מחולת המחנים כתב:מצינו בגמ' (סנהדרין דף ק"ד ע"ב) שהמרגלים אמרו בפיהם מה שלא ראו בעיניהם, ומאידך הרמב"ן (בראשית ב, ט) הביא "שלשה אמרו אמת ואבדו מן העולם ואלו הן נחש ומרגלים ודואג האדומי".
האם נתבאר באיזהו מקומן ביישוב הסתירה לכאורה?
וכבר נגע בזה במקצת הרב הנוטר, כאן
viewtopic.php?p=222404#p222404
כתבתי על כך בשנה שעברה:
על הפסוק (במדבר י"ד ל"ז) "וימותו האנשים מוציאי דיבת הארץ רעה במגפה לפני ה'", כתב הרמב"ן וזה לשונו, "כבר פירשתי (במדבר י"ג ל"ב) כי ענשם הגדול היה, בעבור הדיבה שהוציאו, כי ארץ אוכלת יושביה היא, והיה שקר גמור, שהיא היתה מלאה עמים רבים, כמו שכתוב ביהושע (י"א ד') "הם וכל מחניהם עמם, עם רב כחול אשר על שפת הים לרוב, וסוס ורכב רב מאד", ובתורה (דברים ז' א') "ונשל גוים רבים מפניך ,שבעה גוים רבים ועצומים", והם היו מפליגים בחוזק העם, "כי עז העם" (במדבר י"ג כ"ח), "כי חזק הוא מאד" (שם ל"א). ולא השיבו על דברי משה, שאמר להם "המעט הוא אם רב" (שם י"ח), אבל אמרו לעם אחרי כן, כי הארץ אוכלת יושביה". עד כאן לשונו.
מבואר, כי עיקר חטא המרגלים היה השקר הגמור שאמרו "ארץ אוכלת יושביה היא".
וצריך עיון טובא, מהא דפירש הרמב"ן (בראשית ב' ט') "וכבר אמרו, שלשה אמרו אמת ואבדו מן העולם, ואלו הן, נחש, ומרגלים, ודואג האדומי הבארותי". עד כאן לשונו.
מפורש, שהמרגלים אמרו אמת, וסותר לדבריו הכא דחטאם הגדול היה במה שאמרו שקר.
והנה, כתב הנצי"ב בספרו העמק דבר על הפסוק הנ"ל בפרשתן, "וימותו האנשים מוציאי דיבת הארץ רעה וגו'. חזר ופירש הכתוב זה החטא, ללמד, דרק משום זה החטא של דיבת הארץ מתו במגפה לפני ה'. אבל משום חטא שהחטיאו את הרבים להפיח מדנים ולהלין את כל העדה, היו מתים גם כן, אבל לא במגפה, שהיא מיתה חטופה". עד כאן לשונו.
ועל פי דבריו ביאר ידידי וגיסי הר"ר י"ח הי"ו, דזוהי כוונת הרמב"ן דאף אם היו אומרים אמת היו נענשים כמבואר ברמב"ן דבראשית, משום שהפיחו מדנים, אמנם מה שנענשו בעונש גדול היה מחמת ששיקרו וכדכתב הרמב"ן בפרשתן, וראה כי הדברים מדוקדקים בלשון הרמב"ן.
וכן יש לדייק במה שכתב הרמב"ן (במדבר י"ג ב') "ואל תחשוב כי היה פשעם באמרם "ארץ אוכלת יושביה" בלבד, כי טרם שיאמרו להם כן היה מריבת כלב עמהם", וראה שם עוד באורך דבריו ודייק בהם.
וכן במה שכתב (שם כ"ז) "והנה בכל זה אמרו אמת, והשיבו על מה שנצטוו, והיה להם לאמר שהעם היושב עליה עז והערים בצורות, כי יש להם להשיב אמרי אמת לשולחם, כי כן צוה אותם, 'החזק הוא הרפה', 'הבמחנים אם במבצרים', אבל רשעם במלת "אפס" וכו'." עד כאן לשונו. וראה עוד מה שכתב בפסוק ל"ב.