מפרשי האוצר - גירסת נסיון
חיפוש גוגל בפורום:

נָתַנּוּ במשמעות של נָתְנו

חקר מסורה, ענייני דקדוק, טעמי המקרא, חיפוש מקורות, בירור ועיון בלשון הקודש והתרגומים, מפורש ושום שכל.
סליחות
הודעות: 870
הצטרף: ה' ספטמבר 08, 2011 5:52 am

נָתַנּוּ במשמעות של נָתְנו

הודעהעל ידי סליחות » א' אוקטובר 27, 2019 1:27 pm

האם המילה נָתַנּוּ יכולה להיות במשמעות של נָתְנוּ?
לפי תרגום השבעים והפשיטא (איכה ה,ו) הפירוש של נָתַנּוּ הוא נָתְנוּ [שני תרגומים אלו מובאים בתוך חמש מגלות <עם תרגום סורי פשיטא> פרג תרכ"ו (באוצר)]

האם פירוש כזה יכול להיתמך מן המקורות? האם יש מקבילה בבניין פָּעַל שמתנהגת כך? (ואז יהיה אפשר לומר שגם הנוסח שהיה לפני השבעים והפשיטא הוא כמו לפנינו (נָתַנּוּ) ואעפ"כ פירשו נָתְנו)

נ.ב. חשבתי על בָּרֲכוּ (שופטים ה, ט), אבל הדגש החזק במילה נָתַנּוּ (נתננו) לא משאיר כל כך הרבה מקום לספק, כמו שהעירו המפרשים על אתר (רש"י, הראב"ע, הר"י קרא, ר"י אבן כספי ועוד)

