ויאכל וישת ויקם וילך

[שמייכ'ל]

הרב'ה אמר לנו
ויאכל - בלי ליטול ידים
וישת - בלי לברך
ויקם - בלי ברהמ"ז
וילך - בלי לנשק את המזוזה [שמעתי, שאת זה יש רב'ס שמשמיטים..]

האם יש מקור לזה ??

[היימישער]

שו"ת דברי יציב חלק חושן משפט סימן נב

ו) ולמה שצידדנו בתשו' הרא"ש דאם אסור לחזור בו הוי כעין מעשה דמהני במקום מנהג, יש מקום ליישב מ"ש השואל בריב"ש סי' שכ"ח מתשובת הר"י בן הרא"ש שכתב בשם אביו דמקנה דשלב"ל אם נשבע קנה וראייתו ממכירת בכורה שמכר עשו ליעקב וכתיב השבעה לי, והריב"ש בתשובתו דחה את הדברים דלא הרא"ש ולא הר"י בנו חתימי עלה ואין לתלות בגברי רברבי סברא כזו שאין לה על מה שתסמוך, גם הראיה שהביאו אין לה עיקר לפי שהיה קודם הדיבור וכו' והשבועה היתה לרווחא דמילתא שלא יערער לפי שהיה איש זרוע עיין שם. והביאו ג"כ באוה"ח הקדוש [בראשית כ"ה ל"ג] והוסיף להקשות דהשבועה לא תספיק לקנין דשלב"ל וכו' עיין שם.

ולהאמור י"ל דהרא"ש לשיטתו שמבואר מדבריו בתשו' הנ"ל דמנהג מועיל בדשלב"ל כשאין זה דברים בעלמא, ומכיון שנשבע יש סמיכות דעת והוי כעין מעשה קצת וכנ"ל, ועיין במל"מ פ"י ממלכים ה"ז [בד"ה שוב ראיתי בירושלמי] שהביא מחלוקת בירושלמי אם ב"נ מצווה על השבועה, ואפילו אם נאמר שאינו מצווה עכ"פ היה מנהג לקיים שבועתם וכדמצינו בתורה ענין שבועה באבימלך ופרעה [ועיין מל"מ שם], וע"כ שהיה זה מנימוס ומנהג בני אדם לקיים שבועה, ושפיר מהני מטעם מנהג גם בדשלב"ל מכח קנין סטומתא ודו"ק.

ויעויין לאא"ז בישמח משה פרשת תולדות [בד"ה ויאכל וישת] שכתב בזה לפי היפ"ת דבענין הבכורה יש ג' דברים א' הנחלה מהאב ב' עבודת שמים ותורת הקרבנות ג' גדולה וכבוד ושררה, והנה הנחלה היה דשלב"ל משא"כ העבודה והגדולה היא דבר הנהוג תיכף, ושיטת המרדכי הובא בחו"מ סי' ר"ט ס"ד דמקנה דבר שבא לעולם עם דשלב"ל קנה הכל, ולזה קנה הבכורה עיין שם לדרכו בקודש. וי"ל שלכן בזה עשו את הבכורה, ובמדרש [ב"ר ס"ג י"ד] הכניס עמו כת של פריצים אמרין ניכול דידיה וניחוך עליו וכו' עיין שם, וכן רגילים לפרש לתשב"ר ויאכל ללא נטילת ידים וישת מבלי לברך ויקם בלי ברכת המזון וכו', וי"ל שנתכוין בזה להראות שהוא רחוק מעניני העבודה ואין רשע זה כדאי שיקריב להקב"ה, ובפרט שהרג את הנפש כמ"ש בב"ב ט"ז ע"ב כתיב הכא עיף וכתיב התם אוי נא לי כי עיפה נפשי להורגים עיין שם, וכהן שהרג את הנפש פסול לעבודה [עיין סנהדרין ל"ה ע"ב תוד"ה שנאמר ובישמח משה שם בפסוק ויאמר יעקב אופן הו'], וא"כ שאין לו שייכות לענין העבודה אין זה בכלל המכירה רק הנחלה דהוי דשלב"ל, ובזה נתכוין ברשעתו לבטל את המכירה שלא נאמר דמהני מכח דין דשלב"ל עם דשב"ל ודו"ק.

