אילו הברכות היו ניתנות לעשיו.

[שומע ומשמיע]

אודה מאד אם החכמים יוכלו לערוך סיכום [חלקי או מלא] של השיטות, מה יצחק ידע ומה לא ידע על עשיו, בפרט בהקשר לכוונתו לברכו.
וכן מה היה קורה לו הברכות היו ניתנות לעשיו. האם אז התכלית הייתה מגיעה דרך עשיו, או שרק השפע הגשמי היה שייך לו. וכו'
יש בזה פירושים שונים לגמרי אחד מחברו.
יישר כוח.

[עקביה]

לגבי הכוונה של יצחק לברך את עשו, נ"ל שיש טעם להביא דברים אלה:

יַעַן כִּי מָאַס הָעָם הַזֶּה אֵת מֵי הַשִּׁלֹחַ הַהֹלְכִים לְאַט וּמְשׂוֹשׂ אֶת רְצִין וּבֶן רְמַלְיָהוּ (ישעיהו ח ו).

רש"י:
כאן ניבא על שבנא וסיעתו, שרצו למרוד בחזקיהו, שמאסו בו על שראוהו שלא היה בוחר בשולחן מלכים, אלא אוכל ליטרא ירק ועוסק בתורה; עליו נאמר "צדיק אוכל לשובע נפשו" (מש' יג,כה). וראו פקח בן רמליהו אוכל ארבעים סאה גוזלות בקינוח סעודה, והיו מליזין על חזקיהו ואומרים: זה הגון להיות מלך? אין מלך, אלא רצין ובן רמליהו; וזהו: ומשוש את רצין וגו'. אמר להם הקדוש ברוך הוא: אוכלים אתם מתאוים, אני מביא עליכם אוכלים הרבה.

מה שאפשר אולי ללמוד מדברים אלה לעניינינו הוא שהעובדה שאדם אוכל מעט ירק ועוסק בתורה זו ללא ספק מעלה גדולה, אבל לעיני הרואים יתכן שאדם זה נראה, אולי בצדק, כמי שאינו הגון למלכות.
יתכן שיצחק סבר שיעקב, עם כל צדקתו ואולי דווקא בגלל צדקתו, אינו הגון למלכות, כלומר לעמוד כמנהיג לעם, ולשם כך צריך דווקא מישהו כמו עשו, שדעתו מעורבת עם הבריות ובקיא בגינוני מלכות, ולכן סבר שהם צריכים להשלים זה את זה ולעבוד יחד, אך את הברכות צריך לקבל עשו שכן הוא יהיה המנהיג.

[הרואה]

מה ששמעתי מרבותי (זה לא סיכום של השיטות, אבל בכל זאת) על רגל אחת (את הטעויות נא לתלות בכותב):
מאז שחטא אדה"ר חטאו הוצרך לתיקון, ובמקום שתהיה רק עבודה אחת - עץ החיים, נוספה עבודת עץ הדעת טוב ורע, שהיא לעבוד בתוך העולם הזה שהתקלקל בחטא אדה"ר ולפעול לטהרו ולתקנו.
יעקב ועשו קיבלו את שני החלקים האלו, עשו שהיה בכור קיבל את חלק התיקון העיקרי אחרי חטא אדה"ר לעבוד בתוך העולם הזה, ולכן אפיו היה יודע ציד איש שדה, ויעקב שקיבל את חלק עץ החיים, היה איש תם יושב אהלים, במקצת תם כמו אדה"ר קודם החטא שלא ידע שהוא ערום.
לאה שהיו עיניה יפות (כתרגומו) היתה מתאימה לעשו (גדולה לגדול וקטנה לקטן), ועל דרך מה שביאר הגר"א בשיר השירים שבתחילה אומרת כנסת ישראל שחורה אני במראה ונאוה בחיתוך איברים אבל שהשחירה מעבירות, והקב"ה עונה הנך יפה רעיתי הנך יפה עיניך יונים, שכלה שעיניה יפות אין גופה צריך בדיקה, שעם ישראל מייחל לקב"ה. וכך לאה לא היתה מושלמת וקיבלה את נסיונות העולם הזה טוב ורע (וכמו שדוד בשתים ועלתה לו שאול באחת ולא, שדוד יפה עינים מלאה נולד עם מידות רעות ותיקן ועל כן הקב"ה יותר סלח לו, ושאול מרחל שנולד משכמו ומעלה גבוה מכל העם, ברגע שקלקל לא התכפר לו כי היה פחות בנסיון).
הברכות היו מיועדות לעשו שהלכו על משמני הארץ.
ברגע שעשו קלקל את מעשיו, זכה צדיק בחלקו וחלק חבירו בג"ע, וקיבל גם את חלק עשו לתיקון, התחיל בקניית הבכורה, אח"כ בגניבת הברכות, אח"כ בלהתחכם עם לבן שהיה נגד טבעו התם, ואז אחרי שרב עם המלאך ויכל לו, נקרא ישראל, שזכה גם למידת התם שזה להשען על הקב"ה ולעשות רצונות בנאמנות והקב"ה יכוון אותך לאן שצריך, וגם למידת היושר שהיא בשיקול עמל ויגיעה על כל חלקי העבודה, ולכן נשא גם את רחל וגם את לאה.

[איש גלילי]

הרבה נכתב ונאמר בזה. אבל בכל זאת לא נשכח גם את פשוטו של מקרא, בכל הברכה שנתן יצחק ליעקב על דעת שהוא מברך את עשיו אין שום הזכרה של ברכת אברהם, לא של ירושת הארץ, וגם אינו מזכיר את שם א-ל ש-ד-י (שבו הובטחה הארץ), ואפילו לא ברכת רביית זרעו הנכפלת ונשלשת לאבות. ולעומת זאת, בברכה שברך יצחק אחר כך את יעקב, כאשר שלחו לפדן ארם, אמר לו: "וא-ל ש-ד-י יברך אותך ויפרך וירבך והיית לקהל עמים ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אתך לרשתך את ארץ מגוריך אשר נתן א-להים לאברהם.