וותיקין - פירושו?

[שמואל דוד]

רש״י במסכת ברכות ט: כתב ״ענוים״ ע״ש

מה השייכות בין עניוות לבנ״א שמשכימים להתפלל?

[מעיין]

אולי בדרך צחות ע"פ מה דאיתא בברכות י ע"ב אמר ר"י ברבי חנינא משום ראב"י כל האוכל ושותה ואח"כ מתפלל עליו הכתוב אומר ואותי השלכת אחי גויך אל תקרי גויך אלא גאיך אמר הקב"ה לאחר שנתגאה זה קבל עליו מלכות שמים
הרי דאם עושה ממש ההיפך היינו דלא זה שאינו אוכל לפני התפלה אלא אדרבה מקדים להתפלל תיכף בזמן הראשון שיודע שהדבר הראשון עליו לעשות הוא לקבל עליו עול מלכות שמים ובלא זה אין לו מציאות לעצמו זה תכלית העניוות
ויובן ביותר ע"פ מה שכתב הבן איש חי בענין הגאוה באכילה לפני התפלה

לאחר שנתגאה זה קבל עליו עליו מלכות שמים. מה שייכות לגאוה בדבר זה שאכל קודם תפילה, ונראה לי בס"ד כי הטעם שצריך להתפלל קודם שיאכל, כדי להראות שהוא אין לו אכילה ושתיה, ולא ממון לקנות בו דבר אלא הכל בא לו מאותו יתברך, משל לאדם שקצב לו המלך פרס לצורך השנה כולה, והיה נותנו לו בתחלת השנה, והוא מתפרנס ממנו בכל יום, אך דרכו בכל יום כשיצא לשוק לקנות אכילה או מלבוש וכיוצא, תחילת הכל ילך לחצר המלך, ויעמוד שם חמש רגעים, ואחר כך ילך לשוק ויקנה ויבא לביתו, אמר לו חבירי למה אתה מטריח עצמך בכל יום על חנם, אמר לו אף על פי שאני מוציא מעות מכיסי וקונה בהם צרכי בית, מכל מקום אלו אינם שלי אלא משל מלך שנתן לי בתחילת השנה, אך באמת אני ואשתי ובני רואין שאני מוציא מעות מכיסי, וידמה משלי הם, לכך אני עושה כן לילך קודם שאקנה לחצר המלך, כדי שאדע אני ואנשי ביתי ונזכור כל עת שאנחנו אוכלים ושותין ולובשין מכיס המלך, וכן הנמשל, לכך האדם צריך לבא כל יום ערב ובקר וצהרים לחצר המלך, היא בית הכנסת, להתפלל על צרכיו, להראות אף על פי שהיא מוציא המעות מכיסו ותיבתו לצורך פרנסתו, לא משלו הם אלא משולחן גבוה בא לו, ועל ידי זכרון זה לא יהיה האדם כפוי טובה, ולכן זה שאכל קודם תפילה שביטל זכרון והוכחה זו, נמצא כאלו הוא חושב שמכוחו ועוצם ידו אכל ושתה, ולכך אומר עליו הקב"ה לאחר שנתגאה זה, שחשב עצמו שאכל משלו, בא לקבל עליו מלכות שמים בתפילה, שמראה עצמו בתפילתו שמידו יתברך הכל:

[עושה חדשות]

ראה עוד - viewtopic.php?f=7&t=39175&p=441175&hilit#p441175

[איש גבעות]

רש״י במסכת ברכות ט: כתב ״ענוים״ ע״ש

מה השייכות בין עניוות לבנ״א שמשכימים להתפלל?

כמדומה שרש"י מוסיף ענוים ומחבבין מצוות.
אולי החיבוב מצווה תולדתה בענווה?
אנשים גאוותנים מחבבים את עצמם ואת כבודם. אנשים ענווים מחבבין את המצוות.

[שמואל דוד]

ייש״כ לכולם

[סליחות]

זכורני שיש בזה בפירוש רס"ג על ברכות. עיי"ש.

