מדוע רח"ק הפשיל שרוול ?
פרשת שופטים.
א. ממדים זעירים.
היה זה כאשר הביאו לו ספר תורה בכתב זעיר ובממדים זעירים, לאחר שבדק שאכן הכתב ברור קריא וכשר הפשיל את שרוולו ובדק האם ניתנים הם להנחה [קשירה?] על זרועו [מקום התפילין ?].
לאחר שהביע את שביעות רצונו מסה"ת, הסביר לנוכחים התמהים את פשר מעשיו בציטוט פסוק מפרשת השבוע "שופטים". בקשר
ר למצוות המלך.
"שׂ֣וֹם תָּשִׂ֤ים עָלֶ֙יךָ֙ מֶ֔לֶךְ אֲשֶׁ֥ר יִבְחַ֛ר ה' אֱלֹקיךָ בּ֑וֹ מִקֶּ֣רֶב אַחֶ֗יךָ תָּשִׂ֤ים עָלֶ֙יךָ֙ מֶ֔לֶךְ ..
(יח) וְהָיָ֣ה כְשִׁבְתּ֔וֹ עַ֖ל כִּסֵּ֣א מַמְלַכְתּ֑וֹ וְכָ֨תַב ל֜וֹ אֶת־מִשְׁנֵ֨ה הַתּוֹרָ֤ה הַזֹּאת֙ עַל־סֵ֔פֶר מִלִּפְנֵ֖י הַכֹּהֲנִ֥ים הַלְוִיִּֽם׃
(יט) וְהָיְתָ֣ה עִמּ֔וֹ וְקָ֥רָא ב֖וֹ כׇּל־יְמֵ֣י חַיָּ֑יו לְמַ֣עַן יִלְמַ֗ד לְיִרְאָה֙ אֶת ה' אֱלֹקיו לִ֠שְׁמֹ֠ר אֶֽת־כׇּל־דִּבְרֵ֞י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּ֛את ..
הראש. עימו.. איפה?
הגמרא בסנהדרין [כא:]
וְכִדְתַנְיָא 'וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה' וְגוֹ' כּוֹתֵב לִשְׁמוֹ שְׁתֵּי תּוֹרוֹת אַחַת שֶׁהִיא יוֹצְאָה וְנִכְנֶסֶת עִמּוֹ .וְאַחַת שֶׁמּוּנַּחַת לוֹ בְּבֵית גְּנָזָיו. אוֹתָהּ שֶׁיּוֹצְאָה וְנִכְנֶסֶת עִמּוֹ עוֹשֶׂה אוֹתָהּ כְּמִין קָמֵיעַ וְתוֹלָהּ בִּזְרוֹעוֹ..
וברשי שם ..קטנה בכתב דק שהיא קלה לשאת. ובחינוך -..כשהוא יוצא למלחמה וכשיושב בדין והוא עימו.מסב לאכול והוא כנגדו.כלל הדברים שלא היה זז מנגד עיניו אלא בעת שהוא נכנס לנקביו או למרחץ.
וע'כ אומר הראש וכתוב בדעת זקנים :
"(כ)..לבלתי סור מן המצוה. זו נתינת טעם לוכתב לו את משנה התורה הזאת לספר תורה התלוי בזרועו ויוצא ונכנס עמו. ושמעתי כי אותו ס״ת התלוי בזרועו לא היה כתוב בו כי אם עשרת הדברים ולפי שיש מן אנכי עד לרעך תרי״ג אותיות כנגד תרי״ג מצות קרוי ס״ת."
ב. נפתרה הבעייה.
היינו שיש מחלוקת האם ס"ת זה היה שלם או שהיו בו רק עשרת הדברות. שכן היה תלוי בזרועו. ולמ"ד שעשרת הדברות קל להבין שהיה תלוי בזרועו. אולם באם ס"ת שלם היה זה קשה להבין איך הוא היה תלוי בזרועו כל הזמן ?
ולכן כאשר הובא לרח"ק ס"ת שלם אך זעיר - בדק באם אכן ישנה אפשרות ללמוד שס"ת שלם תלוי היה בזרועו.
