פורום אוצר החכמה

רש"י (בראשית ג ח) כתב:ואני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא, ולאגדה המישבת דברי המקרא דבר דבור על אופניו

מוישי כתב:ולמה בחרו המדפיסים את פירושו על פני פירושים הנראים לכאורה הרבה יותר מאירי עיניים

י. אברהם כתב:

מוישי כתב:ולמה בחרו המדפיסים את פירושו על פני פירושים הנראים לכאורה הרבה יותר מאירי עיניים

לאיזה פירושים כוונתך?
viewtopic.php?f=51&t=31528#p334975

מוישי כתב:גם הרשב"ם מתבטא על רש"י, איני זוכר היכן, שרש"י לא מפרש לפי הפשט,

ישכילו ויבינו אוהבי שכל מה שלימדונו רבותינו, כי אין מקרא יוצא מידי פשוטו. אף כי עיקרה של תורה באה ללמדנו ולהודיענו ברמיזת הפשט וההגדות וההלכות והדינין ועל ידי אריכות הלשון ועל ידי שלושים ושתים מידות של ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי וע"י שלש עשרה מידות של ר' ישמעאל והראשונים מתוך חסידותם נתעסקו לנטות אחרי הדרשות שהן עיקר ומתוך כך לא הורגלו בעומק פשוטו של מקרא.

ולפי שאמרו חכמים: אל תרבו בניכם בהגיון. וגם אמרו: העוסק במקרא מדה ואינה מדה, העוסק בתלמוד אין לך מדה גדולה מזו ומתוך כך לא הורגלו כל כך בפשוטן של מקראות וכדאמרינן במסכת שבת: הוינא בר תמני סרי שנין וגרסינן כולה תלמודא ולא הוה ידענא דאין מקרא יוצא מידי פשוטו.

וגם רבינו שלמה אבי אמי מאיר עיני גולה שפירש תורה נביאים וכתובים, נתן לב לפרש פשוטו של מקרא. ואף אני שמואל ב"ר מאיר חתנו זצ"ל נתווכחתי עמו ולפניו והודה לי שאילו היה לו פנאי, היה צריך לעשות פירושים אחרים לפי הפשטות המתחדשים בכל יום. ועתה יראו המשכילים מה שפירשו הראשונים.

מחולת המחנים כתב:כנראה כדי לקיים את דברי הרא"ש בברכות (פ"א סי' ח') "ונראה שהקורא בפירוש התורה יוצא בו ידי תרגום, כיון שמפורש בו כל מלה ומלה" ובמרדכי הביא בשם מ"ג (?) "דנתי לפני רבותי שהפירוש מועיל יותר מן התרגום, וכן הורו רבותי". ובטושו"ע (או"ח סי' רפ"ה ס"ב) נפסק "וירא שמים יקרא תרגום וגם פירוש רש"י".

וכבר דנו האחרונים שהרי פירוש רש"י אינו מפרש כל מילה ומילה.
וכתב במחצה"ש (ס"ק ג') "ר"ל שפרש"י יותר עיקר מיתר פירושים. לפי שפרש"י בנוי על יסוד התלמוד, משא"כ פירושים אחרים
".

י. אברהם כתב:הרי שאלת על המדפיסים למה בחרו את פירוש רש"י על פני פירושים הנראים לכאורה הרבה יותר מאירי עיניים
א''כ כוונתך רק על ספרים שהיו בנמצא בהתחלת הדפסת רש''י
א''כ מה כוונתך ועוד הרבה?

מוישי כתב:

י. אברהם כתב:

מוישי כתב:ולמה בחרו המדפיסים את פירושו על פני פירושים הנראים לכאורה הרבה יותר מאירי עיניים

לאיזה פירושים כוונתך?
viewtopic.php?f=51&t=31528#p334975

רשב"ם ועוד הרבה

אוצר החכמה כתב:שאלת שאלה חלקית.
איזה פירוש אתה היית מציע לשים במקום פירש"י.