[יוסף חיים אוהב ציון]

בים החכמה עמ"ס ברכות ביאר זאת ע"ד הסוד.

[אהרן תאומים]

ממה שבאמתחתי
רש"י ד"ה ותיקין – אנשים ענוים ומחבבין מצוה:
ישנם מקומות שותיקין מתפרש כקדמונים חכמים ומדוע רש"י בחר לפרש בשתי הגדרות מעניינו לותיקין – ענוים – מחבבין מצוה, ונראה שרומז בכך לנאמר בגמ' (במסכת גיטין דף ל"ו ע"ב) השומעים חרפתם ואינם משיבין עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש וכו' , ואלו הם הענוים ששומעים חרפתם ואינם משיבין, ומחבבין מצוה – אוהבים את מצוותיו כהמשכו של הפסוק ואוהביו, ומתפללים כצאת השמש,
ועוד נאמר בארחות צדיקים שער הענווה - אבל במידת הענווה והשפלות מגיע לכל טוב, כי "לענוים יתן חן" (משלי ג לד). וכיון שיש לו חן בעיני הקדוש ברוך הוא, צועק ונענה מיד, שנאמר (ישעיהו סה כד): "טרם יקראו ואני אענה". ועושה מצוות ומקבלים אותם בנחת ובשמחה, שנאמר (קהלת ט ז): "כי כבר רצה האלוהים את מעשיך"; ולא עוד אלא שמתאווה להם, שנאמר (מלאכי ג ד): "וערבה ליי מנחת יהודה וירושלים".

[שמואל דוד]

שו״ע סימן נח - כוותיקין (פי׳ תלמידים כו׳)

מי כתב דבר זה? מה המקור לפירוש זה? מה שייכות תלמידים לוותיקין?

[רוח ממללא]

שו״ע סימן נח - כוותיקין (פי׳ תלמידים כו׳)

מי כתב דבר זה? מה המקור לפירוש זה? מה שייכות תלמידים לוותיקין?

ערוך ערך וותק:ותק (ברכות ט) ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה (ר"ה לב) ותיקין היו משלימין בתורה פי' תלמיד ותיק (א"ב פי' אותיק בלשון יוני איש בעל מדות ומעלות טובות )
ומן הנראה שאין כוונתו שוותיק פירושו תלמיד אלא שמש"כ בר"ה "ותיקין היו משלימין בתורה" היינו תלמיד ותיק (ופירושים אלו אינם מהרמ"א וכמדומה שהמשנ"ב כותב היכן שהוא שהוא טעות על אחד הפירושים הנ"ל)

[שמואל דוד]

יישר כח!

[צופה_ומביט]

רש"י שם כתב וזה לשונו:

ותיקין - אנשים ענוים ומחבבין מצוה.

ונראה שהעיקר הוא חיבוב המצוה, לקיים מצות תפילה בתחילת זמנה / בזמנה המהודר, אבל המילה "ותיקין" בעצמה אין פירושה "מחבבים" ולכן הוסיף רש"י את פירוש מילה זו לפי דעתו, שהם ענוים [וצ"ב היכן נמצאת משמעות זו במילה "ותיקים"], אבל לא משום כך יבטל את עיקר הפירוש מצד התוכן שהוא אנשים המחבבים את המצוות. וכמובן בהכרח שסבר רש"י ששתי תכונות אלה כרוכות זו בזו, ענוים ומחבבים את המצוות, שעל כן לאותם מחבבי מצוות קראה הגמרא "ענוים" [ותיקין]. ומכאן יצא פירוש רש"י כאן: ותיקין - אנשים ענוים ומחבבין מצוה.