אמנם הראש על התורה שמות כ,יד.
..מביא מכאן ראייה שבס"ת שהיה נושא המלך בזרועו כתובים היו בו רק עשרת הדברים. וז'ל שם -
"וכל אשר לרעך. מאלף דאנכי עד לרעך יש תרי"ג אותיות כנגד תרי"ג מצות ומכאן אסמכתא למ"ד שהס"ת שהיה נושא המלך בזרועו שלא היה כתוב בו רק עשרת הדברים בלבד ונקרא ס"ת לפי שיש בו אותיות כמנין המצות. תן לבך במערכת המערכת ה' דברים מול ה' דברים כזה:"
ג. עדיין לא - נפתרה הבעייה.
עד כאן הכל בסדר - הנחנו את דעתנו בעניין הגודל שטכנית זה אפשרי.
אבל - זה לא נגמר שהרי ישנו עוד איסור: שאסור לתלות ס"ת [שלם] כפי המבואר בברכות כד.
.. הַתּוֹלֶה תְּפִילָּיו יִתָּלוּ לוֹ חַיָּיו דּוֹרְשֵׁי חֲמוּרוֹת אָמְרוּ וְהָיוּ חַיֶּיךָ תְּלֻאִים לְךָ מִנֶּגֶד זֶה הַתּוֹלֶה תְּפִילָּיו ...וְכִי תְּלָה רַבִּי בְּכִיסְתָּא תְּלָה אִי הָכִי מַאי לְמֵימְרָא ? מַהוּ דְתֵימָא תִּיבְּעֵי הַנָּחָה כְּסֵפֶר תּוֹרָה קָא מַשְׁמַע לַן.
עוד ביאר בדעת זקנים בדברים שם " וגדולה מזו מצאנו שקראו חזל[ב'ב יד] 'תורה' לפסוק אחד:
תורה ציווה לנו משה וגו'.
ועוד שבערוך הביא : כתב ר'ח ז'ל בפרק אלו נאמרין בהלכות ברכת כוהנים. ומצאנו שאמר רב נחשון גאון, הא דאמור רבנן [ברכות יח] תפילין בראשו ספר תורה בזרועו.זה ספר תורה שאמר - כגון שכתב בו מן אנוכי עד- אשר לרעיך, שהן תריג אותיות כנגד תריג מצוות שבתורה.
ובזה מיושב מה שמקשים [רש'ש סנהדרין כא: ד'ה עושה] שדהרי אסור לתלות ס"ת אפילו בכיס. אלא שיש לומר שעשרת הדברות מותר לתלות."
ולכן לכאורה הרי בסופו של דבר הכף נוטה לומר שספר התורה המדובר במלך - עשרת הדברות היו.
----------------
על הפרשה מהעבר בקישורים -
האם נביא ה' משקר ?
viewtopic.php?f=46&t=60285&hilit=%D7%90%D7%91%D7%9F+%D7%A2%D7%96%D7%A8%D7%90
כישוף שחור.
viewtopic.php?f=46&t=60300&hilit=%D7%90%D7%A1%D7%98%D7%A8%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%99%D7%94
אסטרולוגיה ,אמת או הבל.
viewtopic.php?f=46&t=60304&hilit=%D7%90%D7%A1%D7%98%D7%A8%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%99%D7%94
מדוע שם רח"ק את ספר התורה על זרועו ?
Re: מדוע שם רח"ק את ספר התורה על זרועו ?
וְכָ֨תַב ל֜וֹ אֶת־מִשְׁנֵ֨ה הַתּוֹרָ֤ה הַזֹּאת֙..
א.
הראשון בכתב עברי גדול.
והשני נכתב בכתב [שישתנה] אשורי קטן .
מנלן ?
כיון שהמלבים התקשה בצורך לשני ס"ת - וז'ל-
וכתב לו את משנה התורה הזאת – אין לפרש שיכתוב ספר דברים שהוא משנה התורה ששנה פעם שניה דברי התורה שבספרים הקודמים...