יאיר אתמר
הודעות: 119
הצטרף: ד' יולי 24, 2019 8:19 pm
שם מלא: יאיר אתמר

Re: נָתַנּוּ במשמעות של נָתְנו

הודעהעל ידי יאיר אתמר » ה' אוקטובר 31, 2019 10:57 am

1. אינני מבין את הדוגמה מ'ברֲכו', הרי שם הוא בחטף פתח [כדין שורש בר"כ שמלרע, ראה דקדה"ט סע' 53, ספר החילופים בתחילתו, ז'און-מוראוקה 9c, וספר המסורה של ייבין 417 (וכשאר חטפים הבאים בריש אחרי תשלום דגש, כמו הרכוש, מרפידים, ישרתו, ראה דקדוקי שי עמ' נד הע' 30 #2)] ומלרע.
2. אולי יִרַדֹף (תהלים ז-ו), לפי ראב"ע יכול לשמש כדוגמה לפתח במקום שוא. גם יֻכַּתּוּ (ירמיה מו-ה, מיכה א-ז, איוב ד-כ [באתנח]) כן.
3. לפי הרשימות בספר עמלים בתורה ח"א, עה"פ בעבר [גוף ב וג] עתיד [גוף ב וג] וצווי ברבים לעולם בשוא (חוץ מנל"ה וע"ע) בהקשר. החריגים נדירים: נמֹלו (בראשית יז-כז, בהפסק?), ישפוּטו (שמות כו-יח, ג"כ הפסק?), תעבוּרי (רות ב-ח) תשמוּרם (משלי יד-ג, וראה על אלה: ז'און-מוראוקה 44c. וע"ע הרקמה שער ח', עמ' קיח במהדורת האקדמיה). [ול"ה בזרות: חסָיו (דברים לב-לז), בעָיו (ישעי' כא-יב, בהפסק?) התָיו (ישעי' כא-יד, ירמיה יב-ט), נטָיו (תהלים עג-ב).]
ברור שצורת הפסק אינו מתאים כאן, ורחוק שנתחלף להם צורת הפסק (נתָנו, = נתַנו בהגייה ארצישראלית) בהקשר. אלא, שלפי בלוי Phonology and Morphology of Biblical Hebrew עמ' 126, 128, 154 בתחילה שימשו צורות ההפסק גם בהקשר. במגילות ימה"מ איכה א-ז 'זכורה [ה']', צווי כמו זָכְרָה-לי א-לקי (נחמיה ה-יט יג-יג כב לא; על צורה זו ראה: ספר הרקמה לריב"ג ע' צו, ז'און מוראוקה 48D. במגילות ימה"מ בכלל מרובים הם הצורות המוארכות, ראה למשל שמואל פסברג, העדפת צורות מוארכות במגילות מדבר יהודה, מגילות: מחקרים במגילות מדבר יהודה, כרך א, מוסד ביאליק תשסג, עמ' 231 ואילך), ויש דוגמות רבות לשימור תנועה ארוכה שנחטפה, ראה: א. קימרון, העברית של מגילות ים המלח [אנגלית], תשמו, עמ' 35-36 ו-50-56, ובמאמרו של פסברג הנ"ל עמ' 234 ובספרות המצויינת שם. השווה גם הקו"כ בתהלים כו-ב: צָרְופָה. [ו הקמץ מצוי בקו"כ (במָותי דברים לב-יג ישעיה נח-יד מיכה א-ג, אכרָות יהושע ט-ז, קסָומי ש"א כח-ח, ותלָוש ש"ב יג-ח, אשקָוטה ישעיה יח-ד, יעבָור שם כו-כ, אצָורך ירמיהו א-ה, יכָוניה שם כז-כ, וישָוב יחזקאל יח-כח, כקסָום שם כא-כח, סָובאים שם כג-מב, כתָוב שם כד-ב, והָובנים שם כז-טו, לאכָול שם מד-ג, אכתָוב הושע ח-יב, וגדָול נחמיה א-ג, לעבָור שם ב-א, יפָול משלי כב-יד, אנָושא דניאל ד-יד (רוב הרשימה מעופר, המסורה הבבלית לתורה, עמ' 281 הע' 14). גם חָורם יהושע יט-לח למדנחאי (ובמסורה הבבלית בכמ"ק נמסר על מילים קמוצים בטברנית (=חולם בבבלית) שהם חסרים ו, ראה עופר שם עמ' 278.) ושמא גם קו"כ מעין אלו: הָולֹך יהושע ו-יג, מֹבָואך ש"ב ג-כה, ידֹרָון דניאל ד-ט; חילופי לו(=לָ)-לא, ש"א ב-טז, כ-ב [ההיפך נמסר באו"א 105, פרנסדורף עמ' 247, מ"ג לנינגרד ש"ב טז-יח משלי כו-ב עזרא ד-ב, על רשימת-מסורה זו ראה ר"מ ברויאר, המסורה הגדולה לתורה מידי שמואל בן יעקב, מבוא עמ' 18 ובגוף החיבור ויקרא יא-כא(1)]; המילים המנויים באו"א 115, ולמדנחאי גם ירמיהו מח-מא), ומצינו גם: מירכְותי מ"א ו-טז, והמְונכא דניאל ה-טז.]
4. אפילו אם נניח ככל האמור, מסתבר שתירגמו נתנֿו, רפה, כמו שציינת. (גם בשרשים של רד"ק עו. כתב שנתנּו יד הוא בחסרון נ.) אם כי מצאנו דגש בזרות: נָתָנּוּ (יחזקאל כז-יט, וראה ספר ההשגה לריב"ג ע' חלל עמ' 185 [על דגש בהפסק ראה: הרקמה שער כב (עמ' רנה), מאזנים שער לא - הדגשים (עמ' קיא), צחות שער כ (עמ' רכב), ראב"ע ישעיה סג-יט, מכלול ב ב, (מ"ש שמות ב-ג,) GKC 20.2c, אך ראה ז'און מוראוקה 18g]). [ועוד: דננּי (בראשית ל-ו), תענינּה (שופטים ה-כט), יעידנּי (ירמיה מט-יט), יסרנּי (תהלים קיח-יח), [וי"ס: ותדכאוננּי (איוב יט-ב)], ויכננּו (איוב לא-ו) - כולם בנ' הכינוי. (וע"ע מכלול לה א.)] והדברים מפורשים בפירוש הרי"ד (שפירשו כנָתְנֿוּ, וכן פירש גם ר"ש די וידאש) על אתר.
5. לגוף הדבר, כבר ציינו החוקרים שמתרגמי השבעים והפשיטא לאיכה לא שלטו יפה במקור העברי וכמ"פ באו לכלל טעות מחמת שלא ידעו לנקד כראוי (דוגמות מעניינות: א-יד נשׁקד עַל פשעי, ג-טז: וַיְגָרֵשׁ בחצץ שני), ובלי מסורת הרי טבעי לנקד נתְנֿו. ראה על כל זה באלברכטסון, עיונים בנוסח מגילת איכה עם מהדורה ביקורתית של הפשיטא, 1963, עמ' 208 ואילך. בדבהי"א כט-יד תורגם כנתַנּו. (בראשית לד-טז אינו ניתן לטעות.)
(אגב, גם לשבעים וגם לפשיטא יש כמה מסורות-נוסח [אחד מנוסחי הפשיטא עובד ע"פ השבעים], וכדאי להשתמש במהדורה ביקורתית. במקרה זו אישרתי את נוסח הפשיטא ב-CAL, ואת השבעים במהדורת Cambridge 1905.)
נערך לאחרונה על ידי יאיר אתמר ב א' נובמבר 10, 2019 8:12 am, נערך 3 פעמים בסך הכל.

סליחות
הודעות: 870
הצטרף: ה' ספטמבר 08, 2011 5:52 am

Re: נָתַנּוּ במשמעות של נָתְנו

הודעהעל ידי סליחות » א' נובמבר 03, 2019 8:18 pm

יישר כוח על התשובה המפורטת בשום שכל.


חזור אל “דקדוק ומסורה”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 11 אורחים