'דודינו ר' עשיו'

[יצג]

ראו כאן:

המספיק לעובדי ה.png (84.18 KiB) נצפה 10515 פעמים

[זקן ששכח]

וע"פ דברים אלו שצטטם יצג הסבירו את ענין הפ"נ, היינו מעות שהיו רגילים לתת לצדיקים בעת שהגישו בפניהם קוויטל, פתקא ובה בקשה שיתפלל הצדיק עליו.

[ישבב הסופר]

אל יחר לכם ואדברה אך הפעם, יפה דרשו מוסרי התורה שבישיבת כנס"י ובנותיה על עשיו שהיה איש צדיק וכל אשמתו היתה בדקה מן הדקה, ומי לנו גדול מיצחק אבינו שאהבו. אבל לגופו של ענין אין דברי חז"ל יוצאין מידי פשוטן. ולפיכך, ננקוט בדבריהם ז"ל שאמרו שעשיו הרשע היה צד נשים מתחת יד בעליהן, ושהוסיף רשעה על כדי רשעתו במספר.
ומעודי תמהתי על מנהגם של בעלי המוסר שבדורנו שייגעו תמיד להצדיק את הרשע כעשיו לבן ובלעם, ולהסביר גדולות ונצורות בשיטתם ובמה טעו, ומאידך תמיד יבארו חטאות הישרים ואיפה היתה תביעה כלשהיא על אברהם, ובמה טעו השבטים על מכרם בכסף צדיק ח"ו, ומה היתה חטאו של משרע"ה רח"ל וכדומה. למה יחליף רע בטוב וטוב ברע ולמה ימירנו?

[היא שיחתי]

לדרך זו המרוממת את עשיו
מדוע רצה הוא לרצוח את יעקב נפש?
בן נח נהרג על מרמה שרימה את יצחק?

[ישיבישקייט]

בזכרוני שספרו על החזו"א שאמר בפטירת ר' אייזיק שר זצ"ל (מסתדר עם התאריכים?) שעכשיו יבואו ללוות אותו לבן הצדיק ועשו הצדיק וכן על זה הדרך...

[חוקר]

במס' כלה רבתי פ"ג ה"א דוקא משמע ששמו של עשיו מקורו טוב בגימט' שלום, ולולי היה כך שמו היה הרבה יותר גרוע.

תנא שלום ניתן בשע"ו אותיות, ושע"ו באותיותיו, מלמד שכל הרודף שלום, אין תפלתו חוזרת ריקם, אלא מעתה דכתיב עשו, הכי נמי שלום הוא, התם נמי אמרינן, ומה בשעה שכתוב בשמו שלום, הוא מרעיש המדינות, מפני ועל חרבך תחיה, אם אינו כתוב על אחת כמה וכמה.

ואולי יש כאן מקור למה שאמרו ששמו של הקב"ה כך, כי הרי שלום ודאי שמו של הקב"ה: שם גופיה איקרי שלום דכתיב ויקרא לו ה' שלום. (שבת י:)

[צh33]

מצד אחד כותב ר' עשיו ומצד שני ממשיך ומכנהו כלב (אוחז באזני כלב)
בקיצור גם ר' יכול להיות כלב
כנראה זנ שהתכוין לרמוז וה ממש לא בדיחה....
כמה זה מתאים לחריפותו של הראגוטשובער

[שי אבי דוד]

שמעתי את שיעורו של הגאון רבי משה שפירא (קול הלשון, כ"ז חשון תשס"ח) בענין ר' עשו, ובקצרה כדלהלן:
'כי ציד בפיו' - זיהה בו את שורשו של רבי עקיבא - בן גרים - ראש תורה שבעל פה. פיו של עשו נשא בקרבו את רבי עקיבא.
על כך שאל: שישראל הלא שמו של יעקב, ושרו של עשו הוא שנתן לו את שמו? כיצד אם כן נקרא ישראל מומר - הלא זהו שם שנתייחד ליעקב?!
עשו התגבר על יצרו הרע ונקרא ישראל, כשם שיעקב ניצח, ולכן נקרא ישראל, אחר כך המיר, אמנם, בשעתו היה ראוי לשם זה. את זה יצחק ראה, אולם שהמיר את דתו לא ראה.
ולשומעים את הדברים בהרחבה ינעם.

[מאיר חכמים]

יאש"כ.

עיקר הענין שכל התורה כולה שמותיו של הקב"ה ידוע לראשונה ברמב"ן בהקדמתו לפירוש התורה. האם נמצא כן בדברי רז"ל? ואולי בזוה"ק?

...

מי חכם ויודיענו.

ראה מהרש"א ברכות כא, א (ודלא כפי שרש"י פירש שם):

מנין לברכת התורה כו'. מצאתי כתוב דהכי משמע ליה ברכת התורה כי שם ה' אקרא דהיינו כשאני קורא בתורה שהיא כולה שמות של הקב"ה שכל התורה באותיותיה היא שמותיו של הקב"ה כדאיתא במדרשות וק"ל.

[חיים]

אל יחר לכם ואדברה אך הפעם, יפה דרשו מוסרי התורה שבישיבת כנס"י ובנותיה על עשיו שהיה איש צדיק וכל אשמתו היתה בדקה מן הדקה, ומי לנו גדול מיצחק אבינו שאהבו?

הגזמת!
מקסימום - עידון חטאים,
כפי שהובא בראשית האשכול viewtopic.php?f=7&t=11#p1415

[נוטר הכרמים]

בעלזא.jpeg (252.29 KiB) נצפה 10307 פעמים

המכתב הנ"ל מאת האדמו"ר מבעלזא שליט"א הממוען למקובל הרה"צ ר' מרדכי שרעבי זי"ע התפרסם בתוספת התורנית של עיתון 'המבשר' בעש"ק תולדות ש"ז. משום מה סתם הכותב ולא ציטט בפיענוח אלא ''שאלה בעניני קבלה'.

פיענוח השאלה בענינו של 'דודינו ר' עשו': נפשי בשאלתי להראות לי בענין עשו אם יהיה לו תיקון לעת"ל דוגמת חזיר שעתיד להטהר, או כבר יצאו ממנו הנצי"ק, או שיבטל [ ... ] מן העולם כמ"ש ביצה"ר שעתיד הקב"ה לשחטו. ימחול מע"כ נר"ו להאיר עיני בכתב ע"י שליחי המוכ"ז ולכתוב המקורות בענין הנ"ל.

[הולשטיין]

השאלה מבוססת על ההנחה שעתיד חזיר להיטהר. וידוע שאין מאמר כזה.

ועתה אני מבין שלאדמו"ר זה ממוענת התשובה שלהלן בשו"ת עטרת פז חלק א כרך ב - יורה דעה סימן ו

ב"ה פעיה"ק ירושלים תובב"א, יום ג' יו אייר, ל"ב למטמוני'ם, מלך ביפיו תחזינה עיניך (תשמ"ח) לפ"ק.

אל מול פני המנורה הטהורה, בוצינא דנהורא, נברשתא דדהבא, בנן של קדושים, אראלים ותרשישים. ענותן כהלל, אין גומרין עליו את ההלל ענף עץ אבו"ת הרה"ג האדמו"ר,,, שליט"א. שלמא דמר ישגא לעד!

באשר הגיע לידי לפני זמן, מכיתבי יד"ק של הגאון הצדיק עיר וקדיש רבין חסידא, המקובל האלה"י מוהר"ר,,, זצוק"ל, ובתוכם מצאתי כעין חשמל מכתב מכי"ק של מעלת כת"ר שיבלטו"א, אשר שאול שאל שם כבודו, מהגאון הנזכר זיע"א, בענין הא דאמרו חז"ל שעתיד החזיר להטהר לעתיד לבוא, וא"כ לפי מאי דאמרו חז"ל נמי שעשיו וממלכת אדום נמשלו לחזיר, כמו שנאמר "יכרסמנה חזיר מיער" זוהי מלכות אדום, שנמשלו לחזיר. האם כשם שהחזיר יטהר לעתיד לבוא, כך גם עשיו ומלכות אדום יטהרו כמותו?

ובהיות ולא מצאתי בין בתרי אמרותיו של רבינו זצ"ל, תשובתו הרמתה בזה, וגם המשב"ק אצל כת"ר נר"ו אין ידוע לו מענין תשובה שקיבל כת"ר בזה. לכן אמרתי להגיש לפני כת"ר בקצירת האומ"ר מאשר עלה בעה"י ברעיוני בזה, ולשמוע את חוות דעתו הרחבה, כי בודאי יש לכת"ר ג"כ תשובה ומילתא בטעמא בענין זה, ול"ו יהיה משפט הבחיר"ה.