אלא מלשון - "שינוי" הוא. וז'ל:
..ובספרי אמר משום שעתידה להשתנות, ודעה זו מובא בגמ׳ שם שבימי עזרא נשתנה הכתב מעברי לאשורית,
ויל״פ שכתב עברי הם אותיות גדולות. והמלך היה כותב ס״ת קטנה שנושא עמו כמ״ש בגמ׳ שם.
וצוה שיכתוב בכתב שישתנה לעתיד דהיינו בכתב אשורית שיכול לכתוב בה אותיות קטנות,.
במדרש-אֲמַר מַר זוּטְרָא וְאִיתֵמָא מַר עוּקְבָא, בַּתְּחִלָּה נִתְּנָה תוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל בִּכְתָב עִבְרִי וּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, חָזְרָה וְנִתְּנָה לָהֶם בִּימֵי עֶזְרָא בִּכְתָב אַשּׁוּרִית וְלָשׁוֹן אֲרָמִית, בָּרְרוּ לָהֶן יִשְׂרָאֵל כְּתָב אַשּׁוּרִית וּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ כוּ׳.
וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה. כְּתָב הָרָאוּי לְהִשְׁתַּנּוֹת.
[אגב הנציב לומד מכאן ההיפך ששניהם נכתבו באשורית, "שהמלך חייב לכתבו רק באשורית כמו ספרו של משה"].
ב.. לשון.
משונה =שונה, לשנן = שינון ודיבור. , שניים= אחד ועוד אחד.
הבנו. אבל לרוב המפרשים משנה הוא כן מלשון שניים =ספר תורה השני.
וברשי - שתי ספרי תורות.
משנה התורה – ואונקלוס תירגם: פתשגן, פתר משנה – לשון שינון ודיבור.
אבל הרשבם כתב : משנה התורה – זקיני פירשו כדברי חכמים (בבלי סנהדרין כ״ב.):
שני ספרי התורה. ותרגומו: פתשגן. ואינו מגזרת: ושננתם .
היינו שהרשבם חולק על כך שאינו מלשון שינון. ובביאורי הרשבם כתבו שלרשבם הוא אינו מגזרת ש,נ,ן, אלא מגזרת ש,נ,ה. שהוא לשון לימוד. [ראה הערת הכוה"ק למטה]
–
פתשגן,או פַּרְשְׁגַן.
יש גרסאות שונות ויש שמצאו בהם מובנים שונים.
באונקלוס -וְיִכְתּוֹב לֵיהּ יָת פַּתשְׁגַן אוֹרָיְתָא..י"א: שפתשגן מובנו לשון ונוסח התורה .
ואולי זו גם כוונתו של אב'ע כאן האומר "משנה- נסחה שנית".
ובתרגום יונתן -ויכתבון ליה סביא ית פַּרְשְׁגַן אורייתא הדא על סיפרא מן קדם כהניא דמן שיבט לוי. ומובנו העתקה.
הכוהק.
* ועל 'משנה' בלשון 'לימוד'. כמש"כ "לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה" - גם היא רק מלשון חזל.
ולכן התנגד הכוהק לפרש את 'משנה תורה ' במובן זה שלשון אינו בתורה.
*גם משנה במובן משונה - הוא דרש מלשון חזל , ואין לנו מילה מפורשת בתורה במובן זה.
------------
ג.
למשנה מספר מובנים.
* משנה =חוזר ושונה מה שלמעלה. לכן שמו ספר משנה תורה. [עיין בנציב בהקדמה לדברים]
* משנה =כפל. ירמיה טז,18. ש,נ,י,\ה. עשה מעשיו פעמיים. הכפיל את מעשיו.
” וְיִצְקוּ עַל־הָעֹלָה וְעַל־הָעֵצִים; וַיֹּאמֶר שְׁנוּ וַיִּשְׁנוּ, וַיֹּאמֶר שַׁלֵּשׁוּ וַיְשַׁלֵּשׁוּ.“ (מלכים א׳ יח, פסוק לד).
