ארזי הלבנון כתב:באזהרה על האכילה מעץ הדעת נאמר - 'ביום אכלך ממנו מות תמות' (ב, יז) - משמע שאילולא אכילתו ממנו - יחיה לעולם, אבל אם יאכל יחיה לעולם.
ואילו בהחלטה על שילוח אדם מעדן, נאמר: 'ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם' (ג, כב) - משמע שאילולא אכילה מעץ החיים המיתה אכן קיימת, ורק אם יאכל ממנו יחיה לעולם.
ואם כן נשאלת השאלה - האם אילולא חטא עץ הדעת הייתה קיימת מיתה בעולם?
שאלתי היא לאור הפסוקים, היינו בפשוטו של מקרא, ולא לדברים שנאמרו ללא התייחסות ליישב את לשונות הכתובים.
מקדש מלך כתב:ברמב"ן בראשית ב, יז מבואר שלולא החטא לא היתה מיתה, או שהיתה לאחר זמן מרובה מאוד.
ולהלן שם ג, כב מבאר שאילו היה אוכל מעץ החיים היתה מתבטלת הגזירה, והיה חוזר למצב שלפני החטא.
איש גלילי כתב:היות שהדגשת שרצוניך רק לגבי לשונות הכתובים ופשוטו של מקרא:
איפה ראית בפשוטו של מקרא שמ"ביום אכלך ממנו מות תמות" משמע שלולא אכילתו היה חי לעולם?
לפי פשוטו של מקרא אפשר לומר שלולא אכילתו היה חי יותר זמן, ואכילתו תגרום שימות ביום האכילה. אלא דקשיא לך שלא מת ביום האכילה, אבל כבר תירץ ע"ז הראב"ע דאדה"ר עשה תשובה.
(ב, טז)
ביום - בזמן, כאשר תאכל ממנו. כמו 'ביום הכתי כל בכור' (במדבר ג, יג; ח, יז) שהיה בלילה, 'ביום הציל ה' אותו מכף כל אויביו' (תהלים יח, א) שהיה במשך ימים רבים, וכן 'ביום גאוניך' (יחזקאל טז, נו).
מות תמות - כמשמעו, ואין להבין מזה שאם לא חטא לא היה מת, אלא אם לא היה חוטא היה מת, כי המות הוא טבעי לגוף האדם ככתוב 'כי עפר אתה ואל עפר תשוב'. וכשחטא היה דינו למות מיד, אלא שהוקל עונשו ולא מת מיד, מפני שלא חטא מרוע לבו, אלא מפני קלות דעתו ששמע לאשתו, והיא בקלות דעתה שמעה להסתת הנחש, ועל כן אמר לאדם 'כי שמעת לקול אשתך'.
(ג, כב)
ועתה פן ישלח ידו וכו' - מאחר שאמר להם ה' כי העץ ההוא הוא עץ החיים, ומאחר שהאדם מתחילת יצירתו מעותד למות, לא היה נכון שיהיה העץ ההוא מזומן להם, כי אז אפשר שיאכלו ממנו כדי לחיות לעולם, ויהיה דבר ה' כוזב.
והנה מדבר השם 'מות תמות' מבואר שנאסר לאכול מעץ החיים אחרי שיאכל מעת הדעץ, שהרי יבטל חס ושלום דבר ה' 'מות תמות'...
וחי לעולם - וזהו נגד דבר ה' 'מות תמות', 'עד שובך אל האדמה'. והיינו לשון 'פן' שהוא לאו, שלא היה רשאי לעשות כן
שייף נפיק כתב:שוב עיינתי בענין, מה שטוען מוהר"ר בתפארת תורה לפי צד אחד הוא ממש פשוטו של מקרא, שאם לא אכלו מעץ החיים לא חיו לעולם. ע"ש ותרווה נחת
ארזי הלבנון כתב:שייף נפיק כתב:שוב עיינתי בענין, מה שטוען מוהר"ר בתפארת תורה לפי צד אחד הוא ממש פשוטו של מקרא, שאם לא אכלו מעץ החיים לא חיו לעולם. ע"ש ותרווה נחת
יש"כ
באפשרותך להעלותו?
