ככתוב או כאמור ? מצוות ברהמ"ז . פרשת עקב.

[יהודהא]

תשפד.

פרשת עקב - מצוות ברכת המזון.

א.
שתי תמיהות ואימרה נאה.

מדוע בברכת הזן אין שום רמז לא למן ולא למדבר. והרי לכך ניתקנה.
הנוסח מאוד כוללני והוא שבח לקבה שמזין את כולם האדם והחיות , וחמישה פעמים מוזכרת בו המילה "כל" ?

..היינו שמי שלא למד הלכותיה,
אלא אמר את ברכת המזון בדקדוק רב בכוונה רבה וללא דילוגין כלשהם,
אפשר שיחטיא את כוונותיהם של ברכה ראשונה ורביעית ...

וזאת כיוון שבברכה אין לכך סימן וזכר.
אבל מה שכן ישנו הואה נוסח שמשתמע מאוד כוללני,
ולא קשור למקום או לזמן מסויים.

שורו הביטו וראו בכתוב-
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַזָּן אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ ...
כִּי הוּא זָן וּמְפַרְנֵס לַכֹּל--כָּאָמוּר פּוֹתֵחַ אֶת-יָדֶךָ;
וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חי-,[גם בעלי חיים]
וּמֵכִין מָזוֹן לְכָל בִּרְיוֹתָיו אֲשֶׁר בָּרָא.
בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַזָּן אֶת הַכֹּל.

רמזים דרשות וסודות - יתגלו רק ללומדם. ולכן כנ'ל -
אפשר שיחטיא את כוונותיהם של ברכה ראשונה ורביעית ...

ב.
ברכות מח ,ב.
אָמַר רַב נַחְמָן מֹשֶׁה תִּקֵּן לְיִשְׂרָאֵל בִּרְכַּת הַזָּן בְּשָׁעָה שֶׁיָּרַד לָהֶם מָן
יְהוֹשֻׁעַ תִּקֵּן לָהֶם בִּרְכַּת הָאָרֶץ כֵּיוָן שֶׁנִּכְנְסוּ לָאָרֶץ.
דָּוִד וּשְׁלֹמֹה תִּקְּנוּ בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם ..
.. אוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁנִּיתְּנוּ הֲרוּגֵי בֵּיתָר לִקְבוּרָה תִּקְנוּ בְּיַבְנֶה הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב .

הרשב״א -
הקשה שהרי בסמוך אמרו שג׳ ברכות ראשונות מדאורייתא,
ואיך אמרו שמשה דוד ושלמה תקנוה?
ותירץ שמה״ת יכל לאומרן בכל מטבע שירצה, עד שתקנו להן מטבע קבוע.

ג.
דומה לכך ברכת הטוב והמטיב שניתקנה להרוגי ביתר [ וי"א שעניין ביתר היא תוספת לברכה שכבר היתה. ומ"מ -]
ואין בה שום רמז לכך . לא לביתר לא להרוגיה ולא - שלא הסריחו ולא לקבורה שלאחריה !

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם.
הָאֵל. אָבִינוּ. מַלְכֵּנוּ. אַדִּירֵנוּ. בּוֹרְאֵנוּ. גּוֹאֲלֵנוּ. יוֹצְרֵנוּ. קְדוֹשֵׁנוּ קְדוֹשׁ יַעֲקב. רוֹעֵנוּ רוֹעֵה יִשְׂרָאֵל.
הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב לַכּל. שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם הוּא הֵטִיב הוּא מֵטִיב הוּא יֵיטִיב לָנוּ.
הוּא גְמָלָנוּ הוּא גוֹמְלֵנוּ הוּא יִגְמְלֵנוּ לָעַד לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים וּלְרֶוַח. הַצָּלָה וְהַצְלָחָה. בְּרָכָה וִישׁוּעָה. נֶחָמָה. פַּרְנָסָה וְכַלְכָּלָה. וְרַחֲמִים וְחַיִּים וְשָׁלוֹם וְכָל טוֹב. וּמִכָּל טוּב לְעוֹלָם אַל יְחַסְּרֵנוּ:

