דרכו של רבי אברהם אבן עזרא בפירושי פשט בניגוד לחז"ל בהלכה

[סורגים]

דברי האב"ע הם מרפסין אגרין שכתב ואם פטר רחם בבהמה טמאה כמו חמור בניגוד גמור למה שאמרו בגמ' חמור דווקא.
והנה ידועים דברי האב"ע בהקדמה שכתב שהוא מפרש בכתובים גם בניגוד לדעת חז"ל אך מדגיש שם שכל זה רק בדברים שאינם להלכה.
וכאן כותב להדיא דלא כחז"ל גם בדבר הלכה.
וצ"ע.

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... &pgnum=117

http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?22030&
רק בתורות ובמשפטים ובחקים, אם מצאנו שני טעמים לפסוקים, והטעם האחד כדברי המעתיקים, שהיו כולם צדיקים, נשען על אמתם בלי ספק בידים חזקים. וחלילה חלילה מלהתערב עם הצדוקים, האומרים כי העתקתם מכחשת הכתוב והדקדוקים. רק קדמונינו הי' אמת, וכל דבריהם אמת וד' אלוקים אמת ינחה את עבדו בדרך אמת.

[לייטנר]

לא תמיד הכיר ראב"ע את דברי חז"ל על בורים.

[ארי שבחבורה]

הראב"ע אינו היחיד שעשה כן.
הרשב"ם ורבינו יוסף בכור-שור בפירושיהם על התורה מפרשים כמה וכמה פעמים פסוקים מן החלק ההלכתי שבתורה לפי פשוטו של מקרא בניגוד מוחלט לדרשות חז"ל, ועליהם קצת קשה לומר שהם לא הכירו את דברי חז"ל על בורים.

[לייטנר]

גישת הרשב"ם ביחס לחז"ל וגישת ראב"ע ביחס לחז"ל שונות בתכלית השינוי, ועיקרו של השינוי בא בגלל עמדת הכח של רשב"ם כנציג אותנטי של ביהמ"ד, בניגוד לזו של ראב"ע.

[סורגים]

אם הבנתי נכון אין כל קשר בין הרשב"ם לראב"ע - הרשב"ם טען שיש לפרש את הכתובים מתוך הכתובים עצמן והתורה אינה כספר החתום ומשום כך היה מתנגד לרש"י שהיה מסתמך על דברי חז"ל לפרש קשיים בפסוקים, משא"כ ראב"ע ז"ל תפס שאין צריך להאמין לכל מדרשי חז"ל והוא חוזר עליהם יותר מפעם אחד.

וראה בקטעים המצורפים בזה איך הרשב"ם מתייחס בהערצה לפירוש רש"י.
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... &pgnum=335

ידעו ויבינו יודעי שכל כי לא באתי לפרש הלכות אעפ"י שהם עיקר, כמו שפירשתי בבראשית. כי מיתור המקראות נשמעין ההגדות וההלכות, ומקצתן ימצאו בפירושי רבינו שלמה אבי אמי זצ"ל. ואני לפרש פשוטן של מקראות באתי, ואפרש הדינין וההלכות לפי דרך ארץ. ואעפ"כ ההלכות עיקר

ובסוף ספר שמות כתב בזה"ל
ואשר שם לבו לדבר יוצרינו אל יזוז מנימוקי זקני רבנו שלמה ואל ימוש מהם, כי רוב הלכות ודרשות שבהם קרובים לפשוטי המקראות, משינוי הלשון יש ללמוד כולם, וטוב אשר תאחוז אשר פירשתי, וגם מזה אל תנח ידיך.

[לייטנר]

אם הבנתי נכון אין כל קשר בין הרשב"ם לראב"ע - הרשב"ם טען שיש לפרש את הכתובים מתוך הכתובים עצמן והתורה אינה כספר החתום ומשום כך היה מתנגד לרש"י שהיה מסתמך על דברי חז"ל לפרש קשיים בפסוקים, משא"כ ראב"ע ז"ל תפס שאין צריך להאמין לכל מדרשי חז"ל והוא חוזר עליהם יותר מפעם אחד.