הנה רבי עובדיה מברטנורא בפרושו לאבות (פ"ה משנה כ), כתב לבאר הא דאמרינן התם במשנה הוי עז כנמר וכו' וז"ל: עז כנמר, הנמר הזה נולד מן חזיר היער והלביאה, כי בעת יחם האריות הלביאה מכנסת ראשה בסבכי היער, ונוהמת ותובעת את הזכר, והחזיר שומע קולה ורובעה ונמר יוצא מבין שניהן. ולפי שהוא ממזר הוא עז פנים, אע"פ שאין בו גבורה כ"כ, אף אתה הוי עז ולא תתבייש לשאול מרבך מה שלא הבנת, כאותה ששנינו לא הבישן למד. ע"כ. והרש"ש בחידושיו עמ"ס אבות (שם) עמד להעיר בדבריו אלו של הברטנורא במש"כ דהנמר נולד מן החזיר והלביאה. וכתב, זה דבר חדש וזר ולפי דעתי לא יולידו, ולא ראיתי זאת בספרי הטבע. עכ"ל. ע"ש. ובפשוטם של דברים כוונתו של הרש"ש להעיר בזה, כעין אשר כתב הרמב"ן על התורה בפר' קדושים (פי"ט פסוק יט) דז"ל שם: והטעם בכלאים (שאסור להרכיבם מין בשאינו מינו) כי ה' ברא המינים בעולם בכל בעלי הנפשות בצמחים ובבעלי חיים ובבעלי נפש התנועה ונתן בהם כח התולדה שיתקיימו המינים בהם לעד כל זמן שירצה הוא יתברך בקיום העולם וכו', והמרכיב שני מינין משנה ומכחיש במעשה בראשית, כאילו יחשוב שלא השלים הקב"ה בעולמו כל הצורך, ויחפוץ הוא לעזור בבריאתו של עולם להוסיף בו בריות, והמינים בב"ח לא יולידו מין משאינו מינו וגם הקרובים בטבע שיולדו מהם, כגון הפרדים יכרת זרעם כי הם לא יולידו. והנה מצד הדברים האלה פעולת ההרכבה במינים, מעשה נמאס ובטל. וגם הצמחים אשר יתרכבו מין בשאינו מינו אין פריים צומח אחרי כן. עכ"ל. ע"ש. הרי מתבאר מדברי הרמב"ן ז"ל, דהכלאים מין בשאינו מינו לא יולידו ויתרבו, וזהו כנראה מה שהתכוין הרש"ש ז"ל להקשות בדברי הברטנורא ז"ל, דאם איתא כדבריו דהנמר נולד ע"י כלאים של חזיר ולביאה, א"כ כיצד זה שהנמר מתרבה, והוא שכתב "זה דבר חדש וזר ולפי דעתי לא יולידו". וק"ל.

אולם הנה הרש"ש גופיה בחידושיו לחולין (עט ע"ב), כתב על האי דקאמרה הגמ' התם, תנו רבנן אותו ואת בנו נוהג בכלאים ובכוי וכו', לעולם בתייש הבא על הצבייה, וילדה בת, ובת ילדה בן, וקא שחיט לה ולברה. וז"ל: לעולם בתייש וכו', חזינן דיש כלאים שמולידין, אף דפרדה אינה יולדת כדאמרינן בבכורות (ח ע"ב) וכודניתא מי ילדה, וזה דלא כמו ששפטתי בשילוח בסופ"ה דאבות דנמר לפי' הרע"ב שנולד מחזיר היער ולביאה, אינו מוליד. אולם פירוש הרע"ב נסתר מהא דבכורות (ח ע"א) כל שתשמישו ועיבורו שוה יולדין זה מזה, ושם מבואר דאין עיבורן שוה. עכ"ל. יעו"ש. והיינו שהרש"ש מחד גיסא חוזר ומודה, דאה"נ בפעמים חורגות יכול שהכלאים יוליד זה מזה כי הא דהגמ' הנ"ל דחולין (עט ע"ב) בענין תייש הבא על הצבייה, אולם מאידך גיסא, עדין נשאר בשאלה על הרע"ב, דהא כיצד שהחזיר הבא על הלביאה יוולד מהם, דהרי לפי מאי דחזינן בגמ' דבכורות (ח ע"א), רק מין שתשמישו ועיבורו שוה יולדין זה מזה. והתם מבואר דהחזיר יולד לשישים יום והאריה לשלש שנים, ונמצא דאין עיבורן שוה ואיך יכול שיולדין זה מזה.

אמנם ראיתי שהובא לתרץ את דברי הרש"ש דחולין, כי ב' סוגי חזירים איכא, האחד המוזכר תמיד בש"ס שהוא חזיר בהמה, ועליו אמרה הגמ' דבכורות הנ"ל שזמן עיבורו הוא למשך שישים יום. אולם איכא נמי חזיר שהוא חיה, וההוא באמת עיבורו לשלש שנים דומיה דהלביאה. וממילא מתורץ שאלת הרש"ש, כי החזיר אשר דיבר בו הרע"ב דנולד ממנו הנמר, הוא חזיר היער שהוא חיה, ועיבורו שוה ללביאה, ולכן אפשר שנולד ממנו הנמר, והביא ראיה לזה מהגמ' דפסחים (קיח ע"ב) דאמרינן התם, עתידה מצרים שתביא דורון למשיח כסבור אינו מקבל מהם, אמר לו הקב"ה למשיח קבל מהם, אכסניא עשו לבני במצרים וכו', נשאה מלכות רומי הרשעה ק"ו בעצמה, ומה הללו שאין אחיהן כך, אנו שאנו אחיהן לא כ"ש, אמר לו הקב"ה לגבריאל גער חיית קנה, געור חיה וקנה לך עדה. דבר אחר געור חיית קנה, שדרה בין הקנים דכתיב "יכרסמנה חזיר מיער וזיז שדי ירענה". ופירש רשב"ם, בין הקנים, ביער, דחזיר ביער זו אדום שכתוב בה "אכלה ומדקה ושארה רפסה", זה דרכו של חזיר. ע"כ. הרי חזינן דאיכא חזיר היער, שהוא מין חיה, וסתם חזיר דדברה בו הגמ' הוא חזיר בהמה. (והובא בס' שערי לימוד (מהדורה ד עמוד 201) בשם רבו). ע"ש.

[איברא דיש להעיר ע"ז, כי אמנם נימא דאיכא ב' מיני חזיר, והברטנורא מיירי מחזיר היער דהוא חיה. אולם מ"מ זה מנין לנו דחזיר היער עיבורו לג' שנים, דומיה דהלביאה. וראיתי בספר אוצר ישראל (ערך נמר) שהביא שם בשם הקדמונים, דהנמר בא מן הברדלס והלביאה. ע"ש. והיה אפ"ל דחזיר היער הזה דמיירי בו רע"ב הוא הברדלס, עי' בתוס' סנהדרין (טו ע"ב) ד"ה ברדלס, ובתוס' בכורות (ח ע"א) ד"ה ברדלס, שכתבו שם דב' סוגי ברדלס איכא, וביארו שם בזה. יעו"ש. וממילא אם חזיר היער הזה הוא אחד מסוגי הברדלס אייתי שפיר דהרי בגמ' דבכורות (שם) איתא הזאב הארי והדוב והנמר והברדלס וכו' עיבורן לשלש שנים, הרי מפורש דזמן עיבורו של הברדלס נמי הוי לג' שנים כזמנו של הארי. וק"ל].

א"כ לפי דברים אלו דמתבאר דב' סוגי חזירים איכא חזיר חיה וחזיר בהמה, ומדברי הגמ' דפסחים הנ"ל (קיח ע"ב) מתבאר, דעשו נמשל לחזיר היער דהוא מן חיה, וכל חזיר דאמרינן בעלמא הוא מין בהמה. אפ"ל דעד כאן לא אמרו חז"ל שהחזיר עתיד להטהר לעתיד לבוא, אלא דוקא בחזיר דמיירי ביה בכל הש"ס דהוא חזיר בהמה, אולם חזיר היער שעשיו ומלכות אדום נמשלו לו ישאר באיסורו, והם ישארו כיוצא בו בסיאובם וריחוקם מעדת ה' ונחלתו. [ולפי מאי דרצינו לבאר לעיל דחזיר היער הוא ברדלס, היה אפשר לבאר עוד דעד כאן לא יותר לעתיד לבוא, אלא חזיר שהוא בהמה דאית ליה סימן אחד של טהרה, שהוא מפריס פרסה ולעתיד לבוא יעלה ג"כ גרה. אולם הברדלס שהוא חזיר היער דאין לו שום סימן של הטהרה, בו לא דברו כלל חז"ל שיטהר. איברא, דלפום קושטא קשה קצת לומר כן שחזיר היער הוא הברדלס, דבתוספתא פ"ק דכלאים אמרינן חזיר וחזיר הבר וכו', ובגמ' דבכורות וסנהדרין הנ"ל אמרינן והברדלס וכו', ולא משתמיט לקרותו פעם ברדלס ופעם חזיר הבר. וגם א"א לומר דחזיר היער שעשו נמשל לו אין לו סימן טהרה של מפריס פרסה, דהנה כבר אמרו חז"ל (בב"ר סה א, ומובא ברש"י פר' תולדות כה לד) דעשו נמשל לחזיר שפושט את טלפיו שיראו בו את סימן הטהרה שמפריס פרסה, ומכסה את גרונו שלא יראו שאינו מעלה גרה, כך עשיו מכסה את מעשיו המכוערים שלא יגלו את קלונו. וכן הוא כיו"ב במדרש בראשית רבה (פרשה סה) מה חזיר הזה בשעה שהוא רובץ הוא מפשיט את טלפיו כלומר שאני טהור כך מלכות הרשעה [אדום] הזאת גוזלת וחומסת נראית כאילו מצעת היא את הבימה. ע"ש. והרי עשו נמשל לחזיר היער, ואמרינן הכא דמפריס פרסה וכו'. ש"מ דאף חזיר היער מפריס פרסה. וק"ל].