בגמרא במדרש ובמפרשים מסבירים-
הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב בְּיַבְנֶה תִּקְּנוּהָ כְּנֶגֶד הֲרוּגֵי בֵּיתָר דְּאָמַר רַב מַתְנָא אוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁנִּיתְּנוּ הֲרוּגֵי בֵּיתָר לִקְבוּרָה תִּקְנוּ בְּיַבְנֶה הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב הַטּוֹב שֶׁלֹּא הִסְרִיחוּ וְהַמֵּטִיב שֶׁנִּיתְּנוּ לִקְבוּרָה..

ואומרים מלכות שלוש פעמים, אומרים בה גם כן שלוש הטבות ושלוש גמולות: "הוא הטיב הוא מיטיב הוא ייטיב לנו, הוא גמלנו הוא גומלנו הוא יגמלנו לעד" (טור ושו"ע קפט, א, מ"ב ד).

הרא״ש -
ביאר שסמכו את ברכת "הטוב והמטיב" אחר "בונה ירושלים", כי אמרו בירושלמי "כשנחרבה ביתר נגדעה קרן ישראל,ואינה עתידה לחזור עד שיבא בן דוד".

ובמשך חכמה [דברים ח י]-
ביאר שתקנוה על קיום האומה הבודדת במועדיה להיות הולכת בגולה זה אלפים שנה והיא קיימת ברוחה ובהודה ותפארתה, ואחר החורבן חשבו כי קיומה בלתי אפשר ועתידה לכלות ולנדוד כהצוענים בלא תפארת אדם, כאשר ראו כי בביתר לא נושעו,
אמנם כאשר ראו כי עמד מלך חסד אחר וגזר עליהן קבורה, הבינו כי ישראל שה אחת בין שבעים זאבים וכו׳,

מצויין -
למדנו איך מתי ומדוע וכו. אבל כנ'ל -
מי שלא למד הלכותיה, אלא אמר את ברכת המזון בדקדוק רב ובכוונה מרובה ללא דילוגין כלשהם,
אפשר שיחטיא את כוונותיהם של ברכה ראשונה ורביעית .

האמנם.. ?

ד.
ואימרה מפורסמת לסיום מבית בריסק.
לפי הנוסח שלנו אנו אומרים :
כָּאָמוּר פּוֹתֵחַ אֶת-יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל-חַי רָצוֹן:

ואילו בהמשך אנו אומרים:
כַּכָּתוּב. וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ ..

מה הסיבה לשינויים "כאמור " - "ככתוב" ?

נתחיל מהסוף "ככתוב" - כפי שמשה כתב בתורה.:וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ..
אבל "פּוֹתֵחַ אֶת-יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ .." דוד המלך כתבו בתהילים ולא בתורה.
אבל שבח זה כבר היה בידם בעל פה אלא שהכתיבה נתאחרה עד לימי דוד. ומשום כך נאמר: "כָּאָמוּר ".

ה.
נוסח הרמבם אהבה ,תפילה .ה'.

נֹסַח בִּרְכַת הַמָּזוֹן: ושבח לקבה שמזין את כולם.

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַזָּן אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּטוֹב בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים. וְטוּבוֹ הַגָּדוֹל לֹא חָסַר לָנוּ וְאַל יֶחְסַר לָנוּ לְעוֹלָם וָעֶד, כִּי הוּא זָן וּמְפַרְנֵס לַכֹּל--כָּאָמוּר פּוֹתֵחַ אֶת-יָדֶךָ; וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל-חַי רָצוֹן--, וּמֵכִין מָזוֹן לְכָל בִּרְיוֹתָיו אֲשֶׁר בָּרָא. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַזָּן אֶת הַכֹּל.

נוֹדֶה לָךְ ה' אֱלֹהֵינוּ, וּנְבָרֶכְךָ מַלְכֵּנוּ, כִּי הִנְחַלְתָּ אֶת אֲבוֹתֵינוּ אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה, בְּרִית וְתוֹרָה; עַל שֶׁהוֹצֵאתָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּפְדִיתָנוּ מִבֵּית עֲבָדִים, עַל תּוֹרָתָךְ שֶׁלִּמַּדְתָּנוּ עַל חֻקֵּי רְצוֹנָךְ שֶׁהוֹדַעְתָּנוּ.