לא מדויק. גם ראב"ע פירש מתוך הכתובים עצמם, אלא שהיה לו הצורך להתכופף לדברי חז"ל במקום הלכתי, כשהפשט סתר את דבריהם. בניגוד לרשב"ם שלא נרתע מלפרש בשונה מדבריהם. השווה, למשל, פירושיהם על "וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך".

[בברכה המשולשת]

או לגבי יום השבת

[סורגים]

אם הבנתי נכון אין כל קשר בין הרשב"ם לראב"ע - הרשב"ם טען שיש לפרש את הכתובים מתוך הכתובים עצמן והתורה אינה כספר החתום ומשום כך היה מתנגד לרש"י שהיה מסתמך על דברי חז"ל לפרש קשיים בפסוקים, משא"כ ראב"ע ז"ל תפס שאין צריך להאמין לכל מדרשי חז"ל והוא חוזר עליהם יותר מפעם אחד.

לא מדויק. גם ראב"ע פירש מתוך הכתובים עצמם, אלא שהיה לו הצורך להתכופף לדברי חז"ל במקום הלכתי, כשהפשט סתר את דבריהם. בניגוד לרשב"ם שלא נרתע מלפרש בשונה מדבריהם. השווה, למשל, פירושיהם על "וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך".

כמוני כמוך.

אכן כך, שניהם פירשו מתוך הכתובים עצמם. אך הגישה שלהם לדברי חז"ל שונה בתכלית.
ואפשר שלעיל מזה לא הובנתי כראוי.

הרשב"ם פירש כפי שפירש מפני שטען שלא יתכן שהתורה ניתנה כספר חתום, ובלי דרשות חז"ל אי אפשר להבינו. וכתב את פירושו אלא כדי להראות כי ניתן להבין את התורה מתוך הכתובים עצמם מבלי להזדקק כלל לדברי חז"ל, ואין בדבריו כל זלזול בחז"ל – יתירה מכך, הרשב"ם מציין שאין לסמוך להלכה על פירושו, כלומר, פירושו אינו בהכרח אמת ונועד אלא כדי להוכיח שהתורה אינו כספר החתום וכנ"ל. - ומשום כך אין הרשב"ם מבדיל בין החלק הסיפורי לבין החלק ההלכתי. כאשר בשניהם דעתם של חז"ל גובר, ולא בא לחלוק על חז"ל גם לא בחלק הסיפורי.

משא"כ הראב"ע פירש כפי שפירש מפני שסבר שאין עניין להאמין לכל מה שאמרו חז"ל וכפי שאומר שוב ושוב אם קבלה היא נקבל. לכן בבואו לפרש את החלק ההלכתי הוצרך להתאים עצמו לחז"ל שאם לא כן מה בינו לבין הצדוקים חלילה. וכפי שכותב בהקדמה.
--
הפלא הוא מדוע הרמב"ם מצווה את בנו לעסוק רק בפירוש הראב"ע האם הרמב"ם הסכים לגישה שלו שאין הכרח לקבל את מה שדרשו חז"ל.

[בברכה המשולשת]

הפלא הוא מדוע הרמב"ם מצווה את בנו לעסוק רק בפירוש הראב"ע האם הרמב"ם הסכים לגישה שלו שאין הכרח לקבל את מה שדרשו חז"ל.

כפי שכבר הראה הרה"ג יצחק שילת שליט"א- "צוואת הרמב"ם " הנ"ל מזוייפת לגמרי.

[זרע הארץ]

חשוב לציין לדברי הרמב"ן בפרשי מסעי בסוגיית ערי מקלט שפירש שרק שש ערים היו למקלט, ושאר המ"ב לא היו אלא ערי לויים ולא למקלט, וזה על דרך הפשט ודלא כמו שדרשו חז"ל בפ"ב דמכות, יעו"ש בד' הרמב"ן, והמבואר בזה בהדיא דאף להרמב"ן (!!!) שייך לפרש אף את מקראי ההלכות על דרך פשט, אלא דכלפי הלכה למעשה קובעת דרך הדרש של חז"ל.
ובזה יתפרש מה שמצאנו כל מיני פירושים הנוגדים את ההלכה, וכמו היבום של יהודה לתמר, או הקושיות הידועות על התרגום למגילת רות, וצריך לומר שמצד הפשט לא רק האח מייבם אלא כל מי שהוא מהמשפחה, אלא שע"ד הדרש ההלכתי אין לזה מקום, ובפועל הלכה כמותו, והרבה דברים יתבאו לפ"ז.

