חלמישצור כתב:בגמ': מקלט הי' כתוב על פרשת דרכים כדי שיכיר הרוצח ויפנה לשם.
תמה הגאון רי"ש כהנמן מפוניביז' למה לדרך של ערי מקלט היו מכוונות שלטים מקלט מקלט, ואילו לאלו שעולים לרגל לראות בבית המקדש, לא מצינו שהציבו שלטים לכוון להם הדרך לירושלים.
הוא מותיב והוא מפרק לה, כשהרוצח בורח לעיר מקלט, אם יפגוש מן דהו ויתחיל לשאול אותו מהו הדרך הקצרה ביותר לערי המקלט, בודאי יחקור אותו חבר, מה קרה, ואיך אירע הרצח, ובינתים שתי יהודים מדברים על מעשה כה נורא, ואין הקדוש ברוך הוא רוצה שיזדהם האויר מהדיבור על פשע.
אבל כשעולה יהודי לרגל, ופוגש את חבירו ושואל אותו, איזה הדרך ירושלימה, אז בינתים מדברים על עלי' לרגל, ומשוחחין על הזכות הגדול לראות פני האדון אלקי ישראל, ומה טוב ומה נעים שיחה כזאת.
כיוצ"ב כתב ברמב"ן (פ' כי תצא) עהפ"ס לא תלין נבלתו על העץ כי קללת אלקים תלוי, כי אין נתלים אלא המגדף והעובד ע"ז, וקללה היא מלשון קלון ובזיון, שזהו בזיון ודבר נקלה לדבר על עבירות כאלו אשר נעשה ע"י איש יהודי. (דף על הדף, מכות י, ב)
בהמשך לכך שמעתי (אולי הגרי"ש כהנמן מפוניבז' בשם החפץ חיים?) שעי"ז אפשר ליישב תמיהה גדולה, למה הישיבות הקדושות מתקשות להשיג תקציבים וראשי הישיבות נאלצים להסתובב בעולם לאסוף כסף, ואילו להבדיל בתי הספר התיכוניים וכד' יש להם תקציב מלא, והתירוץ הוא שהקב"ה רוצה שישמעו על הישיבות בכל קצוי תבל, וע"י ביקור הרבנים בכל הקהילות כולם שומעים ומתענינים בישיבות, משא"כ לגבי המוסדות האחרים הקב"ה אומר להם קחו תקציב מושלם, ותשבו בשקט ואל תפרסמו את מוסדכם בעולם.
כמו כן מענין השלטים לעיר מקלט אפשר ללמוד הנהגה הנהוגה בעיתונים שלנו, לא לפרסם סיפורי רצח ואלימות שקורים בעולם.
ראה ס' אהל משה (לר"מ שיינערמאן) פ' שופטים (עמ' תתכ-תתכא) ושם בהערה 90 ציין לס'
בית יצחק (לר"י ב"ר ניסן רייטבורד)
תחילת פ' ראה (דף ס"ב) בשם הגאון
רבי איצל'ה מוולוז'ין, ואח"כ מביא סיפור על
החפץ חיים.
וכן ראה ס' התורה התמימה (לרבי יחיאל מיכל שטרן) תהלים קי"א ה' (עמ' תרמ"ו) הערה א'
בשם החפץ חיים והחזון איש.
וראה עוד אמרי יהודה (לרבי יהודה ליב רבינוביץ יאדלר), פ' שופטים, בשם החזון איש,