עַל כֻּלָּם ה' אֱלֹהֵינוּ, אָנוּ מוֹדִים לָךְ וּמְבָרְכִים אֶת שְׁמָךְ--כָּאָמוּר וְאָכַלְתָּ, וְשָׂבָעְתָּ--וּבֵרַכְתָּ אֶת-ה' אֱלֹהֶיךָ, עַל-הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן-לָךְ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', עַל הָאָרֶץ וְעַל הַמָּזוֹן.

רַחֵם ה' אֱלֹהֵינוּ עַל יִשְׂרָאֵל עַמָּךְ, וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ וְעַל צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדָךְ, וְעַל הַבַּיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּקְרָא שִׁמְךָ עָלָיו, וּמַלְכוּת בֵּית דָּוִיד מְשִׁיחָךְ תַּחְזִיר לִמְקוֹמָהּ בְּיָמֵינוּ. וּבְנֵה אֶת יְרוּשָׁלַיִם בְּקָרוֹב, כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', בּוֹנֵה בְרַחֲמָיו אֶת יְרוּשָׁלַיִם.

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הָאֵל, אָבִינוּ, מַלְכֵּנוּ, אַדִּירֵנוּ, בּוֹרְאֵנוּ, קְדוֹשֵׁנוּ, קְדוֹשׁ יַעֲקֹב, הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב, שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם הוּא גּוֹמְלֵנוּ חֵן וְחֶסֶד וְרַחֲמִים, וְכָל טוּב.

הָרַחֲמָן יִשְׁתַּבַּח לְדוֹרֵי דוֹרִים. הָרַחֲמָן יִתְפָּאַר לְנֵצַח נְצָחִים. הָרַחֲמָן יְפַרְנְסֵנוּ בְּכָבוֹד. הָרַחֲמָן יְזַכֵּנוּ לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, וּלְבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וּלְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. מִגְדּוֹל, יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ; וְעֹשֶׂה-חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ, עַד-עוֹלָם. כְּפִירִים, רָשׁוּ וְרָעֵבוּ; וְדֹרְשֵׁי ה', לֹא-יַחְסְרוּ כָל-טוֹב. הוֹדוּ לַה' כִּי-טוֹב: כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.

קצר- מעניין ומפתיע.
והוא נוסח התימנים עד היום.
------------
ונאמר או אימרו בבהמשך בתגובה 4.

[יהודהא]

בעניין הקטע -
בַּמָרוֹם יְלַמְּדוּ עֲלֵיהֶם וְעָלֵינוּ זְכוּת שֶׁתְּהֵא לְמִשְׁמֶרֶת שָׁלוֹם. וְנִשָׂא בְרָכָה מֵאֵת יְיָ, וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ, וְנִמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם.

כתב לי במקום אחר - גל של אגוזים:
"כיון דאתאן לידי אבא העירה במה שמעולם נתקשיתי במטבע בקשה זו, איך שייך הענין של 'לימוד זכות' במרום מקום שהכל גלוי וידוע? (ואולי י"ל ע"ד מארז"ל דהם מדקדקין עד כביצה ואיך לא אשא פנים כו' וע"כ שייך בברהמ"ז דייקא, ועצ"ע)."