[כולל יונגערמאן]

לא תמיד הכיר ראב"ע את דברי חז"ל על בורים.

אתה באמת חושב שהאבן עזרא לא היה מספיק ת"ח, ואברך כולל יש לו יותר ידיעה בדברי חז"ל ממנו?

[עדיאל ברויאר]

תלמיד חכם סיפר לי על קושי שיש לו בדרכו של רבי אברהם אבן עזרא בפירוש התורה בניגוד לדברי חז"ל בעניינים הלכתיים, הצעתי לו להעלות כאן את הדברים, אולי למישהו יש פתרון. וכך הוא כותב:

על "מקץ שבע שנים תעשה שמיטה" פירש הראב"ע ש"מקץ" זה פירושו בתחילת השנה השביעית. וסמך זאת על האמור בפרשת הקהל (דברים לא, י-יג) שהיא "מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה בחג הסוכות", ושם (פס' י) פירש שהכוונה היא לתחילת השנה. ומדבריו במקום אחר (שמות הפירוש הארוך כא, ב; וכן בתהילים קיט, צו) מתבארת ראיה נוספת לזה. בירמיה (לד, יד) נאמר: "מקץ שבע שנים תשַלְחו איש את אחיו העברי אשר יימכר לך ועבדך שש שנים ושילחתו חפשי מעמך". הרי ש"מקץ שבע שנים" הוא במלאת שש, דהיינו בתחילת השנה השביעית. "כי לכל דבר יש לו שני קצוות, והנה פעם ימצא קץ שהוא תחלה, ופעם שהוא בסוף", עכ"ל. ומבואר שהבין ש"התחלה" אין פירושה התחלת המנין (דהיינו התחלת שבע השנים), אלא התחלת היחידה האחרונה של המנין (דהיינו התחלת השנה השביעית). וכך מתבאר בדבריו במקומות נוספים (במדבר יג, כה; דברים ט, יא; שם יד, כח).
וזה לכאורה סותר לקבלת חז"ל, שאמרו בספרי (פרשת ראה קיא): "מקץ שבע שנים, יכול מתחלת השנה או בסופה, הרי את דן, נאמר כאן קץ ונאמר להלן (בפרשת הקהל, דברים לא, י) קץ, מה קץ האמור להלן בסופה ולא בתחלתה אף קץ האמור כאן בסופה ולא בתחלתה", ע"כ. וכך אמרו בגמרא (ערכין כח ע"ב), ששביעית משמטת בסופה. והוא ע"פ מה שחז"ל "קיבלו וראו שהיה ההקהל בחג הסוכות של השנה השמינית, היא השנה שאחר השמיטה" (לשון הרמב"ן דברים טו, א, ע"פ משנה סוטה מא ע"א).
התומים (סי' סז סקכ"ו) הציע שכוונת ראב"ע כדברי הרא"ש (גיטין פ"ד סי' כ), ששמיטת הכספים מתחילה בתחילת השביעית ונגמרת בסופה (לאו ד"לא יגוש" חל כבר מתחילת השנה, ועשה ד"שמוט" חל רק בסופה). אבל הרא"ש להדיא חילק בין "מקץ שבע שנים תעשה שמיטה" שהוא בסוף השמיטה, לבין "לא יגוש וכו' כי קרא שמיטה" שהוא בתחילתה. והראב"ע פירש כאן את "מקץ" שלא כדברי חז"ל.
ולכאורה ראיית התומים: "כי ח"ו לומר שהיה בו שמץ מינות לחלוק אקבלת חז"ל", אינה טענה, שכן ר"א מפרש פשט ולא עוסק בהלכה (ומפורסמים דברי הרשב"ם ריש פרשת וישב על הפשטות המתחדשים בכל יום). והפאת השלחן (סי' כט בית ישראל סקצ"ו) כתב יותר מזה, שגם לפי חז"ל כך הוא פשטיה דקרא, שהרי בספרי התלבטו כיצד לפרש, ורק מחמת הגז"ש הכריעו שמקץ דהכא סוף הוא.
אלא שראב"ע עצמו בהקדמתו לפירוש הארוך ("שיטה אחרת", הדרך החמישית) כתב להדיא בזה"ל: "רק במצות וחוקים אסמוך על קדמונינו, וכפי דבריהם אתקן דקדוק לשוננו"; ומש"כ לפנ"כ (הדרך הרביעית) שאם דברי חז"ל מכחישים את שיקול הדעת "נאמר כי זאת החכמה ממנו נעלמת וכו' גם לא נאמין שהוא כמשמעו", אינו מתיישב בענייני הלכה. וצ"ע.

