איש_ספר כתב:בפירוש מעצד, כתב רש"י: מעצד - אף הוא כמו קורנס גדול של ברזל לבנין של ברזל.
וכ"ה בישעיהו פרק מד (יב) חָרַשׁ בַּרְזֶל מַעֲצָד וּפָעַל בַּפֶּחָם וּבַמַּקָּבוֹת יִצְּרֵהוּ
אבל החוט המשולש: ר"י מלוניל-מאירי-מיוחס לר"ן שבת שם פי' באופ"א, שהוא כלי שמשייפים בו את הנסרים להסיר מהם נסורת/קליפתם.
עד כמה שידיעותי מגיעות, לא מחליקים נסרים בהכאה, אלא בשיוף.
במיוחס לר"ן: דולדוייר"א [1], סוג של גרזן שמיועד בעיקר לכרות עצים ולהחליק אותם. משתמשים בו דרך הכאה.
זהו הפירוש הרווח למילה. בת"י ישעיה: נַפְחָא מִבַּרְזְלָא חֲצִינָא עָבֵיד [...] לְמִקַץ לֵיהּ אַרְזִין. וכ"ה בת"י ירמיה ובפש' בישעיה וירמיה (עשפא) ובתה"ש (בישעיה, ובנו' השלשה בירמיה), וכ"פ רה"ג
(מובא אצל ריב"ג בש' ובירמיה י-ג, וכ"כ בש"ב יב-לא בשם הגאונים, וכ"ה במקור הערבי של משפטי שבועות בסופו, וראה ר"ש אברמסון, מפי בעלי לשונות, עמ' 192-3, 195, וע"ע פי' הגאונים לכלים יג-ד על 'המפסלות') ר"ח
(שבת קכג ב) והערוך
(מעצד, וראה הע' רי"ן אפשטיין לפי' הגאונים כלים יג-ד), הרמב"ם
(בכלים יג-ד), רש"י
(ב"ק קיט ערכין כג ובירמיה, בשני האחרונים הוא גם לועז: דולדוייר"א), ריב"ג
(במקומות הנ"ל ע"ש, ובש' כלף, וראה באלמרשד אלכאפי) רד"ק
(בש' ובישעיה ובירמיה, ומת': דולדוייר"א) ר"י בן בלעם
(בישעיה) וראב"ש
(מ"א עמ' פד) והרע"ב
(בשבת ערכין ו-ג וכלים יג-ב, ושם: דולדוייר"א; מש"כ במכות ג-ה שרהיטני = מעצד, צ"ע), [ושמא גם רגמ"ה בערכין
(ראה הע' קוהוט בערוה"ש)]. גם בב"ק קיט מבואר שהוא סוג של חצינא. (ושם שנוצרים 'שפאין', קיסמים, ע"י השימוש בו. ובכלים שם מבואר שהוא חד כסכין, וראה גם שם כט-ו 'מעצד של לגיונות'.) וראה עוד בהע' [2].
רש"י בשבת פי' - ע"פ ההקשר, כנראה - שמדובר בסוג של פטיש וקורנס (ובישעיה: מכלי הנפחים). וכ"פ הרמב"ם שם (ומבו' יותר בטיוטה), וראה באלמרשד אלכאפי באריכות. ריב"ג מזכיר פי' זה בשם 'קצת גאונים'
(רס"ג ישעיה מד-יב? [ראה אברמסון שם והע' גושן-גוטשטין לר"י בן בלעם ישעיה שם]; ריב"ג דוחה את הפי' מכח המשנה שבב"ק). 'החוט המשולש', איפוא, אינם אלא מחזירים אותו לפירושו הרווח.
איפה מובא הנוסח 'המעצד'? בכ"י קויפמן (מעיקרה 'ומעצד', ונוסף ב' בה"ש), פרמה, ק"ג
זה ו
זה, ובכל כתה"י שבפריברג: 'במעצד', וכ"ה במאירי עצמו ובש"ר.
________________
[1] דולדוייר"א = doledoire, ובצרפתית מודרנית (וכן באנגלית)
doloire.
רש"י ג"כ מתרגם
מעצד כך (בירמיה ובערכין), וכן גם רד"ק (במקומות הנז', ע"ש) והרע"ב. רש"י מתרגם אל מילה זו גם את: ה
חצינא (שבת קכג ב, עירובין עז ב, ב"ק קיט א, ע"ז טז א, וכ"ה במיוחס לרש"י מו"ק יא א בכת"י אחד), ה
גרזן (ישעיה י-יג), ה
מגל (ביצה לא א ע"ש), ה'
פסל'
(ברכות נז ב, ביצה לג ב, ב"מ פב ב), וה
שרד (ישעיה מד-יג [לברזל!]). ובחבקוק ב יא: כפיס - דולדורש (doldurs), קיסמים היוצאים מן המעצד.
כיום ידועים כמה מיני גרזן שמיועדים לחריטה ופיסול והחלקת עצים, ומשתמשים בהם דרך הכאה, ראה ב
ויקיפדיה. יש מתרגמים את המעצד כ-
adze, ויש כ-
billhook.
על השימוש הרומי בכלים אלו לפיסול עצים (בדרך הכאה, כמובן), ראה R. B. Ulrich, Roman Woodworking, עמ' 16 והלאה ועמ' 337 והלאה, ובמאמרו של קולר (להלן הע' 2) ליד ובתוך הע' 28. [האם יש קשר בין 'מעצד' ו-ascia הלטיני (= adze).]
על זיהוי ה'מעצד של לגיונות' כ-doloire ראה
פה, ליד הע' 53. וראה: D'Amato and Sumner, Arms and Armour of the Imperial Roman Soldier, לפי המפתח (dolabra).
[2] שורש 'עצד', הן בצורתו השמני כשם הכלי הנידון, והן בצורות פועליות, ידוע בשפות שמיות רבות (אוגרית, אכדית, געז, טיגרית, ערבית), ובכולם משמעותו הבלעדית היא קטיפה (בערב' גם: זמירה), והמעצד: כלי-קטיפה. השומרונים מתרגמים את שורש קצר במקרא לרוב ב-'עצד'. גם בלוח גזר המפורסם: ירח עצד פשת. 'עצד' זה קשור היטב עם השורש הארמי (והערבי) 'חצד' (הקשור ל'חצינא'?).
בעברית המקראית שורש זה, בצורתו הפועלי, אינו מתועד. בלשון חכמים ספק אם הוא מתועד פעם אחת: בתו"כ קדשים א ז אין לי אלא קוצר תולש מניין ת"ל לקצור
קוטף מניין ת"ל קצירך - בכת"י וטיקן 66 [פז ב] וכת"י פרמה ובר"ש '
חוצד', ובכת"י ברסלאו חוצ
ר (בכת"י וטיקן 31 'קוצר' וטעות דמוכח הוא, וקשה לדעת ממה נשתלשל), אולם בכת"י אוקספורד Or. 24 '
עצר', ובר"ש: ס"א
עוצד. אין להסיק מהעדר תיעודו שהמילה לא היה בשימוש, כי ייתכן ששימש לסוג פעולה מצומצמת שלא היה עניין להזכירה במקורותנו, וראה תוספתא כפשוטה פאה עמ' 139-140. וראה גם א. קולר, JNES כרך 72-2 עמ' 179 והלאה.
על פי השוואה לשפות השמיות הנז' נראה שהמעצד הוא כלי שבמקורו שימש עבור קטיפה, והושאל (הכלי, או שמו) לנגרות [ויש בכך חיזוק לפירוש הראשון]. לכן, 'המכה בפטיש והמְעַצֵד' - רחוק.