תשובתי.
בדבריך לעיל נאה ציינת למדרש, ולהלן בתוספת שמשביחה ומשלימה .
לגבי במרום ודווקא באות ב', מצאתי 'בספר עולם התפילות' הסבר נאה וערב לאוזן, היפה שבו הוא השילוב של הברכה הפסוקים והמדרש - למקשה אחת

הקב'ה בפמלייא שבמרום מלמד זכות על ישראל.
..דָּרֵשׁ רַב עַוִּירָא, זִמְנִין אָמַר לַהּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי אַמֵּי וְזִמְנִין אָמַר לַהּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי אַסִּי: אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ ״אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד״, וַהֲלֹא אַתָּה נוֹשֵׂא פָּנִים לְיִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב: ״יִשָּׂא ה׳ פָּנָיו אֵלֶיךָ״?!
אָמַר לָהֶם: וְכִי לֹא אֶשָּׂא פָּנִים לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּתַבְתִּי לָהֶם בַּתּוֹרָה ״וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה׳ אֱלֹהֶיךָ״,
וְהֵם מְדַקְדְּקִים עַצְמָם עַד כְּזַיִת וְעַד כְּבֵיצָה. [ברכות כ'. ב].

הזכות.
ולכך למדרש זה - רומזת הברכה. שכן מסופר בה כי הקב״ה בעצמו בוויכוחו, כביכול, עם פמלייתו של מלאכי השרת במרומים, ,מלמד זכות" על בני ישראל. כל כך למה ? מפני שהם מברכים, בלי שהם חייבים בכך, כבר אחרי אכילת כל פרוסת לחם קטנה, שאין לה השיעור מדאורייתא.

לכן ראויים הם ל,,ברכה" יתירה !

הברכה.
המתקיימת באותו פסוק מברכת הכוהנים הנדרש במאמר הנל
..וַהֲלֹא אַתָּה נוֹשֵׂא פָּנִים לְיִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב: ״יִשָּׂא ה׳ פָּנָיו אֵלֶיךָ״?! והתוצאה היא סופו של אותו פסוק:
יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם.".
"למשמרת שלום.. את השלום השמור והמובטח בברכת הכוהנים -ה' ישים להם לבני ישראל.

לפלא - שהסבר כה קולע ומתוק - חיכו ממתקים ואינו מצוטט בביאורים במפרשים אחרים .
ואולי כן נכתב - וממני נעלם.

[יהודה בן יעקב]

ד.
ואימרה מפורסמת לסיום מבית בריסק.
לפי הנוסח שלנו אנו אומרים :
כָּאָמוּר פּוֹתֵחַ אֶת-יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל-חַי רָצוֹן:

ואילו בהמשך אנו אומרים:
כַּכָּתוּב. וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ ..

מה הסיבה לשינויים "כאמור " - "ככתוב" ?

נתחיל מהסוף "ככתוב" - כפי שמשה כתב בתורה.:וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ..
אבל "פּוֹתֵחַ אֶת-יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ .." דוד המלך כתבו בתהילים ולא בתורה.
אבל שבח זה כבר היה בידם בעל פה אלא שהכתיבה נתאחרה עד לימי דוד. ומשום כך נאמר: "כָּאָמוּר ".

בדיוק לאחרונה ראיתי אמרה זו בשם 'בית בריסק', אך היא קצת צורמת באזני
הנוסח אינו 'שלנו' (בית בריסק) אלא 'נוסח ספרדי' / ספרד
אם השבח נאמר קודם דוד, מהו 'כאמור'? היכן זה נאמר?
הרי זה המקור של השבח שנאמר, בברכת 'הזן' שנתקנה ע"י משה רבינו, וכאן הוא נאמר, לא במקום אחר?!

[יהודהא]

ועוד מהמפתיע - בברכת המזון.

א.
בכל הברכות שאנו אומרים הברכה מתפקדת כמקדימה למצווה \ להנאה .ואין היא מטרה לכשעצמה .
שונה הדבר בברהמ"ז שדומה שהיא עצמה עניין מרכזי הדורש הכנות תוספות והרחבות שונות,
שאיננו מכירים מברכות אחרות.

יש בה זימון. אמירת פרק תהילים לפניו, כיסוי הסכין, השארת חתיכת לחם . מים אחרונים, על כוס יין. . ראוי לברכה בישיבה דווקא, יש להתעטף בלבוש . וכל זה נלווה לברכה עצמה.

