המפרשים נבוכו בפירוש תיבת: בלהטיהם (שמות ז' י"א), עיין ברש"י, בראב"ע וברמב"ן כל אחד לפי דרכו. ונראה לפרש באופן חדש על פי מה שתרגם אונקלס: 'בלחשיהון', דהיינו שמדובר באותה תיבה שבלשון הקדש מבטאים אותה 'בלהטיהם' ובארמית 'בלחשיהם', בחילוף אותיות. חילוף ה' בח' הוא דבר מצוי ואין צריך להביא דוגמאות לחילוף זה. אבל נראה שיש כאן גם חילוף ט' בש'. וכיון שאחרי החיפוש במאגרים ראיתי שכתבו בזה מעט, על כן אמרתי להאריך קצת בענין זה.
עיין שמואל א' י"ד ל"ב: 'ויעט העם אל שלל השלל', שהכתיב הוא ויעש והקרי הוא ויעט. ועיין רש"י שם: 'ויעש העם, כמו ויעט העם', ומבואר שרש"י גרס בפסוק רק את הכתיב, ועל כן פירש שויעש הוא לשון ויעט. עוד דוגמא לחילוף ט' בש' מצאנו בבא בתרא ס' ב': 'התקוששו וקושו (צפניה ב' א'), קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים', דהיינו התקושטו וקושו. ועיין במדבר י"א ה': 'את הקשאים', ותרגם יונתן: 'ית קטיא'. ועיין יחזקאל י"ג י"ב: 'איה הטיח אשר טחתם', ותרגם יונתן: 'אן שיעא דשעתון'. ונראה דטי"ת מתחלף בשי"ן וחי"ת בעי"ן ששתיהן מאותו מוצא, ועל כן 'טיח' הוא 'שיעא'. ועיין בתרגומנא לר' דוד גולומב (הרבה ממה שכתבתי כאן לקטתי מספריו) שמות כ"א י"ט 'על משענתו' שהתרגום השומרוני תרגם: 'על מטעניתיה'. ועיין יחזקאל י"ג י"ח: 'ועשות המספחות', ופירש הרד"ק דהיינו 'המטפחות', ופירש בתרגומנא ויקרא כ' י"א דהיינו בחילוף סי"ן-שי"ן-טי"ת. ושם פירש: 'וכרם רשעים ילקשו (איוב כ"ד ו')', מלשון ילקטו. ועיין בתרגומנא במדבר י"א ה', מה שהאריך שהטחת דברים היינו השחת דברים, ואין דבריו מוכרחים דעיין בערוך השלם ערך טח הב' דיש לפרש שהוא מלשון טח ממש. (מה עוד שלפי דבריו, לשון 'שהטיח באשתו' אינו עולה יפה, דהול"ל 'שהטיח עם אשתו'.) וע"ע בתרגומנא בראשית י"ט ט"ז ול' מ"ב.
ובכל אופן, נראה מכל הדוגמאות הנ"ל, שחילוף ט' בש' קיים, ועל כן נראה שאפשר לפרש בשופי בלהטיהם, בלחשיהם. ועיין ברמב"ן דלהט מלשון אש לוהט (תהלים ק"ד ד'), וא"כ לחש מלשון לוהט. וכן מצאנו הלשון ברכות נ"ג ב': 'גחלים לוחשות', ועיין רש"י פסחים כ"ז א': 'לוחשות, גחלים בוערות, נראות כמתנענעות ולוחשות זו לזו'. וא"כ להט החרב המתהפכת (בראשית ג' כ"ד) שהביא רש"י נמי יש לפרש דהיינו שכשהחרב מתהפכת היא מביעה קול קל, וזהו להט-לחש.