והלום ראיתי לשדי חמד (כללים מער' כ כלל קכט), שעמד ג"כ בהערה זו על דברי הרע"ב שביאר דהנמר בא מן החזיר והלביאה, והרי אין זמן עיבורן שוה וכו', וכתב לתרץ בשם חכם אחד כתירוץ הנ"ל, דהחזיר דמיירי ביה הרע"ב הוא מין חיה וא"כ אפשר שעיבורו ג"כ שלש שנים. אולם דחה את זה דהרי בפרק ח' דכלאים חזינן דפליגי רבנן על רבי יוסי, וס"ל דשור הבר אינו מין חיה אלא מין בהמה. וממילא ה"ה דפליגי עליה וס"ל דחזיר הבר שהוא חזיר היער, הוי מין בהמה. ולכן רצה לתרץ שם ולומר, דהא דאמרינן בחולין (קכז ע"א) כל שאין תשמישן ועיבורן שוה אין מולידין זה מזה, היינו דוקא שחסר את ב' הענינים אבל אם יש בהם צד שוה אחד, כגון שתשמישן שוה (היינו פנים אל פנים וכו'), אע"פ שאין זמן עיבורן שוה, הרי הם מתעברים זה מזה, ולכן לעולם אע"ג דזמן עיבור החזיר לשישים יום ושל הלביאה לשלש שנים, מ"מ מכיון שתשמישן שוה (פנים אל אחור), הרי הם מתעברים זה מזה. אולם בסוף חזר בו דהרי אמרינן בבכורות (ז ע"א) לעולם אין מתעברת בהמה מחיה, וחיה מבהמה. וע"כ צריך לומר דחזיר הבר הוא מן חיה לכו"ע ולא פליגי רבנן עליה דרבי יוסי רק בשור הבר. אמנם בכ"ז העיר שם השד"ח, דאם באמת הכי הוא דזמן עיבורו של חזיר היער הוא לשלש שנים, מדוע הגמ' בבכורות (ח ע"א) לא מנתה אותו בהדי הזאב והארי והדוב וכו' דזמן עיבורן לג' שנים. אלא ודאי דמכך שסתמה הגמ' שם ואמרה, דזמן עיבורו של החזיר הוא לשישים יום משמע דבכל חזיר מיירי גם בחזיר היער, דהוא מן חיה. ע"ש עוד בדב"ק מש"כ בזה. וא"כ לפי דבריו אלו של השד"ח מתבאר דלעולם החזיר דמיירי רע"ב הוא חזיר היער שהוא מין חיה ואע"ג דיולד לשישים יום, מ"מ אפשר שהלביאה תתעבר ממנו, משום דאע"ג דאין עיבורן שוה אבל תשמישן שוה. וכאמור לפי הדברים הנ"ל יש לומר, דרק חזיר שהוא מין בהמה יוכשר ויטהר, וחזיר חיה לא.

הן אמת, כי עצם דרשה זו המובאת בשם רבותינו ז"ל, דלמה נקרא שמו חזיר "שעתיד לחזור ולהטהר לעתיד לבוא", הרבה קולמוסים נשתברו בה, והרבה דיותות נשתפכו עליה, ליישב ולבאר את הדברים, ולהביאם על מכונם. ועי' להרב בעל סדר הדורות בספרו ערכי הכינויים (אות ח חזיר) שכתב דמאמר זה לא היה ולא נברא, והובאו דבריו בס' מעט צרי (ערך חזיר). ע"ש. וכ"כ כיו"ב ג"כ בס' המצרף (סי' עד) שכ' שם דהא דאומרים שלעתיד הקב"ה מתירו לחזיר ולכן נקרא חזיר מלשון מחזירו להם, דבר זה לא נמצא בשום מדרש חז"ל. ע"כ. והביא דבריו הרב טהרת המים (מער' ח אות כ). ע"ש. והוזכר ג"כ בשד"ח בפאת השדה בכללים (מער' ח כלל ח). יעו"ש. וראה גם למוהר"ש יפה בויקרא רבה (פרשה יג פסקא ג) שכתב ג"כ שמדרש זה לא היה ולא נברא. ע"ש. וראה גם בס' שער בת רבים (פר' שמיני) שכתב ג"כ, כי מאמר זה לא נמצא בשום מקום. ע"ש. וראה גם בס' בני יששכר במאמרי חודש אדר (מאמר ז אות ב) שכתב, שמאמר זה שעתיד חזיר להטהר הוא מרגלא בפי אינשי, אולם לא נמצא במדרשי חז"ל שלפנינו. יעו"ש.

אולם הנה רבינו אור החיים הק' פר' שמיני (פי"א פסוק ז), כתב על הפסוק, "ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא ושסע שסע פרסה, והוא גרה לא יגר טמא הוא לכם". וז"ל: והוא גרה לא יגר, פירוש תנאי הוא הדבר כ"ז שהוא לא יגר, אבל לעתיד לבוא יעלה גרה ויחזור להיות מותר. ולא שישאר בלא גרה ויותר כי התורה לא תשונה. עכ"ל הטהור. ע"ש. וכדברים אלו כתב ג"כ הרמ"ע מפאנו בס' "עשרה מאמרות" מאמר חיקור הדין (ח"ד פי"ג) והובאו דבריו בילקוט ראובני פר' שמיני (שם), שלעתיד לבוא יחדש הקב"ה את בריאתו של החזיר שיהיו בו את ב' סימני הטהרה, כי הוא ג"כ יעלה גרה. ע"ש. וראה גם לחתם סופר בס' תורת משה על התורה (פר' שמיני שם) שג"כ כתב לפרש כיו"ב למה נקרא שמו חזיר, שיחזור להיתרו לעתיד לבוא משום דיעלה ג"כ גרה. ע"ש. ועי' בספר אור יקרות (סו"פ שמיני) שכתב, כי באמת עוד מזמן הקדמונים נתפרסם המאמר הזה, דעתיד החזיר להטהר לעתיד לבוא, עד שבעלי הפלפול נתקשו בו דא"כ הוי דבר שיש לו מתירין, כי בכל יום אנו מצפים שיבוא משיח. ודשיל"מ אפילו באלף לא בטיל, ומדוע בטל איסור שומן חזיר בשישים. [ובאמת כשאלה זו ראיתי שהקשה בס' אהל ראשי בשמים (דף ו ע"ד) והביא דבריו השד"ח בפאת השדה (בכללים מער' ג כלל ז). ע"ש]. והוכרחו לתרץ, כי באמת לא יהיה החזיר סתם מותר, אלא שישנה את טבעו ויהיה מעלה גרה. וממילא חתיכה זו שהיא בקדירה שלא העלתה גרה ולא תעלה גרה עוד, ולעולם לא תוכשר. עכת"ד. ע"ש. והיינו כדברים אשר כת' אוהחה"ק והרמ"ע מפאנו והחת"ס, דהביאור במאמר זה הוא, שלעתיד לבוא ישתנה טבעו של החזיר ויעלה גרה בנוסף למה שהוא מפריס פרסה וע"כ יהיה מותר. וראה גם בפי' הרקאנטי עה"ת פר' שמיני (כג ב) שג"כ הביא מאמר זה בפשיטות, דרבותינו דרשו כי החזיר עתיד להטהר לעתיד לבוא. ע"ש. וכן מצאתי כיו"ב ג"כ לגאון יעב"ץ בסידורו בית יעקב בפרקי שירה שכתב שם (בזמרת הארץ דף יט ע"ב) וז"ל: ואפילו החזיר אמרו רז"ל [ילמדנו] שעתיד הקב"ה להחזירו לנו ולהתירו אכן מפני גודל טומאתו וזוהמתו אין לו שום תיקון עכשיו עד לעתיד לבוא שיעביר הקב"ה רוח הטומאה מהארץ, ואמרו הטבעיים שאינו יכול להסתכל בשמים וזה מחמת נפילתו בעמקי הקליפות ותוקף דיניו על כן לא נזכר בפרק שירה זו. עכ"ל. ע"ש. והרי שאף הוא מביא דברים כפשוטם דהחזיר עתיד להטהר לעתיד לבוא.

אמנם ראיתי בתורה תמימה פר' שמיני (שם אות כא) שהביא את פירושו של רבינו אוהחה"ק דהחזיר עתיד להטהר לעתיד לבוא, וכתב ע"ז, וכל הדברים האלו תמוהים ונפלאים מאוד דמנין לקח לו מקור לחידוש נפלא זה, וגם לא מצינו בשום מקום שלעתיד לבוא ישתנו טבעי בעלי חיים. ולמה זה דוקא החזיר יותר משאר מינים טמאים. ואמנם נהירא, שכבר שמעה אזני שנמצא אגדה במדרש למה נקרא שמו חזיר מפני שעתיד לחזור להיתרו הראשון, וכפי הנראה כך הבין בעל אור החיים דברי האגדה הזאת. אבל באמת לא נמצא כלל מדרש ואגדה בלשון זה ובכונה זו, רק בלשון וענין אחר. והוא במדרש רבה (פר' שמיני סוף פרשה יב), ובמדרש רבה (קהלת פי"ג) על הפסוק "מה שהיה הוא שיהיה", [ובילקוט תהלים רמז תתל], וז"ל: ואת החזיר זו אדום, ולמה נקרא שמה חזיר, שמחזירה עטרה לבעליה. הדא הוא דכתיב "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה" וגו', ור"ל שע"י אומה זו יוגרם שיבת עטרה לישראל. הרי מבואר שכל עיקר אגדה זו, באה בדרך משל ומליצה לכונה אחרת. ושגגה גדולה היא לתפוס המאמר לענין התרת החזיר לעתיד לבוא, כמבואר. עכ"ד. ע"ש. ומזה מתבאר דהתורה תמימה עומד בדעתו לדחות מכל וכל בשתי ידים תוכן שמועה זו שלעתיד לבוא יותר החזיר באכילה.