[יאיר]

עיין כאן באות ב' ובכוכבית למטה:
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?6599&&page=4
והעתיקוהו עם ההערה ב''פנינים משלחן הגר"א'' וב''המאור הגדול'' (ליקוטים של חידושי הגר"א לתנ"ך ולש"ס).

"דא עקא"..שב'אדרת אליהו' להגר"א כותב בדיוק כמו האב"ע...
(וההסבר הוא כמובן שפשט לחוד ודרש לחוד וכמ"ש הגר"א במקום אחר).

[אריסמנדי]

אי אפשר לתרץ את ראב"ע ע"פ דעת רשב"ם, כי בדיוק נקודה זו עומדת בשורש מחלוקתם העקרונית בפירוש המקרא.
ראב"ע אינו מכיר ברבדים שונים. לדעתו יש רק פירוש אחד אמיתי למקרא, וע"כ הוא משתדל להראות שפירוש חז"ל הוא הפשט ואם אינו מצליח בזה הוא מבטל את דעתו מפניהם, ולפעמים הוא מוריד את הדרש לדרגת אסמכתא בלבד. כל זה רק בדרשות הלכה.
רשב"ם מלכתחילה רואה את הפשט והדרש כשני רבדים שונים ואמיתיים שאינם צריכים להתחשב זה בזה.

[אחימעץ]

הרב עדיאל
לא פחות קשים הם דברי הראב"ע שהביא כת"ר שמועד ההקהל הוא בשנת השמיטה עצמה, למה מזה מתעלם כת"ר?

[עדיאל ברויאר]

אי אפשר לתרץ את ראב"ע ע"פ דעת רשב"ם, כי בדיוק נקודה זו עומדת בשורש מחלוקתם העקרונית בפירוש המקרא.
ראב"ע אינו מכיר ברבדים שונים. לדעתו יש רק פירוש אחד אמיתי למקרא, וע"כ הוא משתדל להראות שפירוש חז"ל הוא הפשט ואם אינו מצליח בזה הוא מבטל את דעתו מפניהם, ולפעמים הוא מוריד את הדרש לדרגת אסמכתא בלבד. כל זה רק בדרשות הלכה.
רשב"ם מלכתחילה רואה את הפשט והדרש כשני רבדים שונים ואמיתיים שאינם צריכים להתחשב זה בזה.

ידוע לך על מקום שראב"ע מתייחס לדרכו בהקשר זה במפורש (חוץ מהקדמתו הנ"ל)?

לגבי דברי הרב אחימעץ - התלמיד חכם שהעביר לי את השאלה כתב לי שכמובן הינך צודק, והיינו הך. (אני לא מונח בדברים, מקווה שאתה מבין למה הכוונה)

[וירטואלי]

האברבנאל כתב בשם חז"ל שמועד מצות הקהל בסוכות של שנת השמיטה!
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... &pgnum=116

[אריסמנדי]

קישור לדוגמאות מפירוש ראב"ע:
http://webcache.googleusercontent.com/s ... iw&ct=clnk

