א.
סמלים מתקבצים. הַנֵּס והמַטֶּה
בפרשה התקבצו יחד שני דברים אשר מלווים את עם ישראל לאורך שנים רבות ומשתתפים
באירועים דראמטיים בתולדותיה.
מקל נועם -ומקל חובלין.
מַטֶּה האלוקים - של משה ,של אהרון ,שהפך לנחש ,בעשרת המכות, שבקע את הים ,שהוציא מים מהסלע. שהעלה פרחים ושקדים. ושהונח בקודש הקודשים. יש שהביאו פורענות ועונש,
ויש שהיו לרווח והצלה ולסם חיים.
ב.
הראשון לבד -הזיק. והשני לבד הזיק , [שניהם ביחד הצילו].
המַטֶּה.
ח. קַח אֶת-הַמַּטֶּה, וְהַקְהֵל אֶת-הָעֵדָה ... ט. וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-הַמַּטֶּה, .. י. וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶת-הַקָּהָל--אֶל-פְּנֵי הַסָּלַע; וַיֹּאמֶר לָהֶם, שִׁמְעוּ-נָא הַמֹּרִים--הֲמִן-הַסֶּלַע הַזֶּה, נוֹצִיא לָכֶם מָיִם. יא. וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת-יָדוֹ, וַיַּךְ אֶת-הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם; .. יב. וַיֹּאמֶר ה', אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, יַעַן לֹא-הֶאֱמַנְתֶּם בִּי, לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן, לֹא תָבִיאוּ אֶת-הַקָּהָל הַזֶּה, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-נָתַתִּי לָהֶם. [במדבר ,כ.]
ובמדרש- פרקי דר אליעזר ,מ.
רבי לוי אומר, אותו המַטֶּה שנברא בין השמשות נמסר לאדם הראשון מגן עדן,
ואדם מסרו לחנוך, וחנוך מסרו לנח, ונח לשם, ושם מסרו לאברהם, ואברהם ליצחק, ויצחק ליעקב, ויעקב הוריד אותו למצרים, ומסרו ליוסף בנו.
כשמת יוסף ושללו ביתו, נתנה בפלטרין של פרעה, והיה יתרו אחד מחרטומי מצרים, וראה את המַטֶּה ואת האותות אשר עליו, וחמד אותו בלבו, ולקחו והביאו ונטעו בתוך הגן של ביתו, ולא היה אדם יכול לקרב אליו עוד.
כשבא משה לתוך ביתו, נכנס לגן ביתו של יתרו, וראה את המַטֶּה וקרא את האותות אשר עליו, ושלף ידו, ולקחו; וראה יתרו למשה, ואמר: "זה עתיד לגאול את ישראל ממצרים", לפיכך נתן לו את צפורה בתו לאשה, שנאמר "וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה לָשֶׁבֶת אֶת הָאִישׁ" (שמות, ב', כ"א).
ג.
הנחש.
הנחש הפיזי והרוחני טעון בריבוי סמלים כוחות ויכולות, גלויים ונסתרים טובים ורעים, בנגלה והרבה יותר בנסתר ,מאבקים והתמודדויות עם אנשים ומלאכים כוחות ארציים ואנרגיות שמימיות, בעולם בראשיתו וגם באחריתו. וכבר האריכו בכך במדרשים ובספרים.
ובפרשתינו -
וַיְדַבֵּ֣ר הָעָ֗ם בֵּֽאלֹקים֮ וּבְמֹשֶׁה֒ לָמָ֤ה הֶֽעֱלִיתֻ֙נוּ֙ מִמִּצְרַ֔יִם לָמ֖וּת בַּמִּדְבָּ֑ר כִּ֣י אֵ֥ין לֶ֙חֶם֙ וְאֵ֣ין מַ֔יִם וְנַפְשֵׁ֣נוּ קָ֔צָה בַּלֶּ֖חֶם הַקְּלֹקֵֽל׃ ווַיְשַׁלַּ֨ח יְקוק בָּעָ֗ם אֵ֚ת הַנְּחָשִׁ֣ים הַשְּׂרָפִ֔ים וַֽיְנַשְּׁכ֖וּ אֶת־הָעָ֑ם וַיָּ֥מׇת עַם־רָ֖ב מִיִּשְׂרָאֵֽל׃
ד.
המַטֶּה והנחש.
נחש על הַנֵּס - היינו על מַטֶּה.
כאן תפקיד המַטֶּה שולי. ועיקרו הנחש ויותר נכון למי שמשעבד ליבו לשמיים.
ומ"מ בשלב זה בפרשה מתחברים שני הסמלים הנחש והמַטֶּה להציל את עם ישראל.
וַיֹּאמֶר יְקוק אֶל-מֹשֶׁה, עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף, וְשִׂים אֹתוֹ, עַל-נֵס; וְהָיָה, כָּל-הַנָּשׁוּךְ, וְרָאָה אֹתוֹ, וָחָי. ט וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת, וַיְשִׂמֵהוּ עַל-הַנֵּס; וְהָיָה, אִם-נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת-אִישׁ–וְהִבִּיט אֶל-נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת, וָחָי.
נכון- ! !. הַנֵּס אינו המַטֶּה המפורסם. ובכל זאת הינו מַטֶּה .
סופו רע.
