השנה נתעורר לי ספק בקריאת המגילה כדלהלן,
במגילת אסתר [ו,יג] כתיב, וַיֹּאמְרוּ֩ ל֨וֹ חֲכָמָ֜יו, והיינו שהתלישא קטנה מוטעמת מלרע (באות רי"ש) וכן הורגלתי כל השנים וכן שמעתי מהרבה בע"ק. אולם השנה ראיתי בתיקון קוראים א' שהביאו כך, וַיֹּ֩אמְרוּ֩ ל֨וֹ חֲכָמָ֜יו וגו' וכתב שם בהערות דדין התלישא קטנה להיות להיות נסו"א מחמת הקדמא שעל הל' וצריכה להיות מוטעמת מלעיל (באות יו"ד). וטענתו נראית נכונה והתפלאתי שבמה שהורגלתי לקרות ולשמוע כל השנים יהא טעות ושאלתי לכמה בעלי קורא מומחים ורובם הטעימו מלרע ואין מגיד לי פשר הדבר.
והנה ראיתי שהביאו שיש במסורה גדולה שבאות ל' של 'לו' יש בו דגש [דלא כהכלל שאין דגש אחר יהו"א] ויש חומשים שהביאוהו ויש שלא. ונראה לכאו' דהא בהא תליא, דאם יש בו דגש כפי המסורה א"כ הרי הוא כהפסק קצת מהמילה הקודמת ולא ינהוג בו דין נסו"א וא"כ יהא טעמו מלרע, אולם אם אין בו דגש אז צריך לנהוג בו הכלל של נסו"א.
ודוגמא לדבר מצאתי בפרשת וירא [יט,ה] וַיִּקְרְא֤וּ אֶל־לוֹט֙ וַיֹּ֣אמְרוּ ל֔וֹ אַיֵּ֧ה הָֽאֲנָשִׁ֛ים, שבזה הטעם מלעיל כדין נסו"א, ולהלן שם [יט, ב] וַיֹּֽאמְר֣וּ לֹּ֔א כִּ֥י בָֽרְח֖וֹב נָלִֽין, הטעם מלרע, ולכאו' משום הדגש שבלמ"ד.
יואילו נא חו"ר אתרא הדין לדון האם נכון הדבר בכללי הדקדוק ואיך ידוע להם ההטעמה הנכונה בקרא דאסתר.
בשולי הדברים אוסיף מה שראיתי בתיקון קוראים 'סימנים' בזה, בשנים קודמות הדפיס במלרע, בשנת תשע"ד כתב בהערות שצ"ל מלעיל מדין נסו"א אבל לא תיקנו בפנים הספר, וגם הביא את המסורה שיש דגש בלמ"ד וגם זה לא הכניס בפנים, ובשנת תשע"ה כבר תיקנו בפנים.
ומדי עברי בין כמה מהדורותיו של תיקון סימנים ראיתי שבשנת תשע"ד כתוב [ח,ט] ואל האחשדרפנים והפחות במונח תחת תיבת והאחשדרפנים ובלי מקף, אולם בשנת תשע"ה כתוב וְאֶ֣ל הָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִֽים־וְהַפַּחוֹת֩ במקף ובלי טעם.... וצ"ע בכ"ז