כתב האבן עזרא
אבן עזרא הפירוש הארוך שמות פרק א פסוק ט (פרשת שמות)
ממנו. כל ממנו בספרי אנשי מזרח סימן לרבים הנו"ן רפה כמשפט להפריש בינו, ובין, ממנו פנה (זכרי' י, ד), שהוא סימן לשון יחיד שאיננו נמצא בפני המדבר, שהוא דגוש כמשפט. וכל ספרי מערב שניהן דגושין בין שהוא סימן לשון יחיד, ובין שהוא סימן לשון רבים, והיה כן, כי ממנו לשון יחיד דגוש הפך המנהג, כי מלת אני רפה, וכן מלת נחני ד' (ברא' כד, כז), והנה מלת מן כפולה, ונדגש הנו"ן ממני לחסרון הנו"ן האחר, כאילו היה ממנני, כי הנו"ן הראשון תבוא עם אות המ"ם כאילו היא נון ני, לסימן המדבר. א"כ יהיה איש ממנו (שם כג, ו), שהוא לשון רבים כאילו הוא ממננו. וטעם נו"ן ממנו דגוש להתבלע הה"א בחסרון, כי יאמר מן ישמור, ישמרו, אשר יקראו (ירמי' כג, ו), אויב ירדפו (הושע ח, ג), והוא המעט, כי הרב ישמרהו (תה' מא, ג), רק ישמרו דהרך קצרה, כמו והנהו עושה מלאכה (ירמי' יח, ג), שהוא כמו והנה הוא, והנה נצב (במד' כג, ו). ופעמים יוסיפו הנו"ן, ישחררוני ולא ימצאונני (משלי א, כח), תברכני נפשך (ברא' כז, יט) כמו תברכנני, זובח תודה יכבדנני (תה' נ, כג), יסובבנהו, יבוננהו יצרנהו (דבר' לב, י). ופעמים יבלעו הה"א בנו"ן, ולא ישמרנו בעליו (שמות כא, כט):
והיוצא מזה שהדגש בא כדי למלא אותיות החסרות מן המילה. ומילה אחת כמו ממנו, לפעמים לא יודגש מכיון שאינה חסרה אות. האם כלל זה מתאים עם הכלל שאחרי תנועה קלה יהיה האות הבא אחריה מודגשת (אם אינה מנוקדת בשווא)?