דברי רש"י לעולם הם "פשוטו של מקרא". ואם אין רש"י מקדים במפורש ומציין "ומדרשו", הרי המדרש שהוא מביא - פשט הוא. לא רמה גבוהה ועמוקה של פשט, מעין דרש שבפשט, אלא פשט ממש.

איך ייתכן הדבר? ובכן, כאן נקודת ההבדל בין דרכו של רש"י לדרך שאר הפשטנים. מסתבר כי לא תמיד יוגדר הפשט כהיצמדות לפירוש המילולי. לא משום שהפירוש המילולי אינו פשט, אלא שאין די בו לצורך הבנת הפשט.

מהו אפוא הפשט? וכיצד נדע להבחין בין הפשט לבין הדרש? דעות הרבה נאמרו בעניין זה, מן הדורות הראשונים ועד דורנו אנו. רש"י - לימד רבינו - צעד בדרך משלו: בכותבו את פירושו, ראה ראש המפרשים בעיני רוחו את דמות התלמיד העושה את צעדיו הראשונים בלימוד המקרא, כהוראת חז"ל: "בן חמש למקרא". "פשט" לדידו של רש"י הוא, אפוא, פירוש המקראות בדרך המתיישבת על לבו של "בן חמש למקרא".

"בן חמש למקרא" הוא אמנם רק ילד, אך אין פירוש הדבר שהוא שוטה, רשלן או שכחן. אין ספק שרש"י פונה בדבריו אל תלמיד נבון ובעל זיכרון מעולה. אלא שכאשר "בן חמש למקרא" ניגש אל המקרא, מגמתו ושאיפתו שונות תכלית השינוי מאלה של התלמיד בבית המדרש, הלא הוא "בן חמש עשרה לגמרא". השאלות הטורדות אותו, שבעטיין הוא נזקק לפירוש, אינן שאלותיו של הדרשן. אין הוא מוטרד מענייני חסרות ויתירות או מסמיכות הפרשיות, הוא אינו חוקר אחר טעמי שמות האישים והמקומות שבמקרא ואף אינו מבקש בלשון הכתובים רמז לכל פרטי ההלכות. מה שנחשב קושיא גדולה עבור הדרשן - ייתכן שאינו שאלה כלל אצל "בן חמש למקרא".

אלא שהיצמדות מוחלטת אל הפירוש המילולי, והתעלמות מאוצר הרעיונות והמשמעויות שמעניק לנו עולם המדרש והאגדה, תותיר את הלומד הצעיר בלתי מסופק. אף "בן חמש", שאינו מעמיק עדיין במשמעויות הנסתרות שבדברי התורה, שואף להבנה רציפה ועקבית בפסוקים ולתפיסת ההשתלשלות ההגיונית של המאורעות. גם לו ברור כי אין בתורה דיבורים חסרי תכלית או כפילויות מיותרות. אף הוא מבין שלא ייתכנו כתובים הסותרים ומכחישים זה את זה. היותו של פירוש פלוני "פשט" אינה נקבעת אפוא רק לפי טיבו של הפירוש עצמו. אף כי בוודאי, במקום שאפשר, מעדיף רש"י את הפירוש הקרוב אל המשמעות המילולית, הרי יש לך פירוש מילולי הרחוק מן הפשט הרבה יותר מן המדרש, שכן הקושי שהוא מעורר בהבנת הכתובים - קושי שכדי ליישבו נידרש לעתים למהלכים מפולפלים במיוחד - מרחיק אותו עשרת מונים מעולמו של "בן חמש למקרא".

לפיכך בורר לו רש"י מן התלמודים, מן המדרש ומן האגדה, את מה שנחוץ כדי ליישב את המקרא על־פי פשוטו, שכן כתב בתחילת פירושו: "אני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא, ולאגדה המיישבת דברי המקרא דבר דבור על אופניו". ודייק רבינו: אגדה הבאה רק במקום שיש צורך ביישוב המקרא ("מיישבת דברי המקרא"), והמיישבת את המקרא לא בדרך הרחוקה מן הפשט, אלא "על אופניו" על "כנו וסדר התיישבותו" של המקרא.

