ב"ה
מגלת אסתר ג, יב:
וַיִּקָּרְאוּ֩ סֹפְרֵ֨י הַמֶּ֜לֶךְ בַּחֹ֣דֶשׁ הָרִאשׁ֗וֹן בִּשְׁלוֹשָׁ֨ה עָשָׂ֣ר יוֹם֮ בּוֹ֒ וַיִּכָּתֵ֣ב כְּֽכָל-אֲשֶׁר-צִוָּ֣ה הָמָ֡ן אֶ֣ל אֲחַשְׁדַּרְפְּנֵֽי-הַ֠מֶּלֶךְ וְֽאֶל-הַפַּח֞וֹת אֲשֶׁ֣ר | עַל-מְדִינָ֣ה וּמְדִינָ֗ה וְאֶל-שָׂ֤רֵי עַם֙ וָעָ֔ם מְדִינָ֤ה וּמְדִינָה֙ כִּכְתָבָ֔הּ וְעַ֥ם וָעָ֖ם כִּלְשׁוֹנ֑וֹ בְּשֵׁ֨ם הַמֶּ֤לֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ֙ נִכְתָּ֔ב וְנֶחְתָּ֖ם בְּטַבַּ֥עַת הַמֶּֽלֶךְ:
ולמיטב הבנתי, תיבת "ונחתָּם" בתי"ו קמוצה - משמע הוית לשון הווה. וכדמתרגם: "וּמִתְחַתֵּם בגושפנקא דמלכא".
אך הנה נוסחא אחרת נמצאת, הגורסת "ונחתַּם" בתי"ו פתוחה, ולפִי' תשתנה משמעות התיבה ללשון עבר. ודמות ראי' להא בתרגום שני, בו איתא: "וְאִתְחַתֵּם בעזקתיה דמלכא" [וצ"ע בתרגומו לתיבת "נכתב" הקודמת לה, וכן לקמן פרק ח פסו' ח, המטיל ספק עד כמה ניתן לדייק הימנו בכגון דא].