בהקדמת הפירוש הארוך האריך בענין, ובתוך דבריו כתב:
"הרביעית היא דרך סלולה לקדמונינו/ היא הרשומה בתלמודינו, כי הם בנקודה בעצמה / גם סביבה. ופעם יראו שהם בחוץ / כי פעם יפרשו הכתוב כמשפטו / על דרך פשוטו, ופעם ידרשו בו דרש / לסוד עמוק או מפורש...
וככה נעשה אם מצאנו בדברי הקבלה דבר שיכחיש הכתוב, נבקש איזה מהם הוא האמת לבדו, ונתקן את השני העומד כנגדו, כי יש מקומות שידרשו בו קדמונינו לזכר ולאסמכתא בעלמא. והם ידעו הפשט, כי להם נתנה כל חכמה, כאשר דרשו (בבא בתרא קיא:) "וירש אותה" (במדבר כז, יא) שהאיש יורש את אשתו, כי הייתה קבלה גמורה בידם מפי הנביאים, ושמו זה הכתוב לזכר ולסימן לקוראים. ואין ספק שהנחלה לשאֵר תנתן.
[...]
הדרך החמישית / יסוד פירושי עליה אשית / לבאר כל כתוב כמשפטו / ודקדוקו
ופשוטו / רק במצות וחוקים / אסמוך על קדמונינו / וכפי דבריהם אתקן דקדוק
לשוננו / וחלילה לי מחטוא לקוני / לשלוח יד לשוני / ברבים ונכבדים בחכמתם
ובמעשיהם / מכל הדורות הבאים אחריהם /
כי כל חוטאם חומס נפשו / והיוצא מדבריהם החוצה דמו בראשו / והוא יבדל מקהל הגולה / וירד חי
שאולה".
ובפירוש הקצר לשמות כא ח: "ואני אומר כלל: כי יש לנו בתורה מקומות ידועים, ששמום חכמינו כדמות אסמכתא,
והעיקר — ידעוהו, כמו 'וירש אותה', כי היה ידוע בהעתקתם שהאיש יירש את אשתו, דרשו זה הפסוק להיות כמו
זכר, כי כל ישראל ידע פירוש הפסוק, שהוא כמשמעו ופשוטו. כי לא יתכן
שיאמר אדם: תנו את נחלת ראובן לשמעון, והוא רוצה הפך הדבר, לתת נחלת שמעון
לראובן... והנכון — שהפסוק הוא כפשוטו, והוסיפו
בו טעם דבר קבלה. וכן 'והיה הבכור אשר תלד' (דברים
כה, ו)...וכן 'לעם נכרי' (שמות שם)... וכזה רבים".
וביסוד מורא פ"ו: ״ומי שיש לו לב יוכל להכיר
מתי אומרים פשט ומתי אומרים דרש, כי אין כל דבריהם על דרך אחת...וכבר פירשתי 'וירש אותה' כי היא אסמכתא בעלמא".
והנה קישור למאמר אחר בענין:
http://www.hum.huji.ac.il/upload/_FILE_1409475839.pdf
(מה שכתבתי לעיל לגבי אי הכרת ראב"ע ברבדים שונים, הכוונה למשמעויות סותרות, לא לרובד העמוק שהוא הפְּנִים של הפשט, הסוד.)

[שלח]

עיין פה
http://www.otzar.org/aspcrops/28184_68_1713436822-352015.asp

[רוצה לידע]

לי נראה דרכו של האב''ע שבמקום שחז''ל פירשו נגד הפשט ע''פ הי''ג מידות הרי אף לדעתם אי''ז הפשט לפשוטו ואי''כ אין בעיה לפרש נגד הדרש, משא''כ במקום שהם פירשו משום שכך קיבלו שכן הוא הפשט, אז אין לפרש נגד קבלתם,

[רבותיי]

רבותיי!
איני מצוי כלל בענינים. ורק אציין רק דפירושו של הראב"ע בענין 'מקץ' יש לו מקבילה בדברי התוס' בקידושין דף לח ע"א: ומקצה שלשת ימים דקאמר יהושע להעם היינו סוף יום שני שסמוך ליום ג' וזהו ביום ל"ב בסופו סמוך לתחלת יום ל"ג כמו ההוא דפסחים (דף יא:) במיפק תרתי ועייל תלת וכן מצינו בירמיה (לד) דכתיב מקץ שבע שנים תשלחו איש את עבדו ופריך בערכין (דף לג.) מאי קאמר והלא עבד יוצא בשש ומשני שש לנמכר ושבע לנרצע פי' שאם פגע בו יובל שנת ז' לרציעתו או למכירתו תשלחהו אלמא אף על גב שהיובל משמט מתחלתו קורא מקץ שבע שנים הכא נמי קרי תחילת יום ג' מקצה שלשת ימים.
הצעיר שבתלמידים

[כנסת ישראל]

מש"כ לעיל שהראב"ע לא הכיר ברבדים שונים וכו', אינו מדוייק עיין בהקדמת ספרו שפה ברורה.
ובכל הנושא יעויין בספר המצויין 'אזן מילין תבחן' על הראב"ע.

