לוצאטי כתב:עקביה כתב:תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף לט עמוד ב
ת"ר: שור חרש שוטה וקטן שנגח - רבי יעקב משלם ח"נ. ר' יעקב מאי עבידתיה? אלא אימא, רבי יעקב אומר: משלם ח"נ.
זה סגנון הומורי. אף כי אין זה אומר שאין דברים אלה קודש קדשים ושאין במשפט זה סודות (ר"י אירגס כותב בשומר אמונים על הקטע המסוים הזה שיש בו סוד).
אינו סגנון הומורי, אלא ציטוט מברייתא מא"י שכדרך הירושלמי חסרה בה המילה 'אומר', ופיסוקה: ר' יעקב, משלם חצי נזק. וזה תירוץ הגמ'.
ישראל אליהו כתב:מי שכותב שהתלמוד הוא אוסף של חוק... סיפורי מעשיות, ושל הומור, ולא מוסיף מיד: שודאי שבכל דבר כזה יש עומק, ונפק"מ למעשה, אינו יודע ללמוד. והבנתו שטחית.
דרך אגב, מהגמ' שאמרה "וכי חולדה נביאה היא", למד הבא"ח דין מסויים שאיני זוכרו כעת במדוייק.
אוצר החכמה כתב:אני אישית לא היה עולה בדעתי שקטע זה בגמרא הוא לשון בדיחה והומור וזה אחת הסיבות ששאלתי איפה יש בכלל? שכן באופן כללי התחושה היא שאין כמעט סגנון של כתיבה בבדיחותא בש"ס, ואין בעניין הזה לא חיסרון ולא יתרון אלא כן הוא, לעומת זאת דרך של סיפור יש בש"ס (גם לא כ"כ הרבה). מדוע חז"ל בחרו להטמין את סודות התורה בסיפורים ולא בדברי בדיחותא, אפשר אולי להוציא מזה איזה מסקנה ואולי לא.
צעיר_התלמידים כתב:אוצר החכמה כתב:אני אישית לא היה עולה בדעתי שקטע זה בגמרא הוא לשון בדיחה והומור וזה אחת הסיבות ששאלתי איפה יש בכלל? שכן באופן כללי התחושה היא שאין כמעט סגנון של כתיבה בבדיחותא בש"ס, ואין בעניין הזה לא חיסרון ולא יתרון אלא כן הוא, לעומת זאת דרך של סיפור יש בש"ס (גם לא כ"כ הרבה). מדוע חז"ל בחרו להטמין את סודות התורה בסיפורים ולא בדברי בדיחותא, אפשר אולי להוציא מזה איזה מסקנה ואולי לא.
אני מתפלא עליך ביותר, אין כמעט דף בגמרא שאין בו איזה לשון בדיחותא כמו אטו חילק ובילק ירתי להו, צודנניתא בעית למיכל, גמלא במדי אקבא רקדא הא קבא והא גמלא והא מדי ולא רקדא, קרי עלייהו בני קטורה וכדו' ומלבד זה יש המון סיפורים כמו מעשה באמא שלום והחכם הנוצרי ומפורש שרבה היה מתחיל עם מילתא דבדיחותא.
כמובן שהחוקרים הזרים מוצאים בכל דבר ליצנות כמו שראיתי לפרופ' יוסף דן שברור לו שהגמ' רבא ברא גברא הם בדיחה בגלל שהאותיות ר' ב' וא' חוזרות בו.
קו ירוק כתב:הרב בעצם
אין צורך לענות על כך...
אולי רק להזכיר את הסיפור עם הגרעק"א ונכדי ר"פ מקוריץ - מדפיסי סלאויטה שאמרו שהטעו את הרעק"א, ועל עונשם אחרי שהגרעק"א הפטיר שעל כבוד התורה איננו מוחל.
(אגב, תמיד אני נפעם שהם נענשו בעוה"ז מיד, ונתכפר להם, ועל גודל יראתם וחרדתם מהקב"ה גם בזמן היסורים).
קו ירוק כתב:הרב בעצם
גם הצדוקים נשפטו שלא בפניהם מבלי יכולת להביע את דעותיהם אצל החכמים
קו ירוק כתב:רב גימפעל.
