פורום אוצר החכמה

לא ברור לי איך לסדר את שני הדברים:
כמה פעמים נקרא "נער" ו"קטן", ובחסות אביו שצריך להחליט אם לשולחו,
ולפתע הוא עם עשרה בנים בירידה למצרים.

הרע"י בדרשותיו היה מפרש שזו תמיהת יוסף: הזה אחיכם הקטן אשר אמרתם?

החששות לשלוח את בנימין היו בגלל שאמו מתה בדרך וכן אחיו נעלם כך, ואולי זו בעיה "גנטית" כביכול (בדרך סגולית כמובן). כך רש"י מבאר. ועוד שהוא נשאר יחידי לאביו מאשתו האהובה. זה פשר הביטויים, ולא בגלל הגיל או החולשה.

לגבי הכינוי נער כבר כתבו הרמב"ן והרד"ק כי כל משרת אחרים יתכנה כן, ואולי בגלל שהיה משרת אחיו הגדולים יקראנו כך.
לגבי קטן, ברור כי הדבר יחסי בעיקר כשכתוב 'ואחינו הקטן'.

מזרחי בראשית פרק לז פסוק ב
ובנימין שנאמר עליו "לא יוכל הנער לעזוב את אביו", "והנער יעל עם אחיו" והוא בן שלושים ואחת, וכו', הוא מפני שהבן אצל האב או אצל האח הגדול ממנו, שהוא במקום אביו, נקרא נער, ואם הוא גדול בשנים, מפני שהוא נסמך עליהם בכל ענייניו כנער.

וידוע מה שכתב השל"ה אם אין לי טעות, מדוע טענו ואיך אעלה אל אביו וכו' היה להם לצעוק ולהתחנן שאשתו על עשרה ילדיה ממתינים לו בבית, אלא כך הוא בטבע הבריאה, שאבא אחד, דואג לשתים עשרה ילדים יותר מאשר עשרה ילדים דואגים לאבא אחד, והוא מסביר שם, שכך הוא בטבע הבריאה היות ואדם הראשון לא היה לו אב.

