ראב"ע (שמות יב טו) כתב:כי לא צוו שיאכלו מצות, רק הנאכלים עם הפסח לפני חצות לילה. רק שבעת ימים צוה לאכול מצות, להיות זכר לאשר קרה להם בצאתם, כי שם כתוב כי לא חמץ
איש גלילי כתב:נראה שלדעת הראב"ע יש הבדל בין מצות אכילת מצה עם הפסח, ובין מצות אכילת מצה לכשעצמה (וכן כל שבעת הימים לפי הפשט) ולא לאכול חמץ.
כן נראה מלשונו כאן:ראב"ע (שמות יב טו) כתב:כי לא צוו שיאכלו מצות, רק הנאכלים עם הפסח לפני חצות לילה. רק שבעת ימים צוה לאכול מצות, להיות זכר לאשר קרה להם בצאתם, כי שם כתוב כי לא חמץ
איתא במשנה בפסח על התבואה הביאו לפני עומר שיתברך לכם תבואה שבשדות. הענין הוא כי בנ"י כשיצאו ממצרים נעשו כלים לקבל הברכה הבאה משמים בשורש השפע. לכן נאסר חמץ בפסח שבנ"י מקבלין השפע קודם שנשתנה ומתחמץ ומתפשט לכמה ענפים ואז נק' חמץ. ומצה היא השפע כמו שהיא. וכאכילת מנחות לא תאפה חמץ חלקם כו' כן אכילת בני ישראל בפסח בקדושה. ולכן סידר הקדוש ברוך הוא להיות דין התבואה בפסח על ידי שבני ישראל מוכנים בימים אלו לקבל הברכה כראוי. ולכן פסח נק' שבת כדאיתא בשבת קודש דמתברכין מיני' כולהו יומין ומנא לא ירד בי' דאיהו שורש הברכה קודם שמתגשם כמ"ש בזוה"ק יתרו. כמו כן בפסח הברכה יורדת על כל ימי השנה בשורש. וזה השורש אינם יכולין לקבל רק בנ"י. ולכן כתיב זכרתי לך חסד כו' לכתך אחרי כו'. וזה נתקיים בפסח.
וכתב בעל הרוקח שלא נכון לאפות מצה של ליל שני בעיו"ט דחביבה מצוה בשעתה ועוד גזירה משום י"ד שחל להיות בשבת שאז אופים בליל יום טוב ואם יעשו מצות לליל שני הרי אופה מיו"ט לחבירו ועוד הביא הא דשילהי פ' התכלת תופיני מנחת פתים תאפינה נאה ואי אפי לה מאתמול אינשפא לה.
אמנם י"ל דלא דמי מצות למנחות, דבמצות כתיב לחם עוני ובמנחות דרשינן למשחה לגדולה לאכלם כדרך שהמלכים אוכלים [ע"ל פ' ט' אות ס"א], ולכן במצות לא קפדינן שיהיו נאים. ולבד זה י"ל דלא דמי מצות הנלושות במים לבד למנחות הנאפות בשמן דשייך בזה יותר שיתיישנו.
מצה עשירה - פי' שנילושה במי פירות לבד אבל נילוש' במי פירו' עם מים יוצאין בה בשעת הדחק וראיי' ממנחות וא"כ אסור לאוכלה בע"פ (מהר"ל בס' גבורות ה' וב"ח).
ויעו"ש עוד באורך.והנה מ"ש ראיה ממנחות צריך ביאור דנהי דכל המנחות היו בהם שמן ונילושין גם במים ומ"מ קרוים מצות אף שנילושין בשמן כיון שיש בהם גם מים. מ"מ הא מזה מוכח רק דקרוי לחם ומצה אבל אינו מוכח דקרוי לחם עוני דבמנחות לא כתיב לחם עוני ואכתי מנ"ל דיוצאין בזה בפסח דבעינן לחם עוני.