* במובן - חזרה פעמים רבות, כותב רד"ק בספר השרשים, בפרושו על הפסוק ”וְעַל הִשָּׁנוֹת הַחֲלוֹם אֶל פַּרְעֹה פַּעֲמָיִם“ (בראשית מא, פסוק לב): .., או לפי שלשון הִשָּׁנוֹת אפשר יותר משני פעמים, .., כמו ”כסיל שונה באולתו“ (משלי כו, פסוק יא) - רצונו לומר פעם אחר פעם כמה פעמים".
* משנה =העתקה."וכתב לו את משנה התורה הזאת" דברים. בת"י לעיל 'ויכתבון ליה סביא
* משנה =מדורג כ שני הסגן. 'במרכבת המשנה' בראשית מא. 43.
* משנה = החלק השני . 'והיא יושבת בירושלים' במשנה מ'ב כב,14.
* שנן = ושיננתם שיהיו מחודדים בפיך. מלשון חד. [שיניים חדות].כמו 'חיצי גיבור שנונים'.
וממנו נוצר -אדם שנון =[שיניים]. חריף וחד.
א.
הראשון בכתב עברי גדול.
והשני נכתב בכתב [שישתנה] אשורי קטן .
מנלן ?
כיון שהמלבים התקשה בצורך לשני ס"ת - וז'ל-
וכתב לו את משנה התורה הזאת – אין לפרש שיכתוב ספר דברים שהוא משנה התורה ששנה פעם שניה דברי התורה שבספרים הקודמים...
אלא מלשון - "שינוי" הוא. וז'ל:
..ובספרי אמר משום שעתידה להשתנות, ודעה זו מובא בגמ׳ שם שבימי עזרא נשתנה הכתב מעברי לאשורית,
ויל״פ שכתב עברי הם אותיות גדולות. והמלך היה כותב ס״ת קטנה שנושא עמו כמ״ש בגמ׳ שם.
וצוה שיכתוב בכתב שישתנה לעתיד דהיינו בכתב אשורית שיכול לכתוב בה אותיות קטנות,.
במדרש-אֲמַר מַר זוּטְרָא וְאִיתֵמָא מַר עוּקְבָא, בַּתְּחִלָּה נִתְּנָה תוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל בִּכְתָב עִבְרִי וּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, חָזְרָה וְנִתְּנָה לָהֶם בִּימֵי עֶזְרָא בִּכְתָב אַשּׁוּרִית וְלָשׁוֹן אֲרָמִית, בָּרְרוּ לָהֶן יִשְׂרָאֵל כְּתָב אַשּׁוּרִית וּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ כוּ׳.
וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה. כְּתָב הָרָאוּי לְהִשְׁתַּנּוֹת.
[אגב הנציב לומד מכאן ההיפך ששניהם נכתבו באשורית, "שהמלך חייב לכתבו רק באשורית כמו ספרו של משה"].
ב.. לשון.
משונה =שונה, לשנן = שינון ודיבור. , שניים= אחד ועוד אחד.
הבנו. אבל לרוב המפרשים משנה הוא כן מלשון שניים =ספר תורה השני.
וברשי - שתי ספרי תורות.
משנה התורה – ואונקלוס תירגם: פתשגן, פתר משנה – לשון שינון ודיבור.
אבל הרשבם כתב : משנה התורה – זקיני פירשו כדברי חכמים (בבלי סנהדרין כ״ב.):
שני ספרי התורה. ותרגומו: פתשגן. ואינו מגזרת: ושננתם .
היינו שהרשבם חולק על כך שאינו מלשון שינון. ובביאורי הרשבם כתבו שלרשבם הוא אינו מגזרת ש,נ,ן, אלא מגזרת ש,נ,ה. שהוא לשון לימוד. [ראה הערת הכוה"ק למטה]
–
פתשגן,או פַּרְשְׁגַן.
יש גרסאות שונות ויש שמצאו בהם מובנים שונים.
באונקלוס -וְיִכְתּוֹב לֵיהּ יָת פַּתשְׁגַן אוֹרָיְתָא..י"א: שפתשגן מובנו לשון ונוסח התורה .
ואולי זו גם כוונתו של אב'ע כאן האומר "משנה- נסחה שנית".