אלו דברי השל"ה הקדוש - שער האותיות - אות ד' דרך ארץ
בענין הוצאת בניו, כבר הזהירו רבותינו ז"ל בפרק קמא דשבת (י, ב) שאל ישנה אדם בן בין הבנים. וראוי לאדם ליתן לבניו כפי יכולתו ממון רב, כדי לעשות שידוך חשוב והגון ולהזדווג לתלמידי חכמים ומשפחה גדולה ומיוחסת, והעיקר הקרן בעצמו שיהיה הקרן קיים בכל מעלות המדות ובכל חמודות. אבל ראיתי מקצת אבות כשיש להם עושר, בבואם לימים, נותנים לבניהם לכל אחד סך גדול אחר שהם נשואים, ומחזיקים לעצמם כפי שיעורא שמשערים שיהיה להם די כל ימי חייהם. זהו שטות גדול, והוא שטות אשר יכול לבא לידי עבירה גדולה, כי מי יודע מה יולד יום, אולי יתהפך הגלגל על האב, ואוי לאב שיבא על שלחן בניו, כי הוא דבר שנגד הטבע, והבנים מחזיקים את אביהם והוא עליהם כעול הכבד, אף שהוא העשירם, כבר נשכח מהם כל השובע, ומכח זה באים הבנים לידי עון גדול. על כן כל חכם וכל הרואה את הנולד לא יעשה כזה, רק לענין ליתן נדוניא לעשות שידוך חשוב וכשר יעשה, מפני שזה הוא תכלית גדול, אבל לחלק ולתת מתנות גדולות אחר כך לא יעשה כלל כל ימי חייו, כי אין רע בעולם כרעה הזו שאב או אם יסמכו על שלחן בניהם רע ומר כמות. שמעתי אומרים דרך הלצה, כשבא יעקב למצרים הוא וביתו לסמוך על שלחן בנו הצדיק שהיה מכלכל את כולם, אמר אמותה הפעם אחרי ראותי את פניך, כלומר הוא בעיני קשה כמות שהוכרחתי לבוא לראותך. אמרו במשל הדיוט, אב אחד מפרנס עשרה בניו באהבה וברצון, ועשרה בנים לא מפרנסים באהבה וברצון אב אחד שלהם. על כן שום אב חכם לא יגרום בעצמו לבא לידי מדה זו ברעות נפשיה, אם לא אם מה' היתה זאת אז די לצרה בשעתה הרחמן יציל:
פרדס יוסף (בראשית מד לא)
והיה כראותו כי אין הנער ומת (מ"ד, ל"א). ופרש"י אביו מצרתו. עיין באהל מועד [שנה ב' חוברת ג-ד סימן פ"ח] בשם הגאון הקדוש מקאצק ז"ל שבא לפניו אחד שהיה מחוסר פרנסה לא עלינו והוא לעת זקנותו, ויש לו הרבה בנים בעלי פרנסה ואינם מרחמים עליו, והוא היה תמיד מוסר נפשו בעדם. והשיב דמצינו זאת בתורה והיה כו', ולכאורה מדוע לא אמר כי יש לבנימין עשרה בנים ואולי ימותו מגודל צער, ומוכח מזה כי אין הבנים מצטערים כל כך בצרת אביהם, ורק האב דואג ומיצר על בניו, ולכן הזכיר רק מצרת אביו:
ושם [שנה ב' חוברת ה סימן ק"ח] הביא בשם הגאון הקדוש מאסטראווצי ז"ל הטעם לזה שכל הדורות מאדם הראשון הם כשלשלת ארוכה, וטבע האבות ומדותיהם ירשו הבנים דור אחר דור, אדם הראשון שלא היה לו אב דנברא מן האדמה, ולא היה בלבו מדה זו למסור נפשו בעד אביו, ולא נשרשה המדה הזאת לדורות הבאים, אבל בנים היו לאדם הראשון והיה לו אהבה להם כרחם אב על בנים, ונשתרשה המדה הזאת לדורות הבאים אחר כך, ודפח"ח:

יישר כוח.
מעניין שאני ראיתי את הווארט לפני כעשרים שנה בשם השל"ה הק'.
ואולי בזה יתורץ קושיית הרב גאולה, אכן היה נער, האבא זוכר אותו כנער את הבן זקונים שלו, ואילו לגבי בניו באמת היה אב, והם השתמשו עם הגדרת 'נער' כי כל טענתם הייתה שאביו ימות ועליו לחוס על אביו שעלול למות מרוב דאגה.
---
עוד חשבתי להוסיף את מה שכותב הגאון רבי שמואל רוזובסקי באחד ההספדים שלו, (אאל"ט על הפונוביז'ער רב) כי נער ישראל ואהבו, השי"ת אוהב את כלל ישראל כי הוא נער, תמיד הם בפרישקייט כלשונו.

יורד ומתעה כתב:לגבי הכינוי נער כבר כתבו הרמב"ן והרד"ק כי כל משרת אחרים יתכנה כן, ואולי בגלל שהיה משרת אחיו הגדולים יקראנו כך.
לגבי קטן, ברור כי הדבר יחסי בעיקר כשכתוב 'ואחינו הקטן'.

יש לנו אב זקן וילד זקנים קטן!

מה שנכון נכון כתב:הרע"י בדרשותיו היה מפרש שזו תמיהת יוסף: הזה אחיכם הקטן אשר אמרתם?

כבר כתב כן הנצי"ב.

לייטנר כתב:

מה שנכון נכון כתב:הרע"י בדרשותיו היה מפרש שזו תמיהת יוסף: הזה אחיכם הקטן אשר אמרתם?

כבר כתב כן הנצי"ב.