"פרשה זו יפה נדרשת במדרש רבי תנחומא", כך פותח רש"י את פירושו לפרשת קרח. והקשה רבינו: מה ראה רש"י 'להעניק ציונים' למדרשי חז"ל? והלא כבר לימדונו רבותינו עונשו של "האומר שמועה זו נאה ושמועה זו אינה נאה". אלא שהקדמה זו ללמד על הכלל יצאה. כלל קבעו חז"ל: "מתוך שאינו צריך, אינו נאה". זהו שהתיר רבי אליעזר לצאת בשבת לרשות הרבים בכלי זין, לפי ש"תכשיטין הן לו" ועשויים לנוי, ואף־על־פי שתכשיטין הן, לעתיד לבוא הן בטלין, "לפי שאינן צריכין, ומתוך שאינו צריך, אינו נאה". הרבה מדרשים יש, אבל אין רש"י יכול לשבחם ולומר "יפה נדרשת" - "מתוך שאינו צריך"...! מנקודת מבטו של פשוטו של מקרא, המדרש הנאה הוא זה שהבנת הכתובים צריכה לו.

נמצאנו למדים, שבכל מקום שמביא רש"י דברי מדרש ואגדה, עלינו לחפש אחר ההכרח לדברים מתוך הפשט. בבואנו לדון בדבריו של רש"י, השאלה הראשונה אפוא שעלינו לשאול - וכבר עמדו על כך הקדמונים - היא: מה הוקשה לו לרש"י? מה בתוכן הכתובים הזקיקו לפנות אל המדרש? וכבר העיר בעל "משכיל לדוד": "לא בא לבית המדרש, אלא מפני המסגר והחרש". אלא שהיה רבינו זי"ע רגיל לציין, שהכרחים אלו שציינו המפרשים - ברובא דרובא דיוקי לשונות ודקדוקים אחרים - הכרחים של "דרש" הם ולא של פשט.

ביאור הדו-שיח בין משה לאהרן ובניו (ויקרא י)
טז וְאֵת שְׂעִיר הַחַטָּאת, דָּרֹשׁ דָּרַשׁ מֹשֶׁה--וְהִנֵּה שֹׂרָף; וַיִּקְצֹף עַל-אֶלְעָזָר וְעַל-אִיתָמָר, בְּנֵי אַהֲרֹן, הַנּוֹתָרִם, לֵאמֹר.
יז מַדּוּעַ, לֹא-אֲכַלְתֶּם אֶת-הַחַטָּאת בִּמְקוֹם הַקֹּדֶשׁ--כִּי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, הִוא; וְאֹתָהּ נָתַן לָכֶם, לָשֵׂאת אֶת-עֲו‍ֹן הָעֵדָה, לְכַפֵּר עֲלֵיהֶם, לִפְנֵי יְהוָה.
יח הֵן לֹא-הוּבָא אֶת-דָּמָהּ, אֶל-הַקֹּדֶשׁ פְּנִימָה; אָכוֹל תֹּאכְלוּ אֹתָהּ בַּקֹּדֶשׁ, כַּאֲשֶׁר צִוֵּיתִי.
יט וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל-מֹשֶׁה, הֵן הַיּוֹם הִקְרִיבוּ אֶת-חַטָּאתָם וְאֶת-עֹלָתָם לִפְנֵי יְהוָה, וַתִּקְרֶאנָה אֹתִי, כָּאֵלֶּה; וְאָכַלְתִּי חַטָּאת הַיּוֹם, הַיִּיטַב בְּעֵינֵי יְהוָה.
כ וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה, וַיִּיטַב בְּעֵינָיו.

