פורום אוצר החכמה

לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה' גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה' עַד עוֹלָם. עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַלֲלֶךָּ.

והקושיא ידועה, הלא כתוב מפורש בפר' דברים, ששלח מש"ר לומר לסיחון: אֹכֶל בַּכֶּסֶף תַּשְׁבִּרֵנִי וְאָכַלְתִּי וּמַיִם בַּכֶּסֶף תִּתֶּן לִי וְשָׁתִיתִי רַק אֶעְבְּרָה בְרַגְלָי. כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ לִי בְּנֵי עֵשָׂו הַיּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר וְהַמּוֹאָבִים הַיּשְׁבִים בְּעָר. היינו שהמואבים קדמו את ישראל באוכל.

רשמתי פעם כמה ביאורים שנאמרו בזה, ועתה בעזרת אוצה"ח מצאתי עוד, וכל המוסיף מוסיפין לו.

א. האבן עזרא פי' דמש"כ 'כאשר עשו לי בני עשו וגו'' אין הכונה לענין אוכל ומים אלא שנתנום לעבור דרך ארצם.

ובפי' הריב"א הק' ע"ז מדברי יפתח בספר שופטים: וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם לֵאמֹר אֶעְבְּרָה נָּא בְאַרְצֶךָ וְלֹא שָׁמַע מֶלֶךְ אֱדוֹם וְגַם אֶל מֶלֶךְ מוֹאָב שָׁלַח וְלֹא אָבָה. ומאחר שלא נתנום המואבים לעבור בגבולם ע"כ דקאי הפסוק כאן לענין לחם ומים.
גם הרמב"ן הק' על פי' זה והוכיח כי לא יתכן שעברו ישראל בתוך גבול בני עשו וע"כ דקאי לענין לחם ומים.

ב. תי' נוסף כ' ראב"ע בשם 'רבים אמרו': המואבים אכן לא קדמו אותם אבל ישראל קנו מהם.

גם פי' זה דחאו הרמב"ן וכתב שהוא הבל ומשום כך לא היה הכתוב מרחיקם. אך ראה בפי' עקדת יצחק
להר"י עראמה וכן באוה"ח שהאריך למה היו מחוייבים ליתן להם דורון בחינם.
ובספר אזור אליהו לתלמיד מהר"ש מבעלזא כתב בדרך חידוד, דהטענה על שלא קדמו היא משום שעל ידי כן הוצרכו בנ"י ללכת ולקחת מהם ועי"ז נמשכו אחר בנותיהם, ואילו היו מקדמים אותם הלא קי"ל דאשה אין דרכה לקדם ולא היו נמשכים אחריהם.

ג. הרמב"ן מפרש שהכתוב לצדדין קתני: לא יבוא עמוני – עד אשר לא קדמו וגו', לא יבוא מואבי – על אשר שכר עליך את בלעם בן בעור וגו'.

ויש להק' דהא בגמ' אמרי' דאיש דרכו לקדם ולא אשה, ולפיכך ילפי' עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית, ולד' הרמב"ן איך הותרה מואבית, והרי לא עליהם נאמר 'ע"ד אשר לא קדמו'. (קו' הר"מ מקוצי וחזקוני ועוד). אמנם הרמב"ן גופיה מביא בסוף דבריו ד' הירושלמי ששם אי' ג"כ דאיש דרכו לשכור ואין אשה דרכה לשכור. ושו"מ שכ"כ הריטב"א (יבמות שם) ליישב עפ"י הירושלמי, וגם הביא שכ"כ הרמב"ן. וכ"ה בפי' הריב"א (בשם הסמ"ג בשם ר' יוסף מקרפנטרא"ס).

אך הרשב"א הק' על תי' זה מהמשך ד' הגמ' ביבמות, דאי' שם שדואג האדומי סבר שאסור דוד לבא בקהל, ולא קיבל מה שהשיבו לו דאשה אין דרכה לקדם (ולכן מואבי ולא מואבית), כי היה להם לקדם אנשים לקראת אנשים ונשים לקראת נשים, ומוכח להדיא (עכ"פ לפי הבבלי) שהפסול במואבית הוא משום 'אשר לא קדמו' ולא רק משום 'אשר שכר עליך'. ולכן מת' הרשב"א דאיה"נ 'אשר לא קדמו' קאי רק אעמון, אלא מאחר דעמון ומואב כי הדדי נניהו ופסול דידהו כחדא איכתוב, ע"כ שדינם שוה, ואם עמונית מותרת – גם מואבית כן. (וראה בפנים יפות פ' דברים שכ"כ מדיליה ושהוא דוחק).

המהרש"א (סנהדרין קג:) והט"ז (פי' עה"ת) והמל"מ (פרש"ד דרוש י') הק' על הרמב"ן ממ"ש להדיא בגמ': גדולה לגימה שהרחיקה שתי משפחות מישראל שנאמר 'על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים', ומוכח דאתרווייהו קאי. וראה שם שנקט המהרש"א כפי' השני שהביא האב"ע, ויישבו מקו' הרמב"ן.

ד. הרשב"ם כתב דדוקא המואבים היושבים בער קדמו בלחם ובמים משא"כ יתר בני מואב. וכ"כ המאירי.

ה. החזקוני פירש שצריך לסרס המקראות שבפר' דברים כך: (כח) אֹכֶל בַּכֶּסֶף תַּשְׁבִּרֵנִי וְאָכַלְתִּי וּמַיִם בַּכֶּסֶף תִּתֶּן לִי וְשָׁתִיתִי רַק אֶעְבְּרָה בְרַגְלָי: (ל) וְלֹא אָבָה סִיחֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן הַעֲבִרֵנוּ בּוֹ כִּי הִקְשָׁה ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת רוּחוֹ וְאִמֵּץ אֶת לְבָבוֹ לְמַעַן תִּתּוֹ בְיָדְךָ כַּיּוֹם הַזֶּה: (כט) כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ לִי בְּנֵי עֵשָׂו הַיּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר וְהַמּוֹאָבִים הַיּשְׁבִים בְּעָר.
כלומר, סיחון לא אבה לתיתם לעבור, כמו שעשו והמואבים לא נתנו להם לעבור.