אש משמים כתב:האם אילולא חטא עץ הדעת הייתה דעת בעולם?!
מצליח כתב:מדברי רב סעדיה גאון:
בתורתו של רבי מאיר מצאו כתוב והנה טוב מאד והנה טוב מות א"ר שמואל בר נחמן רכוב הייתי על כתפו של זקני ועולה מעירו לכפר חנן דרך בית שאן ושמעתי את ר"ש בן אלעזר יושב ודורש בשם רבי מאיר הנה טוב מאד הנה טוב מות רבי חמא בר חנינא ורבי יונתן רבי חמא בר חנינא אמר ראוי היה אדם הראשון שלא לטעום טעם מיתה ולמה נקנסה בו מיתה אלא צפה הקב"ה שנבוכדנצר וחירם מלך צור עתידין לעשות עצמן אלהות ולפיכך נקנסה בו מיתה
ד"א א"ר לוי למה הדבר דומה לאשה עוברה שנחבשה בבית האסורין ילדה שם בן גדל אותו הילד עבר המלך לפני בית האסורים התחיל אותו הילד לצווח אדוני המלך למה אני חבוש בבית האסורים א"ל המלך בחטייא של אמך את נתון כאן, כך אמר משה רבש"ע ל"ו כריתות הן שאם יעבור אדם על אחד מהן חייב מיתה שמא עברתי על אחת מהן למה אתה גוזר עלי מיתה א"ל בחטייא של אדם הראשון אתה מת שהביא מיתה לעולם הן מהו הן בעון אותו שכתוב בו הן (בראשית ג) הן האדם היה כאחד ממנו וגו':
וַיְדַבֵּר ה' וְגוֹ', דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְֹרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כִּי אַתֶּם עוֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן אַרְצָה כְּנַעַן, וְהִקְרִיתֶם לָכֶם עָרִים. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב, טוֹב וְיָשָׁר ה' עַל כֵּן יוֹרֶה חֲטָאִים בַּדֶּרֶךְ (תְּהִלִים כה ח), זְכֹר רַחֲמֶיךָ ה' וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה (שָׁם שָׁם ו). אָמַר דָּוִד, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִלּוּלֵי רַחֲמֶיךָ שֶׁקָּדְמוּ לְאָדָם הָרִאשׁוֹן, לֹא הָיָה לוֹ עֲמִידָה, שֶׁאָמַרְתָּ לֵיהּ, כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת (בְּרֵאשִׁית ב יח). וְלֹא עָשִֹיתָ לוֹ כֵן, אֶלָּא הוֹצֵאתָ אוֹתוֹ מִגַּן עֵדֶן וְחַיָּה תְּשַׁע מֵאוֹת וּשְׁלשִׁים שָׁנָה, וְאַחַר כָּךְ מֵת. וּמֶה עָשִֹיתָ לוֹ, גֵּרַשְׁתָּ אוֹתוֹ מִגַּן עֵדֶן, שֶׁנֶּאֱמַר, וַיְגָרֵשׁ אֶת הָאָדָם (שָׁם שָׁם כד). וְלָמָּה נִתְגָּרֵשׁ. עַל שֶׁהֵבִיא מִיתָה עַל הַדּוֹרוֹת. וְהָיָה צָרִיךְ לָמוּת מִיָּד, אֶלָּא שֶׁרִחַמְתָּ עָלָיו וְגֵרַשְׁתּוֹ, כְּדֶרֶךְ הָרוֹצֵחַ חֲבֵרוֹ בִּשְׁגָגָה, שֶׁגּוֹלֶה מִמְּקוֹמוֹ וְיוֹשֵׁב בְּעָרֵי מִקְלָט. לְכָךְ נֶאֱמַר, זְכֹר רַחֲמֶיךָ ה' וַחֲסָדֶיךָ וְגוֹ'.
מיתיבי היה ר' מאיר אומר אדם הראשון חסיד גדול היה כיון שראה שנקנסה מיתה על ידו ישב בתענית מאה ושלשים שנה ופירש מן האשה מאה ושלשים שנה והעלה זרזי תאנים על בשרו מאה ושלשים שנה
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 135 אורחים