והנה בלשונו זה של התורה תמימה, שנקט על רבינו הקדוש אוה"ח לשון שאינה של זהורי"ת דהם תמוהים מאוד וכו' ושגגה גדולה וכו', ראיתי בשו"ת גנזי יוסף (סוס"י מז) להגאון רבי יוסף הכהן שוורץ הי"ד שכתב ע"ז, ונצטערתי מאוד לראות "תורה שאינה תמימה" לעשות האוה"ח כטועה ח"ו, וכי לא שמע מגודל קדושתו וצדקתו אשר רוח השכינה מדברת מתוך גרונו, כי מלבד שכ"כ בעשרה מאמרות [להרמ"ע מפאנו] וחת"ס עוד זאת כי כן כתב בסידור יעב"ץ בזמרת הארץ על פרק שירה, וגם ברבינו בחיי שמיני. ואלו היה רואה דברי מרן הגאה"ק בעל דברי חיים זי"ע בחיו"ד (ח"ב סי' קה) מ"ש על מלמד אחד שפגע בכבוד האוה"ח ז"ל, לא היה כותב כן והיה נזהר בקן קולמוסו. [ועי' בזה עוד בשו"ת נהרי אפרסמון חאו"ח סי' יד בסופו, ובשו"ת פרי השדה ח"ג סי' צז אות ג, ובשו"ת נטע שורק חיו"ד סי' ד], וחכמים הזהרו בדבריכם! אח"כ מצאתי בריטב"א קידושין (מט ע"ב) ד"ה תשעה וז"ל: זה אדום כדכתיב בו "יכרסמנה חזיר מיער", ועליהם אמרו באגדה למה נקרא שמו חזיר, שעתיד הקב"ה להחזירו לישראל לעתיד. ע"כ. ורב גדול אחד הראה לי מ"ש בס' ביכורי אביב (פר' קרח) ונאמר לי הכוונה כי רק להוראת שעה מפני המלחמות יתירהו ה' לישראל, כמו שהיה בכיבוש הארץ בימי יהושע בן נון כמבואר בחולין יז. עכת"ד. ע"ש. וע"ע בשו"ת גנזי יוסף הנז' (סי' קלה אות ב) מש"כ שם עוד ליישב מאמר זה דעתיד החזיר להטהר לעתיד לבוא בדרך דרוש. ע"ש.

ואיברא שכדברים אלו מפורש בדברי רבינו בחיי על התורה בפר' שמיני (שם), שכתב וו"ל: ובמדרש תנחומא למה נמשלה מלכות זו [אדום] לחזיר, שעתיד הקב"ה להחזיר עליהן מידת הדין. ויש נוסחאות שכתוב בהן, שעתיד להחזיר העטרה ליושנה, והענין כי שני המקדשים נבנו ע"י ישראל, בית ראשון בנה שלמה שהוא מזרע יהודה, בית שני בנה זרובבל שהיה ג"כ מזרע יהודה שנאמר (זכריה ד) ידי זרובבל יסדו וגו' ונעשה ע"י כורש שנתן רשות בזה. אבל הבית השלישי עתידה אומה זו לבנותו, וזהו שאמרו עתיד להחזיר העטרה ליושנה לפי שהוא החריבו. ויש נוסחאות שכתוב, עתיד הקב"ה להחזירו לנו, וההמון מבינים שהחזיר יהיה טהור לישראל, אבל ביאור הענין על הכח שלו שהוא מצר לישראל, ולעתיד ישוב עם שאר כל הכוחות לעזור ולתמוך לישראל, כי ירבה השלום בעולם. שנאמר וגר זאב עם כבש וגו'. עכ"ל. ע"ש. הרי מבואר דגם רבינו בחיי עומד בשיטה זו כי אין לבאר דהחזיר יטהר לעתיד לבוא, אלא ענין זה כוונתו על מלכות עשו ואדום, אשר יחזירו העטרה לישראל, לבוא לעזרת ה' בגיבורים ולתמוך בהם. וגם המדרש שהביא בשם התנחומא אינו במדרש שלפנינו, אבל הוא בתנחומא ישן (שמיני יד), והנוסחא שהביא "דעתיד הקב"ה להחזירו לנו" אינו אף בתנחומא ישן. וראה בשד"ח בפאה"ש (בכללים מער' ג כלל ז) שהביא שם ג"כ בשם חכם אחד דעמד להעיר כיו"ב על דברי רבינו אוהחה"ק, דהרי עקרו של המדרש הזה מיירי בענין מלכות אדום, ואינו מדבר כלל מענין החזיר. ואית ליה סיוע מדברי רבינו בחיי הללו. ע"ש. (וראה נמי בדברי החת"ס בפי' עה"ת (פר' שמיני) ד"ה את החזיר, שכתב על מאמר זה דעתיד הקב"ה וכו', דהכוונה היא על חזיר מיער שהוא אדום, שלעתיד לבוא יהפוך כל העמים ויודו לשמו הגדול ע"ש).

וראה גם בשו"ת הרדב"ז (ח"ב סי' תתכח), שג"כ נראה מדבריו שדורך במסילה זו, שכתב שם, וכבר נשאלתי על כיו"ב [על שנאמר לא תוסיף על הדבר ולא תגרעו ממנו, ומי הוא שיאמר שיתבטל אפילו אות אחד מן התורה]. שאמרו ז"ל למה נקרא שמו חזיר, שעתיד הקב"ה להחזירו לישראל, ולפי הפשט אפשר לתרץ על הדרך אשר כתבתי, כי יהיו ישראל אוכלים משמנים כאילו הותר להם בשר חזיר, לא שיותר להם בשר חזיר ח"ו. ועל דרך הסוד יש למעלה שר אחד, ושמו חזריא"ל והוא קטגור על ישראל ועתיד הקב"ה להחזירו לישראל להיות להם סנגור. עכ"ל. ע"ש. [ובאמת לפי ביאורו של רבינו אוהחה"ק הנ"ל מיושב שפיר שאלתו של הרדב"ז, דח"ו דהתורה תשתנה, ולעולם צריך ב' סימני טהרה, רק שלעתיד לבוא יהיה לחזיר עוד סימן טהרה שיהיה גם מעלה גרה. וק"ל]. ועתה ראיתי בס' שערי לימוד (הנ"ל) שהביא שם עוד ביאור לבאר מאמר זה למה נקרא שמו חזיר, שעתיד לחזור להיתרו. דבגמ' דחולין (קט ע"ב) איתא אמרה ליה ילתא לרב נחמן מכדי כל דאסר לן רחמנא שרא לן כוותיה, אסר לן דמא שרא לן כבדא וכו', אסר חזיר שרא לן מוחא דשיבוטא ופרש"י מוח של דג ששמו שיבוטא וטעמו כטעם חזיר. והנה במד"ר (בפתיחה לאיכא רבתי פ"ד) אמרינן, אמר רבי חנינא ב"ר אבהו ז' מאות מיני דגים טהורים וח' מאות מיני חגבים טהורים ועופות לאין מספר, גלו עם ישראל לבבל, וכשחזרו חזרו עמהם חוץ מדג אחד ששמו שיבוטא. וכתב בביאור ענף עץ למד"ר (שם), דדג השיבוטא לא חזר עמהם מהגלות כי גבו של דג זה חלש מאוד, ולכן לא היה יכול לחזור עמהם מהגלות, בגלל הדרך הארוכה. ומ"מ מסיים שם המדרש, דלעתיד לבוא הכל חוזר, וגם דג השיבוטא. ע"כ. וממילא לפ"ז מובן גם המדרש הנ"ל דעתיד הקב"ה להחזירו, היינו לדג השיבוטא דטעמו הוי דומיא דהחזיר, דיחזירו הקב"ה לעתיד לבוא מן הגלות, ושוב יהיה אפשר לאוכלו ולטעום בו טעם החזיר. ע"ש. והן אמת כי שוב ראיתי הלום שבספר אור יקרות (פר' שמיני, זולצבאך שנת תצ"א) כתב שם: במדרש, למה נקרא שמו חזיר שעתיד הקב"ה להחזירו להיתרו הראשון, המדרש הזה הובא בהרמב"ן, [ובאמת בהרמב"ן שלפנינו אינו נמצא, וכבר העירו בזה המפרשים עי' בס' מעט צרי (ערך חזיר) ד"ה ובספר וכו'. וראה גם בשד"ח בפאת השדה (בכללים מער' ח כלל ח) סוד"ה חזיר וכו' שהביא שם כיו"ב משם מהר"א פלאג'י בספר אברהם אנכי (פר' שמיני סי' טו) שכתב דהמדרש הזה הובא בהרמב"ן והעיר עליו השד"ח דלא מצא דבר זה בהרמב"ן. יעו"ש. ושמא כוונתם היתה לרבינו בחיי, דבאמת הוא הביא את מדרש זה וכידוע דרבינו בחיי בדרך כלל צועד בעקבות הרמב"ן ומביא מלשונו ומפרש את דבריו, וכמ"ש (בהקדמתו לספר) הדרך הרביעי הוא דרך ה' בדרך הזה אטיף ואזה מרמזי האיש משה מופת הזמן הוא הרב הגדול הרמב"ן הוא הורה לנו את הדרך אשר נעלה בה ובדרך אמת הנחנו וכו'. ע"ש. וע"כ אפשר שיחסו דברים אלו שברבינו בחיי להרמב"ן, ואפשר נמי שהיתה לפניהם איזה נוסחא בזה]. וצריך עיון למה יחזיר הקב"ה ויתיר חזיר יותר משאר מינים טמאים, ועוד מהו הלשון להחזירו להיתרו הראשון, היאך מצינו שהיה בו היתר פעם אחת אחר מתן תורה שנאסר, וכתב שם לתרץ ע"פ הדרך הנ"ל בענין דג השיבוטא שטעמו כטעם החזיר כדאיתא בחולין (קט ע"ב), ויחזור מן הגלות, וזהו שאמרו שעתיד הקב"ה להחזירו להיתרו הראשון, דהיינו מה שהיה ההיתר כנגד החזיר. ע"ש. והרי דפי' זה דדג השיבוטא וכו' המובא בס' שערי לימוד הנ"ל מוזכר כבר בקדמונים בס' אור יקרות הנז'. וכן מצאתי ג"כ בשו"ת גנזי יוסף לגאון רבי יוטף הכהן שווארץ הי"ד (רס"י מז) שהביא כביאור זה דהמדרש מיירי על דג השיבוטא וכו' בשם ס' לוית חן. ע"ש. וע"ע בשד"ח בפאת השדה (כללים מער' ח כלל ח) מש"כ עוד בענין זה בשם רבותינו אשר בסיפרתם בענין מקומו של מדרש זה, והביאור בו. ע"ש.