[היימישער]

ומצינו כבר לפרש שהמילים רומזים כל אחד על עבירה אחרת שעבר עשיו:
כלי יקר פרשת תולדות
ויאכל וישת ויקם וילך ויבז. בחמש תיבות אלו יש רמז לדברי חז"ל (בבא בתרא טז ב) שאמרו חמש עבירות עבר אותו רשע באותו יום וכו'. ויאכל היינו גילוי עריות כמו שנאמר (שמות ב כ) קראן לו ויאכל לחם, כי אם הלחם אשר הוא אוכל (בראשית לט ו). וישת זהו שהיה שופך דמים כמו שנאמר (במדבר כג כד) ודם חללים ישתה. ויקם שכפר בעיקר כמו שנאמר (דברים לא טז) וקם העם וזנה אחרי אלהי נכר הארץ, ושייך בזה לשון ויקם כי ההולך בקומה זקופה כאילו דוחק רגלי השכינה (ברכות מג ב). וילך שכפר בתחיה כמו שנאמר הנה אנכי הולך למות וגו', וכן אמר איוב (ז ט) כלה ענן וילך כן איש יורד שאול לא יעלה.

[אוהב אוצר]

עפר אני תחת כפות רגלי ה'דברי יציב' אבל זהו רמז לאוזני ילדים של תשב"ר שנא' ע"י מלמדי תשב"ר, ניתן גם לומר הכל 'עם' ולא 'בלי' ומנין להכריח כך?
יש גם הרבה ששאלתי מתי התחתן יעקב עם רחל וענו לי אחרי 7 שנים...
וזה בגלל הגננות...

[שמייכ'ל]

שו"ת דברי יציב חלק חושן משפט סימן נב

ו) ולמה שצידדנו בתשו' הרא"ש דאם אסור לחזור בו הוי כעין מעשה דמהני במקום מנהג, יש מקום ליישב מ"ש השואל בריב"ש סי' שכ"ח מתשובת הר"י בן הרא"ש שכתב בשם אביו דמקנה דשלב"ל אם נשבע קנה וראייתו ממכירת בכורה שמכר עשו ליעקב וכתיב השבעה לי, והריב"ש בתשובתו דחה את הדברים דלא הרא"ש ולא הר"י בנו חתימי עלה ואין לתלות בגברי רברבי סברא כזו שאין לה על מה שתסמוך, גם הראיה שהביאו אין לה עיקר לפי שהיה קודם הדיבור וכו' והשבועה היתה לרווחא דמילתא שלא יערער לפי שהיה איש זרוע עיין שם. והביאו ג"כ באוה"ח הקדוש [בראשית כ"ה ל"ג] והוסיף להקשות דהשבועה לא תספיק לקנין דשלב"ל וכו' עיין שם.

ולהאמור י"ל דהרא"ש לשיטתו שמבואר מדבריו בתשו' הנ"ל דמנהג מועיל בדשלב"ל כשאין זה דברים בעלמא, ומכיון שנשבע יש סמיכות דעת והוי כעין מעשה קצת וכנ"ל, ועיין במל"מ פ"י ממלכים ה"ז [בד"ה שוב ראיתי בירושלמי] שהביא מחלוקת בירושלמי אם ב"נ מצווה על השבועה, ואפילו אם נאמר שאינו מצווה עכ"פ היה מנהג לקיים שבועתם וכדמצינו בתורה ענין שבועה באבימלך ופרעה [ועיין מל"מ שם], וע"כ שהיה זה מנימוס ומנהג בני אדם לקיים שבועה, ושפיר מהני מטעם מנהג גם בדשלב"ל מכח קנין סטומתא ודו"ק.