ובס"ד ראיתי בתנחומא תזריע סימן ה מקור מפורש לדברי רש"י:

וביום השמיני ימול, אין כתיב שם שיוציא הוצאות על המילה. בא וראה, כמה ישראל מחבבין את המצוות, שהם מוציאין הוצאות כדי לשמור את המצוות ולשמוח בהם. אמר הקדוש ברוך הוא: אתם משמרים את המצוות ותשמחו בהן, אני מוסיף לכם שמחה, שנאמר: ויספו ענוים בה' שמחה וגו' (שם כט יט).

הראיה שלמחבבי המצוות יוסיף ה' שמחה היא מהפסוק "ויספו ענוים בה' שמחה".
ודוק.

ואמנם יש לומר שעיקר דיוק הפסוק הוא מדכתיב "ויספו בה' שמחה" דמשמע שכבר היתה להם שמחה, ולא סתם שמחה אלא שמחה בה', ועליה יוסיף להם הקב"ה שמחה, והיינו שמתחילה היו שמחים במצוות ה' ועל זה יוסיף להם הקב"ה שמחה, וכלשון המדרש בסופו "אתם משמרים את המצוות ותשמחו בהן, אני מוסיף לכם שמחה", אבל יהיה איך שיהיה - השם/תואר שכתב הפסוק לאותם אנשים הוא "ענוים", והא קמן להדיא שאותם מחבבי המצוות השמחים בהן - כינויָים העצמי, מעלתם העצמית, היא: ענוים.
וממש כמו שכתב רש"י בביאור לשון הגמרא, שקראה להם "ותיקין" דהיינו ענוים, שזהו שמם העצמי, ועניינם במה שנוגע לקרי"ש עם הנץ החמה הוא מה שהם מחבבים את המצוות.

[חלא בר חמרא]

סיפרו פעם לפני אחד מגדולי הדור שליט"א שישנם מחמירים שלא להתפלל כותיקין כדי לחשוש לשיטת ר' שמחה וסיעתו שזמן ק"ש רק מהנץ ואילך. [וכן מנהג בריסק]. נענה ואמר בדרך צחות- זהו שכתב רש"י: ותיקין - ענוים, דהיינו שמוותרים ומתפללים לפני הנץ הגם שעי"ז לא יהיו 'מסודרים' לפי כל השיטות...

[במסתרים]

שיטת ר' שמחה וסיעתו שזמן ק"ש רק מהנץ ואילך.

איפה?

וכן דעת ר"ת בתוספות יומא לז: "דאביי נמי הכי ס"ל והא דקאמר לק"ש כוותיקין סימנא בעלמא כלומר סמוך להנץ כוותיקין ולא כוותיקין לגמרי דאילו וותיקין מקדימין ואנו מאחרין אחר הנץ".

מה שאינו לכל השיטות מפורש שם בתוספות לשיטה אחרת "דעיקר חביבות התפלה בשעת הנץ ולהכי קורין ק"ש שלא כדין בשביל חביבות התפלה".

[חלא בר חמרא]

עי' הגה"מ פ"א דק"ש אות ח', והובא בב"י סי' נ"ח

[לוצאטי]

גולינקין - ותיקין - סידרא יג תשנז.pdf

(7.1 MiB) הורד 124 פעמים

[מיללער]

ערוך ערך וותק:ותק (ברכות ט) ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה (ר"ה לב) ותיקין היו משלימין בתורה פי' תלמיד ותיק (א"ב פי' אותיק בלשון יוני איש בעל מדות ומעלות טובות )
ומן הנראה שאין כוונתו שוותיק פירושו תלמיד אלא שמש"כ בר"ה "ותיקין היו משלימין בתורה" היינו תלמיד ותיק (ופירושים אלו אינם מהרמ"א וכמדומה שהמשנ"ב כותב היכן שהוא שהוא טעות על אחד הפירושים הנ"ל)

עי' בהפלאה שבערכין מה שפי' בדברי הערוך.

ועל דברי בעל מוסף הערוך שהביא מלשון יוני מילת אותי"ק ופי' כלומר איש בעל מדות ומעלות טובות - לכאורה הכוונה להמלה הלועזית Ethic - האם כן?