יש דברים מחרידים כל לב. מעוררים סלידה למי שחונך במסורת ישראל סבא.
אבל נצרתי את לשוני.
למה אתה מחרחר ריב
אך דבר אחד יודע אני,
שהיו מגדולי ישראל שעודדו את אבן ישראל להמשיך להוציא את פירושו
קו ירוק כתב:כנראה אלו עולמות שלא ייפגשו לעולם - עדי תרב הדעת וחכמה בחוץ תרונה
אוצר החכמה כתב:לוצאטי כתב:עקביה כתב:תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף לט עמוד ב
ת"ר: שור חרש שוטה וקטן שנגח - רבי יעקב משלם ח"נ. ר' יעקב מאי עבידתיה? אלא אימא, רבי יעקב אומר: משלם ח"נ.
זה סגנון הומורי. אף כי אין זה אומר שאין דברים אלה קודש קדשים ושאין במשפט זה סודות (ר"י אירגס כותב בשומר אמונים על הקטע המסוים הזה שיש בו סוד).
אינו סגנון הומורי, אלא ציטוט מברייתא מא"י שכדרך הירושלמי חסרה בה המילה 'אומר', ופיסוקה: ר' יעקב, משלם חצי נזק. וזה תירוץ הגמ'.
יש"כ על ההבהרה. ומובן שאין בזה סתירה לדברי מהר"י אירגס ג"כ. כי דברי חז"ל כולם שקולים בפלס ועצם העובדה שהמימרא המסויימת הזאת הובאה בתלמוד באופן כזה ללמד יצאת גם על ענייני סוד שדרך כל התורה.
פלגינן כתב:קו ירוק כתב:השנים האחרונות הטיבו להראות שגם לציבור שלא השכיל לעיין בספרי הקודש והתלמוד, ישנם פירושים על טהרת הקודש שמנגישים את החומר באופן בהיר, כדוגמת שוטשטיין.
עקרונית נכון, אם כי גם בשוטנשטיין כבר מצאו אנשים מקום להילחם, למשל נגד מה שהביאו דברי הרש"ר הירש שאין פגיעה בחז"ל לומר שטעו בענייני הטבע שהתבררו בימינו כלא נכונים, ובזמנו יצאו על כך בחרם מרבית גדולי ישראל הליטאיים. [ראה: ר"ח רפפורט, 'בענין הדפסת הגמרא עם תרגומים ופירושים חדשים', אור ישראל טבת תשס"ח. אגב אעיר, מקריאה מהירה של מאמרו נראה כי משום מה הוא משדר הערכה רבה למפעלו של שטיינזלץ [חרף הביטויים הצורמים בשלל ספרי שטיינזלץ, כפי שהתפרסם בשעתו] למול נימה ביקורתית על שוטנשטיין, מה שמחשיד מאוד באינטרסנטיות, ואולי בחפזי טעיתי].קו ירוק כתב:אגב, הפירושים לתנ"ך ע"י אסכולת מבקרי המקרא עפרא לפומייהו, אינם פירושים אלא דברי הבל וכפירה בקב"ה. זו מוצא מחשבתם ולאור זה הם כותבים את פירושם, וזה כולל גם את ליבוביץ וחבורתה.
דבריך נכונים בעיקרם, אבל ההכללה גסה; ליבוביץ נלחמה חזק נגד מבקרי המקרא, כשביטוי משמעותי לכך היה במהלך התקפתה החריפה נגד ר' מרדכי ברויאר שהחליט שבמידת מה הוא מקבל את עצם טענת מבקרי המקרא שיש סתירות, אף שלא הסכים לכך שמדובר ביצירה אנושית גרידא [כשהוא מציג גם את דברי הגבו"א על דה"י].
ראה בהרחבה על פרשייה זו: ח' דויטש, נחמה: סיפור חייה של נחמה ליבוביץ, פ"ט, תל-אביב 2008, עמ' 192 ואילך.
איש גלילי כתב:אציין רק שלפני כמה חדשים יצא הגר"מ מאזוז באמירות די חריפות נגד החרם על הש"ס של הרב שטיינזלץ, ובתוך דבריו שבחו מאד.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 35 אורחים