[ביקורת תהיה]

בסוף פרשת פר העלם דבר של צבור מעיר הרב אבן עזרא:

וְאִם יִשְׁגּוּ יִשְׂרָאֵל וְלֹא יַעֲשׂוּ אַחַת מִמִּצְוֹת עֲשֵׂה, יַקְרִיבוּ פַּר לְעוֹלָה וְשָׂעִיר לְחַטָּאת.

וחילו מהאמור בסדר שלח: 'וְכִי תִשְׁגּוּ וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר דִבֶּר יְיָ אֶל משֶׁה, וְעָשׂוּ כָל הָעֵדָה פַּר בֶּן בָּקָר אֶחָד לְעֹלָה וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת'.
וכן פירש שם את הכתוב 'וְאִם נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה, וְהִקְרִיבָהּ עֵז בַּת שְׁנָתָהּ לְחַטָּאת':

וְזֶה הַחֵטְא הוּא שֶׁלֹּא עָשׂוּ מַה שֶּׁצִּוָּה לַעֲשׂוֹת.

חייב הרב קרבן חטאת על אי־קיום מצות עשה (שעיר לציבור ושעירה ליחיד), מצוה אשר לא קיבל משה מסיני ולא מסרה ליהושע.

[ביקורת תהיה]

בפרשת סימני דגים מבאר הרב אבן עזרא את הפסוק 'כֹּל אֲשֶׁר אֵין לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת בַּמָּיִם שֶׁקֶץ הוּא לָכֶם' בזה הלשון:

וְהוֹסִיף 'כֹּל אֲשֶׁר אֵין לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת' לִהְיוֹת כְּלָל לְכָל מַיִם, כִּי לֹא הִזְכִּיר בַּתְּחִלָּה רַק הַיַּמִּים וְהַנְּחָלִים.

אומר הרב אסור על מה שנאמר למשה בסיני מפי הדיבור מותר ('בורות שיחין ומערות שוחה ושותה מהן ואינו נמנע').

[ביקורת תהיה]

בפרשת קדושים, במצות נטע רבעי, על פסוק 'וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִת יִהְיֶה כָּל פִּרְיוֹ קֹדֶשׁ הִלּוּלִים לַייָ', מעיר הרב אבן עזרא:

'קֹדֶשׁ הִלּוּלִים' – לְהַלֵּל הַשֵּׁם, וְהַכֹּהֵן יֹאכְלֶנּוּ.

viewtopic.php?f=46&t=1504&p=9855&hilit=%D7%A7%D7%93%D7%95%D7%A9%D7%99%D7%9D#p9860

[לענין]

העוסק בענין זה, של ניהוג הלכה כהאבן עזרא במקם שדעתו מחודשת, יעיין כאן.

תקנות הר''ש לנייאדו.PNG (218.2 KiB) נצפה 7082 פעמים

[אליעזר ג]

דברי האב"ע הם מרפסין אגרין שכתב ואם פטר רחם בבהמה טמאה כמו חמור בניגוד גמור למה שאמרו בגמ' חמור דווקא.
והנה ידועים דברי האב"ע בהקדמה שכתב שהוא מפרש בכתובים גם בניגוד לדעת חז"ל אך מדגיש שם שכל זה רק בדברים שאינם להלכה.
וכאן כותב להדיא דלא כחז"ל גם בדבר הלכה.
וצ"ע.

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... &pgnum=117

http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?22030&
רק בתורות ובמשפטים ובחקים, אם מצאנו שני טעמים לפסוקים, והטעם האחד כדברי המעתיקים, שהיו כולם צדיקים, נשען על אמתם בלי ספק בידים חזקים. וחלילה חלילה מלהתערב עם הצדוקים, האומרים כי העתקתם מכחשת הכתוב והדקדוקים. רק קדמונינו הי' אמת, וכל דבריהם אמת וד' אלוקים אמת ינחה את עבדו בדרך אמת.