השאלות בדברי משה הן: מדוע הוא מזכיר אכילה במקום הקודש דווקא, הרי החטאת לא נאכלה כלל, ולכאו' מה שאכפת למשה הוא לא אי-אכילה במקום הקודש, אלא אי-אכילה כלל [רש"י שואל את זה]? ומה פשר המשפט "כי קדש קדשים היא"?
דברי אהרן עוד פחות מובנים. מה הוא מתכוון בדבריו "הן היום הקריבו את חטאתם ואת עולתם" - איך זה קשור לסיפור של שעיר החטאת שנשרף?
רש"י מביא, גם בדברי משה וגם בדברי אהרן דברים מתו"כ.
בדברי משה מבאר רש"י, שמשה שאל אותם "שמא חוץ לקלעים יצאה ונפסלה כי קדש קדשים היא ונפסלת ביוצא, אמרו לו לאו, אמר להם הואיל ובמקום הקדש היתה מדוע לא אכלתם אותה".
רש"י (א) מוסיף דברים שלא נכתבו, (ב) משנה את הסדר בדברי משה, (ג) הופך את המובן של המשפט "כי קדש קדשים היא", שנראה שהוא הסבר למה כן צריך לאכול, ולדברי רש"י זה הסבר למה צריך לשרוף (במקרה ויצאה מחוץ לקלעים).
בדברי אהרן מבאר רש"י, אמר להם משה שמא זרקתם דמה אוננים שהאונן שעבד חילל, אמר לו אהרן וכי הם הקריבו שהם הדיוטות אני הקרבתי שאני כהן גדול ומקריב אונן ותקראנה אותי כאלה - אפי' לא היו המתים בני אלא שאר קרובים שאני חייב להיות אונן עליהם כאלו...
גם כאן רש"י (א) מוסיף דברים שלא כתובים בפסוק, (ב) משנה את המובן של המשפט "הן היום הקריבו" שהוא הופך ללשון תמיהה "וכי הם הקריבו?!", (ג) הביאור של "ותקראנה אותי כאלה" עמום, איך זה משתלב בתוך המשפט של אהרן.

בן מלך כתב:הגישה של הרבי האחרון מליובאוויטש לפירוש רש"י הייתה כמו שהביאו לעיל, שכל מה שרש"י מביא - אם אינו מציין במפורש שאינו פשט - הרי שהוא הפשט.

ההבדל בין פירושו של רש"י לפירושיהם של שאר הפשטנים ניכר מיד למעיין. רשב"ם וכמוהו ראב"ע פירשו את הכתובים איש בדרכו לפי משמעותם המילולית, כללי הדקדוק וההקשר הכללי, ורחקו מן המדרש והאגדה מרחק רב. (...) לא כן פירושו של רש"י, שלכאורה קשה להניח את האצבע על טיבו המדויק. על־אף הצהרתו כי לפרש פשוטו של מקרא בא, הרי למעשה יותר ממחצית מפירושיו הוא שואב מתוך אוצר המדרש והאגדה של חז"ל, אף כשהדברים נראים רחוקים מאוד מן המשמעות הפשוטה של הכתוב. מאידך, בפעמים רבות אחרות אין רש"י מקבל את דברי המדרש בנימוק שאין הדברים הולמים את פשוטו של מקרא. ויש שהוא כותב "לא ידעתי פירושו" אף במקומות שיש שפע פירושים מדרשיים, ונראה בעליל כי אין דעתו נוחה מפירוש פשט המקרא על־פי דרשות אלה.

אף במקומות שמביא רש"י מן המדרש, קשה לעתים לרדת לסוף דבריו. לרוב בורר הוא לו דעה אחת או שתים מתוך רבות, ולא אחת הוא מעורר תמיהה כאשר בתוך פירוש אחד הוא מצרף זו לזו דעות שונות, לעתים דעות סותרות. גם בלשונות התלמוד והמדרשים, כשהוא מצטטם, הוא מכניס שינויים, עיקריים או טפלים.

ובכן, מה עומד מאחורי חיבורו צופן הסוד? אין ספק שלנגד עיניו של רש"י הקדוש, ראש וראשון לפרשני המקרא, עמדה מטרה מוגדרת ומכוונת בחברו את חיבורו הגדול. אף בעיון קל ניכר בעליל כי רש"י בחר בקפידה את הפירושים ואת הניסוחים המדויקים ההולמים את מגמת פירושו. אך מגמה זו מה היא?