עי"ע בספר פה קדוש לר' יצחק מוולאז'ין
כבר כתב כן האברבנאל (מב פסוק טו-כד)
ומפני זה כאשר ראה את בנימין שהיה אדם גדול ולא ילד, אמר יוסף אליהם הזה אחיכם הקטון אשר אמרתם.
וכ"כ המנחה בלולה והאלשיך ועוד רבים

ולכן ברכו, כדי שלא ייראה שעינו צרה בו, כך כתב מרנא הנצי"ב

נתקשיתי בפרשיות השבוע האחרונות: לפי דברי חז"ל יוצא, ששמעון ולוי היו כבני 12-13 בלבד כשהרגו את כל אנשי שכם. לעומת זאת, בנימין היה בן 31 כשירד למצרים וכבר היו לו עשרה ילדים, ולמרות זאת הוא מכונה "נער" ו"ילד זקונים קטן", שיש לחשוש "פן יקראנו אסון". כיצד יש להבין זאת?

ביאור החשבון: שמעון ולוי נולדו כשנתיים אחרי שיעקב נשא את רחל ולאה, ולאחר מכן יעקב עבד בשביל רחל עוד כחמש שנים (מתוך ה"שבע שנים אחרות"), ואז נולד יוסף, ואז עבד יעקב עוד שש שנים בשביל הצאן (בראשית ל,כה ואילך; לא,מא). ואם כן בזמן היציאה מחרן היו שמעון ולוי כבני 11, ויוסף היה בן שש.

והנה, בגמ' (מגילה יז ע"א) נאמר שיעקב שהה בדרך שנתיים, שמתוכן שנה וחצי בשכם וחצי שנה בבית אל. וזה מבוסס על ההנחה שיעקב פרש מיצחק 22 שנה, כנגד השנים שיוסף פרש מיעקב. וכן זה מבוסס על הכתוב "ויבן לו בית ולמקנהו עשה סכות", ופירש"י - בית אחד לעונת החורף (חצי שנה) ו"סכות", לשון רבים, לשתי עונות קיץ (פעמיים חצי שנה). ולפי זה בסוף תקופת שכם היו שמעון ולוי בני 12-13 ויוסף בן 7.5. וכשנולד בנימין היה יוסף בן 8. ויוסף היה בן 30 כשעמד לפני פרעה, ולאחר שבע שנות שובע ושתי שנות רעב היה בן 39, וא"כ בנימין היה אז בן 31.

ראה ברש"י פרשת ויגש עה"פ ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים - שחלק מהשבטים היו חזקים יותר, וחלק היו "חלשים". ודו"ק.

ומה שחשש יעקב דוקא עליו "פן יקראנו אסון" אינו שייך לגילו הצעיר כ"כ, אלא להיותו בנה של רחל וכו'. וראה בהמצו"ב בארוכה

ועדיין צריך ביאור השם 'ילד' שבו כינה יהודה את בנימין.
ובאמת לגבי בנימין יש לומר כי הכינוי 'ילד זקונים' ממשיך ללוות את האדם גם בהיותו איש בוגר, במשמע 'בן זקונים', וכדמתרגם אונקלוס 'בר סבתין', אך לגבי יוסף עדיין נשאלת השאלה: מפני מה הוא מכונה 'ילד' בפי ראובן שתי פעמים?

אצלנו אומרים "מוז'יניק נשאר מוז'יניק"...

על החתום: מוז'יניק

בזהר דף קנד ע"א כתוב שהיה בנימין נשוי ולא שימש מטתו כל זמן שהיה יעקב שרוי באבלו על יוסף ורק אחר כך שימש ונולדו לו העשרה כשבאו למצרים.
ולפי זה יוצא שנולדו לו עשירייה בפעם אחת. צא וחשוב משעה שנתגלה יוסף לאחיו וביקש להעלות את יעקב למצרים כמה זמן חלף.

אישצפת כתב:ולפי זה יוצא שנולדו לו עשירייה בפעם אחת.

ואולי היו לו כמה נשים.

עכ"פ דברי הזהר האלו חולקים במפורש על המדרש שהביא רש"י על הפסוק "כי נכמרו רחמיו".