אמירה בכתיב מלא - בצים/ביצים? זתים/זיתים?

[שייף נפיק]

בקרב בני עדות המזרח יותר נפוץ לומר חסר,
כך שנשמע בצים זתים, האם כך הוא בכללי הדקדוק שהי' נעלמת?

[בריושמא]

בית, זית ועוד מילים הן דיפטונג.
משמע - שתי תנועות סמוכות בזו אחר זו.
העברית לא 'אוהבת' דיפטונג, ופותרת אותו בדרכים שונות.
לכן ריבוי של זית הוא זיתים, תמיד עם יו"ד.
ואילו ריבוי של בית הוא בתים.
המילה עיר היא מעניינת. עיר ביחיד, וברבים ערים.
אבל יש במקרא: ער מואב. כלומר ער ביחיד.
ויש גם במקרא: ששים עירים. יו"ד בשווא. והכוונה לששים ערים.
הא לך ער = עיר = ערים = עירים. כי מדובר בדיפטונג.

[עזריאל ברגר]

האשכנזים תמיד מבטאים צירה כאילו יש יו"ד אחריו.
הספרדים מבטאים צירה כמו סגול, והאות יו"ד אינה מנוקדת (כמו יו"ד של פניך), כך שיוצא כאילו כתוב בצים/זתים.

[סגי נהור]

בקרב בני עדות המזרח יותר נפוץ לומר חסר,
כך שנשמע בצים זתים, האם כך הוא בכללי הדקדוק שהי' נעלמת?

אכן מדובר ביו"ד נחה שאין הוגים אותה.

[יוסף בניהו]

בית, זית ועוד מילים הן דיפטונג.
משמע - שתי תנועות סמוכות בזו אחר זו.
העברית לא 'אוהבת' דיפטונג, ופותרת אותו בדרכים שונות.
לכן ריבוי של זית הוא זיתים, תמיד עם יו"ד.
ואילו ריבוי של בית הוא בתים.
המילה עיר היא מעניינת. עיר ביחיד, וברבים ערים.
אבל יש במקרא: ער מואב. כלומר ער ביחיד.
ויש גם במקרא: ששים עירים. יו"ד בשווא. והכוונה לששים ערים.
הא לך ער = עיר = ערים = עירים. כי מדובר בדיפטונג.

לא מכיר את המושג שכתר מזכיר
מנין מקורו?
ההסבר הפשוט כמו שכתבו אחריך

[עזריאל ברגר]

ההסבר הפשוט כמו שכתבו אחריך

מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי.

[בריושמא]

לא ביקשתי הסבר של אשכנזים וספרדים, ולא מבטא של צירה וסגול.
כתבתי את המקור לכתיב של זיתים עם יו"ד ולא זתים.
והכתיב הזה נובע מדיפתונג. לאמר, שני צלילים, שתי תנועות.
מושג זה של דיפתונג למדתי אי פעם, לפני חמשים שנה בדיוק, כאשר חבשתי את ספסלי הישיבה נתיב מאיר,
ולמדתי דקדוק לשון הקודש כהלכתו, וגם נבחנתי עליו בחון היטב.
ואם רצונך למצוא את כל המשקלים הללו - פתח לך לוח השמות של ברקלי, מס' 333 - 338, ותרווה נפשך.

[סגי נהור]

ההסבר הפשוט כמו שכתבו אחריך

מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי.

יותר נכון: מר השיב לשאלה ומר אמר דברים שונים שאינם קשורים לשאלה שנשאלה.

[כדכד]

.
המילה עיר היא מעניינת. עיר ביחיד, וברבים ערים.
אבל יש במקרא: ער מואב. כלומר ער ביחיד.
.

לפי רש"י שם המקום של מואב הוא ער בל' עברי ולחית בל' ארמי כך שאין זו דוגמא ללשון יחיד של ערים.