אוצר החכמה כתב:שיניתי.
הרב איש ספר זה מזכיר לי שאמרתי פשט כזה.
משה רבינו אומר לקב"ה והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי. אומר לו הקב"ה מה זה בידך וכולי המטה נהפך לנחש ואח"כ חוזר להיות מטה.
אומר לו הקב"ה מה זה והן לא יאמינו לי, אתה המנהיג וזה בידים שלך. אם אתה עוזב את המטה הוא נהפך לנחש ואם אתה תופס אותו הוא חוזר להיות מטה. כך אם לא תנהיג אותם ולא תתפוס אותם הם לא יאמינו, ואם תתפוס אותם הם יאמינו.

צופר הנעמתי כתב:

אוצר החכמה כתב:שיניתי.
הרב איש ספר זה מזכיר לי שאמרתי פשט כזה.
משה רבינו אומר לקב"ה והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי. אומר לו הקב"ה מה זה בידך וכולי המטה נהפך לנחש ואח"כ חוזר להיות מטה.
אומר לו הקב"ה מה זה והן לא יאמינו לי, אתה המנהיג וזה בידים שלך. אם אתה עוזב את המטה הוא נהפך לנחש ואם אתה תופס אותו הוא חוזר להיות מטה. כך אם לא תנהיג אותם ולא תתפוס אותם הם לא יאמינו, ואם תתפוס אותם הם יאמינו.

פירוש נפלא (אלא שצ"ע אם זה פשט או רש"י).

סגי נהור כתב:ובכן, מה עומד מאחורי חיבורו צופן הסוד? אין ספק שלנגד עיניו של רש"י הקדוש, ראש וראשון לפרשני המקרא, עמדה מטרה מוגדרת ומכוונת בחברו את חיבורו הגדול. אף בעיון קל ניכר בעליל כי רש"י בחר בקפידה את הפירושים ואת הניסוחים המדויקים ההולמים את מגמת פירושו. אך מגמה זו מה היא?

עמרם כתב:כדי לחדד הדיון מענין לשמוע מה לדעת החונים פה פירוש פשוטו של מקרא בפסוק "ויבואו אילמה ושם שתים עשרה עינות מים ושבעים תמרים ויחנו שם על המים" (עי"ש ברש"י ובאבן עזרא)

עמרם כתב:פירוש המקרא בין בפשוטו ובין במדרשו אינו מסתכם לפי דעתי בהבנת פירוש המילות.

מוישי כתב:

עמרם כתב:פירוש המקרא בין בפשוטו ובין במדרשו אינו מסתכם לפי דעתי בהבנת פירוש המילות.

התןרה לא ניתנה על מנת שאנו נבין אותה???

ואמר (-הטור) והסוכות שאומר הכתוב שהושיבנו בהם הם ענני הכבוד וכו' כלומר ודאי לרבי עקיבא דפרק קמא דסוכה (יא ב) דאמר סוכות ממש עשו להן לא ימשך מישיבת הסוכה זכרון יציאת מצרים ואפשר דלרבי עקיבא אין הכי נמי דלמען ידעו לא קאי אלא אישיבת סוכה לבד אבל לרבי אליעזר דפליג עליה ואמר ענני כבוד היו ודבריו עיקר דכן תרגם אונקלוס (ויקרא כג מג) ארי במטלת עננין אותיבית והקיפן בהן לבל יכה בהם שרב ושמש וזכרון זה יעלה על ידי מצות סוכה שמצותה צלתה מרובה מחמתה זכר לענני כבוד שהגינו מפני החמה ואם כן על ידי כך יזכור גם כן לשאר נפלאותיו ונוראותיו שעשה עמהם להגן עליהם תיכף ביציאתם ממצרים בענן כבודו כי בחמשה עשר בניסן היתה התחלת העננים וכמו שכתוב בשעת יציאתם ממצרים (שמות יג כא) ויי' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך וגו' דמאחר שהסוכות זכרון לענני הכבוד הוא הוא זכרון גם כן ליציאת מצרים על ידי עמוד ענן יומם וגו' להגן עליהם וזהו שאמר ודוגמא לזה צונו לעשות סוכה כדי שנזכור נפלאותיו ונוראותיו.