מותר לו כהבנה בפשט ולא להלכה לומר שלא כחז"ל וכנראה לכך כוונתו ,כי כפי שהרמבם אומר חז"ל היו צירוף גדול בחכמה ומניין מעבר לכל מה שיכול להיות בשנות הגלות והלכה כמותם והכסף משנה מוסיף שקבלנו על עצמנו את דבריהם ,לכאורה כלומר שגם אם תאורטית היה ביה"ד כאמור הוא לא יחלוק .אבל לפרש שלא להלכה למעשה אפילו בדבר הלכה מותר.

[ביליצר]

אי דיוקים נכתבו באשכול זה ,
אך הערה נכונה על הא"ע כי גם לפי הפשט מה הכריחו לפרש כן ,הרי מפורש חמור !

[ביקורת תהיה]

וכיוצא בזה שמעתי מתרעמים: מה הניע את הרב להוסיף בפרשת נטע רבעי 'והכהן יאכלנו'? כלום הבנת חכמינו ז"ל בכתוב 'ואיש את קדשיו לו יהיו' אינו עולה בקנה אחד עם פשוטו של מקרא?
viewtopic.php?f=46&t=22033&p=620500#p620500

[ביקורת תהיה]

בפרשת נתקים מבאר הרב אבן עזרא את הפסוק 'וְאִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יִהְיֶה בוֹ נָגַע בְּרֹאשׁ אוֹ בְזָקָן' כך:

וְטַעַם לְהַזְכִּיר 'וְאִישׁ אוֹ אִשָּׁה', בַּעֲבוּר הַזָּקָן. וְהִנֵּה פֵּרוּשׁ כִּי יִהְיֶה בוֹ נָגַע בְּרֹאשׁ, אוֹ בְזָקָן לָאִישׁ.

חולק הרב על מר זוטרא האומר בפ"ק דקדושין (וכן הלכה רווחת בישראל) כי גם 'זקן' מוסב על האשה:

הָא דְתַנְיָא 'זְקַן הָאִשָּׁה וְהַסָּרִיס שֶׁהֶעֱלוּ שֵׂעָר – הֲרֵי הֵן כְּזָקֵן לְכָל דִּבְרֵיהֶם', לְמַאי הִלְכְתָא? אָמַר מַר זוּטְרָא: לְטֻמְאַת נְגָעִים. סָלְקָא דַעְתָּךְ אָמֵינָא לִצְדָדִים כְּתִיב: 'אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יִהְיֶה בוֹ נָגַע בְּרֹאשׁ', 'אוֹ בְזָקָן' הֲדַר אֲתָאן לְאִישׁ, קָא מַשְׁמַע לָן.

[האדם]

ז"ל החיד"א ב'שם הגדולים':
הרב בנימין איספינוזא ז"ל עשה באור לפי' הראב"ע לנביאים וכתובים ובהקדמתו מביא מ"ש הרב רפאל אשכנזי ורבני איטליא בכ"י שנתברר להם שתלמידיו של הראב"ע שלחו יד בפירושו והוסיפו מדעתם דברים אשר לא כן. וכל לשון שימצא בחומש ובנביאים שהוא מנגד לדברי רבותינו ז"ל איננו מהראב"ע עצמו רק תלמידיו בלי ידיעתו אחרי מותו שלחו יד והראב"ע וכסאו נקי. זהו תורף דבריהם. ואם כנים הדברים תנוח דעתנו:
אך מה נענה דזמנין רבינו הרמב"ן כותב עליו בתוקף כגון מ"ש פרשת שמות יוצק זהב וכו', והרמב"ן היה סמוך לזמן הראב"ע ונתאמת אצלו כי הוא זה פי' הראב"ע עצמו. אמנם זיל לאידך גיסא דאם כל אותם הלשונות הזרים נגד הדין ורז"ל הם מראב"ע אמאי לא העיר הרמב"ן עליהם, אלא מוכח דאיכא בינייהו שאינם מדברי הראב"ע ושלטו יד זרים לכתוב אשר לא עלה על לבו. ובספר עומר השכחה יש שיר אשר שר ר"ת שכותב בכבוד גדול להראב"ע.
עכ"ל החיד"א.

[איש-אחד]

אי דיוקים נכתבו באשכול זה ,
אך הערה נכונה על הא"ע כי גם לפי הפשט מה הכריחו לפרש כן ,הרי מפורש חמור !

