצוה כו׳

וזה לשון הבחור בספר התשבי - פרע, רבותינו ז"ל הרגילו הרבה בזה הלשון בלשון תשלום, כגון מי שפרע מדור המבול וכו'...וממנו נגזר פורענות... וכן כל לשון נקמה כמו "נקום נקמת" (במדבר לא, ב) "אתפרע פורענות"... ולא נמצא בפסוק משורש זה רק "בפרוע פרעות" (שופטים ה, ב) לפי דעת קצת".

ויש על הפסוק הזה גם ווארט בדרך צחות "בפרוע פרעות בישראל, בהתנדב עם", ראשית על האדם לפרוע את חובותיו, ורק אחר כך להתנדב ולתת צדקה, ולא לתת צדקה על חשבון אחרים (פרדס יוסף ריש פרשת תרומה)

ולפי זה לשון פרע הוא כביכול לשלם כדי לעשות צדק ומשפט (כמו נקמה), ועל כן לכאורה באמת שייך יותר בנזיקין מאשר בבעל חוב.