ו. האברבנאל מפרש כך: אֹכֶל בַּכֶּסֶף תַּשְׁבִּרֵנִי וְאָכַלְתִּי וּמַיִם בַּכֶּסֶף תִּתֶּן לִי וְשָׁתִיתִי. ואל תחשוב שאם לא תתן לי אוכל ומים אשוב בדרך אשר באתי, אין הדבר כן, רַק אֶעְבְּרָה בְרַגְלָי – בכל מקרה, כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ לִי בְּנֵי עֵשָׂו הַיּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר וְהַמּוֹאָבִים הַיּשְׁבִים בְּעָר, שלא נתנוני לעבור ועכ"ז עברתי ובאתי עד כה ולא שבתי לאחוריי.

ז. כעי"ז בס' הכתב והקבלה שכך פי' דברי משה לסיחון: אֹכֶל בַּכֶּסֶף תַּשְׁבִּרֵנִי וְאָכַלְתִּי וּמַיִם בַּכֶּסֶף תִּתֶּן לִי וְשָׁתִיתִי, רַק אֶעְבְּרָה בְרַגְלָי. ואל תחשוב לעשות לי כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ לִי בְּנֵי עֵשָׂו הַיּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר וְהַמּוֹאָבִים הַיּשְׁבִים בְּעָר – שלא הסכימו שאעבור בארצם ולכן הסבנו את דרכנו מעליהם, כי הפעם לא כך, אלא בכל מקרה אעברה ברגלי, ואם לא תסכים אצא למלחמה עמך. [ובפר' כי תצא נקט בפשיטות כדעת הראב"ע וכתב שטענת הרמב"ן עליו אינה טענה].

ח. בביאורי מהרא"י לבעל תרוה"ד תי' תירוץ פלאי בשם 'מורי דודי הקדוש מהר"א' [הוא ר' אהרן פלומיל אחי אמו של בעל תרוה"ד שעונה כדי שישתמד ומת בשבתו במאסר], וכתב שבאמת המואבים לא קדמו בלחם ובמים, ומה שכתוב 'כאשר עשו לי בני עשו היושבים בשעיר והמואבים היושבים בער', לא שגם הם קדמו, אלא הכתוב בא רק לרמז שמואב ואדום שוים הם, ללמדנו שגם מואב לא נתנו לעבור בגבולם, וכמו שנאמר אצל יפתח 'וְגַם אֶל מֶלֶךְ מוֹאָב שָׁלַח וְלֹא אָבָה'.

ט. החת"ס (תורת משה) יישב שעד מלחמת סיחון היו המואבים מוכרים להם, אך אחר מלחמת סיחון 'ויגר מואב מפני בני ישראל' ואמרו 'אולי אוכל נכה בו' והפסיקו גם למכור להם.

י. המלבי"ם מת' שהגם שמואב עצמם קדמו בלחם ומים, אך הם יעצו לעמונים שלא לקדם וע"כ נקרא גם על שמם, עי"ש באריכות.

ערער בערבה כתב:ב. תי' נוסף כ' ראב"ע בשם 'רבים אמרו': המואבים אכן לא קדמו אותם אבל ישראל קנו מהם.

[/]

פירוש זה הוא פירוש רש"י שם.
וכ"כ הנצי"ב.

איפה יש רש"י בענין זה? אולי תצטט את דברי רש"י שאליהם כוונתך.

רש"י דברים פרק ב כט:
כאשר עשו לי בני עשו - לא לענין לעבור את ארצם אלא לענין מכר אוכל ומים.

וראה מש"כ הנצי"ב שם:

"כאשר עשו לי וגו' - כפרש"י לענין מכר אוכל ומים, וכמו שביארנו לעיל (שם פסוק ב) דבני אדום מכרו להם הרבה בעת ישיבתם סמוך לגבולם, וכן מואב בשעת העברה סמוך להם"

מה שייכים דברי רש"י לפי' הראב"ע? רש"י רק מדגיש שבני עשו לא נתנו לעבור בארצם, ומה זה שייך לנידו"ד ולדברי האב"ע.

ערער בערבה כתב:מה שייכים דברי רש"י לפי' הראב"ע? רש"י רק מדגיש שבני עשו לא נתנו לעבור בארצם, ומה זה שייך לנידו"ד ולדברי האב"ע.

צודק. היה עלי לכתוב:

כן כתב רש"י אליבא דנצי"ב.

יא. בספר אמרות ה' (לתלמיד החת"ס - הרמ"ל ליטש-רוזנבוים מפרעשבורג) תי' שהמואבים קדמו רק בלחם ולא במים כדי להצמיאם. [ומש"כ 'כאשר עשו לי וגו' והמואבים היושבים בער', קאי רק על 'אוכל בכסף תשבירני' ולא על 'ומים בכסף תתן לי'].

יב. תי' נוסף כתב החת"ס (הוצ' רי"נ שטרן) דהמואבים נתנו לחם ומים רק למי שאכל עמהם קודם לכן מבשרם ויינם, אך לא הקדימו ליתן למי שלא בא להנות מבשרם ויינם.

תירוץ נפלא בדרושים נחמדים למהר"ם שיף בסוף מס' חולין עה"פ וע"ע רמב"ן וכלי יקר הואוה"ח שם.