והשאלה מדוע ? מה נשתנתה ברכה זו מכל הברכות ?
ועונים על כך המפרשים כי זוהי הברכה היחידה שמצוותה מהתורה בעוד שכל שאר הברכות הן מדרבנן.דרגתה ומעלתה של ברכה זו היא שיצרה לה את כל הנ'ל. [ אבל לרמבן ולרוב הפוסקים גם ברכת התורה מדאורייתא ].

הרמבן.
לשון הרמבן בסהמ"צ - שכחת העשין ט״ו.
שנצטוינו להודות לשמו יתברך בכל עת שנקרא בתורה על הטובה הגדולה שעשה לנו בתתו תורתו אלינו
והודיענו המעשים הרצויים לפניו שבהם ננחל חיי העולם הבא,
וכאשר נצטוינו בברכה אחר כל האכילה כן נצטוינו בזו. ובפרק ג' של ברכות (דף כ"א) אמרו מנין לברכת התורה לפניה מן התורה שנאמר כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו,

ב.
המצווה הארוכה ביותר בספר החינוך היא המצווה המדוברת "ברכת המזון" הפרוסה על פני 9 טורים בספר החינוך [הסטנדרטי, אשכול].

ג. מוסיף וגורע.

[u]מוסיף.[/u]
הכוונה לקטעי הרחמן. ברמבם שלושה בלבד בנוסח אשכנז ישנם 9 הרחמנים. לספרדים 15.
בכך אין בעייה שכן כולם מתקופת הגאונים ולאחריה, והרשות ניתנה להוסיף לפי הצורך.

גורע.
והיכן כן נוצרת בעייה ?
בדילוג על ברכת האורח שהיא ונוסחתה הינן גמרא מפורשת בברכות, ולרוב [ האשכנזים] אינה נאמרת. ולחילופין קיצרוה ממנה- כשלושה רבעים, ובחלק מהסידורים היא כלל אינה מופיעה.

ד.
ובירושלמי [ברכות פרק ז]
יש לברכה זו משנה תוקף שכן היא נסמכת\ נלמדת על הפסוק : "וברכת את ה' אלוקיך", את לרבות בעל הבית, שברכת בעה'ב נובעת מברכת ה'.

וברמבם ברכות פרק ב'.
היא חלק מהברכה הרביעית שתיקנו רבנן ולא מהחלקים שנוסף מאוחר יותר .
ז בְּרָכָה רְבִיעִית, צָרִיךְ לְהַזְכִּיר בָּהּ שָׁלוֹשׁ מַלְכִיּוֹת. וּכְשֶׁמְּבָרֵךְ הָאוֹרֵחַ אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת, מוֹסִיף בָּהּ בְּרָכָה לְבַעַל הַבַּיִת. כֵּיצַד מְבָרְכוֹ--אוֹמֵר יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹּא תֵבוֹשׁ בַּעַל הַבַּיִת בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְלֹא תִכָּלֵם לָעוֹלָם הַבָּא; וְיֵשׁ לוֹ רְשׁוּת לְהוֹסִיף בְּבִרְכַת בַּעַל הַבַּיִת, וּלְהַאֲרִיךְ בָּהּ. [גם כאן הנוסח מקוצר !].

בגמרא.
...וְאוֹרֵחַ מְבָרֵךְ כְּדֵי שֶׁיְּבָרֵךְ בַּעַל הַבַּיִת מַאי מְבָרֵךְ ?
יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹּא יֵבוֹשׁ בַּעַל הַבַּיִת בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא יִכָּלֵם לְעוֹלָם הַבָּא.
וְרַבִּי מוֹסִיף בָּהּ דְּבָרִים וְיִצְלַח מְאֹד בְּכׇל נְכָסָיו וְיִהְיוּ נְכָסָיו וּנְכָסֵינוּ מוּצְלָחִים וּקְרוֹבִים לָעִיר וְאַל יִשְׁלוֹט שָׂטָן לֹא בְּמַעֲשֵׂי יָדָיו וְלֹא בְּמַעֲשֵׂי יָדֵינוּ.
וְאַל יִזְדַּקֵּר לֹא לְפָנָיו וְלֹא לְפָנֵינוּ שׁוּם דְּבַר הִרְהוּר חֵטְא וַעֲבֵירָה וְעָוֹן מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. ברכות מו.