ויעויין לאא"ז בישמח משה פרשת תולדות [בד"ה ויאכל וישת] שכתב בזה לפי היפ"ת דבענין הבכורה יש ג' דברים א' הנחלה מהאב ב' עבודת שמים ותורת הקרבנות ג' גדולה וכבוד ושררה, והנה הנחלה היה דשלב"ל משא"כ העבודה והגדולה היא דבר הנהוג תיכף, ושיטת המרדכי הובא בחו"מ סי' ר"ט ס"ד דמקנה דבר שבא לעולם עם דשלב"ל קנה הכל, ולזה קנה הבכורה עיין שם לדרכו בקודש. וי"ל שלכן בזה עשו את הבכורה, ובמדרש [ב"ר ס"ג י"ד] הכניס עמו כת של פריצים אמרין ניכול דידיה וניחוך עליו וכו' עיין שם, וכן רגילים לפרש לתשב"ר ויאכל ללא נטילת ידים וישת מבלי לברך ויקם בלי ברכת המזון וכו', וי"ל שנתכוין בזה להראות שהוא רחוק מעניני העבודה ואין רשע זה כדאי שיקריב להקב"ה, ובפרט שהרג את הנפש כמ"ש בב"ב ט"ז ע"ב כתיב הכא עיף וכתיב התם אוי נא לי כי עיפה נפשי להורגים עיין שם, וכהן שהרג את הנפש פסול לעבודה [עיין סנהדרין ל"ה ע"ב תוד"ה שנאמר ובישמח משה שם בפסוק ויאמר יעקב אופן הו'], וא"כ שאין לו שייכות לענין העבודה אין זה בכלל המכירה רק הנחלה דהוי דשלב"ל, ובזה נתכוין ברשעתו לבטל את המכירה שלא נאמר דמהני מכח דין דשלב"ל עם דשב"ל ודו"ק.

הדברי יציב רק כתב שכך רגילים ללמד לתשב"ר, אך לא מביא את המקור לכך.

[שמייכ'ל]

ומצינו כבר לפרש שהמילים רומזים כל אחד על עבירה אחרת שעבר עשיו:
כלי יקר פרשת תולדות
ויאכל וישת ויקם וילך ויבז. בחמש תיבות אלו יש רמז לדברי חז"ל (בבא בתרא טז ב) שאמרו חמש עבירות עבר אותו רשע באותו יום וכו'. ויאכל היינו גילוי עריות כמו שנאמר (שמות ב כ) קראן לו ויאכל לחם, כי אם הלחם אשר הוא אוכל (בראשית לט ו). וישת זהו שהיה שופך דמים כמו שנאמר (במדבר כג כד) ודם חללים ישתה. ויקם שכפר בעיקר כמו שנאמר (דברים לא טז) וקם העם וזנה אחרי אלהי נכר הארץ, ושייך בזה לשון ויקם כי ההולך בקומה זקופה כאילו דוחק רגלי השכינה (ברכות מג ב). וילך שכפר בתחיה כמו שנאמר הנה אנכי הולך למות וגו', וכן אמר איוב (ז ט) כלה ענן וילך כן איש יורד שאול לא יעלה.

אבל זה לא קשור למה שלימדונו הגננות/רב'סים

[היימישער]

נכון, אין בדברים שהבאתי מקור ישיר.
הבאתי רק שלא מדובר במנהג חדש,
וכן מקור שבמילים אלו נרמזו עברותיו של עשיו, ואולי במהלך השנים היה מי שהעדיף להמחיש לילדים עברות אלו במקום אלו.

[בן החבורה]

אתה מפרש הכוונה שהעבירות (של נט"י ברכה ברהמ"ז כו') אמורות להיות רמוזות בפסוק ולכן אתה שואל על מקור הדברים, אני הייתי מפרש שהרבי רק אומר המציאות, כי הרי פשוט שרשע זה לא נטל ידיו ולא בירך לפני ולאחר המזון ולא נשק המזוזה, ולפ"ז לא קשה מידי.