בריה נמוכה כתב:
בספר שפה ברורה לאבן עזרא כתב עמוד ה: כרבי שלמה שפירש התנ"ך על דרך הדרש.

שמנו לפנינו פירוש רבינו שלמה ז"ל אשר לא היה כמוהו מפרש לשונות על כוונת אומרם,
ופירוש רבינו משה ז"ל אשר לא נמצא כמוהו מקרב הדברים אל המושכל,
ופירוש רבינו יונה החסיד ז"ל אשר לא קם כמוהו מדבר ביראת ה' למשוך לבות בני האדם לדרכי החסידות.

איש גלילי כתב:הבנת התורה (כמו להבדיל אלף אלפי הבדלות אפילו בכל כתיבה אחרת) איננה מסתכמת בתרגום המילולי, אלא גם במה התכון השי"ת לכתוב בדברים, או בשפה העממית: לקרוא גם מה שכתוב 'בין השורות'.

כמדומני שכבר כתבתי זאת בקבוצה זו או במקבילותיה:

חז"ל (ורש"י בעקבותיהם) הולכים בשיטה של "לא בא הכתוב לסתום אלא לפרש", ועפ"ז במקומות רבים שמוצאים דמות אנונימית - הם מחברים אותה לדמות המוכרת לנו ממקומות אחרים.
לפעמים זה דברים ברורים (כמו דמות אנונימית נוספת המופיעה בפרשתנו "רבקה ... ואת מינקתה" שמוזכרת בפרשת וישלח במפורש "דבורה מינקת רבקה"), לפעמים זה דברים שניתן להבין ולשער בעצמנו (כמו אליעזר בפרשתנו, או עובדיה בהפטרת השבוע שעבר), ולפעמים זה דרשות רחוקות או אפילו שנוי במחלוקת (כגון: האם המיילדות העבריות הן יוכבד ומרים או יוכבד ואלישבע. או: האם הגר העמלקי שבישר לדוד על מות שאול הוא דואג האדומי? או: האם הפליט שבישר לעלי על נפילת ארון-הברית בשבי הפלישתים הוא שאול המלך?).

אבל הם תמיד מעדיפים לשיים את האנשים ולא לומר שיש לנו כמה דמויות שונות שעל כל אחת סיפרו לנו קטעי-דברים בלבד.
ועפ"ז יוצא גם שלעשיו היו 3 נשים בלבד, ששמותיהן בפרשתנו החדשה (תולדות) הן כינויים בלבד, ואילו שמותיהן העיקריים התפרשו בפרשת וישלח.

לעומתם ראב"ע ורשב"ם ועוד פשטנים - מעדיפים שלא לחבר בין דמויות שונות אם לא מוכרח הדבר מן הכתובים, ועפ"ז י"א שלעשיו היו 5-6 נשים!

איני יודע איך להגדיר בדיוק את הדברים.
אבל:
על דבורה מינקת רבקה - מסתמא אין חולק.
על אליעזר - אינני מכיר מי שחולק, אבל יש מקום לכך כדבריך.
ואפשר להמשיך ברשימה - פחות או יותר לפי הסדר שכתבתי אותה, וככל שנתקדם בה כך נמצא יותר מקום למגוון דעות מיהו האיש ה(חצי-)אנונימי המדובר.

דוגמאות נוספות (ללא דירוג):
* מה עשה צלפחד - מחלוקת בחז"ל.
* מיהו המצרי שהיכה משה?
* "כל נצים ונצבים - דתן ואבירם".
* מיהו ה"מלאך" שמוכיח את ישראל בתחילת ספר שופטים?
* האם יואל בן פתואל הוא יואל בן שמואל? ומתי היתה מכת הארבה שהוא מתאר?

וכהנה רבות, שהפשטנים יאמרו על כולם "איננו יודעים, התורה העלימה את הדברים", וחז"ל ורש"י יאמרו "לא בא הכתוב לסתום אלא לפרש" וינסו למצוא קשר בין הדמויות והמעשים.

בריה נמוכה כתב:יעוין בקונטרס ויבינו במקרא שלדעתו פירוש רש"י הוא הוא פשוטו של מקרא