הראת לדעת, כי טובא מרבותינו אשר עמדו לדחות דרשה זו, אשר נתפסה כפשוטה שהחזיר יטהר לאכילה לעתיד לבוא. אלא דהדברים מכוונים על ממלכת אדום. וראה גם במדרש שוחר טוב על תהלים (פרק קמו) דאיתא התם, ה' מתיר אסורים, מהו מתיר אסורים, יש אומרים כל הבהמה שנטמאת בעולם הזה מטהר אותה הקב"ה לעתיד לבוא וכו', ויש אומרים אינו מתירן לעתיד לבוא שכן הוא אומר (ישעיה סו) אוכלי חזיר וגו'. ע"כ. ועי' בהערות ר"ש בוביר (שם) שכתב על הקטע הזה שבמדרש, הרב החוקר הר"י פריימאן העיר כי המדרש זר מאוד, ולדעתו נוסף זה מאת אחד המשגים בדרך. ע"ש. ואמנם ראיתי לגר"ח פלאג'י בס' נפש חיים (מער' ח אות ה), ששאלוהו שם איה מקום המאמר הזה דהחזיר עתיד להטהר לעתיד לבוא, והראה להם מקום במדרש שוחר טוב הנ"ל (מזמור קמו) על הפסוק "ה' מתיר אסורים" שי"א שכל בהמה שנטמאה בעוה"ז מטהר אותה הקב"ה לעתיד לבוא וכו'. ע"ש. וראה גם בדבריו בספרו לב חיים ח"א (סי' לב). ע"ש. וראה גם למר בריה דרבינא רבי אברהם פלאג'י בס' ויאמר אברהם איזמיר תרנ"ט (מער' ח אות יא) מש"כ בזה ג"כ. ע"ש. וראה גם בשו"ת פרי השדה ח"ג (סי' קמה). ע"ש. וע"ע בספר הזכרון ירושלים תש"ב (עמו' 40 - 39, 49), ובהערות רח"ד שעוועל על רבינו בחיי (שם), ובאנצ"ת (כרך יג עמו' תמה הערה 29). ע"ש. וראה גם בשד"ח (בפאת השדה בכללים מער' ג כלל ז) שהביא את דברי מדרש זה דשוחר טוב וכתב ע"ז, והרבה יש לי לדקדק במדרש הזה, ואין נמצא אצלי ביאור רחב על המדרש הנ"ל, עכ"פ נראה שלא נפלאת היא לומר דדבר שאסור עתה יהיה מותר לעתיד. ע"ש. ועי' גם בס' גט פשוט למהר"ם בן חביב (סי' קכו סקל"ד) שהביא שם מדברי מהר"י אלבו בעל העקרים (במאמר שלישי פט"ז), ובין היתר הזכיר שם מהר"י אלבו למדרש הזה דשוחר טוב דה' מתיר אסורים יש אומרים כל הבהמה שנטמאת בעולם הזה מטהר אותה הקב"ה לעתיד לבוא וכו'. ע"ש. ומזה יש לעיין בהערת הר"י פריימאן הנ"ל שכתב שמדרש זה חדש והוא הוספה מאוחרת וכו', דהרי ספר העיקרים למהר"י אלבו נדפס כבר בשנת קפ"ה, עי' לרבינו החיד"א בשם הגדולים ח"ב (מער' ע אות נב) והרי שגם אז היתה לפניהם גירסא זו. וק"ל.

ומכל מקום בעצם ההערה דהעיר מר, בענין מלכות אדום אם יטהרו לעתיד לבוא, נראה לומר לא מבעיא לדעת רבותינו הסוברים דליכא כלל כהאי מדרש שהחזיר יטהר לעתיד לבוא, ממילא אין צד לדון בענין מלכות אדום אם תטהר. אלא אף לרבותינו הסוברים דהחזיר יטהר, יש לומר דזהו דוקא בחזיר משום דישתנה בו עצם מהותו שהוא יעלה ג"כ גרה, ונמצא שיש בו ב' סימני טהרה כדביאר רבינו אוה"ח הקדוש. דאי לאו הכי עומדת השאלה דהרדב"ז בתשובותיו בעיינה, דכיצד זה שתשתנה התורה. אולם לגבי עשו ומלכות אדום הרשעה מה שייך לומר כזאת, וכי מה שייך שישתנה בו כדי להביאו בקרב ישראל. ואף לפי המבואר במדרש דקהלת שהביא רבינו בחיי, והתורה תמימה, דהדברים בענין דרשה זו מכוונים על מלכות אדום שעתידה לחזור וכו', היינו דוקא לגבי טבעו של אדום שלא יהא מייצר לישראל, [וכדקאמר המדרש בויקרא רבא פי"ג ולמה נקרא של אדום חזיר? "שמחזרת עטרה לבעליה", או המדרש בקהלת רבה פ"א למה נקרא רומי חזיר? "שהוא עתיד להחזיר את המלכות לבעליה"], אולם לגבי עצם מהותו שיוכל להתערב בקהל ישראל י"ל שישאר מסואב ומרוחק מעדת ה' ונחלתו, וכדחזינן מהגמ' דפסחים הנ"ל (קיח ע"ב) שכשירצה להביא דורון לעתיד לבוא למלך המשיח במחשבה כי אח הוא לישראל, ישלח ה' יתברך את גבריאל שיגעור בו וידחהו בשתי ידים כדאיתא בגמ' התם, וראה נמי בדברי המהרש"א שם בחידושי אגדות ד"ה שדרה בין הקנים וכו' שגבריאל יעמוד להשמיד את רומי וכו'. יעו"ש, ואם איתא שיטהר עשו ג"כ במהותו ויבוא בקרב ישראל, גערה זו מה עושה. וק"ל.

[וראה גם בחי' הריטב"א בקידושין (מט ע"ב), שכתב שם בביאור הא דאמרה הגמ' התם, עשרה קבין נגעים ירדו לעולם תשעה נטלו חזירים, יש שפירשו עמלק כדכתיב בו יכרסמנה חזיר מיער, ועליהם אמרו בהגדה למה נקרא שמו חזיר, שעתיד הקב"ה להחזירו לישראל לעתיד לבוא. ע"ש. ומזה מתבאר כי עמלק הוא אשר נמשל לחזיר. ועמלק בודאי שימחה שמו וזכרו לעתיד לבוא כמש"נ (בלק פכ"ד כ) ראשית גויים עמלק ואחריתו עדי אובד. ופרש"י אחריתו להאבד בידם שנאמר (דברים כה) תמחה את זכר עמלק. וראה גם בפי' אוהחה"ק (שם) שג"כ פירש כיו"ב דמלך המשיח יכרית מכל וכל זרעו של עמלק ואת כל שאר האומות. ע"ש. ובענין גרותם של בני עמלק עי' בשמואל ב' (פרק א יג), ובמצודת דוד (שם). יעו"ש].

והלום ראיתי בס"ד במדרש תנחומא (פר' צו אות ב), דמתבאר מהתם להדיא דגם לעתיד לבוא אין לו לעשו חלק בה' ובנחלתו. דאיתא התם בזה"ל: ולעולם הבא כשהקב"ה נפרע מעשו מה עשו עושה, מתעטף בטליתו כזקן ובא ויושב לו אצל יעקב. מנין שכן, כתיב (עובדיה א) "אם בין כוכבים שים קנך", ואין כוכבים אלא ישראל, שנאמר (בראשית יד) "הבט נא השמימה וספור הכוכבים" וגו' וכתיב "כה יהיה זרעך". ומה יעקב אומר לו אחי, אתה לא תהא אחי כיוצא בי שנאמר (הושע יג) "אהי דברך מות, אהי קטבך שאול, נחם יסתר מעיני". אהי דברך מות גזירות שהיית גוזר עלי דו פרצופים [פירוש: שכל גזירה היתה כפולה ממאי נפשך כדמפרש והולך] היית גוזר עלי שאעבוד ע"ז ואילו הייתי עושה הייתי חייב מיתה בידי שמים, ואם לא אני עובד אותה, אתה הורג אותי. לפיכך, אהי דברך מות אהי קטבך שאול, לשון אלנסט"י קטבך, קאטאב"א, שאול [פירוש: בלשון יונית קטבא, הוא - רד למטה, דהיינו שאול]. כיון שעשו יורד לשאול ישתייר יעקב לבדו, שנאמר (זכריה יג) "והיה בכל הארץ נאום ה' פי שנים בה יכרתו ויגועו, והשלישית יותר בה", ואין שלישית אלא ישראל, שנאמר (ישעיה יט) "ישראל יהיה שלשיה", וישראל על שעשו עצמם נבזים ושפלים שנאמר (מלאכי ב), "וגם אני נתתי אתכם נבזים ושפלים", ומתנחמים ונגאלים באש שנאמר (זכריה ב) "ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב". כיון שעשו מסתלק מן העולם הקב"ה וישראל משתיירין, שנאמר (שיר השירים ה) "אחת היא יונתי תמתי", וכה"א (דברים לג) "ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר". ע"כ. הרי עולה ומתבאר מדברי המדרש הללו להדיא, כי לעתיד לבוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, וישראל וקוב"ה חד נינהו והם לבדם אשר יהיו עמו ונחלתו ולא אחר זולתם, גם לא עשו כי ירד מטה מטה לשאול תחתיות, ושב ישראל ושקט ושאנן ואין מחריד. (הן אמת, דבכ"ז עדין יש להתבונן מדברי רבינו בחיי הנ"ל, שהביא את הנוסחא בדברי מדרש תנחומא שענין זה של המדרש שעתיד הקב"ה להחזירו לישראל וכו', הכוונה היא שכוחותיו של עשו ישתנו לטובה ויעזור לישראל. ושכן מבואר ג"כ מדברי החת"ס הנ"ל שלעתיד לבוא יהפך עשו להיות ככל העמים, לכאורה מזה משמע דאכן עדין יש תקוה לאחריתו, וראה נמי בגמ' דקידושין (יח ע"א) דמבואר התם דעשו דין ישראל מומר אית ליה. יעו"ש. וצ"ע. ומ"מ מדברי המדרש הנ"ל יש תשובה מבוארת לשאלת כת"ר שיחי').