ה.
להלכה.
וכך נפסק בטור, ובשולחן ערוך (סימן רא סעיף א).ערוך השולחן, בבן איש חי , הגריש"א ועוד.
ובמגן אברהם (ס"ק ב) קבע, שאף בני בית המסובים על שולחן בעל הבית מברכים ברכת האורח. מדבריו נראה, שילדים (רווקים או נשואים) האוכלים בבית הוריהם, מחוייבים אף הם לברך ברכת האורח.

ומביא המשנה ברורה ר'א (ס"ק. ה). שבספר לחם חמודות תמה למה אנו משנים נוסח הברכה דבעה"ב ממה שנאמר בש"ס:
ולדעת המשנה ברורה יוצאים בדיעבד ב"הרחמן הוא יברך את בעל הבית", ומכל מקום לכתחליה יש לומר הנוסח שנאמר בגמרא. וכן כתב הגר"מ אליהו".

ו.-
ששששש בלחש.
בברהמ"ז ישנם שתי מקומות שיש לאמרם בלחש [אמנם בפועל אינם נאמרים בלחש -כדברי הרמא].
א. אמן שאחרי בונה בירושלים. -בלחש ,ומדוע ?
שכלל לא היה צורך לומר אמן.שאין אדם עונה לעצמו אמן.אלא תיקנוהו כדי לציין
שכאן נגמרות הברכות שחיובן מדאורייתא .

אולם מי שישמע זאת יבוא לזלזל בברכה הרביעית שהיא רק מדרבנן ולכן בגמרא - לר אשי וכך
נפסק להלכה שיאמרו אמן בלחש.

ב. שלא לבייש.
' יראו את השם' וכו כתב ר'י בן יקר י"א בנחת [בלחש]. וכך מפורש בויטרי "ואומר בלחש יראו ה'...ודורשי ה' לא יחסרו כל טוב.. והסיבה או מפני שאינו מנוסח הברכה.
וי"א שנאמרים בלחש מפני אלו שההם חסרים ועניים וכאילו אינם יראי ה'..

ז.
אמן ואמן ועוד אמן.
בברהמ"ז אנו אומרים שלושה פעמים אמן ......
אבל זה משתנה : פעם אמן בלבד.
פעם ונאמר אמן.
ובשלישית ואמרו אמן.
פתחנו בשוני בין כאמור - לככתוב.
והנה לקראת הסוף אנו שוב עדים לשינוי הדורש הסבר: בין ונאמר ל- ואמרו!

הכוונה לשניים האחרונים. או ונאמר אמן או ואימרו אמן , מדוע זה משתנה .
אחד ההסברים הוא שונאמר אמן - זה אנו = המברך וכל המסובין. כי כל הברכה כאן מדברת למסובין " כן יברך "אותנו" את בעל הבית יחד עימנו בברכה .. ונאמר אמן.

ואילו הפנייה "ואמרו אמן" באה אחרי בקשה אל הקב'ה ..עושה שלום ..הוא יעשה שלום.. ועל כל ישראל .. ואז הפנייה "ואמרו" היא למלאכים שבשמיים, הם הם המקשיבים ומצרפים לברכה את עניית האמן...

והרי זה בדומה לאמן שבסיום תפילת שמו"ע שלמרות שנאמרת בלחש ואין אנשים שמקשיבים שיוכלו לענות אמן, אולם משום שהיא ברכה לכל ישראל מבקשים אנו מהמלאכים שיצרפו לה את אמירת האמן, וגם כאן שהוא מבקש "ועל כל ישראל" הפנייה למלאכים שיאמרו אמן.
[בשם הגרשז"א].

בנוסחאות - הספרדים וברבים משל האשכנזים חסרים לגמרי - המילים "ואמרו אמן " . כך בסידור הגאונים ועוד. ולכן י"א שתוספת זו נגררה מסיומי הקדישים שבהם אכן פונים לקהל ומבקשים שיענו אמן. ..." עושה שלום ...ואמרו אמן".