ובתרגום יונתן -ויכתבון ליה סביא ית פַּרְשְׁגַן אורייתא הדא על סיפרא מן קדם כהניא דמן שיבט לוי. ומובנו העתקה.
הכוהק.
* ועל 'משנה' בלשון 'לימוד'. כמש"כ "לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה" - גם היא רק מלשון חזל.
ולכן התנגד הכוהק לפרש את 'משנה תורה ' במובן זה שלשון אינו בתורה.
*גם משנה במובן משונה - הוא דרש מלשון חזל , ואין לנו מילה מפורשת בתורה במובן זה.
------------
ג.
למשנה מספר מובנים.
* משנה =חוזר ושונה מה שלמעלה. לכן שמו ספר משנה תורה. [עיין בנציב בהקדמה לדברים]
* משנה =כפל. ירמיה טז,18. ש,נ,י,\ה. עשה מעשיו פעמיים. הכפיל את מעשיו.
” וְיִצְקוּ עַל־הָעֹלָה וְעַל־הָעֵצִים; וַיֹּאמֶר שְׁנוּ וַיִּשְׁנוּ, וַיֹּאמֶר שַׁלֵּשׁוּ וַיְשַׁלֵּשׁוּ.“ (מלכים א׳ יח, פסוק לד).
* במובן - חזרה פעמים רבות, כותב רד"ק בספר השרשים, בפרושו על הפסוק ”וְעַל הִשָּׁנוֹת הַחֲלוֹם אֶל פַּרְעֹה פַּעֲמָיִם“ (בראשית מא, פסוק לב): .., או לפי שלשון הִשָּׁנוֹת אפשר יותר משני פעמים, .., כמו ”כסיל שונה באולתו“ (משלי כו, פסוק יא) - רצונו לומר פעם אחר פעם כמה פעמים".
* משנה =העתקה."וכתב לו את משנה התורה הזאת" דברים. בת"י לעיל 'ויכתבון ליה סביא
* משנה =מדורג כ שני הסגן. 'במרכבת המשנה' בראשית מא. 43.
* משנה = החלק השני . 'והיא יושבת בירושלים' במשנה מ'ב כב,14.
* שנן = ושיננתם שיהיו מחודדים בפיך. מלשון חד. [שיניים חדות].כמו 'חיצי גיבור שנונים'.
וממנו נוצר -אדם שנון =[שיניים]. חריף וחד.
Re: מדוע שם רח"ק את ספר התורה על זרועו ?
הערות והשלמות לנ'ל:
1.
התודה ל ב.י' . שהשיב והשיג בארוכה לנ'ל ולהלן חלק מדבריו:
..קושיא זו הקשה האגרות משה (יו"ד ח"ב סי' קמ"א ענף ג') וחידש דמינה מוכח שתליה ע"ג גופו שפיר דמי דהוי דרך חביבות, עיי"ש, וצ"ת בגדר זה, ולכאורה כוונתו שמאחר וכך היא דרך תליה לנוי שתולין קמיע בצווארו וכדו' א"כ הו"ל דרך כבוד ..
ובפשוטו לכאורה היה נראה שהרי כל עיקר האיסור בתליית ס"ת הוא מחמת הזלזול שבדבר ...והיינו שעיקר גדרי הנחה ותליה אינן רק האם מונח או באויר אלא האם מתנדנד, ולפי"ז ארון המקובע לקיר אכן מותר אם אינו מתנדנד וכדברי הנשמ"א ודלא כהמשנ"ב, וכבר עורר זאת המנח"י הנ"ל.
ועכ"פ נראה דאם מצוותו להיות בתליה כגון ס"ת של מלך, א"כ שוב אי"ז דרך בזיון, וא"כ אפילו מתנדנד מותר מאחר ודווקא בס"ת בעלמא שעיקר דינו להניחו בארונו או לקרות בו כיון שתלאוהו נחשב בזיון, משא"כ כשזוהי גופא המצוה א"כ שוב אי"ז בזיון כלל, ו... ואח"ז ראיתי ג"כ בשו"ת ציץ אליעזר (חט"ז סי' ל') שהביא בסוף דבריו משו"ת ציון לנפש חיה (סי' מ"ז) בנידון תליית מזוזה ע"ג גופו לשמירה כעין קמיע, ומהו ההיתר לזה. ולמש"כ האגרו"מ בתליה ע"ג גופו אין לחוש..