ואסיים בזה בברכה ובהוקרה למעלת כת"ר, כי ענוותו תרבני להשיבנו דבר מעומק בינתו ודעתו הרחבה, אם ימצא לנכון להעיר בדברינו אלה.

ובעה"י הנלע"ד כתבתי פנחס זביחי. ס"ט.

[נוטר הכרמים]

וכבר שאל אחד התלמידים את הגאון רבי אייזיק שר מה חידש רבינו בענין עשו שלכאורה זה אחרת מן המקובל, וענה לו לא חדשתי אלא דבר אחד עד היום חשבו שעשו זה אחד קיבוצניק עם מכנסים קצרות ביד אחת מחזיק כלב, ובידו השניה איזה כלי משחית, ואני חדשתי שלפי ההסבר שלי יכול להיות שעשו הרשע זה אני ואתה. [ובשם האדמו"ר מקוצק מטים לומר שעשו לא הי' לבוש ככפרי אוקראיני אלא הלך בבגדי שיראים לבנים ונהג כאדמו"ר].

(הקדמה לספר ציון בימים מאת הרב יוסף צבי וינר שליט"א על פרק ערבי פסחים).

[צh33]

כבר זכיתי בזה לעיל

מצד אחד כותב ר' עשיו ומצד שני ממשיך ומכנהו כלב (אוחז באזני כלב)
בקיצור גם ר' יכול להיות כלב
כנראה זנ שהתכוין לרמוז וה ממש לא בדיחה....
כמה זה מתאים לחריפותו של הראגוטשובער

זה גם ידוע מרש שבדרון שר' עשיו היה מסרחניק
(לכאורה פלא ששכחו כאן פירוש מפורסם זה אלא אלא שכנראה יש כאן כמה שגם התואר ר' עבורם קשה להם ודו"ק..)

[לייטנר]

.

[צh33]

א. בראגוטשובער אי אפשר לבאר כן שהרי בהמשך קוראו כלב..
ב. לגופו של ענין כ"ק אדמו"ר אמר ג"כ (כנראה בשיחת ויצא תשנ"ב) שהבירור של מלכות עשיו זה אדום כבר נגמר וכו' עיי"ש. אלא דא עקא שישמעאל עוד לפנינו ועיי"ע באגרת תימן להרמב"ם ותן לחכם ויחכם עוד.

[לייטנר]

.

[צh33]

ידיד הנציב (איך שהבאת אותו) מדבר על שלב הטהרות והתעלות של עשיו זה לא ממש כתוב ברגוטשטובער ובזה אסיים

[לייטנר]

.

[ירושלמי]

כידוע בסלבודקה, הפליגו בשגב גדולת עשיו, שכל חטאו לא היה אלא בדקי דקות וכו'. (

הוקפץ לרגל פורים:
במוסף ש"ק האחרון הובא וורט חריף שנאמר בישיבת סלבודקה ב"ב בידי הפורים רב באחת השנים, וכה אמר:

"מאחר ור' אייזיק שר כבר גילה את ניצוץ הסלבודקאות בעשו, נבוא אנו ונגלה בו את שאר האסכולות התורניות.

מיר - הנה כ' רש"י (בראשית כו, לד) "כל מ' שנה היה עשו צד נשים מתחת יד בעליהן ומענה אותם כשהיה בן מ' אמר אבא בן מ' שנה נשא אשה אף אני כן", הא לך מיר, [שכידוע נישאו בני שלושים וארבעים], ומיניה נמי - -

בריסק - שהרי להדיא אמר עשו "אבא בן מ' נשא אשה - אף אני כן"...

חזון איש - כמ"ש רש"י (כה, כז) שהיה שואל את אביו היאך מעשרין את המלח ואת התבן..."

[איסתרא בלגינא]

בספר חמדת צבי עה"ת (רצ"ד גלאזער, ירושלים תרצא) עמ' צז: שמעתי מהנ"ל (ר' נחמיה שליט"א אלתר) ששמע מאביו השפת אמת אדמו"ר ההצה"ק זצ"ל שלא נמצא בתורה מפורש שעשו היה רשע.

וְאֶת עֵשָׂו שָׂנֵאתִי

[חסיד חבד]

בספר חמדת צבי עה"ת (רצ"ד גלאזער, ירושלים תרצא) עמ' צז: שמעתי מהנ"ל (ר' נחמיה שליט"א אלתר) ששמע מאביו השפת אמת אדמו"ר ההצה"ק זצ"ל שלא נמצא בתורה מפורש שעשו היה רשע.

וְאֶת עֵשָׂו שָׂנֵאתִי

צ"ע דלכא' קאי שם בגזע עשיו.

[לייטנר]

.

[משה ששון]

רבי יואל מסאטמר הביא מילקוט שמעוני[עובדי'] שלעתיד ישב עשו בין הצדיקים עד שיסלקו הקב"ה
הרי שהצדיקים יסברו שהוא מתוקן

ומהגר"י אדלשטיין שמעתי שעבר ה' עבירות וכולפ אינן איסורים מפורשים
וכמו שהביאו התוס' בסוף השותפין עיי"ש

[כלבאשבוע]

אפשר שמחמת הצנזורה רשם בדרך רמז ובאמת רמז למשהו אחר?

[נוטר הכרמים]

רבי יואל מסאטמר הביא מילקוט שמעוני[עובדי'] שלעתיד ישב עשו בין הצדיקים עד שיסלקו הקב"ה
הרי שהצדיקים יסברו שהוא מתוקן

ומהגר"י אדלשטיין שמעתי שעבר ה' עבירות וכולפ אינן איסורים מפורשים
וכמו שהביאו התוס' בסוף השותפין עיי"ש

ספר אור זרוע חלק א - אלפא ביתא סימן כא ד"ה אלף בית

'וצריך כל אדם לעסוק בבנין בית המדרש ובבנין בית הכנסת כדאי' עשו לעתיד לבוא מתעטף בטלית והולך ויושב בביהכ"נ בין הצדיקים והקב"ה גוררו משם ויאמר לו איזה בנין בנית בו ואיזה מסמר תקעת בו ואף על פי שמצוה רבה היא אעפ"כ אין לו לאדם להוציא הוצאות גדולות על בתי כנסיות ועל בתי מדרשות רק שיבנה בית נאה וראוי לתפלה וללמוד תורה'

.

[מתעניין]

ואת עשו שנאתי

מן הראוי לציין כאן את מאמר ו' בספר "פחד יצחק" לר' יצחק הוטנר על פורים, שהועתק כלשונו בתוספת הערות מחכימות על ידי הרב גולדווסר שליט"א בספרו "ליהודים היתה אורה" מאמר ל"ז, שדווקא מתוך השויון החיצוני ניכרה מעלתו הפנימית של יעקב על עשו. ובלשונו של הגר"י הוטנר זצ"ל (אות ג' במאמר) - תהומיותה של ההבדלה שבין עשו ליעקב מתבררת היא דוקא אחרי עצמת ההכרה באחוה ובדמיון שביניהם.

[איסתרא בלגינא]

בספר חמדת צבי עה"ת (רצ"ד גלאזער, ירושלים תרצא) עמ' צז: שמעתי מהנ"ל (ר' נחמיה שליט"א אלתר) ששמע מאביו השפת אמת אדמו"ר ההצה"ק זצ"ל שלא נמצא בתורה מפורש שעשו היה רשע.

וְאֶת עֵשָׂו שָׂנֵאתִי

דוגמא קלאסית לציטוט המוציא דבר מהקשרו. הרי כל העניין בפסוקים שם הוא להראות שאין סיבה אובייקטיבית לאהבת ה' או לשנאתו.

יתכן שאין זה הקשרו הנכון של הפסוק על פי פירוש לייטנר למקרא, אבל לא מפיו אנו חיים, ואין הפסוקים שם כלל מדברים מסיבת אהבת ה' ליעקב ושנאתו לעשו,
אלא שברור שלא חשיד קוב"ה דעביד דינא בלא דינא, ואם שונא את עשו זה לא בגלל שהאף שלו לא מצא חן בעיניו, ואם על פי פירוש לייטנר יצאו לו כל מיני מסקנות אחרות- שיבושם לו, אנן בדידן ואינהו בדידהו.

[לייטנר]

.

[בברכה המשולשת]

א. לא הבנתי את הויכוח.
ב. הפסוק "ואת עשו שנאתי" אינו פסוק בתורה אלא בדברי הנביאים, כך שאין בו סתירה לדברי השפ"א שרשעות עשו אינה מפורשת בתורה.
ג. ברור שאם הקב"ה מעיד בנו בידי עבדיו הנביאים שהוא שונא את עשו, המסקנה הבלתי נמנעת מכך היא שעשו הוא רשע.
ד. אם חז"ל מוסרים לנו על עבירותיו של עשו, בודאי שאין הם עושים זאת ח"ו בחינם,אלא להדגיש את גנותו של אותו רשע.
ה. אמנם, הפסוק בדברי הנביא עוסק בזרע עשו בכל הדורות, ולא רק בעשו האיש, כך שברור שכולם רשעים, ולא בכדי נצטווינו למחותם (ואע"פ שזה מפורש רק לגבי עמלק, הרי שמדברי הגמ' על יואב, עולה שה"ה כל זרע עשו, ואכמ"ל).

