רא"ב בספר תשבי כתב:מר... ובמשקל אחר מרן דבשמיא הנו"ן נוספת, ואינה לכנוי המדברים כי היה צריך שתי נוני"ן כמו שאומרין מרנן ורבנן
לדבריו, 'מר' ו'מרן' הם שתי צורות משם אחד.
ואין 'מרן' מר שלנו, דא"כ הול"ל 'מרנן'.
שאלה א. צ"ע דאם צריך ב' נוני"ן ל'שלנו', נמצא 'מרנן' הוא 'מר' [לשון יחיד] שלנו, ולכאורה לא נראה כן ב'יקום פורקן', ואיך מפרש כל 'רבנן' בגמרא?
הגהות רגלי מבשר כתב:ולכנוי המדברים מרנא, עיין ע"ז יא:
שם איתא "אחוה דמרנא", פרש"י "אחיו של אדונינו", והיינו ד'מרנא' הוא 'מר שלנו'.
ונחלק עליו
המגיה, ותוכן דבריו כתב:מרנא הוא 'מר שלי',
מרן הוא 'מר שלנו',
וכינוי המדברים דהיינו לשון רבים הוא 'מרנן'.
שאלה ב. לכאורה טעה בכל דבריו: מרנא הוא 'מר שלנו' כמ"ש רש"י וכן מובן בגמרא.
'מרן' אינו 'מר שלנו' לפי דעת הבחור.
"כינוי המדברים דהיינו לשון רבים" לכאורה ר"ל שהאדונים רבים, אבל לאו היינו 'כנוי המדברים'.
מאן ינהר לן עיינין