פרשת קרח
..."
"וַיַּקְרֵב אֹתְךָ וְאֶת כָּל אַחֶיךָ בְנֵי לֵוִי אִתָּךְ וּבִקַּשְׁתֶּם גַּם כְּהֻנָּה" (טז י) תרגם אונקלוס: "ובען אתון אף כהונתא רבתא". וכ"ה בתרגום יונתן. והנה בפסוק לא מוזכר הכהונה הגדולה, ויש שכתבו שנלמד מריבוי מילת 'גם' כהונה. והנה בפסוק מבואר שטענתם היתה על כהונת אהרון, וכמו שאמר משה 'ואהרון מה הוא כי תלינו עליו', ומבואר לפי"ז מה שתרגם אונקלוס כהונתא רבתא.
ונראה שמכאן יש פתח להבין דבר יסודי בענין מחלוקתו של קורח, שליט"א בעצם צריך להבין (כן שמעתי ממו"ר הגר"ל מינצברג שליט"א) מהו החילוק בין טענת בני ישראל שהיו טמאים לנפש אדם וטענו למה נגרע, שגם הם רוצים להקריב פסח שני אף שמעיקר הדין לא היו צריכים שאנוסים היו, והם נדרשים לשבח, ולכאורה אף טענותיהם של קורח ועדתו היו ממין טענות אלו, אף הם רצו לזכות בכהונה ובעבודת ה', ולמה הגדולה הזו נופלת רק בחלקם של משה ואהרון, ומהו א"כ מה שמשה השיב להם, ''המעט מכם", כן, מעט להם, הלא אדרבה, רוצים הם יותר ממה שיש להם,
אמנם, יש חילוק גדול בין טענותיהם של הטמאים לנפש אדם לבין קורח ועדתו, שאלו בקשו על עצמם גם כן, למה נגרע, אף אנו חפצים לזכות בעבודת ה'. אבל, קורח ועדתו טענתם היתה, למה אתם כן ואנחנו לא, וזה נראה ברור ממה שבקשו כהונה גדולה, ולא בקשו סתם כהונה, כי כהונה גדולה שייכת רק באחד, ואם כוונתם לקבל כהונה גדולה אי"ז אלא מחמת שרוצים שלא אהרון יהיה,
ומובן לפי"ז תוכחתו של משה, "הַמְעַט מִכֶּם כִּי הִבְדִּיל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶתְכֶם מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל לְהַקְרִיב אֶתְכֶם אֵלָיו לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת מִשְׁכַּן יְקֹוָק וְלַעֲמֹד לִפְנֵי הָעֵדָה לְשָׁרְתָם: וַיַּקְרֵב אֹתְךָ וְאֶת כָּל אַחֶיךָ בְנֵי לֵוִי אִתָּךְ וּבִקַּשְׁתֶּם גַּם כְּהֻנָּה", שמדבריכם ומטענותיכם נראה שאין אתם כלל מחשיבים את מה שקבלתם מה', כי מבחינתכם אין זה תפקיד של קדושה אלא מחלוקת של שררה, כי למה בקשתם כהונה גדולה ולא סתם כהונה בעלמא, וא"כ הרי גם את מה שקבלתם מה' אין אתם מעריכים כראוי, והוא מעט מכם כי אצלכם הוא כשררה בעלמא.