וצ"ל דס"ל למהר"ל וב"ח הנ"ל דאי נימא דלחם עוני גלי דלא קרוי מצה לקיים מצות בערב תאכלו מצות רק אם הוא לחם עוני אבל מה שאינו לחם עוני אינו קרוי מצות אם כן גם גבי מנחות אינו קרוי מצה, וע"כ כיון דגבי מנחות קרוי מצות גם לענין מ"ע דאכילת מצה מקרי מצה, רק דגילתה תורה גבי אכילת מצה דפסח עוד מצוה שצריך להיות לחם עוני ואם הוא מצה עשירה ביטל מצוה זו דלחם עוני אבל אכתי קיים מצוה דבערב תאכלו מצות וממילא דאסור לאכלה בע"פ. שוב מצאתי באליה רבה אות ח' שהתעורר בזה ועיין פרמ"ג באשל אות ה'.
יהודי טבעי כתב:האבן עזרא צמוד לפשט המקרא, הדעת נותנת שאכילת מצות במנחות ובחג הפסח הוא מאותו טעם. העובדה שלא הספיק בצקם להחמיץ, אינה מהותית ואינה מספיקה לקביעת חג המצות, לשון הכתוב מורה שהמצות שייכים בעצמותם ליציאת מצרים ולקרבן פסח, וכן כתוב בפרשת ראה 'לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות'. דהיינו שיסוד המצוה להיות שבעת ימים במצב רוממות בקדושה וטהרה של קרבן פסח, אוכלי חולין על טהרת קרבן, שכל שבעת הימים אנו בטהרת הקרבן שלא להיות מאכלינו מאכל חמץ שהוא סתירה לעולמו של קדשים וקרבן. ואף שהקרבן עצמו נאכל רק בליל ראשון, אבל כל שבעת הימים אנו נוהגים בעצמנו קדושת קרבנות במאכלינו, בבחינת 'אוכלי חולין על טהרת תרומה', וזה צורת הזכרון לזה שקרבנו ה' ופסח עלינו, שאנו נשמרים בסגנון טהרת קדושת הקרבן.
וכשם שנאסר עלינו בהמות ועופות טמאים מטעם 'קדושים תהיו כי קדוש אני', הנה בימי תחילת לקיחתנו לעם ה' נתקדשנו יותר להיטהר ככהנים ולאכול מאכלינו בסגנון אכילת קדשים.
ועיין מה שכתב החתם סופר – 'על פי קבלת חז"ל, אברהם אבינו ע"ה אכל מצות והאכיל למלאכים בפסח עוגות מצות, ולא היה זכר לא לשעבוד ולא לגאולה. אך יש טעם נסתר נפלא ממנו, שבאותן שבעת ימים המקודשים נאכל מצות דוקא, כמו כהנים במקדש כל השנה וכו' ואאע"ה השיג שורש המצוה, וקיימה עד שלא ניתנה, ושוב כשנשתעבדו לפרעה במצרים הוציאם הקב"ה בימים המקודשים האלו, שהם כבר מקודשים מאז מעולם, ואכילת מצה הראויה בלאו הכי לטעם הכמוס לאותן הימים, יהיה אגב זכר לגלותינו ולגאולתינו'. (דרשות חת"ס דף רנ"ב).
והכתוב 'שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עני כי בחפזון יצאת מארץ מצרים' דמשמע שמצה הוא זכר לחפזון. הכוונה שהחפזון מבטא את יד ה' החשופה וגילוי הקדושה האלוקית ועל כן אנו מצווים לאכול בהתאם לכך מאכלי קודש בקדושת קרבן פסח.
ומה שהיה כן ביציאת מצרים נסתבב מאת ה' שאכן יאכלו מצות, אבל אין זה העיקר כאמור.
ואין כאן המקום להאריך אולם כל הפסוקים מתיישבים על פי זה באופן נפלא.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 8 אורחים