[אדג]

חשבתי ש'וילך' שעשיו הלך בלי כיפה...

[בן החבורה]

היה לי גם מלמד אחד שאמר כן, ולפי מה שכתבתי (בהודעה אחת מעליך) שניהם אמת

[שיף]

עיין כאן באורך

[שברי לוחות]

עיין כאן באורך

?

[שיף]

סליחה!
הנה הקישור viewtopic.php?f=17&t=6957

[דמשק]

.

[אבא יודן]

פעלים הרבה רומז על מהירות הענין
עיין ראב"ע אצל ויטע כרם

[דמשק]

פעלים הרבה רומז על מהירות הענין
עיין ראב"ע אצל ויטע כרם

כפי הנראה בגלל מהירות הענין נכתבו הדברים שלא במקומם

[הא לחמא עניא]

שו"ת דברי יציב חלק חושן משפט סימן נב
ויעויין לאא"ז בישמח משה פרשת תולדות [בד"ה ויאכל וישת] שכתב בזה לפי היפ"ת דבענין הבכורה יש ג' דברים א' הנחלה מהאב ב' עבודת שמים ותורת הקרבנות ג' גדולה וכבוד ושררה, והנה הנחלה היה דשלב"ל משא"כ העבודה והגדולה היא דבר הנהוג תיכף, ושיטת המרדכי הובא בחו"מ סי' ר"ט ס"ד דמקנה דבר שבא לעולם עם דשלב"ל קנה הכל, ולזה קנה הבכורה עיין שם לדרכו בקודש. וי"ל שלכן בזה עשו את הבכורה, ובמדרש [ב"ר ס"ג י"ד] הכניס עמו כת של פריצים אמרין ניכול דידיה וניחוך עליו וכו' עיין שם, וכן רגילים לפרש לתשב"ר ויאכל ללא נטילת ידים וישת מבלי לברך ויקם בלי ברכת המזון וכו', וי"ל שנתכוין בזה להראות שהוא רחוק מעניני העבודה ואין רשע זה כדאי שיקריב להקב"ה, ובפרט שהרג את הנפש כמ"ש בב"ב ט"ז ע"ב כתיב הכא עיף וכתיב התם אוי נא לי כי עיפה נפשי להורגים עיין שם, וכהן שהרג את הנפש פסול לעבודה [עיין סנהדרין ל"ה ע"ב תוד"ה שנאמר ובישמח משה שם בפסוק ויאמר יעקב אופן הו'], וא"כ שאין לו שייכות לענין העבודה אין זה בכלל המכירה רק הנחלה דהוי דשלב"ל, ובזה נתכוין ברשעתו לבטל את המכירה שלא נאמר דמהני מכח דין דשלב"ל עם דשב"ל ודו"ק.

הדברי יציב רק כתב שכך רגילים ללמד לתשב"ר, אך לא מביא את המקור לכך.

מ"מ אם אנו מוצאים זאת כבר בדברי יציב, ז"א שזה לא המצאה חדשה ממש, אלא יכול להיות שכוונתו היה על מה שלימדו את התשב"ר עוד בחו"ל. וזה נותן לנו איזשהו ראיה שזה משהו קדום, במובן מסוים.

[הכל בכתב]

שבט מיהודה.gif (77.94 KiB) נצפה 6782 פעמים

[מצליח]

viewtopic.php?p=586938#p586938

[לבי במערב]

מ"מ אם אנו מוצאים זאת כבר בדברי יציב, ז"א שזה לא המצאה חדשה ממש . . וזה נותן לנו איזשהו ראיה שזה משהו קדום, במובן מסוים.

וב'לקוטי הלכות' ו'אך פרי תבואה' (שקדמו לו בכמאה שנה!).

אגב, גם ב'ליקוטי סיפורי התוועדויות' (מהגה"ח רמ"ז גרינגלאז ע"ה, ע' 27) מציין שכך לימדם ה'מלמד' בלאדז'.

[בקרו טלה]

viewtopic.php?f=46&t=57866&p=733180#p733176