עי' "וְאֵת בְּכוֹר הַבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה תִּפְדֶּה" (במ' יח, טו), וכן "וְאִם בַּבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה וּפָדָה בְעֶרְכֶּךָ" (וי' כז, כז). ועי' "וְאֶת-בְּכֹרוֹת בָּנֵינוּ וּבְהֶמְתֵּינוּ כַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה וְאֶת-בְּכוֹרֵי בְקָרֵינוּ וְצֹאנֵינוּ לְהָבִיא לְבֵית אֱלֹהֵינוּ לַכֹּהֲנִים הַמְשָׁרְתִים בְּבֵית אֱלֹהֵינוּ" (נחמ' י, לז).

[ביליצר]

אכן בחפזי! ועיין שם בא"ע ששוב מדגיש!

[לענין]

ז"ל החיד"א ב'שם הגדולים':
הרב בנימין איספינוזא ז"ל עשה באור לפי' הראב"ע לנביאים וכתובים ובהקדמתו מביא מ"ש הרב רפאל אשכנזי ורבני איטליא בכ"י שנתברר להם שתלמידיו של הראב"ע שלחו יד בפירושו והוסיפו מדעתם דברים אשר לא כן. וכל לשון שימצא בחומש ובנביאים שהוא מנגד לדברי רבותינו ז"ל איננו מהראב"ע עצמו רק תלמידיו בלי ידיעתו אחרי מותו שלחו יד והראב"ע וכסאו נקי. זהו תורף דבריהם. ואם כנים הדברים תנוח דעתנו:
אך מה נענה דזמנין רבינו הרמב"ן כותב עליו בתוקף כגון מ"ש פרשת שמות יוצק זהב וכו', והרמב"ן היה סמוך לזמן הראב"ע ונתאמת אצלו כי הוא זה פי' הראב"ע עצמו. אמנם זיל לאידך גיסא דאם כל אותם הלשונות הזרים נגד הדין ורז"ל הם מראב"ע אמאי לא העיר הרמב"ן עליהם, אלא מוכח דאיכא בינייהו שאינם מדברי הראב"ע ושלטו יד זרים לכתוב אשר לא עלה על לבו. ובספר עומר השכחה יש שיר אשר שר ר"ת שכותב בכבוד גדול להראב"ע.
עכ"ל החיד"א.

כפי זכרוני ראיתי לפני זמן מה במפרשי ראב"ע הקדמונים שנחלקו בדבר טיבו של הפירוש הארוך לשמות, אם כתיבת תלמידים מדוייקת היא או שמא חלו בה ידים. ואיני מוצא עתה.

[לענין]

אבן עזרא - הפירוש הקצר פרשת בא
(ט) והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך - יתכן על ב' פירושים. האחד על דרך קשרם על גרגרותיך כתבם על לוח לבך (משלי ג, ג), ויהי טעם לאות כמו סימן, ומהו שיהיה לאות ולזכרון, הוא כי ביד חזקה, שתשמור כן בלבך ולבנך. וכן הכתוב השני: והיה לך לאות על ידך ולטוטפת בין עיניך (טז), והוא כי בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים (שם). ומלת טטפת (שם) זרה במקרא. ויש אומרים מטעם הטף אל דרום (יחזקאל כא, ב). והפירוש השני להיותו כמשמעו לעשות תפילין של יד ושל ראש, ובעבור שהעתיקו כן חז"ל, בטל הפירוש הראשון, כי אין עליו עדים נאמנים כמו שיש לפירוש השני:

מה כוונת האבן עזרא?
שבכל מקום שיש קבלה של חז"ל חובה לפרש לפיה את הפסוקים?
אכן זוהי דרכו?

[עושה חיל]

כבר מפורסמים דבריו בכ"מ (הלשון דלהלן מהזכרון): 'אם קבלה היא, נקבל!' (ואם לדין/סברא יש תשובה)

[י. אברהם]

ראיתי שר' נחמיה שינפלד (מחבר דעת עזרא) הביא בשם רבי אברהם אריה הכהן ז"ל מלונדון שסבר שהאבן עזרא כתב את כל פירושו לתורה כתגובה על דברי הרס"ג, עיתים מסכים ועיתים מתנגד.
האם זה רעיון חדש או כבר דברו מזה?