פורום אוצר החכמה

המילה 'תבל' היא נרדפת ל'ארץ', אולם היא ייחודית בכך שאין לה ריבוי 'תבלים' ואין לה הטיות 'תבלי' 'תבלו'.
האם ניתן לומר שזו מילת 'שם' לארץ, ולכן אין לה ריבוי והטיות, ארץ הוא שם עצם ותבל הוא ה'שם' של כל העולם,
הכתובת: שד' הרצל, ירושלים, ישראל, תבל.
וכך יוסבר לשון התפילה 'יושבי תבל ארצך' כמו לדוגמא 'יושבי תל אביב עירך'.

תהלים כ"ד, עי' בפירוש הרב מלבי"ם ז"ל.

ייש"כ, יש מקורות מקדמונים ביותר?

לענין כתב:תהלים כ"ד, עי' בפירוש הרב מלבי"ם ז"ל.

אתה מבין שזה עונה על השאלה של הרב היהודי?

(בחיפוש 'תבל' בכל התנ"ך נמצא שנמלבי"ם צודק מאה אחוז,
וגם את זה אפשר להסביר רק כדבריו: שמואל א ב':ח'
מֵקִים מֵעָפָר דָּל מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן לְהוֹשִׁיב עִם נְדִיבִים וְכִסֵּא כָבוֹד יַנְחִלֵם כִּי לַי"י מְצֻקֵי אֶרֶץ וַיָּשֶׁת עֲלֵיהֶם תֵּבֵל)

עוד מצאתי (בויקימילון):
לרוב גוזרים את המילה מהשורש יב"ל (מלשון 'הובלה') במשמעות "לשאת", אך סביר יותר שהיא נגזרת מהמילה האכדית tabalu, שמשמעה "יבשת".

חלק מהפרשנים המסורתיים מפרשים כי "תבל" היא החלק בארץ המיושב בבני אדם. ראו למשל את ספר השורשים לרד"ק, או את פירוש מלבי"ם והמצודות על ישעיהו לד, פסוק א ועל ירמיהו י, פסוק יב.

בראשית רבה, פרשה יג, פסקה יב
אמר רבי שמעון בן גמליאל: ארבעה שמות נקראו לארץ, כנגד ארבע תקופותיה: ארץ, תבל, אדמה, ארקא