[5389090]

בביאור ענין - יעקב אבינו ועשו הרשע – עולם הבא עולם הזה – קנה וושט – יצחק אוהב את עשו ורבקה את יעקב ועוד

אתי' בשפ"א [תולדות תרל"ז] ויאהב יצחק את עשיו כי ציד בפיו. הכתוב נותן טעם כי לא הי' אהבה אמיתית רק תלויה בדבר לכן בטלה דבר בטלה אהבה. ולכן כשהקדימו יעקב בצידה אבדה האהבה. אבל רבקה אוהבת את יעקב, בלי טעם ונתקיימה האהבה לעד. וכן כוונת המדרש במ"ש כל שהיה שומעת קולו היתה מוספת אהבה. פי' שלא היה תלויה בדבר. וכן אהבת המקום ב"ה לבנ"י ג"כ אינה תלויה בדבר אף לא במעשיהם. רק בחר לו חלק ה' עמו כמ"ש עליו עשיר ישמח בחלקו. וז"ש אהבתי אתכם ואמרתם במה אהבתנו הלא אח עשו ליעקב כו' פי' שאין טעם במה לתלות האהבה רק שבנ"י מדובקין אליו ית' בשורשם.

ולהבין דברי קדשו מה היה שני אלו שני הדרכים, דרכו של יצחק שאהב את יצחק, ודרכה של רבקה שאהבה עשיו, יש עוד להקדים וללמוד.

בתחילת הפרשה נאמר (פסוק כו) וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו וגו' איתא בספה"ק שכאן רמז הכתוב לתנא האלוקי רבי עקיבא ראה בספר הקדוש 'תולדות שמשון' (להרה"ק המקובל רבי שמשון נחמני זיע"א בעל הזרע שמשון עה"ת) אבות פרק ג' וז"ל, אשריו ואשרי חלקו של רבי עקיבא כי רוח יעקב נוצצה בו שאותיות עקיבא הם יעקב עם הא' דהיינו התחברות הבינה בסוד אלף בינ"ה בהשתתפות כמה בחינות אחרות הכלולות ומתמצצות ומאירות בנשמתו כנודע מכתבי האר"י זצ"ל, ועליו ונאמר וכל יקר ראתה עינו. ומה שהיה בן גרים היינו שנשמתו נכנסה בסוד עקיבא עקב עשו בעמקי הקליפות בסוד הגרים להחזיר נציצוצות הקדושה שנאבדו תוך עמקי הקליפות ולהכניסה במקום הקדש וכו' כדכתיב וידו אוחזת בעקב עשו עכ"ל. וכן כתב רבינו החיד"א (דבש לפי מערכת ע' משם השערי רחמים משם המרח"ו) וז"ל רבי עקיבא היה בעקב עשו כי ירד בתוך עומק הקליפה ויעקב העלה אותו משם 'בידו' וש"ז וידו אוחזת בעקב עשו עיי"ש.

ובדברי המקובלים אתי' שאל תיקרי בידו אלא ב-יודו דהיינו ב-יוד שבו כלומר יעקב - י' עקב, והדברים מכוונים למאוד, שכבר כתבנו (במאמר לפני ה' תטהרו) משם מהר"ש מאוסטרפאלי לפרש הפסוק (ויקרא כז לב) כל אשר יעבור תחת השבט העשירי יהיה קדש לה', דקאי על העשרה הרוגי מלכות שנהרגו על מכירת יוסף, דלכאורה קשה שהרי רק תשעה היה במכירה כי ראובן לא היה עימהם, אך כי ידוע (תנחומא וישב סי' ב') דבשעת מעשה הצטרפו עמהם השכינה שלא יגלה מצפונם, ולזה נהרג גם העשירי דהוא רבי עקיבא לכפר על ה' כו', ולכך רמז הכתוב, כל אשר יעבור, ר"ל שעברו מן העולם היו תחת השבט, היינו שבטי יה לכפר על חטאם, אולם, העשירי יהיה קודש לה', העשירי בא רבי עקיבא בשביל השכינה קודש לה', והיינו דאמר לו אשריך רבי עקיבא שיצתה נשמתך באחד (ברכות ס"א ע"ב), ר"ל בשביל אחד היינו השכינה כביכול והבן, עד כאן דבריו הק'.

ולהמבואר בדבריו הקד' שזה העשירי קודש שנא' בתורה הלא היינו רבי עקיבא, וא"כ לפי זה יש לפרש דמה שכתבו 'דאל תיקרי בידו אלא ב-יודו' היינו לומר שיעקב 'ידו אוחזת בעקב' שבא להוציא מתוכו של עשיו את ה-'יודו' זה 'העשירי קודש' רבי עקביא ולהביא זה העשירי ה-י' לתוך ה-עקב – יעקב ולכן [אפשר להוסיף] בפסוק מידי 'אברי יעקב' רמוז ר' עקיבא שמתוך ה'ידי' יעקב נתהוה רבי עקיבא.

ומה שלמדנו שהוציא יעקב אבינו מעשו את ה-אלף ובכך כבש את רבי עקיבא אליו, לכאורה יש לדעת מה היא ענינו של ה-אלף אצל עשו, ואמנם עומק הדברים הוא, שהנה עשו הרשע בתורה מכונה בשם אלף שזה אלופי עשו, וזה רומז על חשיבות ונשיאת ראש, ובאמת הראש אצלו היה טוב, והיינו הנשמות הגדולות שהיה עמו, [ומשום כן ראשו נקבר במערה עם האבות הק'] וכל זאת הוציא יעקב מעשו הרשע. ומה עלזה נפשי שאח"כ מצאתי כהנה בדברי רבינו הגדול החידושי הרי"ם פרשת עקב וז"ל, ונראה שהי׳ יעקב ידו אוחזת בעקב עשו שגבר על האלופים, ולקח ה'אלף' ונקרא ר׳ עקיבא וכשסרקו בשרו במסרקות של ברזל פעל שלא יסתבכו השערות דעשו שנקרא שעיר ויתפרדו כו' וכשזהו נופל כו'.

עכ"פ אתה הראת ללמוד שבתוך טפלי עשו היה עשוק נשמתו של גדול האומה הישראלית רבי עקיבא, שעליו כתב רבינו בחיי (פ' בראשית) וירא אלוקים את האור כי טוב, בא לרבות את הדבר שהשיג רבי עקיבא וכל מיני מאורות שלו הנמצאים מאמתת זה האור עיי"ש. וכל זה היה מעיקרא עשוק בידי עשו הרשע .

ואילו מאידך גיסא, יעקב אבינו עליו השלום התעבר בנשמת רבי עקיבא וכדשנינו מידי אביר יעקב אותיות רבי עקיבא, וכמו שיתבאר להלן 'שיעקב אבינו ויוסף הצדיק ורבי עקיבא' כולי האי חדא רזא הוא, וא"כ לכאורה הדברים סותרים זה את זה, רבי עקיבא מצד יעקב הוא או שמא מצד עשיו הוא.

ואמנם ניתן לפרש, שכל זה היה בכלל צער העיבור של רבקה אימנו שעל זה נאמר וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ, שכן ראתה את נשמתו הגדולה של רבי עקיבא ולא ידעה להיכן, כשהיתה עוברת בתי מדרשות רצה לצאת מפני שמסיטרא 'דיעקב יוסף' הוא וכשהיתה עוברת על בתי ע"ז רצה גם לצאת הרי שמסיטרא דעשו הוא, ולא ידעה את נפשה, ולכן וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי.

והנה עתה לפי זה נפלאים שבעתיים המשך הכתוב וַתֵּלֶךְ לִדְרשׁ "אֶת יְדֹוָד", שראיתי בספר חכימא ברמיזא (תולדות) שאי' בשם הרה"ק מהרי"ד מבעלזא עפי"מ דאי' מהאריז"ל ספר הגלגולים פ"ה שר' עקיבא היה אחוז בעקב עשו ונטל יעקב אבינו את ר' עקיבא מעשו שנא' וידו אוחזת בעקב עשו ע"כ, וזהו ותלך לדרוש "את ה" שר' עקיבא הוא בעל המימרא שדרש "את ה" אלקיך תירא לרבות תלמידי חכמים (פסחים כ"ב:) עכ"ד.

ולפי זה מתבאר שהלכה לדרוש את בעל המימרא הלא הוא רבי עקיבא "את ה" שבא לרבות תלמידי חכמים, 'וקריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרונקא', ואיזה תלמיד חכם יכול לצמוח אם רוצה לצאת לבתי ע"ז.

ועל זה השיב לה הקב"ה וַיֹּאמֶר יְדֹוָד לָהּ שְׁנֵי גֹייִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ, כלומר שני עמים שונים בתכלית אצלך, זה יעקב בחינת עולם הבא, זה עשו בחינת עולם הזה, ואף שבתוך עשו נמצא נשמות גדולות כרבי עקביא, מ"מ יעקב יגבור ויצאו את בעלו מפיו כבר מיד בשעת הלידה מכח ה-וידו אוחזת 'בעקב' וזהו ממעיך יפרדו כבר משם תהיה החלוקה והניצחון של יעאע"ה [בתוספו את ידו] להוציא כל ניצוצי עשו הרשע.

ועתה יתבאר ענין זה אמאי יצחק אבינו היה אוהב את עשו ואילו רבקה אוהבת את יעקב, יצחק אבינו היה צדיק הדור שעבודתו בקודש היתה להעלות כל אותם המקומות הנחותים ביותר אשר בם נפלו ונצודו ניצוצי קדושה, וזה לא יכול לעשות כי אם הצדיק הדור צדיק הכולל, וכיון שכן, אמור הכתוב ויאהב יצחק את עשיו 'כי ציד בפיו' כל האהבה מוסב אך ורק על כי ציד בפיו 'אהבה תלויה בדבר' שכל אותם ניצוצות הקדושות העשוקות בשביה, השתוקקת יצחק להעלותם לקדושה, כי זהו תורף עבודותו של הצדיק.

ואילו רבקה אימנו היינו המכוון ל"כנסת ישראל" אשר אוהבת את יעקב בלא כל סיבה הסבר וטעם כי זה חלק ה' עמו באהבה היוקדת ביקוד קדשות ישראל ואיננה תלויה בדבר, נמצא שלא היתה כלל פלוגתא וחילק בין יצחק לרבקה, כי זה בדבר עבודתו וזה בדבר חלקו ונחלתו.