“וְכִתַּת נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה, כִּי עַד הַיָּמִים הָהֵמָּה הָיוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל מְקַטְּרִים לוֹ; וַיִּקְרָא לוֹ נְחֻשְׁתָּן” (מלכים ב’ י”ח, ד’).
ה.
הנחש בתנ"ך.
כנ"ל הנחש מהווה מקור למסורת ארוכת טווח ומאופיינית בכוחות משיכה ורתיעה כאחד.
ולכן אנו מוצאים אותו כסמל לתכונות שונות והפוכות .
ראשית הימים.
בסיפור גן עדן נודע לנחש תפקיד חשוב בהחטאתם של אדם וחווה.
הקללה שהוטלה על הנחש - "עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ, וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה וּבֵין זַרְעֲךָ וּבֵין זַרְעָהּ" ובעקבות כך גזירת המוות.
בשמות מתואר איך מַטֵּהוּ של משה נהפך לנחש, כאות ומופת לאמיתות שליחותו.
בהמשך מתואר איך מַטֵּהוּ של אהרון הופך לתנין, ובולע את תניני החרטומים.[רש"י התנין הוא הנחש.
בברכת יעקב, משמש הנחש כסמלו של שבט דן.
נשיכת הנחש נחשבת במקרא כסכנה גדולה. והוא מוזכר כאחת הסכנות להולכי המדבר,
והוא משמש כשליח המעניש את עם ישראל על תלונותיהם.
נחש הנחושת שימש את משה לריפוי נשוכי הנחש,
והוא הושמד על ידי חזקיהו המלך בעקבות הפיכתו לעבודה זרה.
הנחש משמש גם כסמל לשימוש רע בכוח הדיבור של בני אדם ("שָׁנֲנוּ לְשׁוֹנָם כְּמוֹ נָחָשׁ").
ו.
ובחזל -
בליעת משה.
"וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה' וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ. וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר וַתִּכְרֹת אֶת-עָרְלַת בְּנָהּ וַתַּגַּע לְרַגְלָיו וַתֹּאמֶר כִּי חֲתַן-דָּמִים אַתָּה לִי. וַיִּרֶף מִמֶּנּוּ אָז אָמְרָה חֲתַן דָּמִים לַמּוּלֹת." שמות ד, כד-כו
חז"ל מבארים.
"והיה המלאך נעשה כמין נחש ובולעו מראשו ועד ירכיו וחוזר ובולעו מרגליו ועד אותו מקום הבינה צפורה שבשביל המילה הוא".
ישעיה -ביום הדין.
ביום ההוא יפקד ה´ בחרבו הקשה והגדולה והחזקה על לויתן נחש בריח ועל לויתן נחש עקלתון והרג את התנין אשר בים ´ (ספר ישעיה כז´ א.)
אחרית הימים.
סוף טוב - הכול טוב.
בנבואת אחרית הימים יתהפך המצב, וישכון השלום בין האויבים: "וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק - עַל חֻר פָּתֶן וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי גָּמוּל - יָדוֹ הָדָה" (ישעיהו יא,ח). תינוק שאך נגמל יוכל לשבת ולהשתעשע ליד מאורת הנחש הארסי ולשלוח אליו ידו, ולא להנזק. תיאור אחרית הימים מחזיר את השלום שבין האדם והנחש לתקופת גן עדן, לשלב שלפני החטא.
ז.
ממית ומחיה. כל-בו.
רמבן בחוקת.
"הנראה בעיני בסוד הדבר הזה, כי הוא מדרכי התורה שכל מעשיה נֵּס בתוך נֵּס, תסיר הנזק במזיק ותרפא החולי במחליא,..
....הכלל, כי צוה השם שיתרפאו במזיק הממית בטבע ועשו דמותו ושמו, וכשיהיה האדם מביט בכוונה אל נחש הנחשת שהוא כעין המזיק לגמרי היה חי להודיעם כי השם ממית ומחיה"...
עפולים ועכברים.
תופעה דומה מוצאים אנו לאחר שהפלשתים הוכו במכת עפולים ועכברים שבאה עליהם בעקבות שביית ארון ה’ בארצם, הם נותנים לאלוקי ישראל צלמי זהב בצורת עפולים ועכברים כאות תשובה ובקשת סליחה וכדי שתיפסק המגיפה והחוליים הרעים (שמואל-א, ב-ה). [גם אלו הונחו בקודש הקדשים].
נחש את מספר פעמים שמוזכר הנחש. ?
הנחש נזכר בתנ"ך בשמו הקיבוצי שלושים ואחד פעמים.
האפעה - נזכר שלוש פעמים. הפתן - נזכר שש פעמים. הצפע - או הצפעוני נזכר חמש פעמים,
השפיפון - נזכר פעם אחת, כסמלו של שבט דן - "יהי דן נחש עלי דרך שפיפן עלי ארח.
השרף - נזכר חמש פעמים.
והם הנחשים ששלח ה' לפגוע בישראל במדבר , וכך גם הנחש שהכין משה לרפואתם.
חָ֑בֶר = נחש. וְחֹבֵ֖ר חָ֑בֶר וְשֹׁאֵ֥ל אוֹב֙ וְיִדְּעֹנִ֔י וְדֹרֵ֖שׁ אֶל־הַמֵּתִֽים׃
ולפי חז"ל גם-
נחש= חיויא בארמית, חיה בערבית.
נחש = "וזהו תנורו של עכנאי" (ברכות יט ע"א)
ועל הנחשים בארץ ישראל - אי"ה בהמשך.