--------------------
* ועוד טענו שהמלך מצוותו בכך- ומשום כך אין בזה זלזלול.
* ועוד שאלו האם המציאות השתנתה ?
יכול להיות שהיום כותבים ביותר קטן מפעם?
הכתיבה הרי אינה טכנולוגית ח"ו, מה יכול להשתנות.
ע"כ.
תשובתי-
אכן . יש לדון ולשקול בדברים :
1.
הדברים נוטים לשני הצדדים, ועדיין יש לעיין שבתרי עניינא מיירי. ושמא אינו דומה - מלך במלחמה המתנייד, וסה"ת תלוי ומיטלטל לצדדים ומסביב יהום הסער.
למתפלל שמקומו נייח ותפיליו מקובעות ועמידתו כעומד לפני ממה"מ.
שאינו דומה קשירה לתלייה. דהא מותר והא אסור.
שהרי במלך הנוסח בגמרא הוא "ותולה". שמשמעותו משתלשל וקרוב לטלטול אנה ואנה -
ויש בכך זילותא.
וגם בפועל דומה שבתולה הרגש הזלזול גדול משמעותית .
משא"כ בקשירה הצמודה ומחוברת לגוף - וקרובה לליבו תרתי משמע.
2. איני חושב שהמציאות השתנתה .
ולו היו מתאמצים ומשקיעים בעבר לכתוב ס"ת קטן כנראה היו מצליחים בכך.
והראייה בתפילין שנמצאו באיור ים המלח - יש בהם כאלה עם אותיות זעירות.
ואולי זה מה שהתחדש לרח"ק - בספר הנל, שאכן במאמץ ניתן ליצור גם ס"ת זעיר,
למרות שארכו עולה לאין שיעור על התפילין.
3.
לפני כעשר שנים נחשפו תפילין זעירות ביותר ממדבר יהודה. שממדיהן פחות מ 2 ס"מ על 2 ס"מ.
בתוכן שמו את ארבעת הפרשיות שכנראה אבדו. [תודה לד,ל. על העדכון]
ועדיין ניתן לדמיין את זעירותן של האותיות שמונחות היו בתוכן.
תמונת תפילין שלמראש שגודלן פחות מ 20*20 מ"מ.
וכמובן שהפרשיות שהיו בתוכו והכתב שבהן קטנים במיוחד.
[צילם יוסי אלוני].
אגב גם כיום יש מומחים מספר המסוגלים לעשות תפילין בגודל 22 מ"מ [למקובלים]
ולפי פרסומיהן יש סופרי סת”ם בודדים היודעים לכתוב (פרשיות קטנות במיוחד התואמות לבתים אלה.)
4.
מה שלא נהיר לי זה ההסבר של המלבים דלעיל.
שכן יש לתמוה - איך המעבר מכתב לבונאה [עברי] לאשורי יגרום לשינוי בגודל האותיות?
ובאם יעלה בידי הסבר אעלה אותו.
ואולי יקדימני בכך אחד הקוראים.
1.
התודה ל ב.י' . שהשיב והשיג בארוכה לנ'ל ולהלן חלק מדבריו:
..קושיא זו הקשה האגרות משה (יו"ד ח"ב סי' קמ"א ענף ג') וחידש דמינה מוכח שתליה ע"ג גופו שפיר דמי דהוי דרך חביבות, עיי"ש, וצ"ת בגדר זה, ולכאורה כוונתו שמאחר וכך היא דרך תליה לנוי שתולין קמיע בצווארו וכדו' א"כ הו"ל דרך כבוד ..
ובפשוטו לכאורה היה נראה שהרי כל עיקר האיסור בתליית ס"ת הוא מחמת הזלזול שבדבר ...והיינו שעיקר גדרי הנחה ותליה אינן רק האם מונח או באויר אלא האם מתנדנד, ולפי"ז ארון המקובע לקיר אכן מותר אם אינו מתנדנד וכדברי הנשמ"א ודלא כהמשנ"ב, וכבר עורר זאת המנח"י הנ"ל.