להערות 5389090@gmail.com

[הוגה]

למעלה הביא הרב "נוטר הכרמים" בשם השפ"א, שלא נמצא בתורה רשעותו של עשו,
,
לא הבנתי חידושו של השפ"א בזה, הנידון הוא טכני גרידא אם מסופר בחומש רשעות עשו או לא? לאיזה ענין הוצרך לזה? דוקא בתורה או גם בנ"ך? (כשימת לב הרב הכהן "בברכה").

פתחתי במקור בס' חמדת צבי שם, ואין שם אלא לשון זו כלשעצמה בלי שום הקשר: "שלא נמצא בתורה מפורש שעשו היה רשע".
כנראה זהו משפט של השפ"א מתוך מאמר שלם, חיפשתיו ולא מצאתיו לע"ע.

* * *
הקשה על דברי השפ"א "איסתרא" מפסוק במלאכי, השיב לו "לייטנר" שאי"ז כוונת הפסוק, התווכח עמו "איסתרא", וחזר והשיב לייטנר...

וְאֶת עֵשָׂו שָׂנֵאתִי

דוגמא קלאסית לציטוט המוציא דבר מהקשרו. הרי כל העניין בפסוקים שם הוא להראות שאין סיבה אובייקטיבית לאהבת ה' או לשנאתו.

יתכן שאין זה הקשרו הנכון של הפסוק על פי פירוש לייטנר למקרא, אבל לא מפיו אנו חיים, ואין הפסוקים שם כלל מדברים מסיבת אהבת ה' ליעקב ושנאתו לעשו,
אלא שברור שלא חשיד קוב"ה דעביד דינא בלא דינא, ואם שונא את עשו זה לא בגלל שהאף שלו לא מצא חן בעיניו, ואם על פי פירוש לייטנר יצאו לו כל מיני מסקנות אחרות- שיבושם לו, אנן בדידן ואינהו בדידהו.

אם באים לדון בביאור פסוק זה בהקשר לדברי השפ"א הנ"ל, כמדומה שהמתאים ביותר להביא את ביאורו של השפת אמת עצמו לפסוק (וכן כתוב בדברי השפ"א שהביא הרב בעל המספרים הארוכים שמעלי הי"ו, ברוך בואו):

בפסוק בהפטרה "ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי". ולכאורה אין מובן מה רבותא זו, ואלא מאי יגרום צדקת הצדיק ורשעת הרשע?
אלא הפי' הוא כי השי"ת נתן אהבתו לזרע יעקב שלא עפ"י מעשיהם, כמ"ש אוהבם נדבה, והטעם כי אהבה שתלוי' בדבר בטל דבר בטל אהבה. אכן השי"ת בחר לו יעקב - הגם שהי' בעבור טוב מעשיו - אעפ"כ עי"ז זכה שאהבו המקום אהבה שאינה תלוי' בדבר, וכמו כן גרם לו עשו במעשיו שנמשך עליו שנאה - לבד מעשים הרעים שבו, ודבר זה באמת אין לנו השגה בו רק שכן רצונו ית':

לא כתוב כאן כדברי לייטנר "שאין סיבה אובייקטיבית..." ?
אכן, אנן בדידן...

[איסתרא בלגינא]

בפסוק בהפטרה "ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי". ולכאורה אין מובן מה רבותא זו, ואלא מאי יגרום צדקת הצדיק ורשעת הרשע?
אלא הפי' הוא כי השי"ת נתן אהבתו לזרע יעקב שלא עפ"י מעשיהם, כמ"ש אוהבם נדבה, והטעם כי אהבה שתלוי' בדבר בטל דבר בטל אהבה. אכן השי"ת בחר לו יעקב - הגם שהי' בעבור טוב מעשיו - אעפ"כ עי"ז זכה שאהבו המקום אהבה שאינה תלוי' בדבר, וכמו כן גרם לו עשו במעשיו שנמשך עליו שנאה - לבד מעשים הרעים שבו, ודבר זה באמת אין לנו השגה בו רק שכן רצונו ית':

לא כתוב כאן כדברי לייטנר "שאין סיבה אובייקטיבית..." ?

ממש לא. ההפך הגמור הוא שכתוב!

והטעם כי אהבה שתלוי' בדבר בטל דבר בטל אהבה. אכן השי"ת בחר לו יעקב - הגם שהי' בעבור טוב מעשיו - אעפ"כ עי"ז זכה שאהבו המקום אהבה שאינה תלוי' בדבר, וכמו כן גרם לו עשו במעשיו שנמשך עליו שנאה - לבד מעשים הרעים שבו, ודבר זה באמת אין לנו השגה בו רק שכן רצונו ית'

כתוב כאן שיעקב במעשיו זכה ע"י מעשיו הטובים לאהבה שאינה תלויה בדבר, ועשיו להיפך ע"י רשעתו גרם לו שנמשך עליו שנאה שהיא מעבר למה שהוא על פי מעשיו גרידא. אבל כמובן שהגורם הראש והראשון לזכות לאהבתו ית' ולהפך - הוא אך ורק ע"י מעשה האדם, והכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, ופשוט שמי שהקב"ה מעיד בו ששונאו הוא רשע, ופלא שצריך להאריך בדברים כאלה.

[הוגה]

כתוב כאן שיעקב במעשיו זכה ע"י מעשיו הטובים לאהבה שאינה תלויה בדבר, ועשיו להיפך ע"י רשעתו גרם לו שנמשך עליו שנאה שהיא מעבר למה שהוא על פי מעשיו גרידא. אבל כמובן שהגורם הראש והראשון לזכות לאהבתו ית' ולהפך - הוא אך ורק ע"י מעשה האדם, והכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, ופשוט שמי שהקב"ה מעיד בו ששונאו הוא רשע, ופלא שצריך להאריך בדברים כאלה.

ישמעו נא אוזניך מה שפיך/מקלדתך מדברת. על ידי 'מעשיו הטובים' זכה ל'אהבה שאינה תלוי בדבר'? זוהי 'אהבה שאינה תלויה בדבר'?!

חוץ מזה שאיני יודע איך מע"כ מבין לפי דרכו את הקטע הנ"ל מהשפ"א, כמובן מע"כ מתעלם ג"כ מדברי השפ"א האחרים שציינתי (שהביא הרב בעל המספרים הנ"ל):

וכן אהבת המקום ב"ה לבנ"י ג"כ אינה תלויה בדבר אף לא במעשיהם, רק בחר לו חלק ה' עמו כמ"ש עליו עשיר ישמח בחלקו. וז"ש אהבתי אתכם ואמרתם במה אהבתנו הלא אח עשו ליעקב כו' פי' שאין טעם במה לתלות האהבה רק שבנ"י מדובקין אליו ית' בשורשם.

ויסוד זה חוזר על עצמו כמה וכמה פעמים בספרי השפ"א. צא ובדוק.
(וכ"פ המלבי"ם שם המקרא, ובבחינת אהבת אב לבנו, ולא מסיבה כלשהי).

[בברכה המשולשת]

ולמה לא נאמר שאהבת השי"ת לישראל אכן אינה תלויה בדבר (כפי שהוא אכן באמת), ואילו שנאתו לעשו היא בגלל רשעתו.

[עשוי לנחת]

הקפצה

[חשבונות רבים]

הדברים ברורים ונכוחים כדברי הרב איסתרא.

[שש משזר]

התפלאתי שלא מצאתי בספרי חסידות ביאורים רוחניים לחטאו של עשו. אח"כ התבוננתי שבתושב"כ בכלל לא נכתב שום חטא של עשו.

כמדומה לי, שבספרי הבעלי מחשבה הפולנים [ר"צ הכהן, שפ"א, ושם משמואל], ביארו איך שהיה לו דרך סלולה והלך בעקבות אביו במידת הגבורה, רק שהציץ ונפגע ע"י שנעשה איש שדה וכו'.

[בקרו טלה]

[ובשם האדמו"ר מקוצק מטים לומר שעשו לא הי' לבוש ככפרי אוקראיני אלא הלך בבגדי שיראים לבנים ונהג כאדמו"ר].
(הקדמה לספר ציון בימים מאת הרב יוסף צבי וינר שליט"א על פרק ערבי פסחים).

שיח שרפי קודש - פרשת תולדות
ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה. בשם הה"ק הרר"ב מפרשיסחא זי"ע שאל תחשבו שעשו הי' נראה כאיכר מגושם אלא הי' לבוש לבנים ואומר תורה בג' סעודות, ואיתא במדרשות (ירושלמי נדרים פ"ג ה"ח) שלעתיד יבוא עשו וישב בראש כולם ואין מוחה בידו עד שיבא הקב"ה ובעצמו ישליכהו לחוץ, ואם בעוה"ב שהוא כולו אמת נסתר רשעתו מכש"כ בעוה"ז שהוא כולו מלא שקרים עאכו"כ:

[ארפכשד]

שיח שרפי קודש - פרשת תולדות
ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה. בשם הה"ק הרר"ב מפרשיסחא זי"ע שאל תחשבו שעשו הי' נראה כאיכר מגושם אלא הי' לבוש לבנים ואומר תורה בג' סעודות, ואיתא במדרשות (ירושלמי נדרים פ"ג ה"ח) שלעתיד יבוא עשו וישב בראש כולם ואין מוחה בידו עד שיבא הקב"ה ובעצמו ישליכהו לחוץ, ואם בעוה"ב שהוא כולו אמת נסתר רשעתו מכש"כ בעוה"ז שהוא כולו מלא שקרים עאכו"כ:

והנה יש לתמוה מאי נפק"מ והא מאי דהוה הוה ונראה לבאר דהרי זה בא ללמוד ונמצא מלמד שאף אותם הלבושים לבנים ואומרים תורה בג' סעודות אפשר ואפשר שעשו הם.