ועכ"פ נראה דאם מצוותו להיות בתליה כגון ס"ת של מלך, א"כ שוב אי"ז דרך בזיון, וא"כ אפילו מתנדנד מותר מאחר ודווקא בס"ת בעלמא שעיקר דינו להניחו בארונו או לקרות בו כיון שתלאוהו נחשב בזיון, משא"כ כשזוהי גופא המצוה א"כ שוב אי"ז בזיון כלל, ו... ואח"ז ראיתי ג"כ בשו"ת ציץ אליעזר (חט"ז סי' ל') שהביא בסוף דבריו משו"ת ציון לנפש חיה (סי' מ"ז) בנידון תליית מזוזה ע"ג גופו לשמירה כעין קמיע, ומהו ההיתר לזה. ולמש"כ האגרו"מ בתליה ע"ג גופו אין לחוש..
--------------------
* ועוד טענו שהמלך מצוותו בכך- ומשום כך אין בזה זלזלול.
* ועוד שאלו האם המציאות השתנתה ?
יכול להיות שהיום כותבים ביותר קטן מפעם?
הכתיבה הרי אינה טכנולוגית ח"ו, מה יכול להשתנות.
ע"כ.
תשובתי-
אכן . יש לדון ולשקול בדברים :
1.
הדברים נוטים לשני הצדדים, ועדיין יש לעיין שבתרי עניינא מיירי. ושמא אינו דומה - מלך במלחמה המתנייד, וסה"ת תלוי ומיטלטל לצדדים ומסביב יהום הסער.
למתפלל שמקומו נייח ותפיליו מקובעות ועמידתו כעומד לפני ממה"מ.
שאינו דומה קשירה לתלייה. דהא מותר והא אסור.
שהרי במלך הנוסח בגמרא הוא "ותולה". שמשמעותו משתלשל וקרוב לטלטול אנה ואנה -
ויש בכך זילותא.
וגם בפועל דומה שבתולה הרגש הזלזול גדול משמעותית .
משא"כ בקשירה הצמודה ומחוברת לגוף - וקרובה לליבו תרתי משמע.
2. איני חושב שהמציאות השתנתה .
ולו היו מתאמצים ומשקיעים בעבר לכתוב ס"ת קטן כנראה היו מצליחים בכך.
והראייה בתפילין שנמצאו באיור ים המלח - יש בהם כאלה עם אותיות זעירות.
ואולי זה מה שהתחדש לרח"ק - בספר הנל, שאכן במאמץ ניתן ליצור גם ס"ת זעיר,
למרות שארכו עולה לאין שיעור על התפילין.
3.
לפני כעשר שנים נחשפו תפילין זעירות ביותר ממדבר יהודה. שממדיהן פחות מ 2 ס"מ על 2 ס"מ.
בתוכן שמו את ארבעת הפרשיות שכנראה אבדו. [תודה לד,ל. על העדכון]
ועדיין ניתן לדמיין את זעירותן של האותיות שמונחות היו בתוכן.
- צילום מסך 2024-09-06 013548.png (126.25 KiB) נצפה 67 פעמים
תמונת תפילין שלמראש שגודלן פחות מ 20*20 מ"מ.
וכמובן שהפרשיות שהיו בתוכו והכתב שבהן קטנים במיוחד.
[צילם יוסי אלוני].
אגב גם כיום יש מומחים מספר המסוגלים לעשות תפילין בגודל 22 מ"מ [למקובלים]
ולפי פרסומיהן יש סופרי סת”ם בודדים היודעים לכתוב (פרשיות קטנות במיוחד התואמות לבתים אלה.)
4.
מה שלא נהיר לי זה ההסבר של המלבים דלעיל.
שכן יש לתמוה - איך המעבר מכתב לבונאה [עברי] לאשורי יגרום לשינוי בגודל האותיות?
ובאם יעלה בידי הסבר אעלה אותו.
ואולי יקדימני בכך אחד הקוראים.
מי מחובר
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 16 אורחים